בית האוצר חלק ב קכז

דכוונת הך דשלא ילבש של חול עמהן הוא לעכב ג"כ ואיך שיהי' עכ"פ הרמב"ם ז"ל שלא הזכור כלל דין ייתור בגד חול צ"ל דהי' מפרש פי' אחר בהך דיתר אחת מפירש"י והך דשלא ילבש של חול עמהן הי' מפרש באמת רק למצוה לכתחלה ולא לעיכובא ואי דתיקשי דהא עכ"פ הי' לו להרמב"ם להביא דין הלכתחלה שאסור ללבוש של חול עמהן י"ל דזה כבר נכלל במ"ש ז"ל בה' שחיטה פרק ב' ה"ג דאסור להכניס חב"ע ע"ש דמה"ט נמי הרי אסור להם ממילא ללבוש בגד חול דה"ל הכנסת חב"ע

ומה שכתבו תוס' תמורה (דף כ"ג ע"א) ד"ה אוכלין דאין איסור להכניס חב"ע אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש דהא קמן דאדם נכנס עם בגדים חולין בעזרה ע"כ לשונם י"ל דכשלובש בגד חול עם הבגדי קודש בשעת העבודה זה שפיר חשוב שעושה עבודה מהבגד חול כיון שלובשו בשעת העבודה עם הבגדי קודש שעניינם עבודה ודאי שעל ידם הוא שנכשרת ההקרבה דבלתם הי' מחוסר בגדים וקרינן לבגדים בע"ז (דמ"ז ע"א) מכשירי קרבן [ע' לעיל (כלל יו"ד) מה שדנתי דהבגדים נצרכים גם לגוף העבודה לא לבד לעשות הכהן לכהן ואפי' עניינם רק לכהונת הכהן מ"מ חשוב שעושה בהם עבודה כיון דבאים להכשיר העבודה דבלתם היתה העבודה מחוללת מפאת מחוסר בגדים וכמובן וע"כ כיון שלבישת הבגדי קודש הוא עניין עבודה [ולדעת הרמב"ם האבנט אסורה שלא בשעת עבודה משום כלאים וא"כ לבישתו מוכחת על כל הבגדים דהם רק לצורך עבודה וודאי] לכן כשלובש אז בגד חול עמהם כל עניין הלבישה אחת וחשיב עובד גם בבגד החול ודו"ק]

ועוי"ל דבאמת גם בכניסה עם בגדים ג"כ אית בי' משום הכנסת חב"ע אפי' בלי עבודה דדעת הרמב"ם בה' שחיטה שם דסתמא אסור להכניס חב"ע אפי' כשאינו עושה בהן עבודה ע"ש והא דאדם נכנס לבוש בבגדים בעזרה י"ל בפשיטות דא"א לו שיכנס ערום דהוא איסור מה"ת ודאי מעשה דמורא מקדש דאפי' במקלו ובמנעלו ואפונדתו כו' אסור לו ליכנס מעשה הנ"ל ע' יבמות (דף ו' ע"ב) וכ"ש ערום דהוא גנאי גדול יותר וע"כ כיון שמוכרח להיות לבוש עכ"פ שוב מותר להיות לבוש כמה בגדים שירצה כיון דמוכרח להיות לבוש בגד אחד עכ"פ שלא יהי' ערום ואותו הבגד הוא בגד של חול והוי חב"ע ע"כ הואיל ואישתרי איסור הכנסת חב"ע בהכרח בלבישת בגד ההוא אישתרי נמי בשאר בגדים ומותר ללבוש שפיר כל כמה בגדים שירצה ומשא"כ בכהן בשעת העבודה דלובש בגדי כהונה בהכרח וא"כ בלא"ה אינו ערום שוב שפיר אסור ללבוש עוד בגד חול עמם מפאת איסור הכנסת חב"ע והואיל ואישתרי לא שייך בי' דהא בגדי כהונה קודש הם ואינם חב"ע ולא שייך הואיל ואישתרי איסור חב"ע בהנך לישתרי נמי בתוספת בגדים

ולפי"ז י"ל דהך ברייתא דזבחים דאמר בד שלא ילבש של חול עמהן אתיא אליבא דרבנן דרבי דס"ל במנחות (דף ק"ו ע"א אליבא דר' חסדא ע"ש) דמותר להכניס חב"ע ע"ש וע"כ שפיר איצטריך למידרש בד שלא ילבש של חול עמהן דמשום חב"ע הא לא אסור ומשא"כ הרמב"ם לטעמי' דפוסק כרבי דאסור להכניס חב"ע וכדבריו בה' שחיטה הנ"ל וע"כ שפיר לא הוצרך עוד להביא דרשא הנ"ל דשלא ילבש של חול עמהן [ולרבי הנ"ל צ"ל בהכרח דדריש תיבת בד לאיזה דרשא אחרינא דלשלא ילבש של חול לא אצטריכא דתיפוק לי' משום חב"ע וגם תיבת בד לכאורה לא מייתרא כלל עש"ה בזבחים רק דתנא דברייתא הנ"ל מפרש כן לתיבת בד דפירושו לבדו ונפיק לי' ממילא שלא ילבש של חול עמהן] וז"פ ונכון בס"ד

ועכ"פ בדעת רש"י דמפרש בהך ברייתא דיתר אחת שלא יוסיף שום בגד בעולם והיינו דאפי' בגד חול לא יוסיף וזה הפי' הרי מוכרח לכאורה דאי הכוונה אבגד קודש הא כבר שמעינן לי' מהך דשני מכנסים שני אבנטים וא"כ אחרי שהכוונה אבגד חול וקמסיים בברייתא דעבודתו פסולה והיינו דגם בדיעבד פסול דל' פסול משמעותו גם בדיעבד ברוב המקומות וכן מדכייל להך יתר אחת בהדי לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת כו' דכל הנך שאר דברים הם לעיכובא וא"כ הסתימות בפשיטות דגם הך דיתר אחת השנוי ביניהם גם הוא לעיכובא וא"כ ע"כ הטעם מפאת ייתור בגדים וכנ"ל וא"כ ק' דמנ"ל הא באמת דבגד חול הוי ייתור ומדוע לא נימא דלאו מינא לא מחריב ולומר דכוונת הברייתא אהך דאידך ברייתא דדריש בד שלא ילבש של חול הא אין ללמוד משם רק איסור לכתחלה אבל אין משם ראי' שיהי' לו תורת ייתור בגדים ויפסול גם בדיעבד משום ייתור בגדים וע"ש בזבחים (דף י"ח ע"ב) תוד"ה מסולקין עש"ה]

ונראה דהנה יש בזה סתירה ומקום עיון דבכמה דוכתי משמע דבגד שהאדם לבוש הוא בטל אל גופו וחשוב גוף האדם ע' תוס' חולין (דף ע"א ע"ב) ד"ה למאי הילכתא שכתבו וז"ל אבל בגדים שהוא לבוש בטילים אגבי' ומכחו בא להם הטומאה כו' ע"ש וע' סנהדרין (דף קי"ב ע"א) לעניין פאה נכרית דאשה צדקנית שבעיר הנדחת דאמר שם אי דמחובר בגופה כגופה דמיא וה"ה בלבושים דחשיבי כגוף וניצולים ולא חשיבי כנכסים דנכסי צדיקים שבעיר הנדחת ג"כ אובדין רק כגוף חשיבי וניצולין עש"ה ופעמים מצינו דאין הבגדים חשובין גוף מדחוצצין לעניין טבילה [אם אין רפויין שיבואו בהן המים] וכן לעניין מגע טומאות צריך שיגע בגופו ממש לא במלבושו כמבואר ברש"י עירובין (דף ל"ה ע"א) ד"ה טמאים ותוס' ב"מ (דף ק"ה ע"א) ד"ה על אדם ועוד בכ"ד והארכתי בזה במ"א מאוד ודנתי שם צד סברא דאפי' נימא דאין בגד חשוב גוף ה"מ בגד רשות דלבישתו היא מקריית דאי בעי לא לביש ולכן אין בטל אל הגוף להחשב גוף דהגוף הוא האדם עצמו ואילו הבגד שעליו רק מקריי בו ומשא"כ בגד שיש חיוב ללובשו ומוכרח ללובשו מכח החיוב שפיר הוא בטל אל הגוף מפאת שהלבישה הכרחית וחשוב שפיר גוף וזו סברא מסתברת וודאי ולפי"ז הנה בגדי כהונה שהכהן לובש בשעת עבודה אחרי שמחויב ללובשם א"כ הם בטילים אל הגוף והויין להו גוף האדם ומשא"כ בגד היתר שהוא לובש ואין מצוה בלבישתו אינו גוף האדם וא"כ נמצא דעניין ייתור בגדים אין עניינו שלא יהי' להבגדים ייתור היינו שלא יהי' תוספת בגדים על הבגדים רק עניינו שלא יהי' להגוף ייתור דהבגדים המחויבים הרי הם גוף ונמצא שאם לובש הבגדים המחויבים לבד אין שם רק גוף הכהן לבד ולא יותר ואם לובש בגד יתר שהוא אין בטל אז יש שם בגד נוסף על הגוף וא"כ כל עניין כוונת ייתור בגדים הרי הוא ממילא שלא יהי' רק גוף לבד ולא יהי' ייתור בגד אל הגוף וכמובן ולפי"ז הנה ממילא לא קשיא דבבגד חול נימא דלאו מיני' לא מחריב בי' דז"א דהא אין הייתור בהבגדי קודש כי היכא דנימא דרק בגד אחר קודש הבלתי מחויב הוא דהוי בהו ייתור מפאת דהוא מינייהו אבל לא בגד חול דאינו מינייהו דבגדי קודש דז"א דהא גם בגד קודש יתר אין עושה ייתור בבגדים רק הוא ייתור בגוף שיש יתיר על הגוף בגד ולגבי הגוף הא ה"ל הבגד קודש נמי לאו מיני' כבגד חול דבגד הוא דבר אחר לגמרי מגוף וע"כ שפיר כי היכא דבגד קודש הוי ייתור ה"ה בגד חול דלגבי הגוף הא תרווייהו לאו מינא נינהו ואין חילוק ביניהם ודו"ק היטיב כי נכון הוא בס"ד

ועפי"ז יובן ג"כ מאי דתפילין לא חשיבי ייתור בגדים ע' זבחים (דף י"ט ע"א) ומ"ש ברש"י, (שם ע"ב) ד"ה ששם מניח תפילין הטעם משום דלאו בגד הוא צ"ע דהא תפילין חשיבי מלבוש לעניין הוצאת שבת כמבואר בשבת (דף ס"א ע"א] דרך מלבוש עבידא וכן בעירובין (דף צ"ה ע"ב) והא צלצול קטן נמי חשיב ייתור בגדים משום דעביד לנוי כמבואר בזבחים (דף י"ט ע"א) שם ע"ש ברש"י ד"ה דחשיב וא"כ תפילין נמי הרי הם תכשיט וכך שמם טוטפת ומדוע לא יוחשבו ייתור בגדים ואולם להנ"ל ניחא דתפילין נמי כיון דמצוה ללובשן הויין להו גוף וא"כ ממילא אין כאן ייתור כלל שהרי המבוקש רק שלא יהי' יתר על גוף והרי אין כאן יתר עדיין ודו"ק היטיב [וזהו דקרינן בר"ה (דף י"ז ע"א) לקרקפתא