בית האוצר חלק ב קכט

עצמם עניין כהונה ועל ידם הוא שנעשה כהן דבאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם הרי דיש בבגדים עניין הכהונה וע"כ בהבטלם לגופו ונעשים גופו הנה הם ג"כ כהן ממילא דעניין הכהונה הא יש בם מצד עצמם והוי ממילא הכהן בבגדיו גוף אחד כולו כהן ושפיר הוי הגוף רק חלק ן וכנ"ל ואולם בלא זה יש לדון בדברינו אלה דנהי דהבגדים בטילים לגוף ונעשים גם הם גוף לא בשביל זה נאמר דנתמעט הגוף ונעשה רק חלק דהא הגוף אין בטל אל הבגדים רק דהבגדים בטילים לו וניתוספו גם הם עליו אבל כאשר דנין על הגוף בבחינת עצמו הוא גוף בשלימות כמקדם כיון דאין הוא בטל אל הבגדים וע' כזה בשו"ת שבות יעקב ח"א חיו"ד סי' ע"ג דאף דעובר ירך אמו ונעשה גוף האם בהתבטלו אלי' מ"מ האם לאו גופא דולד היא עש"ה וה"נ דכוותה אין הגוף מתבטל לבגדים להעשות חלק רק הבגדים הם שניתוספו עליו להיות גם הם גוף ודו"ק היטיב מאוד ואולם מה שכתבנו תחלה בזה דחשוב אישתני גופא זה שפיר נכון בס"ד דשינוי וודאי האיכא כיון דהי' להגוף תוספת חלק הבגדים ועתה נחסר לו זה התוספת א"כ ה"ז שינוי בגוף עכ"פ וכמובן]

והנה לפי צד הסברא דגם בגד של רשות בטל אל הגוף ונחשב גוף [דכך משמע בכמה דוכתי וע' רש"י ב"מ (דף ט' ע"א) ד"ה ובית פגי' דכ' מה שבראש החמור וכחמור דמי והיינו ג"כ משום דהוא מלבוש לו ובטל לגופו וע' ירושלמי שבת פ"כ ה"ה על המשנה הקש שעל גבי המטה לא ינענענו ביד כו' ובירושלמי מתני' בשלא ישן עליו מאתמול אבל אם ישן עליו מאתמול כגופו הוא ובקרבן עדה כגופו הוא כאילו הוא מלבושו של אדם שמותר לנענעו עכ"ל ומבואר ג"כ דקרינן למלבוש גוף ובמ"א הארכתי בזה עד מאוד] מ"מ יתכנו ג"כ דברינו שכתבנו למעלה בזה בעניין ייתור בגד חול וזה דנהי דבגד גרידא נמי בטל אל הגוף להחשב גוף מ"מ י"ל דה"מ בגד של רשות עכ"פ ומשא"כ בגד של איסור כיון שאסור ללובשו וחייב להסירו מעליו לכן א"א לו שיובטל אל הגוף להחשב גוף אחרי שהתורה אוסרתו לשומו על גופו ומחייבתו להסירו ולהפרידו מעליו וכמובן בפשיטות [וע' רש"י עירובין (דף צ"ה ע"ב) דאתי איסור בל תוסיף ומשוי עלי' כמשאוי עש"ה] ולפי"ז נ' ג"כ דאחרי דייתור בגדים מחלל עבודה ואסור לו להיות מיותר בגדים א"כ בהיותו לבוש בגדים יתירים בשעת העבודה אפי' הם בגדי קודש מ"מ כיון דאיסור הם הרי אינם גוף ואילו בגדים הראוים הרי הם גוף ונמצא עדיין שאין הייתור רק אל הגוף בלבד שהגוף יש לו ייתור בגדים היתירים שעליו וא"כ לפי"ז בגדי חול נמי אחרי דדרשי' בברייתא אחריתי בד שלא ילבש של חול עמהן א"כ אף דהדרשא הוא רק לאיסור לכתחלה ואין משם ראי' לעכב וכנ"ל מ"מ כיון דהוא איסור לכתחלה מיהת שוב ממילא הרי אינו גוף ושוב ממילא הרי הוא ייתור אל הגוף כמו בגדי קודש יתירים ושוב שפיר יש לו לפסול שאין בינו לבגדי קודש יתירים דבר דבגדי קודש יתירים הם ייתור אל הגוף והוא ג"כ ייתור אל הגוף ולגבי הגוף הא הויין להו תרוייהו אינן מינן כיון דבגד הוא דבר אחר לגמרי מגוף וע"כ שפיר יש גם לבגד חול לפסול וכנ"ל ודו"ק כי זה נכון מאוד בס"ד [וגם לפי צד סברא זאת דגם בגדי רשות בטילים אל הגוף מ"מ נכון ג"כ גם מה שכתבנו למעלה בטעם מחוסר בגדים דחשוב זר מעיקרא משום דאישתני גופא דאף דגם הבגדי חול שהוא לבוש עתה בטילים אליו מ"מ סוף סוף יש בזה שינוי הגוף כיון דאינם אותם הבגדים שהי' לבוש כבר פעם בשעת עבודה שהי' אז כהן וא"כ הרי יש שינוי בגוף דמה שהי' אז חלק גוף וניתוסף עליו היינו אותם הבגדים זה הרי נסתלק ונעשו תחתם חלק גוף בגדים אחרים וה"ז שינוי בגוף שנסתלק חלק גוף דבגדים שלבש ונתחדש חלק גוף זה מהבגדים אחרים וכמובן וז"פ]

והנה עפיד"ז הונח לנו ג"כ להבין מה שהשמיט הרמב"ם ז"ל להביא בהלכותיו דין זה דבגד חול הוי ייתור בגדים ומחלל עבודה דבשלמא איסור הלכתחלה המבואר באידך ברייתא בד שלא ילבש של חול עמהן י"ל דלא הוצרך להזכירו דנשמע ממילא מאיסור הכנסת חב"ע שכ' ז"ל בהלכות שחיטה וכנ"ל ומשא"כ חילול העבודה דנזכר בברייתא זאת באומרו יתר אחר דפירושו אפי' הוסיף שום בגד בעולם היינו אפי' של חול דאי בגד קודש מהך דב' מכנסים ב' אבנטים נפיק וכנ"ל וא"כ מדוע השמיט הרמב"ם דין זה וכמו שעמדנו ע"ז למעלה ואולם לדרכנו זה, י"ל דהא ק' באמת דמנא לן הא דבגד חול יעשה יתור דילמא רק בגד קודש עושה ייתור בהבגדי קודש אבל בגד חול דלאו מינייהו לא מחריב בהו ותירצנו בזה דכיון דמצינו בכמה דוכתי דבגד שאדם לבוש בטל אל הגוף ונחשב גוף והסברא נותנת דה"מ בגד של רשות אבל בגד של איסור הואיל וצריך להסירו ולהפרידו מעליו אינו בטל וע"כ בגדי קודש הראויין הרי בטילים והם גוף ואילו בגד קודש היתר דאסור ללובשו משום איסור ייתור בגדים הרי אינו בטל והוא ייתור איפוא אל הגוף בלבד והבגד חול נמי דאסור ג"כ ללובשו מיהת לכתחלה [אי מדרשא דבד וכאידך ברייתא או מפאת איסור חב"ע] הרי ג"כ אינו בטל והוא ייתור אל הגוף ולגבי הגוף הא תרווייהו אינן מינן ולכן שפיר גם בגד חול יש לו לפסול משום ייתור וכנ"ל

ואולם באמת דברינו אלה דבגדי קודש הראויין שהוא לבוש בשעת עבודה הם בטילים אל הגוף מפאת מה דמצינו בכמה דוכתי דבגדים שאדם לבוש בטילים אל הגוף הנה יש לדון בעיקר הדבר הזה ולומר דאדרבה רק בגד של רשות דעלמא הוא דבטל כיון שהוא ראוי אל האדם ויכול להיות לבוש בו כ"ז שירצה ולכן נחשב מלבוש שלו ובטל אליו דהמלבוש יש לו להיות בטל אל הלובש וכגופו יחשב ומשא"כ בגדי כהונה דהם הקדש ואסורים באמת בהנאה ואין ראוים באמת בעצם ללבישת אדם ורק בשעת עבודה כך ציותה תורה שישים הכהן בגדים אלו על גופו ואחר העבודה באמת דכלתה מצותו צריך להסירם מעליו ואסור להיות לבוש בהם למלבוש בעלמא ולכן גם בשעת עבודה אין להם תורת מלבוש של האדם כלל שיובטלו אליו ויוחשבו גופו דאדרבה הא אינם ראוים לו כלל למלבוש ורק מצות התורה הוא לעשות כך לשומם אז על גופו וה"ז מעשה גרידא מפאת מצות התורה ככל אחד משאר מעשי עבודות אבל אין לזה תורת לבישה שיוחשבו הבגדים מלבוש שלו ויתאחדו עמו להעשות גופו אחרי שבעצם אין ראוים ללבישתו ורק מצות התורה הוא בשעת העבודה ולאחר קיום מצותו חייב להסירם מיד ואסור להיות לבוש בהם באמת להנאת לבישה גרידא כשאר מלבושים ולכן אין מתאחדים עמו כלל ואין בטילים אליו להעשות גופו ודו"ק היטיב

ואולם באמת ז"א דהא הרמב"ם ז"ל פסק באמת פ"ח מכלי המקדש דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן גם אחר עבודה כ"ז היותו במקדש וא"כ כיון דאחר עבודה אינו מצווה עוד ללובשן ועכ"ז מותר ללובשן שוב הם שפיר כשאר מלבוש ושפיר מתאחדים עמו כיון שרשאי להיות בהם לבוש גם אחר העבודה לרצונו ולהנאתו ולא מפאת הכרח מצוה שמכריחו על כך ושפיר הם בגדים השייכים אליו ונעשים שפיר מלבושו ובטילים לו שפיר מיד משעה שלובשן דנעשים מלבושו ושייכים לו מיד כשאר מלבוש כיון שרשאי להיות לבוש בהן גם אחר העבודה לרצונו ולהנאתו כשאר מלבוש וא"צ לפושטן וכמובן

ואולם לכאורה גם ז"א דהא מבואר ברמב"ם הנ"ל שם דרק שאר הבגדים רשאי ללובשן כ"ז היותו במקדש ומשא"כ האבנט אסור לו להיות לבוש בה רק בשעת עבודה משום איסור כלאים וא"כ אכתי הרי האבנט אינה בטילה לו להחשב גופו וא"כ אכתי הרי בטלו דברינו דאכתי מנא לן לומר דבגד קודש יתר יתורו אל הגוף כי היכא דנדון מזה דגם בגד חול דהוא יתור אל הגוף עושה ג"כ יתור דלגבי הגוף הא תרוייהו אינן מינן דילמא בגד קודש נמי עניין הייתור בו רק אל האבנט דאינו בטל והוא בגד שפיר וא"כ אם לובש בגד אחר קודש יותר מד' בגדי כהונה הרי יש יתור אל האבנט דהוא ג"כ קודש והוא מינו ולכן הוא העושה היתור ומשא"כ בגד חול דלאו מיני' אכתי שפיר אית לן למימר דלאו מיני' לא מחריב ואין לו להחשב יתור: