בית האוצר חלק ב קכח

דלא מנח תפילין פושעי ישראל בגופן והוא כנ"ל דכיון דמצוה ללובשן הויין להו גוף ולכן הבלתי מניחם ה"ל פושע ישראל בגופו ודו"ק היטיב ובמ"א הארכתי בזה בפנים אחרים עוד ואכ"מ]

ועפי"ז יתיישב ג"כ מה ששמעתי מקשים בהא דאמרי' דכהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והויין להו זרים ומחללין את העבודה וחייבין מיתה משום זרות ע' סנהדרין (דף פ"ג ע"ב) וזבחים (דף י"ז ע"ב) ואמאי הרי אחרי שלבשו רק פעם אחת בגדים בעבודה א"כ הרי כבר היו פעם כהנים ושוב אפי' בעבודה אחרת אינו לובש הבגדים הא אינו זר מעיקרא עוד וראוי שלא יוחשב זר כמבואר בכריתות (דף ו' ע"ב) ולהנ"ל ניחא דהא בריש הערל ביבמות מבואר דפצוע דכא פוסל בביאתו והקשו שם הראשונים ג"כ דאמאי פוסל הא אינו זר מעיקרא וכתבתי כבר במ"א בזה דפצוע דכא כיון דאישתני גופא חשוב שפיר זר מעיקרא דאותו הגוף במצב היותו פ"ד הרי הוא זר מאז שנעשה פ"ד והוי שפיר זר מעיקרא [וע' דוגמת זה תוס' חולין (דף ק"כ ע"א) ד"ה מה להנך] ולפי"ז לעניין מחוסר בגדים נמי כיון דבשעה שהי' לבוש הבגדים היו הבגדים גוף ועתה הוא חסר הבגדים נמצא שאינו אותו הגוף שהי' אז בהיותו לבוש הבגדים כי אז הי' עניין הגוף מן הגוף והבגדים כי שניהם יחד היו הגוף ועתה הוא הגוף לבד והוא כאילו חסר חלק מן הגוף וה"ל שינוי בגוף כמו פ"ד וע"כ שפיר חשוב זר מעיקרא דזה הגוף במצבו עתה בחסרון חלק הבגדים הרי לא הי' כהן מעולם ודו"ק היטיב מאוד

ועפיד"ז נ' ליישב ג"כ דברי רש"י ביבמות (דף ס"ט ע"ב) אהא דאמר שם בת כהן שנישאת לישראל ומת טובלת ואוכלת בתרומה לערב כו' הוכר עוברה במעי' תהא מקולקלת למפרע וברש"י תהא מקולקלת למפרע לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאישתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ע"ש ובמראה הפנים בירושלמי שם ה"ד ד"ה אם בבת כהן תמה ע"ז הא בת כהן לעולם אינה משלמת חומש אפי' בנישאת לישראל משום דאינה זרה מעיקרא ע"ש ולהנ"ל יש לומר גם כן דכיון דמעוברת אישתני גופא דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא עי' יבמות (דף פ"ז ע"ב) לכן שפיר חשיבא זרה מעיקרא ומה גם למ"ד עובר ירך אמו והרי זה שניתוסף לה חלק גוף וא"כ כעניין דברינו בהך דמחוסר בגדים דחשוב זר מעיקרא הואיל ונחסר חלק גוף היינו חלק הגוף מן הבגדים שבחסרון חלק הגוף הרי הוא זר מאז וא"כ ה"נ כזה בתוספת חלק הגוף מפאת העובר שבתוספת זה הרי היא זרה מאז לכן שפיר הויא זרה מעיקרא

ואולם בזה יל"ע עדיין דסברא הנ"ל דמפאת אישתני גופא חשוב זר מעיקרא הא שייך רק היכא דהזרות הוא מפאת השינוי עצמו כגון פ"ד דהעשותו פ"ד הוא השינוי והוא העושאו זר וכן במחוסר בגדים פשיטות הבגדים היא השינוי שנחסר חלק הגוף של הבגדים והיא העושאתו זר ומשא"כ היכא שאין להשינוי התייחסות עם הזרות ודאי דאין לו להחשב זר מעיקרא מפאת השינוי ולדמיון בת כהן שנישאת לישראל אל ואכלה תרומה דהדין הוא דאין משלמת חומש מפאת דאינה זרה מעיקרא הא פשוט דאם גם נעשה בה שינוי בגופה תחת בעלה שנקטע רגלה וכדומה לא יועיל זה לחייבה בחומש לומר דזה הגוף מאז שנשתנה הרי הוא זר והוי זר מעיקרא כיון דאין לשינוי הזה שייכות אל הזרות והרי אינה זרה מפאת השינוי שנקטע רגלה רק מפאת העשותה אשת זר והעשותה אשת זר הא אינו שינוי בגופה וא"כ שפיר לא הויא זרה מעיקרא כיון דדבר העושה אותה זר אין בו שינוי בגופה וכמובן בפשיטות וא"כ ה"נ בבת כהן מעוברת מזר דאסורה בתרומה הרי אין זה דווקא מפאת שהעובר בגופה ויש בה שינוי העיבור דהיא גופא מליא מחמתו דהא גם בהיות לה בן נולד מזר אף דהיא גופא סריקא ג"כ אין אוכלת בתרומה דכל שיש לה זרע מזר הויא זרה מחמתו ואין אוכלת ואדרבה עובר קלוש מציאותו טפי מנולד והוא חידוש התורה דהחשיבה גם עובר כמו נולד ושהזרע מזר פוסלה לתרומה מיד בהיותו עובר וא"כ עכ"פ כיון שאין הזרות מפאת השינוי בגוף דייקא היינו מפאת שזרע הזר בגופה והיא גופא מליא מחמתו רק הזרות סתמא מפאת היות לה בן מזר בין הוא בגופה בין אינו בגופה אלא דבעודו עובר כך הוא המציאות שהוא בגיפה אבל הרי אין זה העושאה זר מה שהוא בגופה רק מציאותו מה שיש לה בן מזר הוא העושאה זר לא מה שהוא בגופה וכיון דגוף הויית הבן הא אינו שינוי בגופה מה שיש לה בן מזר א"כ הא אין כאן שייכות להשינוי בגוף היינו מה שהבן בגופה ועושאה גופא מליא אל הזרות כלל דכך הי' עושה אותה זר אילו לא הי' בגופה רק באויר העולם כמו בנולד ולא הי' אז שינוי בגופה כמו עתה שהוא בגופה ומשנה את גופה להיותו מליא וא"כ כיון דאין הזרות מכח השינוי כלל ואין להשינוי שייכות אל הזרות שפיר אין לה להחשב זרה מעיקרא עדיין

וא"ל דמניין לנו דמה שאמרה תורה כנעורי' פרט למעוברת הטעם מפאת מציאות הזרע לבד כמו בנולד דילמא הטעם באמת רק מפאת היותו בגופה ויש שינוי בגופה ומשא"כ מפאת מציאותו לבד לא הי' פוסל באמת כיון דהוא עובר ומציאותו קלוש דז"א דמניין לך לדרוש כן טעמא דקרא לחייבה חומש אדרבה אמור לאידך גיסא דאחרי שאנו רואין באמת דגם זרע נולד פוסלה ואין אז שינוי בגופה א"כ דילמא הא הוא דחדית רחמנא דגם מציאות עובר חשוב לפוסלה כמו מציאות נולד ומציאותו לבד הוא הפוסל כמו בנולד ולא היותו בגופה הוא הדבר הפוסל ונמצא דאין פסולה מחמת שינוי הגוף כלל ואינה זרה מעיקרא ושפיר אין לה להתחייב בחומש והש"ס ביבמות (דף פ"ז ע"א) אמר רק דאי כ' רחמנא כנעורי' פרט למעוברת לחוד ה"א דווקא מעוברת דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא אבל וזרע אין לה דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא סריקא אימא לא צריכא והיינו דאילו הי' נאמר קרא דכנעורי' פרט למעוברת לחוד כך הי' אפשר לטעות דהיות הזרע בגופה דייקא והעשותה גופא מליא הוא העושה הזרות ומשא"כ בזרע נולד ומש"ה אצטריך קרא דזרע אין לה אבל עכ"פ לפי האמת דכתי' קרא וזרע אין לה והאמת שגם נולד פוסל א"כ תו להיפוך מניין לנו לומר דפסול העובר הוא מטעם אחר מפאת היותו בגופה דייקא ולחייבה חומש מפאת זה דילמא פסול העובר ג"כ רק כמו פסול הנולד דזרע שיש לה מן הזר פוסל' מצד עצמו בין בהיותו עובר בין בהיותו נולד אבל אין היותו בגופה דייקא היא הסבה הפוסלת וא"כ תו הא אין השינוי מה שהוא בגופה ועושאה גופא מליא סבת הזרות כלל ואין לו עניין בזרות ושפיר אינה זרה מעיקרא ושפיר יש לה להיות פטורה מחומש ודו"ק היטיב

והנה אשובה לענייננו ואומר די"ל עוד לפי דרכנו דהך דאמרי' דכל שאינו זר מעיקרא לא חשוב זר היינו רק אם בשעה שהוא כהן היא בשלימות אז א"א שיעשה עוד זר אח"כ ומשא"כ לעניין מחוסר בגדים דבשעה שהי' לבוש הבגדים והיו גוף והי' אז הגוף מן הגוף והבגדים א"כ הגוף לבדו הרי הי' אז רק חלק גוף דהיינו חלק כהן ממילא וע"כ שפיר יכול הוא להעשות זר אח"כ בהיותו חסר בגדים כיון שמעולם לא הי' כל הכהן רק חלק ממנו ואילו בהיותו זר הרי הוא כל הזר וע"כ אין היותו חלק כהן מונע מלהעשותו עוד כל הזר כיון שהזרות מרובה על הכהונה דהזרות הוא בשלימות ובכהונה הי' רק חלק ודו"ק היטיב מאוד [ואולם לפי דברינו מעלה בזה דאף דהבגדים בטילים אל הגוף להעשות גוף מ"מ אין בטילים לכהונה שלו להיות כהן א"כ לכאורה נסתרו דברינו אלה דגם בשעה שהי' לבוש הבגדים הי' הגוף שלו כל הכהן לא רק חלק ממנו דהבגדים אם שהיו גוף מ"מ הא לא היו כהן ודו"ק ואולם י"ל דאף דבגדים דעלמא אפי' מתבטלים לגוף להעשות גוף מ"מ אין מתבטלים למהות כהונה שבו להעשות כהן וכדברינו מעלה בזה דהם מסתברים וודאי מ"מ בגדי כהונה שאני דיש להם