בית האוצר חלק ב קלג

שהכהן מתכבד באלו המלבושים דייקא רק לובשם למצוה בשעת עבודה הואיל והמצוה כך לכן אחר העבודה אילו חוששין לאיסור הנאת הקדש שפיר יש לו להפשיט ולהניח רק היותר הכרחי לשלא יהי' ערום וכמובן

ואולם מדברי התוס' תמורה הנ"ל שכתבו דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים בעזרה וכן התוס' ב"ב הנ"ל דכתבו דא"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה והנה וודאי אין כוונתם ג"כ שלא יהי' לבוש כלל דהא פשיטא דעשה מורא מקדש מחייבו להיות לבוש בגד אחד עכ"פ ושלא להיות ערום דהא אפי' ליכנס במנעלו כו' אסור מעשה דמורא מקדש וכ"ש עירום דהוא גנאי גדול יותר ועל כרחך כוונתם דלשלא יהי' ערום הא די במלבוש אחד וכוונת קושייתם אהא דמותר לו ליכנס בריבוי בגדים וא"כ הא לא ס"ל לתוס' סברא זאת דכיון דאישתרי בגד אחד לשלא יהי' ערום אישתרי טובא ופליגי אראב"ד הנ"ל דכ' דמפאת דלאו אורח ארעא שישאר ערום הותרו לו כל הבגדי כהונה ואולי כוונת התוס' דכיון דיש בכניסת הבגד משום חב"ע ושיכנס ערום ג"כ א"א לכן ראוי שלא יכנס כלל ולא יהי' היתר לכהן וכן לישראל ליכנס רק להכרח לסמיכה כו' אבל זולת זה תיתסר הכניסה לעזרה מפני איסור הבגדים וע' בלבוש או"ח סי' ש"א סעי' ז' שם דכ' ג"כ וז"ל וזה אין ספק שלא אסרה תורה להוציא המלבושים שעליו (לרה"ר בשבת) שלא ציותה ללכת ערום עכ"ל וק' ג"כ דאי משום הא הרי די בבגד אחד ומדוע מותר לצאת כל כמה שהוא לבוש ובאתי רק להעיר

ולעניין הקושיא הנ"ל דמחוסר בגדים אמאי חשיב זר הא כיון שעבד רק פעם אחת בבגדים תו הרי א"א לו עוד להעשות זר כיון דאינו זר מעיקרא [ויש להקשות עוד יותר דאפי' לא לבש הבגדים מעולם ועבד עבודה ראשונה מחוסר בגדים ג"כ אין ראוי שיתחייב הואיל וראוי ללבוש הבגדים בעתיד דהא כין דאמרי' דמלך וכ"ג לא חשיבי זרים תו לגבי שמן המשחה אחרי שנמשחו בו פעם אחת והי' להם שייכות לו ואף דזה דבר שעבר ומעתה הרי לא יומשחו בו עוד לעולם וכן בת כהן שנישאת לאחד מן הפסולין ואכלה תרומה דאין משלמת חומש דלא חשיבא זרה הואיל והיתה פעם כהנת בעבר ואף דעתה כבר נתחללה אלעולם ולא תהי' כהנת עוד לעולם וא"כ אם מציאות דבר שעבר כבר ולא יהי' עוד מסלק הזרות כ"ש אם יש ראויות לדבר בעתיד דיש לו לסלק הזרות שלא יוחשב זר לדבר ההוא כיון דיש לו ראייות אליו בעתיד דהא חזינן דאפשריות מציאות של עתיד חשוב ואלים טפי ממציאות שכבר עבר ואיננו עוד וכמבואר בחולין (דע"ג ע"ב) ע"ש דאמר דבשר הפורש מאבר מן החי צריך הכשר לקבל טומאת אוכלין דאף דטימא הוא עצמו טומאה חמורה בעודו מחובר לאבר משום אמ"ה מ"מ עתה שפירש ופקע טומאת אמ"ה מיני' צריך הכשר כו' ואף דדבר שסופו לטמא טומאה חמורה כגון נבלת עוף טהור דסופו לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה אילו יאכלנה א"צ הכשר ומטמא טומאת אוכלין גם בלי הכשר מפאת שסופו לטמא טומאה חמורה מ"מ דוקא סופו אבל תחלתו כי האי דתחלתו טמא טומאה חמורה ואין סופו לטמא טימאה חמורה משפירש צריך הכשר עש"ה ברש"י הרי דסופו להיות עדיף ממה שהי' כבר וחשוב דיש לו שייכות לטומאה יותר מפאת סופו כו' ממה שיש לו שייכות מפאת העבר וא"כ אי אמרינן דמפאת שהי' כהן בעבר חשוב שיש לו שייכות לכהונה ואין לו להחשב זר א"כ כ"ש דמפאת הראויות לכהונה בעתיד יש לו להחשב שיש לו שייכות לכהונה ושימנע זה השם זרות וכמובן

וכבר דננו סברא זו דמציאות של עתיד אלים טפי מעבר מפאת הראי' מהך דחולין הנ"ל בספרנו ציונים לתורה כלל ל"ט (דנ"ז ע"א מדפי הספר) עש"ה מה שכתבנו שם בזה ואולם כעת רואה אני דיש לפקפק קצת עדיין בראי' זו ולומר די"ל שפיר דמציאות של עבר אלים טפי כו' והך דחולין שאני דגם בעבר לא, הי' בבשר טומאה חמורה מצד עצמו רק מפאת החיבור לאבר בהיותו חלק האבר ומש"ה הוא דגרע מנבלת עוף טהור ודכוותי' דסופו לטמא טומאה חמורה בעצמו וע' תוס' פסחים (דף י"ח ע"א) ד"ה הא עש"ה ומשא"כ מלך וכ"ג דהי' להם שייכות לשמן בעצמם בעבר וכן בת כהן דהיתה כהנת בעצמה בעבר לא בתורת חיבור וחלק שפיר י"ל דמציאות דעצמו של עבר עדיף מסופו להיות כו' ואולם באמת גם בלי ראי' הסברא עצמה מחייבת כך דדבר שסופו להיות עדיין בעתיד הוא מידי דחשוב טפי מדבר שהי' רק בעבר וחלף הלך לו כבר וא"א היותו עוד וגם נ' עוד לכאורה להביא ראי' אחרת לזה מגמ' חולין (דף קי"ג ע"ב) דאמרי' בחלב אמו ולא בחלב שחוטה וברש"י דאמו משמע הראוי' להיות אם ולא משנשחטה דאין ראוי' עוד להיות אם ע"ש ואילו בתר הכי אמר שם בעא מיני' ר' אחדבוי כו' מרבא המבשל בחלב גדי שלא הניקה (לא ילדה מעולם ויש לה חלב כשהיא קרובה לימי לידתה) מהו א"ל מדאצטריכא לשמואל למימר בחלב אמו ולא בחלב זכר זכר הוא דלא אתי לכלל אם אבל האי כיון דבא לכלל אם אסור עכ"ל הגמ' והרי דשחוטה דהיתה כבר אם לא עדיף כ"כ כגדי שלא הניקה מעולם ולא הית' אם מעולם מפאת דגדי שלא הניקה ראוי' להיות אם בעתיד ואף דממעטי' מחלב אמו אותה שהית' אם בעבר ואין ראוי' עוד להיות אם מ"מ לא ממעטינן אותה שלא היתה עדיין אם מעולם וראוי' להיות אם בעתיד וא"כ הא מבואר דמציאות של עתיד אלים טפי משכבר עבר ואין ראוי להיות עוד

ואולם לפי"ז הרי יקשה לכאורה גם בהך דכריתות (דף ו' ע"ב) דא"כ הסך לשאר כל אדם נמי לא יהי' בו חיוב משום סיכת שמן המשחה לזר מפאת דיש באדם ההוא אפשריות להיות נמשח דהא ראוי להיות מלך ולהמשח בו בעתיד וכן הסך לכהן הדיוט לא יהי' חיוב מפאת דראוי להעשות כ"ג ולהמשח בו וכמובן וא"ל דממלך לא קשיא דהא רק מלכי בית דוד מושחין ומלכי ישראל אין מושחין כמבואר בכריתות שם (דף ה' ע"ב) דז"א דמקמי דוד עכ"פ תיקשי דלא הי' ראוי להיות חיוב משום סיכת שמן המשחה לזר מפאת האפשריות להעשות מלך ולהמשח דמקמי דוד היו הכל ראויין למלכות וטעונין משיחה ע"ש בבאר שבע וכן גם בתר דאתי דוד ג"כ הא תיקשי עכ"פ דהסך לזרע דוד אף שאינו מלך לא יהי' חיוב משום זרות כיון דראוי להיות מלך ולהמשח וגם הא עכ"פ תיקשי מכהן הדיוט דראוי להעשות כ"ג וכנ"ל

ואולם יש לחלק בזה בין הך דחולין להך דכריתות דבהך דחולין הא רוב בהמות מתעברות ויולדות וגם הא איירינן בגדי מעוברת והיא סמוך ללידה ואם כן הא יש לנו לומר וודאי מפאת הרוב דתלד ותבוא לכלל אם ומאי שאין כן בהך דכריתות אדרבה הא יש רוב להיפוך דכיון דאי אפשר שיהי' מלך וכ"ג רק אחד לכן בכל אחד יש לנו לומר דהוא מן הרוב שלא יהי' מלך וכ"ג ולא ימשח ולכן לא אהני הראויות להמשח בעתיד ושפיר אף דמי שכבר נמשח ולא ימשח עוד אין חשוב זר מ"מ מי שלא נמשח אין לומר דלא יחשב זר מפאת ראויות העתיד כיון דהרוב הוא נגד הראויות וכנ"ל [ומ"ש ברא"מ עה"ת פ' משפטים דלא אמרי' רוב לעתיד והיינו טעמא דאין חייבין מיתה על הריגת עובר משום דמספקינן שמא אילו גם לא הרגו הי' נעשה נפל ואף דרוב הולדות בני קיימא נינהו מ"מ רוב לעתיד לא אמרי' עש"ה דברי הרא"מ צ"ע באמת מכ"ד וגם מסברא דאין שום סברא לחלק בעניין רוב בין עבר לעתיד וכמו שהארכתי כבר בזה במ"א ואכ"מ] ואולם עכ"פ לעניין כהן העובד אפי' עבודה ראשונה בלי בגדים דיש לו ראויות שפיר לעבוד בעתיד בבגדים והוא דבר שבידו וגם הוא דבר שיהי' וודאי דהא כופין אותו על כך כמו שכופין על כל מ"ע וא"כ שפיר ראוי שלא יחשב זר מפאת ראויות העתיד

ואולם י"ל עוד דלעולם מציאות העבר אלים טפי מן העתיד ואפי' הוא ודאי והך דחולין דעדיף אתי לכלל אם משחוטה דהית' אם בחיי' י"ל דשאני דכיון דהשחיטה היא שינוי ואישתני גופא ולכן לא חשיב מה שהיתה אם לפני השינוי דזה הגוף שהוא עתה אחר שנשתנה הא לא הי' אם מעולם וכנ"ל כבר כזה לעניין זר מעיקרא [ושחיטה וודאי דחשיב אישתני גופא וע' תוס' ב"ק (דף צ"ו ע"א) ד"ה דגזל ומ"ש תוס' ב"ק