בית האוצר חלק ב קיח

הוא דמהני סברא דבאין כאחד ותמהנו לעיל דאיך המקום של העבד הרי העבד קנוי גופו לאדונו לגמרי כשורו וחמורו ולהנ"ל הנה הדברים נכונים בס"ד כיון דלעניין קבלת שטר שיחרור איירינן ולעניין זה הא המקום באמת שלו דהא ידו שלו לקבלת שטר שיחרור מגזה"כ לרבנן דרשב"א אלא שיעבודו של אדון מעכב היינו זכות האדון גם הוא שיש לו בהיד דהיא שלו לשאר דברים זה מעכב מפאת איגוד גבי' וכנ"ל ולעניין זה אמרי' שפיר סברא דבאין כאחד כיון דאינו לגמרי התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז רק התהוות וסילוק זכות ואיגוד האדון וכמובן ואם גם לא יתכנו הדברים בעיניך להיות כוונת המהרי"ט עד"ז מ"מ עכ"פ גוף הדברים נכונים בס"ד להסביר גוף הך דגטו וידו באין כאחד דאמרי' בעבד דכתבנו כבר דהוא מקושי ההישג מאוד דאיך יתכן התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז הרי אין שם דבר המתחיל לפעול כלל ולהנ"ל הנה הדבר נכון בס"ד דשפיר יש כאן דבר הפועל כיון דבא הגט באמת לרשות העבד גם בלא הך דבאין כאחד אלא דהוא גם אגיד גבי' דאדון וע"כ לעניין זה שפיר יתכן דביאת הגט לרשות העבד פועלת השיחרור ותו השיחרור פועל שיהי' ידו שלו לגמרי לכל הדברים ואין נשאר גם איגוד גבי' דאדון וה"ז כהך דכסף קידושין וכמו שהארכנו למעלה אבל שיהי' שם התהוות ב' דברים לגמרי זה עי"ז וזה עי"ז זה שפיר לא אמרי' כלל וכלל ובאתי רק להעיר

עוד נתיישבתי דהך דגטו וידו באין כאחד דעבד ניחא גם בפשיטות גמור וזה דניהו דיד העבד היא קניין אדונו מ"מ הא וודאי דפעולת העבד מה שהוא פועל בידו מתייחסת הפעולה לו בעצמו דאל"כ עבד העושה מלאכה בידו בשבת וכדומה יופטר וע"כ דמתייחסת הפעולה לו והוא פשוט דמה בכך דהוא פועל ביד שהיא קניין אדונו מ"מ סוף סוף הרי הוא הפועל ואפי' הי' פועל ביד אדונו ממש שהי' מנענע אותה ופועל בה בלי סיוע אדונו ג"כ הית' מתייחסת הפעולה לו אלא דהי' אפשר לה להחשב כלאחר יד דאין דרך לפעול ביד חבירו אבל בפעלו ביד של עצמו כדרכו וודאי הרי הפעולה מת מתייחסת לו לגמרי וא"כ עבד המקבל גט שיחרור בידו מאדונו הרי שפיר יש שם קבלת העבד אלא דאינה קבלה לרשותו של עבד רק לרשותו של אדון כיון דהיד קנוי' לאדון וה"ל כאילו קיבל מרשות האדון והניח ברשות האדון [ול' הירושלמי קידושין פ"א ה"ג ולית לרבנין אדם משחרר חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא שהוא כזכה מימינו לשמאלו כו' אין הכוונה דנחשב שהאדון נתן מימינו לשמאלו רק דנחשב שהעבד קיבל מימינו של אדון ונתן בשמאלו של אדון אבל עכ"פ מעשה קבלת העבד וודאי הא ישנה וז"פ] וע"כ כיון דעכ"פ קבלת העבד הרי הית' והרי כאן איפוא נתינת וקבלת גט שהאדון נתן וגם העבד קיבל אלא דאעפ"כ יש כאן פסול משום דמלבד הנתינה והקבלה צריך שיהא הגט מונח ברשות העבד כדכתי' ונתן בידה דמלבד הנתינה צריך שיהא הגט מונח בידה או ברשותה דאיתרבאי ג"כ כידה וא"כ עכ"פ כיון שיש שם נתינה וקבלה הרי יש שם דבר המתחיל לפעול ושפיר יש הגזה"כ בזה דאותה הנתינה והקבלה אשר שם היא פועלת השיחרור ונעשה היד של העבד ושוב הגט מונח ברשות העבד ואין נשאר שוב גם פסול באמת ודו"ק היטיב מאוד אבל שיתהוו לגמרי ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז זה שפיר לא אמרי' ויתכן היות גם כך כוונת המהרי"ט ז"ל במ"ש שהמקום שלו אלא ששיעבודו כו' ואין הכוונה לגבי עבד לשלו דקניין רק שהוא שלו לעניין הפעולה דהפעולה מתייחסת לו ונחשב שקיבל הגט אלא שזכותו של האדון מעכב דיש כאן פסול מכח זה מפאת שהנחת הגט ברשות שהיא של ארון ומאי דנקט ל' שיעבורו כו' הוא משום חצר דאשה דשם חשיב רק שיעבוד כיון שגוף החצר שלה אבל בשטר שיחרור הוא באמת זכותו של אדון לא שיעבודו ואין חילוק ודקדוק בזה דשפיר עכ"פ הקשה על הר"ן דאיך יוכל אחר לקבל עבורו דבשלמא כשמקבל בעצמו דיש עכ"פ פעולת הקבלה שלו המתחלת לפעול שייך באין כאחד להיות היד נעשה שלו ויהי' הגט מונח באמת ביד של העבד משא"כ כאשר אחר מקבל עבורו דכ"ז שאין אומרים באין כאחד הרי גם קבלה אין כאן דקבלת אחר כ"ז שאין זוכה בה לעבד הא לאו כלום היא ואין לה שום עניין לשישתחרר העבד על ידה וא"כ הא אין שם דבר המתחיל לפעול כלל וע"כ לא יתכן לומר בכה"ג סברא דבאין כאחד ביון דאין שם דבר המחקיל לפעול כלל וכלל וכמובן ודו"ק היטיב מאוד ובאתי בכ"ז רק להעיר

יב) ע' מהרי"ט קידושין (דמ"א ע"א מדפי מהרי"ט) וז"נ גרסי' בגמ' בעי מיני' ר' אסי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירו' ערוגה זו מחוברים (לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו מהו) ואהדר לי' כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי והיינו דתנן בפ"ג דחלה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה ובלבד שלא יהא שם חמשת רבעים קמח (שלא נגע במים) ואמרו התם בירושלמי מתני' עד שלא לימדו את הכהנות ומה לימדו את הכהנות (לומר) הרי זו חלה על העיסה ועל השאור שנתערבה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שנתון תחתי' לכשתעשה כולה (גוש אחת) תוקדש זו שבידה לשם חלה והיינו דר' יוחנן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וכ' רבינו שמשון ז"ל בפירוש המשנה וז"ל ולפי"ז צריך ללמוד לנשים שלנו המפרישות חלה אחר גלגול קודם עריכת הלחם להתנות תנאי זה מפני שמערבות קמח עם המקרצות בשעה שמעריכות אותן ועושות מהם ככרות שאותו הקמח נעשה עיסה ואעפ"י שאין בכל אחד ואחד ה' רבעים דכיון דבין כולם איכא ה' רבעים תנור מצרפן כו' וכ' ושמא כיון שנתבטל ברוב קודם שיחול עליו שם טבל שוב אין התנור מצרפן ומיהו בתוספתא משמע דמצטרף כו' ונראה לי דכיון דקודם גיבול שייך ביטול (צ"ל לא שייך ביטול) שהקמח לאחורי' קאי בשעת הגיבול שמתערב תיכף חל עלי' שם טבל ואוסר במשהו שחיובו ותערובתו באים כאחת כו' עכ"ל ז"ל ובחידושינו לשם כתבנו ע"ז וז"ל ע' תוס' ע"ז (דע"ג ע"ב) ד"ה טבל דהקשו דל"ל תרי טעמי לטבל דלא בטל טעמא דכהיתרו כך איסורו וטעמא דדשיל"מ ע"ש וי"ל דצריך טעמא דדשיל"מ דנ"מ לגוונא דמהרי"ט הנ"ל דבאים כאחת חלות הטבל ותערובתו וזה לפי מה שדנתי במ"א דא"א לתרומה להתיר הטבל רק כשהוא טבל רגע מה בפועל ואח"כ הוא דאפשר לתרומה לחול להתירו אבל שתחול התרומה עם חלות הטבל יחד לא אמרי' ואומר פירות ערוגה זו חלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיביאו שליש ויחלשו הכוונה ג"כ שיהי' טבל רגע וברגע שני' הוא שתחול התרומה אבל לא שתחול עם בוא הטבל לכלל חיוב והטעם דכיון דבתרומה בעי' ראשית ששירי' ניכרין לכן היכר הוי רק כשמתיר דבר האסור בפועל דאז פעולת ההיתר ניכרת ולא כשבא עמו יחד ומונע חלות איסורו ודו"ק ועוד דנתי שם טעם אחר בזה והיינו דאמרי' בפסחים (ד"ט ע"א) ואיב"א ספק וספק הוא דילמא מעיקרא אימור דלא טבילי כר' אושעיא בו' ולא אמר דאיסור דעביד לה כר' יוחנן הנ"ל דהפריש עלי' קודם שבאה לכלל חיוב אלכשתבא לכלל חיוב והיינו דמשום דבגוונא דק' יוחנן הנ"ל ג"כ הרי צריך קיותו טבל רגע אחד וברגע שני' הוא שתחול התרומה וא"כ הא איכא ג"כ חזקת טבל ודו"ק] וע"כ כיון דאין חלות תרומה רק כאשר הטבל טבול מקודם א"כ לפי הטעם דכהיתרו כך איסורו א"כ כי היכא דבהיתרו אין ניתר רק אם הי' טבל בפועל תחלה ה"נ באיסורו אין לו לאסור רק אם הי' טבל בפועל לפני התערובות לא אם רק עם התערובת יחד הוא שנעשה סבל ומשא"כ טעמא דדשיל"מ הא שפיר שייך בין לפי' הר"ן דטעמא דדשיל"מ משום דחשוב מינו דה"נ חשוב (שפיר מינו דכ"ז שאינו טבל הוי לגמרי היתר והיתר ואם הוא טבל הא הוי ג"כ מינו מפאת ההיתר שיש לו בעתיד ובין לפירש"י דהטעם דכיון דאפשר לאכול בלא ביטול אין לסמוך על הביטול א"כ טעם זה ג"כ הא שייך גם כאן דאף דהביטול כאן מונע חלות האיסור כהך דמכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תומכר וכמבואר במרדכי חולין מ"מ סוף סוף הרי סומך באכילתו על הביטול ודו"ק ואולם טעמא דדשיל"מ הא צריך בלא"ה לטבל טבול למעשרות דאין חטה אחת פוטרת וליכא טעמא דכהיתרו כו' ועיקר מה שקשה רק דל"ל טעמא דכהיתרו כו' תיפוק לי' מטעמא דדשיל"מ עש"ה בתוס' ע"ז ונ' די"ל עוד בזה להיפוך דטעמא דעד