בית האוצר חלק ב קלה

שם זר הוא פלוגתא דר"מ ורבנן בתרומות פ"ז משנה ב' והובא בש"ס כריתות שם (ד"ז ע"א) לעניין בת כהן שנישאת לאחד מן הפסולין ואכלה תרומה דר"מ מחייבה שפיר בחומש מפאת הזרות ואעפ"י שאינה זרה מעיקרא וחכמים ס"ל דלא חשיב זר רק זר מעיקרא ע"ש וא"כ ר"ע הא מצי סבר כסברת ר"מ דלא בעי' כלל זר מעיקרא לעניין השם זר ולק"מ ואדרבה תובן בזה מחלוקת ר"מ ורבנן דתרומות הנ"ל דרבנן דהתם ס"ל כרבנן דר"ע דזבחים הנ"ל ומשא"כ ר"מ דהי' תלמידו דר"ע בשיטת ר"ע רבו אמרה דלא בעי זר מעיקרא לעניין השם זר וכנ"ל

וע' סוטה (דף כ"ח ע"א) ת"ר ג' פעמים האמורין בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר' עקיבא א"ר ישמעאל ק"ו ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה כו' ור' ישמעאל אמר ר"ע תרומה ומהדר לי' איהו כהונה ותו לר"ע כהונה מנא לי' וכי תימא כהונה לא צריך קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה תרומה נמי לא תיבעי קרא שהרי עשה בה ספק זונה כזונה וברש"י אי הכי תרומה נמי לא תיבעי קרא ונילף מהאי טעמא גופי' שהרי עשה הכתוב בסוטה ספק זונה כודאי זונה ובתרומה הא ידעינן דזונה אסירא דכתיב כי תהי' לאיש זר כי תבעל לזר אצלה היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואין לך פסול גדול מזה כשהיא אשת איש ונבעלה לאחר ולר"ע מהאי קרא נפקא לן ביבמות כל הפסולים דפסלינן והנך נמי דלא תפסי בהו קידושין דכיון דלר"ע אין קידושין תופסין בשום פסול לא משמע לי' כי תהי' לשון הוי' אלא כי תבעל עכ"ל והנה ברש"י יבמות (דף ס"ח ע"ב) מבואר דחייבי כריתות דפסלי בביאתם לתרומה לאו מהאי קרא דכי תהי' לאיש זר פסלי כיון. דבהאי קרא כי תהי' כתיב והיינו הנך דאית בהו הוי' דקידושין תופסין בהן כגון גר עמוני ומואבי כו' ומשא"כ חייבי כריתות דאין קידושין תופסין בהן פסולא דידהו מקרא דובת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה וגו' מי שיש לו אלמנות וגירושין בה לאפוקי חייבי כריתות דאין לו אלמנות כו' כיון דלית להו תפיסת קידושין וכדילפינן נמי בסוגיא דיבמות שם לפסולא דעכו"ם ועבד מהאי קרא דאלמנה וגרושה יצאו עכו"ם ועבד שאין לו אלמנות כו' שאין להם תפיסת קידושין בישראלית עש"ה בגמ' ורש"י ואולם פה בסוגיא דסוטה הנ"ל דאליבא דר"ע קאי ואיהו הא ס"ל דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין לכן שפיר פירת"י דגם פסולא דזנות אשת איש נפיק מקרא דכי תהי' לאיש זר דלדידי' הא על כרחך האי כי תהי' כי תבעל הוא דהא בכל הפסולין נמי אין קידושין תופסין ולית בהו הוי' ועל כרחך האי כי תהי' כי תבעל הוא וא"כ תו שפיר גם חייבי כריתות נפקי שפיר מהאי קרא ושפיר פירש"י כאן דהלימוד מקרא דכי תהי' לאיש זר וכמובן וע"ש ביבמות (דף ס"ט ע"א) ואולם עדיין קשה דלר"ע נמי נהי דהאי כי תהי' כי תבעל הוא מ"מ הא ליכא למשמע מיני' רק חייבי כריתות מלידה ומשא"כ אשת איש ודכוותי' חייבי כריתות הנאסרות ע"י קידושין הא לא משתמעי מיני' כיון דבהאי קרא כי תהי' לאיש זר כתיב ואשת איש ודכוותי' הנאסרת ע"י קידושין ולפני התקדשה לאיש היתה מותרת לבועל א"כ הא לאו זר מעיקרא הוא ולא חשיב זר וא"כ לר"ע נמי באשת איש ודכוותי' הא צריכינן לילפותא מקרא דאלמנה וגרושה ולא נפיק פסולא דידי' מקרא דלאיש זר וכמו שכבר עמדו בזה התוס' יבמות (דף ל"ה ע"א) ד"ה אעפ"י ע"ש ואולם לדרכנו הנ"ל הנה דברי רש"י סוטה הנ"ל מדוקדקים שפיר כיון דאליבא דר"ע קאי ור"ע לטעמי' הא לא בעי כלל זר מעיקרא לעניין השם זר וחשיב שפיר זר גם באינו זר מעיקרא וכנ"ל ודו"ק ונכון בס"ד

וע' סנהדרין (דף פ"ג ע"ב) דיליף מחוסר בגדים ששימש דבמיתה מדכתיב וחגרת אותם אבנט (וגו' והיתה להם כהונה) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוו להו זרים ואמר מר זר ששימש במיתה ובתוד"ה אין בגדיהם עליהם כו' הקשה הר' יעקב דאורליינ"ש והא מיתה כתיב בהדיא גבי מחוסר בגדים בפרשת ואתה תצוה ותי' דההיא מיתה אמכנסיים כתיבא כדמשמע פשטי' דקרא וקרא דוהגרת דדרשי מיני' אין בגדיהם עליהם אין כהונתם אליה. איצטריך לשאר בגדים ומיני' לא הוי ילפינן מכנסיים דלא כתיבי התם ומיהו קשה למ"ד דיליף מכנסיים בפ"ק דיומא (דף ה' ע"ב) מוזה הדבר דוי"ו מוסיף על עניין ראשון עכ"ל ועפ"י דרכנו פה הנה מקום אתנו ליישב קושית התוס' הנ"ל וזה דהא כבר כתבנו דנהי דקרא דוחגרת אותם אבנט וגו' והיתה להם כהונה מורה דבאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם מ"מ אכתי אין ראוי שיחשב זר ויתחייב מיתה משום זר ששימש כיון דאינו זר מעיקרא אחרי שלבש רק פעם אחת הבגדים ואך דתירצו בזה דאין הכהן כהן כלל בעצמותו לעבודה ורק בבגדים הוא שיש עניין הכהונה ובהיותו לבוש הבגדים בעבודה הוא ג"כ רק מקבל עניין הכהונה מן הבגדים אבל אין נעשה הוא עצמו כהן ולכן בפשטו הבגדים ופוסקת הקבלה שפיר הוא זר מעיקרא כיון דעצמותו תמיד זר ואפי' בשעת היותו לבוש דגם אז הוא רק מקבל כו' וכנ"ל

ואולם לכאורה יש לדון עדיין בזה לפי צד הסברא שהארכנו בה דהבגדים בטילים לגוף ומתכללים בו ונחשבים מכלל הגוף דלפי צד סברא זאת הרי שפיר נעשה עצמו כהן בהיותו לבוש הבגדים דקבלה הוא רק מן הזולת ומשא"כ הבגדים שבם עניין הכהונה והם מתכללים בגוף ונעשים חלק הגוף א"כ הרי עניין הכהונה בגופו והוי לי' גופו כהן לא שהוא מקבל הכהונה מן הזולת שחוץ לגופו וכיון דגופו כבר הי' כהן באיזה פעם תו גם כשפושט כו' עדיין הא אינו זר מעיקרא ואולם הרי כבר כתבנו דד"ז אם הבגדים מתכללים בגוף ונחשבים גוף האדם יש בו סתירה בכמה דוכתי ואין כל העניינים שוין בזה

וע"כ נ' די"ל בזה ג"כ צד סברא דרק בגד הדבוק לגוף ומסיר העירום רק הוא שבטל להחשב גוף אבל לא שאר בגדים שעל גביו וזה לפי מה שכתבנו דכל עיקר עניין הלבוש הוא מפאת כבודו של אדם להסיר בושת העירום וכמו שהבאנו בזה ש"ס שבת (דף ע"ז ע"ב) דע"ש זה נקרא לבוש דהוא נוטריקון לא בושה היינו דמסיר בושת העירום וע"כ עניין זה הרי עיקרו רק בבגד הפנימיי הדבוק לגוף ומסיר העירום ומשא"כ שאר בגדים שע"ג בגד זה נהי דכל מה שלובש הוא ריבוי הכבוד יותר אבל אינם עוד הכרחיים לסלק בושת העירום דבושת העירום הרי כבר נסתלק בבגד אחד הפנימיי לבד הדבוק לגוף וע"כ כיון שעיקר עניין הלבוש הוא הסרת בושת העירום לכן ה"ל עיקר עניין הלבישה רק בבגד הפנימיי כו' לבד ומשא"כ שאר הבגדים אין בהם עיקר עניין הלבישה עוד והם רק תוספת וריבוי הכבוד אבל אין בם עיקר עניין הלבישה וע"כ יש שפיר צד סברא לומר דרק הבגד הפנימיי כו' הוא הבטל לגוף להחשב גוף כיון שבו עיקר עניין הלבוש ורק היא המוכרח לגוף להסיר בושת העירום שבו וע"כ נעשה ונחשב גם הוא מכלל הגוף ומשא"כ שאר הבגדים דאין בם עיקר עניין הלבישה עוד ואין עניין הגוף מכריחם עוד והם רק לריבוי הכבוד אבל הכרח הלבישה אשר לגוף כפי היותו ערום להסיר גנות העירום הרי אינו בם עוד כי זה כבר הוסר בבגד הפנימיי כו' וע"כ שאר הבגדים שפיר אין בטלים לגוף להחשב חלק הגוף והם שפיר רק בגד המונח על הגוף אבל אין מתכללים ובטילים לגוף להחשב חלק ממנו כיון שאינם עיקר עניין לבוש שלו ואין עניין הגוף כפי היותו ערום מכריח לבישתם עוד וכמובן וזו צד סברא מסתברת ודאי ולפי"ז הנה לעניין בגדי כהונה הנה רק המכנסיים הם שבטילים להחשב גוף דהם הוא שלובש ראשונה ודבוקים לגוף וכבר הוסר בם בושת העירום וכמו שהבאתי כבר הך דתמיד ומובא ביומא (דף כ"ד) מסרום לחזנים והיו מפשיטים מעליהם את בגדיהם ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסיים בלבד לשלא יהיו ערומים הרי דבמכנסיים לבד כבר הוסר בושת העירום ולכן רק הם שבטילים להחשב גוף ומשא"כ שאר הבגדים אינם נחשבים גוף וכמובן

[וע' ירושלמי יומא פ"ז ה"ב א"ר סימון כשם שהקרבנות מכפרין כך הבגדים מכפרין כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים כו' ובקרבן עדה כתונת היתה מכפרת על לובשי כלאים דס"ל