בית האוצר חלק ב קיט

שתאכלנה באיסור ע"י ביטול כו' נא שייך בכה"ג כיון דהביטול מונע חלות הטבל מעיקרו ואין אוכל איסור מבוטל רק היתר ככל שאר היתר דאף] דאדרבה י"ל דיחול הטבל ותו לא יובטל ז"א דאפי' יחול הטבל הרי ג"כ יתבטל דלטעמא דעד שתאכלנו כו' הרי אין חכמים אומרים דבדשיל"מ אין האיסור בטל רק שבטל שפיר ואך שהחכמים אוסרים לאכול איסור מבוטל כיון שאפשר לו בלא"ה [ולישנא דגמ' דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל על כרחך צ"ל הכוונה שאין הביטול מועיל להתירו בפועל דעדיין אסור מדרבנן מטעמא דעד שתאכלנו כו' אבל גוף הביטול הרי שפיר יש גם מדרבנן דמה עניין לטעמא דעד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול כו' לומר שאין מתבטל והרי כל עניין הטעם הזה רק לומר שאין לסמוך על הביטול הואיל ואפשר בלא"ה וא"כ הרי מתבטל שפיר רק שאוסרים לאכול אף שהוא מבוטל הואיל ואפשר שלא לסמוך על הביטול אבל הרי אין עניין כלל לטעם הנ"ל על גוף הביטול לומר שאין מתבטל אפי' מדרבנן דו"ק היטיב מאוד] וא"כ כיון דכשיחול שם טבל ג"כ הרי יובטל שהרי אין חכמים אומרים כלל שאין בטל וא"כ כיון דאפי' יחול ג"כ יש הביטול א"כ שוב שפיר הרי יש לו לביטול למנוע שלא יחול דמכורה כבר יוצאה כו' וכשאינו חל שוב הרי הוא היתר גרידא ככל היתר ואין אוכל איסור מבוטל ושפיר שרי ודו"ק היטיב מאוד ומשא"כ טעמא דכהיתרו כך איסורו הא שפיר איכא דטעם הזה הרי הוא על גוף הביטול לומר שאין בטל מדרבנן דכי היכא דחטה אחת פוטרת את הכרי כך חטה אחת אוסרתו ואינה מתבטלת בו וא"כ כיון דכשיחול לא יובטל שוב שפיר אין הביטול מונע החלות דאמרי' אדרבה יחול ולא יובטל ודו"ק היטיב מאוד כי עמוק הוא ע"כ לשונינו בחידושינו שם בזה ויש עדיין לדון בזה ובאתי רק להעיר

יג) בתוס' סנהדרין (דף ס"ח ע"ב) כתבו וז"ל וא"ת היאך נתגייר **(כל ענין הזה היה רק בזמה"ב בא"י. ונשנית רק לפלפולא בעלמא.)** (גר קטן ע"ש בסוגי') כי אמרינן נמי דקטן אית לי' זכי' מדאוריתא ה"מ ישראל אבל עכו"ם אמרי' באיזהו נשך דכיון דלא אתי לכלל שליחות לית לי' זכי' אפי' מדרבנן ומיהו הא לאו קושיא היא דא"כ תיקשי לן כל גרים היאך מטבילין אותן אלא כיון דזכייתו וידו באין כאחד שאני עכ"ל וסברת התוס' בזה דעניין הגירות הוא שהב"ד זכין לו ואף דעכו"ם אין לו זכי' מ"מ כיון דעם הגירות יחד נעשה ישראל באין הדברים כאחד ואולם במסקנא מסקו שם התוס' דאין עניין הגירות זכיית הב"ד עבורו רק הוא זוכה בעצמו ע"ש שכתבו במסקנא ונראה דזכיי' דגירות לא דמי לשאר זכיות דמה שב"ד מטבילין אותו אינם זוכין בעבורו אלא הוא זוכה בעצמו ובגופו שנעשה גר ונכנס תחת כנפי השכינה עכ"ל וע"ע תו' כתובות (די"א ע"א) ד"ה מטבילין דכתבו גם שם בזה סברא דבאין כאחד ע"ש אהך דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דזכות הוא לו וז"ל ותימא דהא זכי' הוי מטעם שליחות כו' וא"כ היאך זכין לקטן והלא אין שליחות לקטן כדאמרי' באיזהו נשך (דע"א ע"א) ועוד דאכתי עכו"ם הוא ואמרינן התם דקטן דאתי לכלל שליחות אית לי' זכי' מדרבנן עכו"ם דלא אתי לכלל שליחות אפי' זכי' מדרבנן לית לי' ונ' לר"י דהכא נמי דזכין לו מדרבנן כדאמרי' התם דקטן אית לי' זכי' מדרבנן ואע"ג דאכתי עכו"ם הוא הא אתי לכלל שליחות (אחר שיתגייר) א"נ כיון דבהך זכי' נעשה ישראל הוי לי' כישראל גמור לעניין זכי' וא"ת היכי הוי גר מדרבנן ושרינן לי' בבת ישראל כו' הא מה"ת עכו"ם הוא כו' ולפי ספרים דגרסי' בב"מ זכי' מיהא אית לי' ולא גרס מדרבנן ניחא דמצי למימר דאית לי' זכי' מה"ת ועכו"ם קטן. כיון דבא להתגייר חשבינן לי' כישראל קטן עכ"ל והיינו ג"כ דאף דאין זכי' לעכו"ם מ"מ כיון דעם הגירות נעשה ישראל הזכי' והישראליות באין כאחד ושפיר אית לי' זכי' ונעשה שפיר ישראל עי"כ ובחי' לקידושין (דף ס"ב ע"ב) אהא דאמר שם בגירות מי יימר דמזדקקי לי' תלתא כתבנו ג"כ מעניין זה וז"ל שם לכאורה חמוה דהא ב"ד מחויבין להזדקק דהא מצוה לקבל גרים וע' ס' זוהר הרקיע להתשב"ץ חרוז כ"ח ונ' עפ"י המבואר בילקוט (שמואל ב' פרשה א') דאין מקבלין גרים מזרע עמלק ע"ש וכן הוא במדרשות בכמה דוכתי וא"כ לפי המבו' בברכות (דכ"ח ע"א) ובכ"ד דעלה סנחריב ובילבל את כל העולם כו' ע"ש א"כ לכאורה איך מקבלין גרים כלל ניחוש שמא הוא מזרע עמלק וצ"ל דאזלי' בחר רובא ע' ברכות שם ואולם לפי מה שדנו האחרוני' דבב"נ לא אזלי' בתר רובא דרוב נלמד מאחרי רבים וברובא דליתא קמן אפשר דהוא הלמ"מ ע' רש"י חולין (די"ב ע"א) ד"ה פסח ועכ"פ הא כה"ת לישראל ניתנה ולא לעכו"ם, וע"כ לא מהני רובא בעכו"ם וא"כ עדיין הערתנו במק"ע וע' שו"ת נוב"י תניינא חאה"ע סי' מ"ב וצ"ל דכיון דכשמתגייר נעשה ישראל ובישראל הא אזלי' בתר רובא לכן שפיר מקבלין דעם הגירות יחד ה"ל ראוי להתקבל כיון דעמו יחד נעשה ישראל ובישראל אזלי' בתר רובא ובאין הדברים כאחד כהך דגר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דכתבו תוס' כתובות (די"א ע"א) דאף דאין זכי' לעכו"ם מ"מ כיון דעם הגירות יחד נעשה ישראל שפיר אית לי' זכי' דבאין כאחד וא"כ ה"נ דכוותה וכמובן ולפי"ז נ' דהני מילי אם מקבלין אותו שפיר עושין כדין אבל חיוב לקבל שפיר אינו מעתה דהא כשבא להתגייר עדיין עכו"ם הוא באמת ובעכו"ם הא לא אזלי' בתר רובא ויש לספק שמא הוא מזרע עמלק ואין חיוב לקבל כלל ורק דכשמקבלים ומגיירים אותו עושין כדין כיון דעם הגירות נעשה ישראל ואזלי' ב"ר ותו אין לספק שמא הוא מזרע עמלק אבל כ"ז שאין מתגייר דהוא עכו"ם ולא אזלי' בי' ב"ר שפיר אין חיוב לגיירו ודו"ק היטיב מאוד וע"כ בתורה שפיר נאמרה מצות קבלת גרים דמצות התורה הרי קאי אקודם שבילבל סנחריב ועל עיקר הדין היכא דידעי' שאינו מזרע עמלק ואז שפיר מי שאינו מזרע עמלק יש חיוב לקבלו ומי שהוא מזרע עמלק אסור לקבלו ומשא"כ עתה דעלה סנחריב ובילבל כו' לכן שפיר בכולם אין חיוב עוד מספק שמא הוא מזרע עמלק ואם מקבלים ומגיירים בכולם עושין כדין כיון דעם הגירות יחד נעשה ישראל ואזלי' בתר רובא ומברר הרוב שאינו מזרע עמלק ודו"ק היטיב [ואולם נהי דלא קשיא ממצות קבלת גרים הכתובה, בתורה מ"מ עדיין צ"ע מהך דיבמות (דמ"ז ע"ב) קיבל מלין אותו מיד מ"ט שהויי מצוה לא משהינן ושם קאי אזה"ז אחרי שעלה סנחריב ובילבל כו' ועכ"ז קרי לי' מצוה וי"ל דהכוונה למצוה של רשות דכשמקבלים הא עושים כדין וחשוב גם מצוה כיון דעם הגירות נעשה ישראל ואזלי' ב"ר ואומר הרוב שאינו מזרע עמלק ומי שאינו מזרע עמלק הרי מצוה לקבלו וא"כ תו מעשה הגירות שמגיירין אותו ה"ל מעשה מצוה ממילא וגם מצוה כזאת כשרוצין לעשותה אין לשהותה ושייך בי' ג"כ שהויי מצוה לא משהינן אבל עכ"ז חיוב לקבל אינו כיון דמתחלה עדיין עכו"ם הוא ולא אזלי' ב"ר והוא רק מצוה של רשות ככל טובי מצוות של רשות דעניינם כן דאין חיוב לעשות המעשה ואם עושה הוא מעשה מצוה וכמו שהארכתי במ"א וע"כ עכ"פ כיון דליכא חיוב לקבל שייך שפיר מי יימר דמזדקקי כו' ובאתי רק להעיר] ע"כ לשונינו בחידושינו שם. וגוף ההערה דאיך מקבלין גרים ניחוש שמא הוא מזרע עמלק אי נימא דבב"נ לא אזלי' ב"ר י"ל בפשיטות דאפי' אמרי' כן דבב"נ כו' מ"מ כאן דהספק אל הב"ד הישראלי אם לקבלו או לא ה"ל הדין לגבי ישראל ולכן שפיר אזלי' ב"ר ויש עוד לדון בזה ואין להאריך יען כתבתי עיקר הדברים רק דרך פלפול

יד) ע' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ס"א לעניין שעשו בני הקהל הסכמה שלא יהי' רשות לאיש מבני קהלם להוסיף על חבירו בשכירות הבתים כו' ודן שם התשב"ץ לעניין הבא ממקום אחר לדור במקום ההוא אם יש עליו חיוב ההוא וז"ל אבל עוד יש אחרת לא נתעוררתם אלי' והוא שלשון ההסכמה הוא שלא יהי' רשות לאיש מבני קהלינו להוסיף כו' ואתם רוצים לחייב מפני הסכמה זו מי שבא ממקום אחר לדור אצלכם ואינו מן הדין דלעניין נדרים לא מיקרי מבני העיר עד שיהא שם י"ב חדשים כו' והי' נראה דכ"ש למודר הנאה מבני הקהל שאינו אסור אלא ממי שנשתהה שם י"ב חודש שהרי א"א לו להיות מבני הקהל אא"כ הוא מבני העיר ואפשר לו להיות מבני העיר ולא יהי' מבני אותו קהל כגון במקומות המחולקין