בית האוצר חלק ב קכ

לשתי קהלות כו' ואם נפשך לומר דכיון דבנדרים אזלי' בתר לשון בני אדם לא בעי' שיהא מבני הקהל י"ב חודש דבני העיר לחוד ובני הקהל לחוד והכל לפי ל' בני אדם א"כ כלך לדרך אחרת לומר שעד שיתחייב לפי חק המלכות לפרוע המס עמהם אינו מבני קהלם ויש סמך לזה ממאי דאמרי' בפ' לא יחפור (דכ"א ע"ב בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שדי כרגי' להכא לא מצי מעכב כו' ובנדון הזה כ"ז שלא קבע דירתו במקום הזה אין עליו חיוב המס ואינו ג"כ מכלל בני המקום להתחייב בקיצותן וכשישכור שם בית ויוקבע שם לפרוע המס עמם יהי' חייב לעמוד בתקנתם מכאן ולהבא וא"כ יכול הוא להוסיף בשכירות ולשכור ואינו משועבד לתקנתם ואחר ששכר בית זה אם יעבור על הסכמתם בשכירות אחר אז יכולין להסיע עליו דין תורה ולענשו על קיצותן אם יוסיף בשכירות כלשון ההסכמה אבל בשכירות ראשון אפי' עבר על ההסכמה בפירוש כגון שהוסיף על השכירות אין עליו עונש ההסכמה ואע"ג דגבי עבד אמרי' בפ"ק דקידושין (דכ"ג ע"א) דגטו וידו באין כאחד וכן בפ' הזורק (דע"ז ע"ב) ופרק ב' גטה וחצירה באים כאחד ובפ' המצניע (דף צ"א ע"ב) שבת וטומאה כהדדי אתיין והי' אפשר לומר כאן דקביעתו וחיובו באין כאחד אפ"ה לא דמי שזה אפשר שיקבע שם דירה ולא יתחייב וכגון ששוכר בית ללינה או לשבוע דזה וודאי רשאי לעבור על ההסכמה שאין עליו חיוב בני העיר עכ"ל ומה שהביא משבת (דף צ"א ע"ב) שבת וטומאה כהדדי אתיין כוונתו דאמרי' שם בזורק כזית תרומה לבית טמא בשבת ואיכא פחות מכביצה אוכלין והאי משלימו לכביצה מדמצטרף לעניין טומאה מיחייב נמי לעניין שבת וע"ז אמר שם הך דשבת וטומאה כו' ע"ש והרי דגם שם קבלת הטומאה היא סבת החשבו והחייבו לעניין שבת ועכ"ז אין המסובב בא באיחור מסבתו דא"כ כבר כלתה לי' מלאכתו והוא כבר אחר ההנחה וא"א שיתחייב ואך אמרי' דהמסובב בא ביחד עם סבתו דקבלת הטומאה בשעת ההנחה ואז עמה יחד מתחשב לעניין שבת להתחייב מיד גם משום שבת וע"כ גם כאן שפיר המסובב היינו חיוב קיצת בני הקהל המסתבב מקביעותו שעל ידה נעשה מבני הקהל בא ג"כ עם הסבה יחד וחל עליו החיוב בשכירות זו עצמה שלא להוסיף כו' וכן הך דהביא מפרק ב' דגיטין וכוונתו על הגמ' שם (דף כ"א ע"א) כתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתהו ומתגרשת בו הוא ג"כ כן דהגט הוא מסובב מקניית החצר ובא עמו יחד דאילו ברגע שאח"ז ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דכבר כלתה מעשה נתינתו דהוא בנתינת השטר מתנה שבזה נותן לה החצר ועמו הגט יחד וכמובן ומה שהביא מהך דגטו וידו באין כאחד והך דגטה וחצירה באין כאחד דהזורק משם הדברים דרך ק"ו דשם הם ב' דברים המסתבבים זה עי"ז וזה עי"ז וא"כ כ"ש בנידון דידי' דהחיוב רק מסתבב מן הקביעות אבל אין הקביעות מסתבבת מן החיוב וכמובן ואולם מ"ש ז"ל אפ"ה לא דמי שזה אפשר שיקבע שם דירה ולא יתחייב וכגון ששוכר בית ללינה כו' עדיין צריך למודעי דמה בכך דאפשר כו' סוף סוף כל ששוכר בית לדור שם בקביעות הרי שכירות זו קובעתו לחיוב מס ושפיר יש לנו לומר בה דקביעתו וחיובו בקיצת הקהל באין כאחד ובאתי רק להעיר

והנה ממוצא דברינו בכלל זה תבין כי נכללו בו ג' גווני באין כאחד א' דברים המסתבבים זה עי"ז וזה עי"ז כהך דגטו וידו כו' ב' דבר שאחד סבת הב' [ואין הב' סבת הא'] ועכ"ז אמרי' דא"צ שתוקדם הסבה רק יכול המסובב לבא עם סבתו יחד כי הך דתשב"ץ הנ"ל ועוד כמה אותיות לעיל כזה ג' הוא מין אחר לגמרי בב' דברים נגדיים זל"ז דאמרי' דאם באין יחד חיילי תרוייהו ואין האחד מונע חלות הב' והוא מה שהארכנו בו באות ד' ומעין זה ג"כ הך דאות י"ב דאמרי' דאף דאילו קדם הביטול לחלות הטבל הי' מונע חלותו מ"מ אם באין יחד אין הביטול מונע החלות דאמרינן אדרבא יחול ולא יובטל וכנ"ל

והנה נא ידעתי גם ידעתי כי לא יצאתי ידי חובתי כלל וכלל בעניין באין כאחד כי יש עוד מקומות רבות בזה והאמת כי העניין צריך לחיבור בפ"ע ויען כי במעט אשר הבאנו ודברנו פה בזה ג"כ כבר רבה האריכות לכן אמרתי לשום קנצי למלים ועוד חזון למועד בל"נ אי"ה

מערכת ב-ג

כלל י) בגדי כהונה. נסתפקתי באתוון דאורייתא כלל י"ט אם הבגדים נצרכים רק מפאת הכהן העובד לשיוחשב כהן דזולת הבגדים אינו נחשב כהן כדדרשי' בזבחים (דף כ"ד ע"ב) הכהן בכיהונו פי' שיהי' לבוש בגדי כהונה דאל"ה לא חשיב כהן ושם (דף י"ז ע"ב) בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וכזה עוד בכ"ד אבל גוף העבודה אינה נצרכת בעצמותה כלל לבגדים וגם בלי בגדים אין שם חסרון רק מה שעבד זר דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וה"ל עבודה בזר אבל בגוף העבודה בעצמותה באמת אין הבגדים פועלים כלל א"ד גם גוף העבודה והקרבן בעצמותם צריכים לבגדים והם פועלים בגוף העבודה כו' עש"ה מש"ש בזה

ונראה כעת ראי' דהבגדים נצרכים לגוף העבודה והקרבן מש"ס ע"ז (דף מ"ו ע"א) בעי רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה את"ל יש נעבד במחובר אצל גבוה מכשירי קרבן כקרבן דמו או לא (מזבח דהוא רק מכשיר לקרבן ואינו גוף קרבן מי אמרי' כקרבן דמי ונעבד אסור בו או לא) כו' ושם (דמ"ז ע"א) בעי ר' פפא המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת תכלת דמאי אי תכלת לכהנים (דבגדי כהונה לצורך עבודה וקמיבעי לי' אי מכשירי קרבן כקרבן דמי כו') היינו בעיא דרמי בר חמא כו' ואי איתא מאי פריך הש"ס דהיינו בעיא דרמב"ח הא רמב"ח בעי רק באבנים למזבח דמזבח הוא מכשירי קרבן וקמיבעי לי' אי מכשירי קרבן כקרבן כו' ומשא"כ בגדי כהונה דאין נצרכים אל גוף הקרבן כלל רק להיות הכהן כהן וא"כ כיון דהכהן גופי' אינו גוף הקרבן רק הכשר הקרבן דעבודתו צריכה כהן א"כ הא הוויין הבגדים הכשר דהכשר של הקרבן וא"כ הא י"ל דאף דמכשירי קרבן כקרבן מ"מ הכשר דהכשר לא הוי כקרבן (ועי' כזה מגילה (דף כ"ו ע"ב) חילוק בין תשמיש לתשמיש דתשמיש עש"ה] ושפיר בעי לה ר' פפא אי גם הכשר דהכשר כקרבן או לא ועל כרחך דהבגדים פועלים ונצרכים בגוף הקרבן והויין להו שפיר מכשירי הקרבן עצמו דומי' דמזבח ולכן היינו בעיא דרמב"ח וכמובן [וע"ע ירושלמי שקלים פ"ד ה"א דקרי גם שם לבגדי כהונה מכשירי קרבן ואולם משם אין ראי' כ"כ ע"ש ותבין] ובאתי רק להעיר

וע"ע זבחים (דף קי"ב ע"ב) במשנה ומה בין במת יחיד לבמת ציבור סמיכה כו' וכיהון ובגדי שרת (בגדי כהונה) כו' ומשמע ג"כ דהבגדים נצרכים לגוף העבודה דאילו הי' עניינם רק לעשות הכהן כהן דבלתם נחשב זר א"כ אחרי דחשב כבר כיהון דבמת יחיד א"צ כהן דגם זר כשר א"כ ל"ל תו למיתני בגדי שרת וכמובן וע"כ דהבגדים נצרכים גם לגוף העבודה וע"כ שפיר ה"א דגם בבמת יחיד יצטרך העובד להיות לבוש הבגדים דה"א דגם עבודת במת יחיד צריכה העבודה לבגדים וע"כ אף שאין שם פסול מפאת שאין הכהן כהן כיון דגם זר כשר מ"מ יש שם פסול מפאת גוף העבודה והקרבן דצריכים לבגדים וע"כ שפיר הוצרך להשמיענו דגם גוף העבודה והקרבן אין צריכים לבגדים בבמת יחיד וכמובן

ואולם לפי מה שדנתי בחידושי בכ"ד והזכרתי ממנו גם בקונטרס גבורות שמונים (אות ו') דהא דזר כשר בבמה אין העניין דבמה א"צ כהן רק דבבמה הכל כהנים ואפי' לוים וישראלים והטעם עפ"י המבואר במכילתא בתחלתה ועוד במדרשות בכ"ד דבתחלה היו כל ישראל ראוים לכהונה שנא'