בית האוצר חלק ב קכג

כו' והודיעו כו' וראו העליונים שמסר לו הקב"ה סוד שם המפורש וענו ברוך אתה ד' חונן הדעת עכ"ל הפר"א וזה מורה כי עניין הדעת יתייחס עניין השם וע"כ שפיר עניין השם שבציץ מחייב שלא יסיח דעתו כו' ובחכמת האמת הדברים נודעים כי שם הוי' הוא בת"ת שפנימיותו הוא הדעת וזהו שכשראו העליונים שמסר לו סוד שם כו' היינו הסוד והפנימיות לכן ענו בא"י חונן הדעת וכן בז' קולות שאמר דוד על המים דהם כנגד הז' מדות חג"ת נהי"ם אמר תחלה ג' פסוקי הבו נגד הג' מוחין חב"ד והיינו הבו לד' בני אלים כנגד חכמה דהוא שורש החסד דבי' שם אל וחכמה שורשו הוא אל עליון הבו לד' כבוד ועוז בבינה דהיא שורש הגבורה והעוז ומצד חיבורה בחכמה ריעים דלא מתפרשין נקראת גם כבוד דהוא בבחי' חכמה כבוד חכמים ינחלו כבוד בגימט' ל"ב כנגד ל"ב נתיבות חכמה כנודע. הבו לד' כבוד שמו בדעת דהוא בחי' כבוד וסוד של השם וכנ"ל ויען השלים בזה הזכרת הג"ר חב"ד לכן אמר בתרי' השתחוו לד' בהדרת קודש ובש"ס ברכות (דף ל' ע"ב) אל תיקרי בהדרת אלא בחרדת שכן תיבת בחרד"ת מספר "חכמה בינה דעת" ונודע כי הראשית תמיד כולל הכל ולכן השמות חכמה בינה דעת עיקרם נכלל בראשיתם אותיות חב"ד ושאר האותיות שלהם מספר ת"ר וזהו תיבת בחרד"ת חב"ד עם ת"ר ובכתבי רמז שלי הארכתי ואכ"מ ועכ"פ להיות הדעת בחי' כבוד השם כרמוז בהבו לד' כבוד שמו לכן כבוד השם שבציץ מחייב שלא יסיח דעתו כו' והתפילין מחייבים זה עוד יותר מפאת ריבוי השמות וכ"ז רק לעניין הזהירות מהיסח הדעת דזה העניין בפרט שייך לענין השמות שבציץ ותפילין אבל גוף הקדושה שפיר יוכל להיות דקדושת בגדי כהונה דהם הקדש ממש אלימא מקדושת התפילין וכנ"ל]

ותתיישב בזה קושית היראים הנ"ל מהך דסוטה (דל"ח) חוץ מכ"ג שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ כו' וכן קושיתנו מהך דיומא (דף ס"ט) ש"מ תפילין מן הצד שריין דלפי דברינו אלה שפיר ציץ ובגדי כהונה חמירי מתפילין ורק לעניין היסח הדעת בפרט הוא דאמר בש"ס שבת (דף י"ב) הנ"ל דתפילין עדיפי מציץ מפאת ריבוי האזכרות ואולם לפירש"י בסוטה הנ"ל דטעמא דאין כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ לאו מפאת עצם קדושת הציץ הוא רק ג"כ מפני שהשם כתוב עליו א"כ גם בזה הא איכא ק"ו לתפילין דיש בם ריבוי שמות וצריך לבא לתי' היראים דשאני שמות דתפילין דמחופין עור ורק לעניין דריסת רגלים הוא דאלימי מפאת ריבוי השמות וכנ"ל [וראיתי בס' באר שבע בסוטה שם דהקשה שם קושי' הנ"ל אהא דאין כ"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ דשאר כהנים נמי האיכא תפילין דחמירי מציץ דהא אמרי' דחייב אדם למשמש בתפילין כו' ק"ו מציץ כו' ע"ש מש"ש בזה וחידוש שלא ראה דברי היראים דדיבר ושנה מקושי' זו וישובה בסי' ט"ו וסי' ט"ו

וע' שו"ת מהר"ם בר' ברוך סי' ע"ח וז"ל וששאלת אם עשה היזק לעכו"ם (בכור בהמה שעשה היזק לעכו"ם) ונתפש עד כמה חייב הכהן לפדותו כו' לא אשכחן מפורש כו' אבל מסתברא אין פודין יותר מכדי דמיו כמו שבויין ותפילין ומזוזות דאמר פ' השולח אין פודין יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם. מאיר בר' ברוך זלה"ה עכ"ל. ומשמע לכאורה דקדשים לא אלים קדושתייהו מתפילין ומזוזות ואפי' קדשי הגוף כבכור דאל"כ איך דן מתפילין כו' אבכור דילמא בכור דאלים קדושתי' טפי צריך לפדותו אפי' ביותר מכדי דמיו וא"כ בגדי כהונה נמי לפי"ז אפי' אי קדישי קדוה"ג מ"מ לא עדיף קדושתייהו מתפילין ומזוזות ויש לדחות בכמה גווני וגם אם באנו דון בזה מדברים הדומים יש לדון עוד ממקומות רבות ואין מגמתינו בזה רק למה שנדבר בו מבגדי כהונה להדיא ובאתי בכ"ז רק להעיר

יז) בגדי כהונה אי שרי ללובשן שלא בשעת עבודה כבר האריכו בזה וראיתי בפי' הראב"ד על הספרא שמיני פרשה א' ברייתא ד' רבי אומר נאמן כאן בבואכם ונאמר להלן בבואם מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה כו' ובפי' הראב"ד וז"ל ויש מפרשים בבואם אל אהל מועד האמור בקדוש ידים כו' ולא נהירא לי תמן מניין לנו יציאה כביאה כו' ונראה לי דעל ההיא דכתי' בפרשת בגדי כהונה גדולה בסדר ואתה תצוה קאי דכתי' ועשה להם מכנסי בד וכתי' והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקודש ובגדי כהונה ודאי דאפי' ביציאה צריכין להיות עליו דלאו אורח ארעא שיפשיט אותם עם יציאתו בעזרה וישאר ערום ועוד דכתי' לשרת בקודש ר"ל כל זמן שהם בקודש יהיו בגדיהם עליהם עכ"ל והנה מ"ש ועוד דכתי' לשרת בקודש כו' הוא דבר מחודש דיש לימוד מתיבת בקודש דכ"ז שהכהן בקודש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ואולם י"ל דאין ראי' מזה להתיר לבישת בגדי כהונה שלא בשעת עבודה דקרא האמר רק דבהיותו בקודש צריך להיות לבוש כו' ואה"נ דלאחר גמרו העבודה צריך באמת לצאת מעזרה ולפשוט הבגדים ורק דהי' ה"א דאחרי גמרו העבודה צריך לפשוט הבגדים תיכף משום איסור מעילה ויצא ערום וילבש בגדי חול וזה כ' הראב"ד דא"א אי מסברא דגנאי הוא שיהי' ערום בעזרה אי מקרא דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים וא"כ עד שיצא הרי ג"כ צריך שיהי' לבוש הבגדים אבל הרי אין ראי' מקרא דמותר לו לשהות בעזרה בבגדים אף בהיותו בלתי עובד וא"צ לבגדים ושפיר י"ל דחייב לצאת ולהפשיטם ואולם גם שלא בשעת עבודה הרי הכהן צריך להיות בפנים לאכילת קדשי קדשים ועוד כמה דברים הנעשים בעזרה ואינם עבודות הצריכות בגדי כהונה וא"כ לראב"ד הנ"ל אחרי שבהכרח צריך להיות בעזרה א"כ ממילא הרי צריך להיות לבוש בגדי כהונה ג"כ מקרא דבקודש דכ"ז שהוא בקודש צריך להיות לבוש הבגדים

ועי' רמב"ם פ"ח מכלי המקדש הי"א בגדי כהונה מותר ליהנות בהן לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפי' שלא בשעת עבודה חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז אסור לכהן הדיוט ללובשו אלא בשעת עבודה ובהשגות הראב"ד אסור לכהן הדיוט. א"א לא מיחוור מן הגמ' הכי אלא כל היום מותר במקדש עכ"ל ודבריו הנ"ל הם דלא כדבריו בפי' על הת"כ הנ"ל דלדבריו בפי' כו' הנ"ל הרי לא לבד שהוא מותר רק מחויב ללובשו במקדש דכ"ז שהוא במקדש צריך להיות לבוש הבגדים וכן ל' הרמב"ם בגדי כהונה מותר ליהנות בהן כו' והוא ל' הגמ' יומא (דף ס"ט ע"א) בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' וק' ג"כ תיבת מותר דהא חיובא איכא לראב"ד על הת"כ הנ"ל ובשלמא לולי דברי הראב"ד הנ"ל לא קשיא ל' מותר אף דאמר בין בשעת עבודה ובשעת עבודה וודאי הא חיובא איכא דז"א דכיון דנקט בחד מימרא בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה הרי הוא רק היתר לא חיוב לכן איידי שלא בשעת עבודה הרי הוכרח למינקט ל' מותר ולא הי' אפשר לו לומר חייב ומשא"כ לראב"ד הנ"ל דגם שלא בשעת עבודה הוא חיוב מקרא דבקודש א"כ הא וודאי קשיא ל' מותר דנקט דהא חיובא נמי איכא ואולי אגררא דרישא דנקט היוצא בהן למדינה אסור נקט נמי בסיפא ובמקדש כו' מותר וה"ה דחיובא נמי איכא אלא איידי דתני רישא אסור תני סיפא מותר ואולם עדיין קשיא מן הנתינת טעם שנתנה הברייתא מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ומשמע ג"כ דהוא רק היתר שניתן רשות ליהנות בהן והוא מסברא גרידא יעוי"ש וצ"ע דהא חיובא נמי איכא ומגזה"כ מקרא דבקודש וכראב"ד הנ"ל ובאתי רק להעיר

והנה לראב"ד הנ"ל כ"ז שהכהן במקדש צריך להיות לבוש בגדי כהונה ולפי"ז ביצאו משם צריך לצאת תחלה מעזרה ובהיותו במחנה לוי' הוא שהי' פושט הבגדי קודש ולובש בגדי חול וה"ה לכאורה בכניסתו לעזרה ג"כ הי' צריך ללבוש