בית האוצר חלק ב קלז

ריבוי בלבישה הוא ריבוי בעניין העבירה כיון דהלבישה עבירה וריבוי לבישה הוא ריבוי בעבירה וגם איסור לבישת כלאים הוא ההנאה מלבישת כלאים ע' ל' הגמ' יומא (דף ס"ט ע"א) ונהי נמי דניתנו ליהנות בהן הא מיתהני מכלאים וא"כ כל שהוא מכוסה יותר ונהנה יותר הוא ריבוי בעביר' ואם כל הגוף מכוסה הוא ריבוי העביר' ביותר שכל הגוף נהנה הנאת הלבישה באיסור וע' ל' הגמ' שבת (דף כ"ז ע"א) ומה לבישה דקא מיתהני כולי' גופי' מכלאים אמרת צמר ופשתים אין מידי אחרינא לא כו' ומשמע ג"כ כנ"ל וע"כ הוצרך שיהי' קבוע כפרת לבישת כלאים ג"כ בלבישה דמצוה דבגדי כהונה היותר מרובה כדי שתכפר גם על לבישה דאיסור היותר מרובה וע"כ הוקבעה הכפרה רק בכתונת דבגדי כהונה דהוא מכסה את כל הגוף ג"כ משא"כ שאר הבגדים וע' סנהדרין (דף מ"ט ע"ב) ותנא מ"ט אקדמי' לכתונת (הרי המכנסיים קודמין בלבישה ע"ש) משים דאקדמי' קרא וקרא מ"ט אקדמי' משום דמכסיא כולה גופא עדיפא לי' הרי דקרא ג"כ הקדים לכתונת על שאר בגדים מפאת היות בו ריבוי הלבישה יותר מהם דמכסה את כל הגוף ומה"ט נמי הוקבעה כפרת כלאים רק בכתונת דיש בו ריבוי הלבישה יותר מכולם ויכפר גם על ריבוי הלבישה יותר דאיסור וכמובן וז"פ]

עי"ל עד"ז ביישוב קושית תוס' סנהדרין (דף פ"ג ע"ב) הנ"ל עפ"י המבוא' בס' אור החיים עה"ת שם תצוה עה"כ ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה וז"ל ק' למה איחר מצות המכנסיים וי"ל כו' עוד נ' שנתכוון לכותבו באחרונה ולהסמיך לו מצות והיו על אהרן וגו' ולא ישאו עון ומתו ואם הי' כוללו עם שאר בגדים ואומר והיו על אהרן וגו' תבא הסברא לומר כי לא באה האזהרה אלא על שאר בגדים אבל המכנסיים אינם באים אלא כדי שלא תגלה ערוה ואין בהם צורך קדושת עבודה לזה אמרה לבסוף וסמך להם האזהרה והעונש לומר כי מעכב הוא לקדושת הכהונה כשאר בגדים עכ"ל ז"ל והדברים צע"ק דמהיכי תיתי לן לחלק מסברתנו בין בגד לבגד לומר דמקרא הנאמר סתם לא קאי על כל הבגדים האמורים בפרשה ואולם לעניין קושית תוס' סנהדרין הנ"ל הנה שפיר י"ל עד"ז דכיון דשם לא כתי' כלל בקרא לא מיתה ולא זרות ונאמר רק והית' להם כהונה דנשמע מכללו דאם אין הבגדים עליהם אין כהונתם עליהם ואנו מעצמינו הוא שאומרים לפ"ז דכיון דאין כהונתם עליהם א"כ הא ה"ל זרים וזר ששימש במיתה והרי כבר כתבנו דק' ע"ז דנהי דבאין בגדיהם כו' אין כהונתם כו' מ"מ מדוע יחשב זר הא לא הוי זר מעיקרא אם עבד רק פעם אחת בבגדים ותירצנו בזה למעלה, דהבגדים בטילים לגופו וחשובים חלק הגוף ולכן כשפושטם וחסר לו חלק הגוף דבגדים ה"ל אישתני גופא והוי שפיר זר מעיקרא דזה הגוף כמו שהוא עתה בחסרון חלק הבגד הא לא הי' כהן מעולם וע"כ לעניין זה תו שפיר יש לטעות ולחלק מסברא דרק בגד הפועל שבח בגוף בחיוב הוא הנכלל בו וחשוב חלק ממנו וכגון בגד הבא לחמם או לקרר או לנוי ופאר שפועל פעולה חיובית בגוף לטובתו הוא שנכלל כו' ומשא"כ בגד שאין פועל ומוסיף בגוף שבח בחיוב כלל ועניינו רק בשלילה סילוק הגנות לכסות בשר ערוה כמ"ש ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה וע"כ שפיר ה"א דאין חשיבות לפעולה זו בגוף כיון שאין מוספת בו שבח וטובה בחיוב והוא רק מציל מן הגנות וע' שבת (דף י"א ע"ב) כל אצולי טינוף לא קא חשיב [ואמרי' מש"ה דאין הוצאת כיסו של זב הנצרך לו שלא יטנפו כליו מין הוצאה לעצמו לשנאמר דדרך הוצאה זו בכך דכיון דהוא רק משום אצולי טינוף לא קא חשיב ואין לו חשיבות שיחשב מין הוצאה לעצמו רק אמרי' דאין דרך הוצאה בכך הואיל ושאר הוצאות סתמייהו אין דרכן בכך עש"ה] וה"נ מעין זה כיון דבא רק לכסות כו' והוא רק הצלה מן הגנות לכן פעולה זו לא חשיבא ואין חשיב פועל בגוף לשיוחשב חלק ממנו וע"כ תו שפיר ה"א דאם עובד בשאר בגדים וחסר רק המכנסיים שפיר אינו זר כיון דשאר הבגדים החשובים גוף הרי לבוש בהם והמכנסיים החסירים הרי לא היו מעולם גוף וא"כ אין בפשיטתם ג"כ שינוי בגוף וא"כ הזרות אשר יש בעניין הכהונה הבאה מן המכנסיים תו הא אינו זרות מעיקרא ולא חשיב זרות ונמצא עדיין דאינו זר כלל ובזה שפיר הי' אפשר לטעות כיון דאין לנו ראי' בזה כלל מן המקרא דבקרא הכתיב רק והית' להם כהונה וע"כ אפי' קאי גם אמכנסיים הואיל וגם מכנסיים כלולים בפרשה בקרא דוזה הדבר וי"ו מוסיף כו' מ"מ מה בכך דנאמר אמכנסיים והית' להם כהונה דנשמע מזה דבאין המכנסיים עליהם אין כהונה עליהם סוף סוף אף דאין כהונה עליהם מ"מ זרים נמי לא הוו כיון דאין כאן זרות מעיקרא ואין לנו ראי' בזה מן המקרא שיחשב זר ויתחייב מיתה משום זר ששימש וע"כ שפיר צריך קרא בהדיא לחייב מיתה בחסרון מכנסיים דייקא ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

והנה מה שכתבנו למעלה דבגדי כהונה הראויים בטילים לגוף וחשיבי חלק גוף ומשא"כ בגד היתר הן קודש והן חול אינו בטל ולא חשיב גוף [והוי תמיד הייתור לגוף והוא אינו מינו דבגד הוא דבר אחר לגמרי מגוף ולכן גם בגד חול הוא יתור כבגד קודש ולא שייך לומר דמיני' מחריב כו'] וכמו שכתבנו כמה טעמים בזה והנה נ' לומר כן עוד מטעם אחר נכון בס"ד והוא עפ"י ש"ס פסחים (דף פ"ג ע"א) דם ובשר חדא מילתא הוא ע"ש דאמרי' דפסול שהוא בדם בקדשים חשיב כאילו הי' הפסול בבשר בגופו וחשיב גם בבשר פסולו בגופו ונשרף מיד וא"צ עיבור צורה עש"ה וכתבנו כבר בחלק אות האל"ף כלל קנ"ב בטעם הדבר דמפאת היות הדם המתיר של הבשר לכן נחשב גוף אחד עמו וחשיב פסול שבדם פסול שבגוף הבשר והבאנו שם ראי' לסברא זאת מן הגמ' ב"ק (דף ע"ח ע"ב) דאמר לעניין טביחה ומכירה דבעינן שימכור שלא בשיור ובעי התם מכרה חוץ מעוברה מהו אליבא דמ"ד עובר ירך אמו לא תיבעי לך דהא שייר בה כי תיבעי לך אליבא דמ"ד דעובר לאו ירך אמו כו' כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור או דילמא כיון דצריך לאישתרויי בהדה בשחיטה כמאן דשייר בגופה דמי עכ"ל הגמ' ומבואר דהמתיר והניתר לגוף אחד יחשבו ולכן כיון דשחיטת האם מתרת העובר חשובין גוף אחד והוי שיור העובר מש"ה שיור בגופה של אם ולפי"ז נראה גם לענייננו עפ"י גמ' זבחים (דף כ"ד ע"א) שהבאנו כבר דאמר הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין כו' ובתוס' אהך דכלי שרת מקדשים פי' בגדי כהונה מקדשים האדם לעבוד עבודה כו' ומבואר דבגדי כהונה מקדשים את הכהן הלובשם בעבודה והנה בש"ס מנחות (דף ט"ז ע"ב) איתא מי סברת לחם בתנור קדוש שחיטת כבשים מקדשא לי' והבא לקדש כבא להתיר דמי עכ"ל הגמרא עש"ה וא"כ כיון דהבא לקדש כבא להתיר א"כ כי היכא דהמתיר חשיב גוף אחד עם הניתר כהך דב"ק כיון דצריך לאישתרויי בהדה כו' כמאן דשייר בגופה כו' א"כ בגדי כהונה נמי דמקדשין את הכהן כלשון הגמ' זבחים הנ"ל א"כ ג"כ חשיבי גוף אחד והתינח בגדים הראויים ומשא"כ בגד היתר הן קודש והן חול דאין פועל הקידוש שפיר אינו גופו וא"כ הא שפיר קמה ג"כ סברתנו הנ"ל דבגדים הראויים המקדשים אותו הם גופו ומשא"כ בגד היתר אינו גופו [והוי תמיד הייתור אל הגוף ולכן הוא תמיד אינו מינו וכנ"ל] ודו"ק כי גם זה נכון מאוד בס"ד

והנה מה שכתבנו למעלה בהך דיתר אחת דברייתא דזבחים (דף י"ט ע"א) הנ"ל דעל כרחך הכוונה אבגד חול דאי אבגד קודש הא נפיק כבר מהך דשני מכנסיים שני אבנטים נתיישבתי בפשיטות עוד דאינו מוכרח דיש לומר הכוונה אכהן הדיוט שלבש יתר על ד' בגדים שלו אחד מבגדי כהן גדול חשן ואפוד כו' דאין כאן כפילות בגד ולא נפיק מהך דב' מכנסיים כו' ועם כל זה הבגד היתר הוא מבגדי כהונה והוה לי' מיני' ושפיר מחריב בי' ומה שאין כן בגד חול דאינו מיני' דבגדי קודש שפיר יש לומר דלא מחריב ולא חשיב ייתור ואם דרש"י ז"ל פירש בהך דיתר אחת הוסיף עליהם שום בגד בעולם והיינו דאפילו בגד חול פוסל מכל מקום מגוף הברייתא לכאורה אין הכרח ונראה דכך הי' הרמב"ם ז"ל מפרש ג"כ להך דיתר אחת דהכוונה אכהן הדיוט שלבש יתר על בגדים שלו אחד מבגדי כ"ג וע"כ זה כבר נכלל שפיר בדבריו פ"י מכלי המקדש ה"ה