בית האוצר חלק ב קלד

(דף ע"א ע"ב) ד"ה איסורי הנאה וכתובות (דף ל"ד ע"א) ד"ה כיון דאין השחיטה חשיבא שינוי היינו רק בהתחלת שחיטה כל עוד שלא נגמרה וגם רק לעשות קניין ומשא"כ לעניין שינוי בעלמא ודאי דחשיב אישתני גופא עכ"פ מפאת השחיטה וע' חולין (ד"ל ע"א) דהתחלת שחיטה מיד חשיב מום קבוע גבי קדשים ובש"ס ע"ז (דף מ"ו ע"א) מבואר דבע"מ חשיב נשתנה מברייתו ע"ש וכבר רמזנו לעיל לתוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה מה להנך דנבילה חשיב איסור שלא הי' לו שעת הכושר דכמו שהיא עתה מתה הא לא הי' לו כו' והכוונה ג"כ דהמיתה היא שינוי וזה הגוף משעה שנשתנה לאיסור הא לא הי' לו כו']

ואולם לעניין זר מעיקרא מה שכתבנו בזה דהיכא דאישתני גופא חשיב זר מעיקרא לכאורה יל"ע בזה ממקור הדברים דחשבינן בת כהן שנבעלה לאחד מן הפסולין אינה זרה מעיקרא ואמאי הרי בעילה חשיב אישתני גופא בכתובות (דף ל"ח ע"ב) וע' תוס' יבמות (דף נ"ט ע"א) ד"ה הא וכתובות (דף מ"ה ע"א) ד"ה דילמא ואולם ז"א דשינוי הגוף הזה הא אין לו התייחסות אל הזרות דהשינוי הוא מפאת גוף הביאה ולא מפאת מה שנבעלה לפסול דייקא דנעשה זרה עי"כ ואילו היתה נבעלה לכשר הרי ג"כ כך הי' הגוף משתנה ע"י הביאה כמו שנשתנה ע"י בעילת הפסול וא"כ השינוי שמפאת גוף הביאה ועניין הזרות שמפאת הבעלה לפסול הרי ב' דברים שונים הם ואין להשינוי להועיל להחשיבה זרה מעיקרא כיון שאין השינוי בענין הזרות במה שנעשתה זרה וכמו שכתבנו כבר כן למעלה בחידושינו בזה ולכן לא דמי שינוי זה ג"כ להך דחלב שחוטה דע"י שינוי השחיטה היא שנעשתה אינה ראוי' להיות אם וכמובן וע"ע יבמות (דף ע"ט ע"ב) במשנה אר"ע כו' סריס אדם חולץ כו' מפני שהיתה לו שעת הכושר סריס חמה לא חולץ כו' מפני שלא היתה לי שעת הכושר רא"א לא כי אלא סריס חמה חולץ כו' מפני שיש לו רפואה סריס אדם לא חולץ כו' מפני שאין לו רפואה כו' ומבואר לכאורה דפליגי בסברא הנ"ל מה עדיף אם מציאות העבר או העתיד דר"ע ס"ל דמציאות העבר עדיף ולכן עדיף לי' סריס אדם דהי' לו שעת הכושר בעבר אף דאין לו עוד רפואה בעתיד מסריס חמה דלא הי' לו כו' אף דיש לו רפואה ור"א ס"ל להיפוך ויש לדחות ובאתי רק להעיר]

ונראה בזה בגוף הקושי' הזאת דהך דאינו זר מעיקרא הא שייך רק במי שעצמותו כהן ורק שאירע בו דבר המסלק כהונתו כבת כהן שנבעלה לפסול וכדומה דבכה"ג אינו זר מעיקרא כיון דהי' פעם כהן אבל בישראלית דג"כ אוכלת תרומה כשהיא אשת כהן ועכ"ז אם נתגרשה או נתארמלה הא חוזרת לזרות שלה וחייבת גם חומש על התרומה וכן עבד כהן שנשתחרר חשוב זר גמור וחייב בחומש אף [דהי' אוכל בתרומה בהיותו עבד וכמו שהארכתי כבר בזה במ"א והטעם דהנך חשיבי שפיר זרים מעיקרא כיון דעצמותם זר ורק בשעה שהיו מחוברים לכהן אשת הכהן ועבדו קיבלו ממנו כהונה מפאת החיבור וע"כ כאשר תסתלק הקבלה בהסתלק החיבור הם חוזרים אל עצמותם דעצמותם הוא זר וחשיבי שפיר זרים מעיקרא כיון דגם בשעה שהיו כהנים לתרומה לא הי' זה עצמיות שנעשה אז עצמותם כהן דגם אז הרי עצמותם הי' זר ורק שהיו מקבלים הכהונה והיתה הכהונה מושפעת להם מן הכהן הבעל והאדון וע"כ כאשר תסתלק הקבלה הם שבים ממילא אל הזרות של עצמותם והויין שפיר זרים מעיקרא וע"כ נ' דגם לעניין מחוסר בגדים הוא כן דאין העניין שהכהן הוא בעצמותו כהן לעבודה ורק שחסרון הבגדים פוסלו ומשים עליו מהות זרות רק אדרבה נהפוך הוא דאין הכהן כהן כלל לעבודה רק לשאר דברים לאכילת תרומה וקדשים [וכיוצא דברים שאין צריכים בגדים] אבל לעבודה אינו כהן כלל ורק הבגדי כהונה הוא שיש בם עניין הכהונה הזאת והכהן בלבשו הבגדים הוא שמקבל מהם עניין הכהונה הזאת דכך משמע להדיא ל' המקרא וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה הרי שאינם כהנים מצד עצמם רק שבלבשם הבגדים הם מקבלים הכהונה וכך הוא ל' הגמ' זבחים (דף י"ז ע"ב) וחגרת אותם אבנט וגו' וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה וגו' בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם כו' הרי שלא אמרו בזמן שבגדיהם עליהם כהנים הם רק כהונתם עליהם והיינו דהבגדים יש בם עניין הכהונה וע"י שהבגדים עליהם הנה יש ממילא כהונה עליהם היינו הכהונה שבבגדים וע"י חיבורם לכהונה זאת שבבגדים שעליהם ע"י הלבישה שהם לבושים הבגדים כי הלובש הוא מחובר אל המלבוש נעשים עי"ז ראוים לעבודה כמו שנעשית הזרה ראוי' לתרומה ע"י חיבורה עם הבעל הכהן [וע' תוס' זבחים (דף כ"ד ע"א) אהא דאמר שם הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים ובתוס' הואיל ורצפה מקדשת כו' וכלי שרת פי' בגדי כהונה מקדשין האדם לעבוד עבודה כו' עכ"ל הרי דאין הכהן קדוש מעצמו לעבודה וחסרון הבגדים פוסל אותו רק אדרבה הבגדים הם שמקדשין אותו ומקבל מהם הקדושה והראויות לעבודה] וא"כ כיון שעצמותו של הכהן הוא זר לעבודה ואינו כהן כלל לעבודה ורק שבשעת לבישת הבגדים הי' אז מקבל עניין הכהונה מן הבגדים לכן בהיותו פושט הבגדים וחוזר לזרות של עצמותו הרי הוא שפיר זר מעיקרא ודו"ק היטיב מאוד

וע' תוס' קידושין (דף ל"ו ע"ב) דהקשו אהא דילפינן התם מקראי פסול בנות אהרן לקמיצה והקטרה כו' וז"ל וא"ת תיפוק לי דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים כו' וי"ל דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהינה לא הוו מחוסרי בגדים עכ"ל ולפי דברינו אלה הנה יש לפקפק בתי' התוס' השני הנ"ל דמה בכך דאין כאן חסרון מפאת שלא נצטוו סוף סוף הרי אין כאן ג"כ דבר הנותן הכהונה וע"י מה יעשו כהנים דבשלמא אם הי' הכהן כהן לעבודה בעצמותו ורק דחסרין הבגדים פוסל ומשים עליו מהות זרות אז הי' שייך לומר דכיון דלא נצטוו נשים על הבגדים אין העדר הבגדים חסרון והרי אין שם דבר הפוסל ועושאה זר ומשא"כ אחרי דאין הכהן כהן כלל לעבודה ורק הבגדים הם שנותנים הכהונה וא"כ מה בכך שאין שם חסרון הבגדים בשלילה אבל ג"כ הרי אין שם מציאות הבגדים בחיוב ומה יתן להם הכהונה ודו"ק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים וע' מה שדנתי ג"כ בדברי התוס' הנ"ל לעיל כלל יו"ד]

וע' זבחים (דף י"ג ע"א) והקריבו זו קבלת הדם בני אהרן הכהנים שתהא בכהן כשר ובכלי שרת (שיהיו מלובשים בגדי כהונה דכהנים משמע בכיהונם והיינו בגדי כהונה. רש"י) אמר ר' עקיבא מניין לקבלה שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת נאמר כאן בני אהרן ונאמר להלן אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים מה להלן בכהן כשר ובכלי שרת כו' וברש"י ד"ה אמר ר"ע, ר"ע לא משמע לי' מהכא דאיכא למימר בני אהרן כל שהן והכהנים בכיהונם לא משמע לי' עכ"ל ונ' לכאורה דזהו פלוגתת רבנן ור"ע אי מפרשי' הכהנים בכיהונם לעניין הצרכת בגדי כהונה דרבנן ס"ל דאין הכהן כהן כלל בעצמותו ומן הבגדים הוא שמקבל הכהונה ולכן תיבת הכהנים עצמו ממילא מצריך בגדים ושפיר יש לדרוש הכהנים בכיהונם היינו בשעה שהוא לבוש הכהונה דהיינו הבגדים דבם הוא שיש עניין הכהונה וכשהכהן לובשם הוא מקבל מהם עניין הכהונה ומשא"כ ר"ע ס"ל דהכהן הוא כהן בעצמותו לעבודה ורק שחסרון הבגדים הוא שפוסל איתו וע"כ כיון דעצמיותו היא כהן שפיר שייך למקריי' כהן אף בהיותי בלתי לבוש הבגדים כיון שזה עצמותו ואף שיש עתה במקרה דבר הפוסל חסרון הבגדים ודו"ק היטיב ולכן שפיר ר"ע הכהנים בכיהונם לא משמע לי' ושפיר איצטריך לילפותא אחרינא ולפי"ז הנה יתכנו שפיר ב' תירוצי התוס' קידושין הנ"ל והיינו דתי' הא' הוא לפי סברת רבנן דר"ע ותי' הב' הוא לפי סברת ר"ע וכמובן

וא"ל דא"כ לר"ע מיהת הא תיקשי מדוע מחוסר בגדים חייב מיתה ומחלל עבודה משום זרות בדין זה הרי הוא מוסכם ואין בו פלוגתא בשום מקום) ואמאי הא אינו זר מעיקרא דז"א דהא הך מילתא גופא אי בעי' זר מעיקרא לעניין