בית האוצר חלק ב קכה

מקרא דבקודש הנה אפי' לא נדרוש קרא הכי י"ל כן מסברא וכנ"ל

[ואין להשיב על דברינו ולומר דכי היכא דבגדי חול דכהן אף דבטילים אגבי' מ"מ אין נעשים כהן א"כ ה"ל בבגדי ישראל אף דבטילים אגבי' מ"מ אין נעשים ישראל רק הם גוף גרידא ואכתי ראוי שיתסרו דהיתר הכניסה לסמיכה לשחיטה כו' הא הותר רק לישראל אבל לא לגוף גרידא דז"א דעניין הישראליות הוא עצמיות ואין עניין העצם של ישראל דבר בפ"ע ורק שיש לעצם זה מהות ישראליות רק הישראליות הוא העצם שלו כנודע בספרי החכמה ולכן בהבטל המלבוש אל העצם שהוא מלבישו דהעצם הוא ישראל נעשה שפיר גם הוא חלק ממנו ורק במהות כהונה דזה איננו עצם דאין הכהן עצם אחר מישראל ורק שיש לכהן מהות כהונה שאין לישראל אבל העצם הוא רק עצם ישראל כשאר ישראל וע' ערכין (דף י"ד ע"א) דכהנים וישראלים חד אומה נינהו מיקדש הוא דקדישי כהנים טפי ואילו הי' עצם הכהן עצם אחר ממילא הרי אינם אומה אחת דהבדל העצם הרי הוא הבדל העיקריי שבהבדלים כנודע במחקר וע"כ דעצם הכהן הוא עצמו עצם שאר ישראל ורק שיש לעצם זה מהות קדושת כהונה וזה גוף ל' הגמ' הנ"ל כהנים וישראלים חד אומה נינהו כו' היינו דהם עצם אחד ורק שיש לכהנים תוספת מהות קדושה שאין מהות הזה לעצם הישראל וא"כ כיון דאין מהות הכהונה העצם שלו תו שפיר אף שהמלבוש בטל אל העצם אבל מ"מ הרי אין בטל אל מהות הנשוא בעצם ולכן שפיר אין המלבוש נעשה כהן וכנ"ל וז"פ ועוד יש חילוק בזה בין כהן לישראל דבישראל בהבטל הבגדים אל גופו ונעשים חלק ממנו שייך לומר דהואיל והגוף עצמו חולין והותר לו הכניסה לכן הוא מותר גם לחלק הבגדים של הגוף אף דהם חולין דהא גם הגוף עצמו חולין ומותר לו הכניסה ולכן הוא מותר גם לחלק הבגדים והוא ג"כ עניין סברא דהואיל ואישתרי כו' ומשא"כ בכהן אף דבטילים הבגדים אל הגוף מ"מ כיון דאינם נעשים כהן א"כ הא לא שייך לומר דהואיל ואישתרי כניסת הגוף אף שהוא חולין כו' דז"א דהא הגוף הוא כהן והוא קודש ואין בו איסור כלל ולכן חלק הגוף דבגדים שאינו כהן והוא חולין שפיר יש לו להיות אסור

והנה אין לדון עוד על דברינו ולומר דל"ל להך סברא דבגדי חול דישראל שריין הואיל ובטילים לגופו וכניסת גופו מותרת מטעמא דהואיל ואישתרי כניסתו לסמיכה כו' תיפוק לן דבבגדים גופייהו הא יש סברא דהואיל ואישתרי כו' הנ"ל דהא בהכנסו לסמיכה ההכרח שיהי' לבוש בגדים דא"א לו להיות ערום דלאו אורח ארעא וכנ"ל וא"כ הרי הותר אז כניסת הבגדי חול ונימא נמי דהואיל והותר אז כניסת הבגדי חול אישתרי תמיד כמו שאמרנו כן לעניין הגוף ואם נאמר סברא דהואיל ואישתרי כו' הנ"ל בבגדים גופייהו משעת סמיכה כו' א"כ תו הרי גם כהן יש לו להיות מותר להיותו לבוש בגדי חול בפנים מטעמא דהואיל ואישתרי הנ"ל דהא סמיכה ושחיטה כו' איתנהו גם בכהן וא"כ הא יש ההואיל ואישתרי בבגדים גופייהו משעת סמיכה כו' גם בכהן ודו"ק דז"א די"ל דלעניין בגדים לא שייך הואיל ואישתרי כיון דאינם גוף פרטיי ידוע ואפשר לו בכל פעם שילבש בגד אחר ורק גבי כניסת הגוף הוא דשייך לומר דהואיל והותר כניסת גוף זה לסמיכה כו' הותרה כניסתו תמיד וז"פ ויש לי לומר עוד טעמים אחרים בהא דלא שייכא סברא דהואיל ואישתרי כו' לעניין הבגדים עצמן אלא שאין להאריך

ודע דאין להשיב עוד על דברינו ולומר דמדוע נאמר דהואיל וא"א לכהן להיות לבוש בגדי חול מפני איסור חב"ע וערום ג"כ א"א לו להיות לכן צריך ללבוש בגדי קודש אימא איפכא דהואיל וא"א לו להיות לבוש בגדי קודש מפני איסור הנאת הקדש וערום ג"כ א"א לו להיות לכן יש לו ללבוש בגדי חול דז"א דהא בגדי קודש בלא"ה מותרים לו ואפי' הי' מותר לו בגדי חול ג"כ הי' רשאי להיות לבוש בגדי קודש אם הי' רוצה דהא קיי"ל באמת דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ומותר עכ"פ להיותו לבוש בגדי כהונה במקדש בכל אופן וכל הדקדוק שלנו הוא רק על החיוב דמבואר בראב"ד הנ"ל דמחויב להיות לבוש בגד קודש כ"ז שהוא במקדש ובזה שפיר כתבנו דיש גם סברא בזה דאחרי שהוא מותר הנה יש גם חיוב ממילא כיון דא"א לו להיות ערום ובגדי חול נמי אסור לו ללבוש מפאת איסור חב"ע וע"כ ההכרח לו להיות לבוש בגדי קודש דבהם אין עושה שום איסור כיון דניתנו ליהנות בהן וז"פ

וטרחנו בכ"ז לתת טעם לדברי הראב"ד הנ"ל דכ' דהכהן חייב להיות לבוש בגדי כהונה כ"ז שהוא בפנים מקרא דלשרת בקודש דמשמע לי' למידרש תיבת בקודש דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים וק' לומר כן אחרי שלא מצינו דרש זה בדברי חכמים ואולם הרי יצא הדבר מפי הראב"ד ז"ל ולכן טרחנו לתת בזה טעם שכליי גם זולת דרשא הנ"ל

ודע דעפ"י דרכנו זה יש לתת טעם לרש"י קידושין (דף נ"ב ע"ב) דכ' אהך דוכי אשה בעזרה מניין דאשה אסורה ליכנס לעזרה והתוס' שם תמהו ע"ז ואולם כדברי רש"י כן מבואר בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ג א"ל והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה ע"ש דמשמע דאשה אסורה ליכנס לעזרה מה"ת וכבר העיר ע"ז בגליון הש"ס שם ואולם הרי הדבר צריך טעם באמת דמה טעם איסור זה ועפ"י דרכנו הנ"ל י"ל עפ"י הערת תוס' ב"ב הנ"ל דיהי' אסור לישראל ליכנס בעזרה משום חב"ע ותירצנו בזה דהואיל ואישתרי כניסתו לסמיכה ולשחיטה ולתנופה ולראיי' אישתרי כניסתו תמיד והנה באמת מסמיכה ושחיטה ותנופה י"ל דאין לדון הואיל כו' דשאני הנך דמצות שבגופו נינהו והמצוה דוחה את האיסור ושחיטה נמי אף דאפשר בכהן מ"מ הרי מצות שחיטה על הבעלים ושחיטת הכהן רק מטעם שליחות וע"כ אילו הי' לבעלים איסור ליכנס תו א"א לכהן להיות שליח מטעמא דאיהו לא מצי עביד כו' ולכן ההכרח שתותר כניסת הבעלים ואך מראיי' הוא דיש לדון כיון דבראיי' המצוה שיתראה רק פעם אחת ובכל פעם שהוא רוצה עוד בא ומתראה וחיוב אינו רק פעם אחת ביום ע' חגיגה (דף ז' ע"א) ובתוס' שם וא"כ כיון דשאר הראיות אינם חיוב ולא שייך לומר דהחיוב דוחה את האיסור ועכ"ז אם רצה מתראה לכן שפיר שייך לומר דהואיל ואישתרי כניסתו לראיי' בלי הכרח מצוה הדוחה אישתרי כניסתו תמיד ולפי"ז אשה דליתה בראי' ולא נאמר בה מצות ראי' כלל תו הא בטלה סברא דהואיל כו' הנ"ל ולכן תו אסור לה ליכנס שפיר מצד איסור חב"ע ודו"ק ובאתי רק להעיר]

וע' רעיא מהימנא בהר (דק"ט ע"א דפוס ווילנא) כהנים בעבודתן דאית תמן כמה פקודין פקודא חד לעשות שמן המשחה כו' ח' ללבוש בגדי כהונה במקדש ט' רחיצת ידים ורגלים לעבוד במקדש עכ"ל ומדנקט גבי רחיצת ידים כו' לעבוד ואילו גבי ללבוש בגדי כהונה לא אמר לעבוד רק סתמא ללבוש בגדי כהונה במקדש משמע ג"כ הכוונה כראב"ד הנ"ל דכ"ז שהכהנים במקדש מצותן להיות לבושין בגדי כהונה ואפי' שלא בשעת עבודה ואולם בש"ס יומא (דף ס"ט ע"א) הא לא משמע כן וכמ"ש כבר למעלה וכן במשנה שם (דף ס"ח ע"ב) ואם לאו קורא באצטלית לבן משלו ואף דאמרי' שם (דף ס"ט ע"ב) דהיתה הקריאה בעזרת נשים לאו משום הך דאצטלית לבן אמר לה רק משום דתנן וכ"ג עומד מכלל שהוא יושב ואין ישיבה בעזרה ע"ש אבל לולי זה הוי מוקמינן לי' שפיר בעזרה ואף דתני דקורא באצטלית לבן משלו ומבואר דמותר לכהן להיות לבוש בגדי חול בעזרה וכן ביומא (דף כ"ד ע"ב) ס"ל לר' נחמן דמפיסין בבגדי חול ואף דהי' הפייס בעזרה כמבואר שם (דף כ"ה ע"א) ואפי' ר' ששת דס"ל שם דמפיסין בבגדי קודש היינו משום דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותי' מיקרי ועבדי ע"ש אבל לולי זה מותר גם לר' ששת להיותו לבוש בגדי חול ואף שהוא בעזרה וכן מבואר