בית האוצר חלק ב קלב

הוא גוף ובגדי כהונה הראויין אינם גוף וא"כ נמצא עדיין דאין בגד קודש מינו יותר מבגד חול ושפיר עדיין גם בגד חול יש לו לפסול ולעשות ייתור כמו בגד קודש וכמובן

ואולם גוף סברת הב"י הנ"ל דבגד שהוא לכבוד לא חשוב מלבוש צ"ע באמת דאדרבה נראה דכל עיקר ענין המלבוש של אדם הוא לכבוד כהך דר' יוחנן קרי לי' מכבדותי וכנ"ל והעירום הוא להיפוך בושה [וכמ"ש ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו והיינו דעירום הוא בושה ולכן סיפר הכתוב חידוש דהיו ערומים ולא יתבוששו] וע"ז בא הלבוש להסיר בושת העירום והסרת הבושה הוא הכבוד דהוא היפיכיות הבושה ובשבת (דפ"ז ע"ב) לבושא לא בושה פי' דע"ש זה נקרא המלבוש לבוש מפאת דהוא נוטריקון לא בושה והיינו דהוא בא להסיר הבושה ולכן זה שמו לבוש דהוא נוטריקון לא בושה וכיון דזה שמו והשם מורה תמיד על עיקר מהות הדבר הרי דעיקר מהות הלבוש מה שהוא בא להסיר הבושה והרי שכל עיקרו הוא לכבוד דהוא הקבלת הבושה [ובכתבי אגדה שלי כתבתי דחכמה הוא כבוד כנודע בטעם כבוד חכמים ינחלו וכן כבוד גימט' ל"ב נגד ל"ב נתיבות חכמה והנה נבל הוא היפוך החכמה כטעם עם נבל ולא חכם וזהו ביבמות (דף ס"ג ע"ב) בגוי נבל אכעיסם כו' אלו אנשי ברבריא ואנשי מרטנאי שמהלכין ערומים בשוק כו' והיינו דגנות העירום בשוק דהוא גנות ביותר הוא לגמרי היפיכיות עניין הלבוש דהוא הכבוד והיפיכו הוא נבל כעניין היות תואר נבל היפיכיות החכמה דהוא ג"כ כבוד ולכן נדרש בגוי נבל אכעיסם על המהלכים ערומים בשוק ובב"ק (דף פ"ו ע"ב) אהא דתניא ביישו ערום חייב פריך בגמ' ערום בר בושת הוא וברש"י בתמי' כיון דאינו מקפיד לילך ערום בפני בני אדם מי הוי בר בושת עכ"ל והוא כנ"ל דעירום הוא בושה ועירום לפני בני אדם הוא ביותר עניין הבושה כהך דיבמות אלו אנשי ברבריא כו' שמהלכין ערומים בשוק ולכן מי שהוא ערום בפני בני אדם זהו תכלית הבושה ואינו בר בושת עוד ובברכות (דף י"ט ע"ב) המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפי' בשוק כו' ונקטו זה לרבותא כי העירום בשוק הוא היפוך הכבוד לגמרי ואשמעי' דאפי' בכה"ג כבוד הבריות נדחה מפני האיסור וע' תוס' ב"מ (דף ל' ע"ב) ד"ה אלא וע' ס' באר הגולה למהר"ל מפראג ז"ל בבאר הרביעי על האגדה דמניין שהקב"ה מניח תפילין עש"ה מש"ש ג"כ דמלבוש וכבוד חדא אינון דהמלבוש הוא כבוד והכבוד הוא ג"כ מלבוש היינו דהוא מלבוש של כבוד והיפיכו הבושה הוא מלבוש של בושה וכמ"ש יעטו כמעיל בשתם עש"ה בבאר הגולה] ומלבד זה דברי הב"י צ"ע ג"כ ממקומן דהא תכריכי המת ג"כ עשויין רק לכבוד וכדקרינן להו זקן שעשאן לכבודו ואפ"ה בהאי שעתא רמינן להו משום לועג לרש ע' מנחות (דף מ"א ע"א) ואי איתא דבגד העשוי לכבוד גם בחי פטור מציצית א"כ הא לית בי' משום לועג לרש כיון דגם בחי כה"ג הי' פטור ע' תוס' נדה (דף ס"א ע"ב) ד"ה אבל וע' בדרכי משה שם מה שתמה ג"כ על הב"י מן הטליתות של מצוה שאנו מברכים עליהם עש"ה ואכ"מ]

והנה מה שכתבנו בחידושינו אלה דמותר לישראל ליכנס בבגדי חול בעזרה כיון דא"א לו ליכנס ערום מעשה דמורא מקדש והואיל ואישתרי בגד אחד אישתרי נמי בגדים הרבה הנה לפי צד סברא שכתבנו ג"כ בחידושינו אלה דרק בגד של מצוה הוא דבטל אל הגוף אבל לא בגד של רשות א"כ הרי נסתרה לכאורה סברא דהואיל כו' הנ"ל כיון דבגד האחד שהוא חיוב משום מורא מקדש הרי בטל אל הגוף ונעשה גוף ואין בו משום הכנסת חב"ע כלל דאין כאן רק גוף הנכנס ולא הכנסת דבר אחר כלל וכנ"ל ואילו שאר בגדים שהם רשות שוב הרי הם הכנסת חב"ע שפיר וא"כ הא לא שייך הואיל ואישתרי איסור הכנסת חב"ע בבגד האחד אישתרי נמי בשאר דהא בגד האחד אינו הכנסת חב"ע כלל ואולם לפי צד סברא זאת דרק בגד של מצוה בטל י"ל ג"כ דרק בגד שהוא מצוה בעצמותו כגון בגדי כהונה ותפילין שע"ז באו דברינו בחידושינו אלה דבגדי כהונה ותפילין הרי ציותה תורה על גוף הבגד ללבוש בגדי כהונה ותפילין ולכן הם נעשים גוף ומשא"כ עשה דמורא מקדש עשה אחריתא היא ואין כאן חיוב התורה על לבישת הבגד בעצם רק דמפאת חיוב מורא המקדש ממילא צריך הוא להיות לבוש בהכנסו למקדש דהעירום הוא בזיון למקדש וע"כ זה רק דבר הנסבב מן המצוה אבל אין הלבישה עצם מצוה ולכן שפיר אין נעשה גוף כיון שאינו מצוה בעצמותו וז"פ

ואולם גוף מה שהוקשה לנו בזה דאף דנימא דמותר לו ליכנס בבגד חול דא"א לו ליכנס ערום מעשה דמורא מקדש מ"מ הא די בבגד אחד לשלא יהי' ערום ועבור זה הוא שהוצרכנו לסברא דהואיל הנ"ל הנה זה הרי יקשה ג"כ על הראב"ד הנ"ל דכ' בהך דעשה את היציאה כביאה דהוא משום דלאו אורח ארעא שישאר ערום במקדש והרי ק' ג"כ דא"כ ל"ל כל הבגדי כהונה וכמו שכתבנו כבר למעלה בזה והבאנו הך דמסרום לחזנים והיו מפשיטים מעליהם את בגדיהם ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד כדי שלא ישארו ערומים וא"כ בהך דראב"ד נמי יפשטו ויניחו עליהם את המכנסים לבד

ואולם אין מהך דמסרום כו' קושי' אסברתנו בזה לעניין חב"ע דכתבנו דהואיל ואישתרי בגד אחד כו' דיש חילוק בזה בין האיסור שמפאת חב"ע לבין איסור הנאת הקדש דבגדי כהונה וזה דאיסור חב"ע שבבגדים הרי הוא מפני מעלת המקדש שהיות חולין במקדש הוא בזיון למקדש וע"כ כל הבגדים יחד איסורם איסור אחד דהוא בזיון המקדש מה שיש בו בגדים חולין והריבוי של בגדים הוא רק כמו ריבוי בשיעורין אבל אין כל בגד בפ"ע איסור בפ"ע רק הכל איסור אחד שהמקדש מתבזה בבגדים החולין שבו וע"כ כיון שהכל איסור אחד שייך שפיר סברא דהואיל ואישתרי באיסור זה לומר דהואיל ואישתרי בגד אחד בהכרח אישתרי נמי טובא ומשא"כ בבגדי כהונה דהאיסור מה שנהנה מן ההקדש א"כ הרי כל בגד ובגד איסור בפ"ע מה שנהנה ממנו והוא הקדש ולא שייך לומר דהואיל ואישתרי לו ליהנות מהקדש זה ישתרי לו ג"כ ליהנות מהקדש אחר דהוא הוא הקדש בפ"ע והנאתו אסורה בפ"ע ואין שייכות לאחד עם חבירו וכמובן ודו"ק היטיב מאוד

ועוד יש חילוק בזה דאיסור חב"ע דהאיסור רק למעלת המקדש לכן כיון דהותר בגד אחד עכ"פ כבר נתחללה מעלת המקדש ע"י אותו הבגד ההכרחי ולכן כיון שיש כבר חילול המקדש בעניין הלבישה לכן אין בתוספת הלבישה עוד איסור כלל כהך דכריתות (דף ז' ע"א) דכהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש מפאת דכבר נתחללה התרומה וה"נ אמרי' התם לעניין שמן המשחה לולי הגזה"כ דכתיב כי שמן משחת אלקיו עליו עש"ה ומשא"כ לעניין ההנאה מבגדי כהונה דלא שייכא סברא דחילול הואיל וכל בגד הוא בפ"ע ובגד הבלתי הכרחי ללבישתו לשלא יהי' ערום הא לא נתחלל כלל ולכן שפיר יש לו להיות אסור

ועי"ל טעם במה שמותר להיות לבוש כל כמה בגדי חול שרוצה בביאו לעזרה דכולם שפיר ניתרים מפאת העשה דמורא מקדש שהוטל החיוב לירא מן המקדש ולנהוג בו כבוד ומורא וע"כ לא לבד שאין לבוא בו ערום רק כל כמה שהאדם לבוש בחוץ כיון שהלבוש כל עניינו הכבוד וכנ"ל והרי שהאדם הזה הוא מתכבד בכך באלו המלבושים שעליו ולכן אילו נאמר שבבואו למקדש יסיר מלבושיו ויניח עליו רק מלבוש אחד שלא יהי' ערום או אפי' לא יסירם כולם רק יפחות מהם הי' זה נחשב פחיתות וגרעון בכבודו של מקדש כיון שהאדם הזה מתכבד בכך באלו המלבושים שעליו בחוץ והוא לבוש כך וכך מלבושים להתכבד בהם בפני בני אדם וא"כ כ"ש שיש לו לנהוג במקדש הכבוד שהוא נוהג בפני בני אדם בחוץ ושאותו הכבוד שהוא מתכבד במלבושיו בחוץ יכבד בו גם את המקדש ואילו באנו לחייבו להפחית הי' חיוב ההפחתה הזאת ג"כ נחשב גרעון במורא מקדש וכבודו ומשא"כ בבגדי כהונה דלא שייך לומר