בית האוצר חלק ב קכו

עוד בכ"ד דמותר לכהן להיות לבוש בגדי חול בעזרה וי"ל דגם כוונת הראב"ד רק לפרש קרא דלשרת בקודש דמכי לבש הבגדים לשרת היינו לעבודה צריך שיהי' לבוש בהם תו כ"ז היותו בקודש אבל בכניסת הכהן לעזרה גם לראב"ד הנ"ל שפיר מותר לו ליכנס ולהיות שם בבגדי חול וא"צ ללבוש הבגדי קודש רק בבואו לעבוד ומכי לבשן לעבודה תו חייב להיות לבוש בהן כ"ז היותו שם ובאתי רק להעיר (ומ"ש הראב"ד בפי' הא' בהך דעשה את היציאה כביאה דהוא מסברא דא"א לו לפשוט הבגדים דלאו אורח ארעא שיראה ערום ק' ג"כ מהך דתמיד ומובא ביומא (דף כ"ה ע"א שם) מסרום לחזנים והיו מפשיטים אותם את בגדיהם ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד ע"ש דלעניין שלא יהי' ערום די במה שהוא לבוש המכנסים לבד וא"כ ה"נ איך מהני סברא דשלא יראה ערום שיהי' לבוש כל הבגדי כהונה גם בצאתו וכדאמר דעשה את היציאה כביאה הא אפשר לו מיהת לפשוט שאר הבגדים מיד בגמרו העבודה ויניח עלי' המכנסים בלבד ויצא בהן ובאתי רק להעיר)

והנה ראיתי להביא כאן את אשר כתוב אצלינו בחידושינו לזבחים (דף י"ח ע"א) [כי דננו שם ג"כ באיזה עניינים אשר דיברנו בהם פה וגם שייכים הדברים לכל עניין בגדי כהונה בכלל] וזה לשונינו שם אהא דגרסינן התם בברייתא לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת יתר אחת כו' ועבד עבודתו פסולה וברש"י יתר אחת הוסיף עליהם שום בגד בעולם עכ"ל וכתבנו ע"ז בחידושינו וזה לשונינו הנה מבואר בזה דאפי' בהוסיף בגד של חול נמי חשוב מיותר בגדים לפסול העבודה ויל"ע דמנא לן הא דילמא דמינא מחריב בה דלאו מינא לא מחריב בה ומה שאמרה תורה דייתור בגדים פוסל [כדילפינן בזבחים שם מקרא] היינו בלבש עוד בגדי כהונה יותר מד' המחויבים אבל בגד של חול דלאו מיני' מנלן

[והך סברא דדלאו מיני' לא מחריב איתאמרא בזבחים (ד"ג ע"א) לעניין חטאת ששחטה לשם חולין ע"ש ואי מההיא הי' אפשר לומר דשם טעמא אחרינא איכא משום דחולין לאו בני מחשבה נינהו דעניין המחשבה יש לה מבוא רק בקדשים לגובה מעלתם ומשא"כ בחולין אין למחשבה מבוא ולאו בני מחשבה נינהו ולכן מחשבת חולין לאו כלום היא וע' זבחים (דף מ"ז ע"א) ר"א בר יוסי (דס"ל דבעלים מחשבין בקדשים) לית לי' דתרווייהו (לדר' אליעזר דס"ל דבעלים מחשבין בשחיטה במחשבת שחיטה לעכו"ם ולדר"ש בן אלעזר דס"ל דכל שאין כשר להצניע כו' הוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבה של זה) בפנים הוא דאמרינן בחוץ לא אמרי' וברש"י בפנים הוא דאמר משום דעיקר מחשבות בקרבנות כתיבא עכ"ל ולולי דברי רש"י י"ל הפי' ג"כ בפשיטות דקרבנות פנים לגובה מעלת הפנים יש להמחשבה שם מבוא חזק יותר ולכן גם הבעלים יש להם כח לחשב אף שאינם עושים מעשה העבודה ומשא"כ בחוץ אין כח למחשבה רק עם המעשה ולכן רק השוחט יש לו כח לחשב ולא בעל הבהמה שאינו שוחט וכן לעניין שבת רק המוציא עצמו יש לו כח להחשיב אבל לא מהני החשבת הבעלים וע' רש"י קידושין (דף מ"א ע"ב) אהך דשכן ישנן במחשבה וע' קונטרס גבורות שמונים אות כ"ה מה שכתבנו שם מזה דעניין כח המחשבה בקדשים מפאת דהקדושה שבם ערכה גבוה ורם ועניינה במחשבה שהיא דקה וגבוה והבאנו גמ' שבת (דף ל"א ע"א) חכמות זה סדר קדשים וחכמה הרי היא במחשבה שבמוח ובב"ר פרשה צ' מחשבה שלא חשבה בעבירה תבוא ותקרא חכמה הרי כי קדושת הקדשים עניינה במחשבה וזהו עניין כח המחשבה לפעול בקדשים עכח"ד שם בזה עש"ה וע"כ חולין דלאו בני מחשבה נינהו לכן מחשבת חולין לאו כלום היא ואין לה לפעול כלל

ומעין דוגמא בתוס' ביצה (ד"ב ע"ב) דאף דביצה שנולדה ביו"ט שאחר השבת אסורה משום דאין שבת מכין ליו"ט מ"מ ביצה שנולדה באחד בשבת דעלמא לא שייך לומר דתיתסר משום דאין שבת מכין לחול מק"ו שאין שבת מכין ליו"ט וכ"ש שאין לו להכין לחול דז"א דאדרבה היא הנותנת דסעודת חול שאינה חשובה לאו בר הכנה היא כלל ולא שייך לומר שהשבת הכין לה ע"ש וכך כאן מעין זה אין לנו לומר דאם שוחט חטאת לשם עולה פסולה כ"ש שוחט לשם חולין דאם קדשים מחללין קדשים חולין לכ"ש עש"ה בזבחים (ד"ג ע"ב) דז"א דאדרבה היא הנותנת דחולין הפחותים לאו בני מחשבה נינהו כלל ולכן מחשבת חולין לא מעלה ולא מורדת כלל

ואולם הא דאמר בזבחים (ד"ג ע"א וב') שם סברא דלאו מינא לא מחריב גם לעניין כלי שטף בכלי חרס ולעניין שינוי בעלים בשוחט חטאת לשם מחויב עולה הנה שם לא שייך הפי' הנ"ל וע"כ הסברא שם בפשיטות דלאו מיני' אין לו להחריב כ"כ כמו מיני' וכן במחשבה לשם חולין אין כוונתנו הנ"ל מותאמת כ"כ בל' דלאו מינא כו' דהא אין האינו מינו גורם רק דחולין לאו בני מחשבה נינהו ובחידושינו לזבחים (ד"ג) שם דיברנו בזה עוד ביותר ביאור

וע' זבחים (די"ח ע"ב) שם דמייתי ברייתא דדריש בד שלא ילבש של חול עמהן וק' ג"כ דמנא לן דנהי דבד לבדו משמע מ"מ ג"כ דילמא ממעט רק שיהיו אלו הבגדים לבדם מבלי בגד קודש אחר עמם אבל בהיות בגד של חול עמם שפיר חשיבי עדיין לבדם מטעמא דלאו מינא לא מחריב בי' ואפי' נאמר דמשמעות בד לבדו ממעט שפיר לגמרי שיהי' לבוש אלו הבגדים לבדם ולא שום בגד אחר עמם ואפי' בגד של חול מ"מ אכתי עיכובא מנלן דילמא קרא רק למצוה אתי שלא ילבש של חול עמהן אבל לא לעיכובא

ודע כי ברמב"ם פ"י מכלי המקדש ששם נתבארו דיני יתור בגדים לא ראיתי לו כלל שיביא דין זה דאפי בגד חול הוי ייתור וצ"ע טעם השמטה הזאת ואולי הי' מפרש בהך דיתר אחת פי' אחר מפירש"י הנ"ל והך דשלא ילבש של חול עמהן הי' מפרש באמת הכוונה רק למצוה לכתחלה אבל לא לעיכובא ולעיכובא באמת אינו מעכב דייתור בגדים לא הוי מטעם הנ"ל דלאו מיני' לא מחריב בי' וע' ל' הגמ' זבחים (דף י"ח ע"ב) שם ת"ר בד שיהו של בוץ בד שיהו חדשים בד שיהו שזורים בד שיהא חוטן כפול ששה בד שלא ילבש של חול עמהן א"ל אביי לר' יוסף בשלמא שיהו של בוץ הא קמ"ל בוץ אין מידי אחרינא לא אלא בד שיהו חדשים חדשים אין שחקין לא והתניא משוחקין כשירים א"ל וליטעמיך בד שיהא חוטן כפול ששה (אדרבה) בד חד חד לחודי' משמע אלא הכי קאמר בגדים שנא' בהן בד צריכין שיהו של בוץ חדשים שזורין שיהא חוטן כפול ששה יש מהן למצוה יש מהן לעכב עכ"ל הגמרא ומשמע לכאורה מל' הגמ' באמת כן דכוונת הברייתא בהך דשלא ילבש של חול עמהן אינו לעיכובא מדלא הזכיר הך דשלא ילבש כו' דברייתא בהנך דאמר יש מהן למצוה ויש מהן לעכב ואף דלא הזכירו כלל ונמצא איפוא שגם בהדי דמצוה לא הוזכר ואף דמצוה וודאי איתי' מ"מ בזה י"ל דבא לשנות יחד רק כל מילי שהוזכרו בברייתא מה שצריכים להיות גוף הבגדים היינו של בוץ חדשים כו' ולא הך דשלא ילבש של חול עמהן שאין זה בגוף הבגד וגם י"ל דבא להזכיר רק מילי דחיוב שהוזכרו בברייתא שיהו של בוץ שיהו חדשים כו' ומשא"כ הך דשלא ילבש כו' דהוא מילתא דשלילה וגם י"ל בפשיטות דהואיל והוזכר בהקושי' הך דחדשים והך דשיהא חוטן כפול, ששה והוצרך להזכירם איפוא גם בשינויא לכן החזיר בשינויא לכל ל' הברייתא עד להך דשיהו חוטן כפול ששה ועד בכלל ומשא"כ הך דשלא ילבש כו' דנאמר בברייתא לבסוף ולא הוזכר בהקושי' כלל לכן לא נזכר גם בשינויא ואולם עכ"ז אי איתא דהך דשלא ילבש כו' הוא לעיכובא א"כ אחרי דאמרי' דברייתא לאו סתמא לעיכובא אתיא רק שהדברים שחשבה הכוונה מהן למצוה ומהן לעכב א"כ גם בהך דשלא ילבש כו' הא איכא למיטעי דרק למצוה אחי ואי איתא דמעכב ה"ל לגמ' לפרושי זה בהדיא וע"כ דהכוונה באמת כן רק למצוה ודו"ק

ואולם י"ל דהגמ' סמכה בזה אאידך ברייתא דלעיל דחשבה יתר אחת בהדי דברים הפוסלים והכוונה שהוסיף שום בגד בעולם אפי' בגד חול וע"כ הרי נדע מזה גם אאידך ברייתא