בית האוצר חלק ב קיז

וכאילו הניח האדון הגט בחצר של עצמו דאין עניין שישתחרר העבד עי"ז וקושית המהרי"ט על הר"ן דבנותן לאחר כמניחו ברה"ר דמי הרי תיקשי גם בנותן לעבר עצמו דכמונח ברשות רבו דמי ומה לי בין מונח ברשות רבו או מונח ברה"ר בשניהם אין עניין שישתחרר העבד עי"ז וצריך לבא לטעמא דנטו וידו בכ"א והוא לגמרי התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז גם במקבל בעצמו דאמרי' דכיון דמשתחרר הרי משיג יד ושוב הגט מונח בידו ושוב משתחרר עי"ז ובאמת קצר יד שכלנו להשיג עניין בכ"א הזה וכמ"ש כבר לעיל אות (ג') וכך הא יכולנו לומר סברת בכ"א הנ"ל באחר הזוכה לו דכיון דזוכה לו ומשתחרר הרי משיג יד וכיון ריש לו יד הרי יכול לזכות לו וכן מ"ש המהרי"ט אבל לרבנן רויחא ג"ש טפי כו' דס"ל יש קניין לעבד בלא רבו וחשיב יד וצ"ע ג"כ דבהדיא אמרי' בפ"ק דקידושין שם (דף כ"ג ע"א) טעמא דרבנן דפליגי ארשב"א משום דגטו וידו באין כאחד ולא משוש דיש קנין כו' והרי גם ר"מ ס"ל שם בשטר ע"י עצמו ואף דר"מ ס"ל דאין קניין לעבד כו' ובאתי רק להעיר (ומה שהקשה המהרי"ט ג"כ דאיך אפשר להיות הזכי' לעבד בתורת שליחות הא יד שליח כיד משלח ויד משלחו כיד רבו נ' דפליגי בזה הר"ן והמהרי"ט בספק שלנו בלקח טוב כלל א' אם בשליחות המעשה מתייחסת לשליח אלא שמועלת עבור המשלח או מתייחסת גוף המעשה למשלח ע"ש דהר"ן ס"ל דמתייחסת לשליח אלא שמועלת עבור המשלח ולכן באחר הזוכה עבורו הרי שפיר נחשב שהאחר מקבל ביד של עצמו לא שהעבד קיבל ולכן הוי לי' גט שיצא לרשות שאינה שלו כיון דיוצא ליד האחר שאינה של האדון אלא שקבלת יד האחר מועלת עבור העבד להשתחרר על ידה וסברת המהרי"ט דעניין שליחות דהמעשה מתייחסת למשלח וע"כ שפיר הקשה דכיון דיד שליח כיד משלחו ונחשב שהעבד מקבל א"כ תו הא יד העבד כיד רבו ולא יצא גט לרשות שאינה שלו ואכתי היכי עביד שליחות ובאתי רק להעיר] ועכ"פ מבוארת כאן סברת המהרי"ט להדיא דלית לי' לומר הך דבאין כאחד בהתהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז והך דגטה וחציר' כו' ואפי' הך דגטו וידו כו' דעבר רק סילוק שיעבוד הן לדעתו ובזה הוא דשייך בכ"א אבל לא בהתהוות כו' ובאתי רק להעיר

והנה נתיישבתי עוד דלפמ"ש המהרי"ט דגם רבנן דרשב"א אית להו ג"ש דלה לה אלא (דרשי לג"ש הכי מה אשה מקבלת גטה אף עבד מקבל גטו ובעניין הג"ש גופה הוא דפליגי דרבנן ס"ל דיש לדרוש הג"ש מה אשה מקבלת גטה בעצמה אף עבד כו' ורשב"א ס"ל דיש לדורשה מה אשה עד שיצא גט לרשות שאינה שלו אף עבד כו' [וק"ק לפי"ז דל"ל לגמ' לומר אליבא דרבנן סברא דגטו וידו באין כאחד הא גזה"כ הוא שהעבד מקבל גטו בעצמו מג"ש דלה לה וסברא הנ"ל ל"ל ואולי לולי סברא הנ"ל דהי' אז ב' שינויים בין אשה לעבד דבאשה בשעת יציאת הגט מיד הבעל הוא יוצא לרשות המקבל וכן כשעת הקבלה הוא בא לרשות המקבל ומשא"כ בעבד דאין יוצא כו' וכן בשעת הקבלה אינו בא לרשות המקבל שהרי בא ליד העבד והיא של האדון הנותן וע"כ לא הייתי דורש הג"ש מה אשה מקבלת גטה בעצמה כו' רק הייתי דורש מה אשה שיוצא הגט לרשות המקבל ובא לרשות המקבל אף עבד כו' וממילא הי' נצרך מכח זה בעבד שיהא משתחרר רק ע"י אחרים וכמובן וע"כ צריכינן לסברא דגטו וידו באין כאחד דליכא השתא רק חד שינוי מפאת שעת היציאה דבשעת הקבלה הא בא שפיר לרשותו של מקבל כיון דגטו וידו באין כאחד וע"כ חד שינוי הנ"ל מפאת שעת היציאה לא חשיב להו לרבנן לבטל הבנת דמיון הג"ש דחה אשה מקבלת גטה בעצמה אף עבד כו' רק לומר מה אשה עד שיצא גט לרשות שאינה שלו אף עבד כו' דיותר נוח לן לדמותם בגוף הקבלה לומר דמה אשה מקבלת בעצמה כו' ואף דיש מעט שינוי באיכות מפאת שעת הוציאה ודו"ק היטיב מאוד וגם י"ל דהך דגטו וידו באין כאחד דאמר בגמ' הוא רק עניין דרישת טעמא דקרא ועכ"פ דברי מהרי"ט הרי ברור מללו דרבנן נמי אית להו ג"ש ודרשי לה הכי מה אשה מקבלת גטה בעלמה אף עבד כו'] וא"כ הא תיקשי לכאורה לפי"ז דמדוע לא נדרוש אותה ג"ש ג"כ לעניין האיכות לומר דמה אשה יש לה יד לקבל גט וכשהיא מקבלת הגט מקבלתו ביד שהיא שלה כך עבד יש לו יד לקבל גט וכשהוא מקבל הגט מקבלו ביד שהיא שלו ואף דעבד קנוי לאדון קניין הגוף כשורו וחמורו מ"מ ה"מ לכל שאר דברים אבל לקבלת גט שיחרור גזה"כ הוא דידו שלו ומג"ש הנ"ל הוא דילפי' לה דכיון דאיתקש שטר שיחרור לגט אשה בג"ש דלה לה יש ללמוד מזה ג"כ דכי היכא דגט אשה מתקבל ביד שהיא שלה לקבלתו כך שטר שיחרור כו' ואף דיד האשה שלה לכל דבר וא"כ נימא נמי מה אשה ידה שלה לכל דבר כך עבד כו' ז"א דלשאר מילי הא לא איתקש לאשה רק בעניין השטר שיחרור הוא דאיתקש וא"כ עכ"פ בעניין השטר שיחרור שפיר יש לנו לומר דבענין זה היד שלו לקבלת השטר מפאת הג"ש מאשה דג"כ היד שלה לקבלת הגט ודו"ק היטיב מאוד

וע"כ נלענ"ד די"ל דבאמת הדבר כן לרבנן דרשב"א דדרשי' לדידהו ג"ש דמה אשה מקבלת גטה בעצמה כו' וע"כ כזה דרשי' באמת ג"כ מה אשה מקבלת גטה ביד שהיא של עצמה כו' כך עבר כו' ונפיק לן שפיר מזה דיש לעבד יד לקבלת גט שיחרור ואולם הא תיקשי ע"ז דא"כ ל"ל לגמ' לסברא דגטו וידו באין כאחד לרבנן דרשב"א הא ידו שלו גם מעיקרא לקבלת הגט וא"צ לסברא דבאין כאחד ואולם באמת גם הא לא קשיא דשפיר צריך לבא עדיין לסברא דבאין כאחד וזה דכיון דהיד של העבד רק לקבלת גט שיחרור אבל לכל שאר דברים הרי היד של האדון דלגבי שאר דברים הא לא איתקש לאשה וכנ"ל וא"כ אכתי כאשר בא הגט לידו של עבד נמצא שהגט מונח ברשות שהיא גם של האדון שהרי היד של האדון לכל שאר דברים וה"ל הגט איפוא אגיד גבי' דארון ולכן שפיר עדיין אין לו להועיל [וע' ר"ן גיטין פ' הזורק דכ' שם דבד' אמות של שניהם או שניהם יכולין לשמרו כו' לא מיפסיל משום אגיד גבי' דבעל משום דהבעל מקנה לה מקום הגט ע"ש והכוונה לדברינו הנ"ל דמקנה לה מקום הגט שיהי' מקום הגט שלה לכל הדברים ולכן אין כאן איגוד גבי' עוד וע"כ בעבד דלא שייך זה דלאו בר קניין הוא לקנות גם מן האדון עצמו וא"כ אכתי הא היד של האדון לכל הדברים וא"כ הגט המונח ביד העבד ה"ל אגיד גבי' דאדון כיון שמונח ברשות שהיא גם של הארון ולא מהני וע' ירושלמי גיטין פ"ב ה"ג או שנייא היא דכתי' ונתן בידה עד שיהא כולו בידה ע"ש וא"כ כי היכא דבעי' שיהא הגט כולו בידה דהיינו ברשותה ולא יהא מקצתו חוץ מרשותה י"ל דה"נ בעי' שיהא הרשות לגמרי שלה דמה שקצת הגט אינו ברשותה ומה שממנו ברשותה הוא לגמרי רשות שלה י"ל דהוא ערך אחד עם היכא דכל הגט ברשותה אלא דגוף הרשות אין כולו ר"ל בשלימות שלה ודו"ק ויש לדון בזה אבל עכ"פ י"ל כן וכמובן ויש עוד לעיין בזה בירושלמי הזורק פ"א ה"א וגם בהך בקידושין (דף ח' ע"ב) סלע של שניהם מהו ע"ש ברש"י ותוס' וראשונים וע' ב"ק (דף י"ד ע"א) דבחצר מיוחדת לזה ולזה פירות ואינה מיוחדת לשוורים אלא לאחד אזי אם הכנים לשם שוורים ואכלו פירות חבירו פליגי שם ר' זירא ואביי דר' זירא ס"ל דכיון דהוא של שניהם לפירות אזי גם לשוורים לא מיקרי ובער בשדה אחר ואביי פליג וס"ל דחשוב שפיר שדה אחר לשוורים עש"ה ועכ"פ גם לאביי דאמר כיון דאינה מיוחדת לשוורים שרה אחר קרינא בי' עש"ה מ"מ כאן בגט דאפי' אגיד גבי' מפסיד לכן אגיד גבי' י"ל דמיהת חשוב גם לאביי במה שהגט מונח ברשות שהיא שלו לשאר דברים ולא מהני וכמובן] וע"כ אכתי שפיר צריך לסברא דגטו וידו באין כאחד דקונה העבד את היד לגמרי ע"י הגט לכל הדברים דבאין כאחד ותו ליכא גם איגוד גבי' דאדון ושפיר מהני ואולם לפי"ז הרי באמת גם לולי הך דבאין כאחד הרי נתקבל עכ"פ הגט ליד של עבר אלא דיש בו שייכות גם לאדון והוא אגיד גבי' דאדון במה שמונח ברשות שהיא גם של האדון וא"כ לענין זה שוב שפיר יש לנו לומר סברא דבאין כאחד כיון דאין כאן התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז רק התהוות וסילוק היינו סילוק איגוד האדון ושייכותו בהגט ונמצאו צודקים איפוא דברי המהרי"ט במ"ש גבי שטר שיחרור נמי דהמקום של העבד אלא ששיעבודו של האדון מעכב ומש"ה