בית האוצר חלק ב קלא

במקום המיוחד להם דברים שאינם מקודשים וא"כ הרי אין עניין להכנסה בזה דייקא רק הויית החולין שם הוא איסור וא"כ גם אדם חול ראוי שיאסר ואולם אם הטעם מפאת מעלת הקדשים י"ל דלא שייך האיסור רק בדבר שיש במינו קדשים ובגדי חול נמי הא יש במינן בגדי כהונה דהם קודש ומשא"כ אדם דלא חל עלי' הקדש ואין במינו קודש ה"ל לאו מינייהו דקדשים ולא מחריב בהו ולא חשיב בזיון לקדשים מה שיש שם אדם שהוא חול כיון דאין זה ממין הקדשים כלל ועוד נ' כן דאפי' הטעם למעלת המקדש מ"מ רק כל שאר דברים חשיבי בזיון כיון דכל הדברים אפשר להקדישם קדושת דמים דהקדש בדק הבית חל על הכל ודבר הקדוש קדושת דמים הא אין עוד בזיון בהכנסתו כמבואר בתוס' זבחים (דף ע"ז ע"א) דמותר להכניס קדשי דמים לעזרה ע"ש ולכן כל הדברים כיון שאפשר להקדישם קדושת דמים ולהכניסם מקודשים לכן אם מכניסם שלא מקודשים רק בהיותם חולין הוי זה בזיון ומשא"כ אדם שא"א להקדישו דאפי' קדושת דמים לא חל עלי' לכן אין כניסתו כשהוא חול בזיון כלל כיון שא"א לו להיותו קידש וליכנס בקדושה [וע' תמורה (דף ז' ע"א) אלא מאי בבעל מום מעיקרו אמאי לקי דיקלא בעלמא הוא (אמאי לקי המקדיש בע"מ מעיקרו משום מקדיש בע"מ הא לא חיילא עלי' קדושת מזבח כלל דדיקלא בעלמא הוא ולא אקדשי' אלא לדמי) א"ל דיקלא לאו זילא מילתא מין עצים הוא בע"מ מעיקרו זילא מילתא כיון דשביק תמים ואקדיש בעלי מומין מיחייב לישנא אחרינא א"ל אפ"ה בזיא מילתא דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי בע"מ כיון דאיכא במינו לקי עכ"ל הגמ' וכך ג"כ לענייננו רק דבר שיש במינו קודש או אפשר להקדישו בעצמו ולהכניסו בקדושה לכן בזיא מילתא והוי הכנסתו שלא בקדושה בהיותו חולין בזיון ומשא"כ דבר שאין במינו קודש וא"א להקדישו ולהכניסו בקדושה אין הכנסתו בהיותו חולין בזיון כלל ואולם לפי"ז לכאורה ראוי עדיין שיהי' איסור בכניסת עבד בעזרה כיון דעבד חל עלי' קדושת דמים כמבואר בגיטין (דף ל"ט) ויש במינו קודש ואפשר להכניסו בקדושה וכמובן ואילו במשנה ערכין (דף י' ע"א) ס"ל לר"מ דאותם המכים בחליל לפני המזבח עבדי כהנים היו ומבואר דמותר לעבד ליכנס בעזרה ומזה ק' ג"כ על מה שכתבנו למעלה בטעם איסור כניסת אשה בעזרה לרש"י קידושין (דנ"ב) דהוא משום חב"ע דרק באיש אמרי' דהואיל ואישתרי כניסתו לראי' ברגל אישתרי תמיד ומשא"כ אשה דליתה בראי' וכנ"ל וא"כ עבד נמי דליתי' בראי' כמבואר ריש חגיגה א"כ ג"כ ראוי שיהי' בכניסתו משום חב"ע ויש לדון בזה טובא עוד ובאתי רק להעיר]

ואולם גוף דברי התוס' תמורה הנ"ל דכתבו דאין איסור להכניס חב"ע אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה עכ"ל י"ל דכוונתם באמת להביא ראי' גם מן האדם עצמו ורק דכל הנכנס הרי נכנס לבוש בגדים וא"כ הא יש ראי' הן מן האדם והן מן הבגדים שעליו וזהו שכתבו התוס' דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה וכוונתם להביא ראי' באמת הן מן האדם והן מן הבגדים דהא הכל חולין ואיך מותרת כניסתם לעזרה ואין כאן מחלוקת כלל בין תוס' תמורה הנ"ל לתוס' ב"ב הנ"ל ובאתי רק להעיר ע"כ לשונינו בזה בחידושינו לזבחים שם

והנה מה שכתבנו בזה דבגדי כהונה הראויים בטילים אל הגוף וחשיבי גוף ומשא"כ בגד קודש היתר וכן בגד חול היתר אינם בטילים ונמצא יתורם רק אל הגוף ולגבי הגוף הא הויין להו תרוייהו אינן מינן ולכן גם בגד חול חשיב יתור כמו בגד. קודש הנה יש לומר כן עוד מסברא אחרת וזה דכל עיקר עניין המלבוש של אדם הוא מפאת שכבודו של אדם מחייב שיהי' לבוש וכל עניין המלבוש הוא מה שהוא כבודו של אדם כי הא דר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי ע' שבת (דף קי"ג ע"א וע"ב) [ע"ש דמפרשי' שם מש"ה קראי וכבדתו מעשות דרכיך וגו' ותחת כבודו יקד יקוד וגו' דהכוונה על הבגדים דהבגדים קרוין כבוד עש"ה] ולכן כיון שכל עיקר עניין המלבוש הוא מה שהוא כבודו של אדם הלובש וזה ג"כ עניין היותו בטל אליו והיינו דכיון דכבודו כך מחייב שיהי' לבוש והמלבוש ראוי לו מפאת היות כבודו בו ולכן הוא בטל אליו ונעשה גופו וע"כ בגדי כהונה דכתיב בהו לכבוד ולתפארת והרי שיערה תורה איפוא דכבוד הכהן בשעת העבודה מחייב שיהי' לבוש בגדים אלו דייקא ולכן כל שלובש זולת זה אין בו עוד עניין הכבוד ואין ראוי לו עוד ולכן אין בטל אליו כלל ואפי' לובש בגד של כהונה יתר מ"מ לא דמי לשאר בגדים דעניינם לכבוד וכל שהוא לבוש יותר הנה הוא ריבוי הכבוד יותר ולכן הכל ראוי אליו ובטל אליו כל כמה שהוא לבוש ומשא"כ בגדי כהונה דכתי' בהו לכבוד ולתפארת ונתנה להם תורה גבול ושיעור ד' בגדים אלו כתונת מכנסיים כו' וא"כ הרי שיערה תורה כי בד' בגדים אלו כבר נשלם הכבוד כראוי וא"כ כל שלובש יתר ע"ז אין בו עניין הכבוד עוד וכיון דאין בבגד היתר ענין הכבוד עוד לכן אין שייך עוד אל האדם כלל משום מלבוש דכל עיקר עניין שייכות המלבוש לאדם הוא מפאת הכבוד וזה שאין, בו עוד עניין הכבוד אין בו עוד עניין המלבוש כלל ורק כאילו הי' מונח עליו דבר בעלמא שאינו מלבישו שלא הי' בטל אליו וכך גם זה נחשב שמונח עליו בעלמא ואין לו עניין המלבוש כלל ואין בטל אליו ולכן שפיר רק הבגדי כהונה המחויבים הם שבטילים אבל לא זולתם הן בגד קודש והן בגד חול ושפיר תמיד הייתור רק אל הגוף וכנ"ל ודוק היטיב מאוד כי הדברים עמוקים ונכונים בס"ד

ועוי"ל סברא להיפוך בזה עפ"י המבואר בב"י או"ח סי' יו"ד וז"ל יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ד' כנפות ב' סמוך לצואר וב' למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית כו' ול"נ שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגן על האדם מפני החום והקור זכר לדבר ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשין אותה להגן אלא מפני הכבוד שהרי אפי' יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימא כו' עכ"ל והנה דכ' ז"ל היפוך זה דכל עניין המלבוש רק להגן כו' ומשא"כ מה שעניינו לכבוד לא חשוב מלבוש ואולם מ"ש ז"ל דכיון דמתכוונים בגלימא העליונה רק לכבוד כו' הנה י"ל באמת דכוונת האדם בזה לא מעלה ולא מורדת רק כיון שהיא מגינה ג"כ מפני החמה או הקור דכל מה שהאדם לובש הוא מגין ואם יש שם ריבוי לבושים הוא ריבוי הגנה וכל המלבושים יחד מגינים לכן ממילא הוא שפיר מלבוש ואף דאין כוונת האדם לזה מ"מ כוונתו לא מעלה ולא מורדת דעניין המלבוש בעצם הוא ההגנה וכיון שגם זה מגין גם הוא מלבוש שפיר ורק בבגדי כהונה דכתי' בהו קרא להדיא לכבוד ולתפארת א"כ הרי ביארה תורה בזה דעצם עניין הבגדים האלה רק לכבוד ולכן שפיר אין להם תורת מלבוש כלל ולכן אף דמצינו בעלמא דמלבושים של אדם בטילים אל גופו וחשיבי גופו מ"מ אין לדון מזה לבגדי כהונה כיון דבגדי כהונה אין להם תורת מלבוש כלל דכל עניינם רק לכבוד וזה לא חשוב מלבוש ולכן איפוא נהפוך הוא דבגדי כהונה המחויבים שהכהן לבוש בשעת העבודה שהכתוב אומר עליהם שהם לכבוד ולתפארת אינם בטילים אל הגוף והם דבר חוץ מן הגוף ומשא"כ אם לובש בגד יתר ע"ז הן קודש והן חול אותו הבגד שפיר תורת בגד עליו ככל שאר בגדים דעלמא שאין התורה מדברת עוד מבגד זה להגדיר עניינו היותו לכבוד וגו' והוא ככל בגדים דעלמא דחשיבי מלבוש ובטילים אל הגוף וא"כ נמצא דעניין הייתור עדיין בשוה בין בלבשו בגד קודש יתר ובין בלבשו בגד חול יתר דגם בבגד קודש יתר נמי אין עניין הייתור בבגד אל בגד כי היכא דנימא דמיני' מחריב כו' דהא הבגדים הראויין הרי אינם גוף ואילו הבגד הקודש היתר הרי נעשה גוף וא"כ הרי כאן ג"כ עדיין גוף ובגדים אלא דהוא להיפוך דהיתר הוא גוף והבגדים הראויין אינם גוף רק בגדים שחוץ לגוף ובבגד חול יתר ג"כ כך הוא דהיתר