בית האוצר חלק ב קטז

הקידושין ומשא"כ אחרי שאין מקדשה בהמשכון רק בהמנה היינו בשיעבוד שמשתעבד לתת לה מנה וא"כ כיון דהשיעבוד מצד עצמו לא חייל כלל מטעמא דכתיבנא דכ"ז שאין קידושין הרי אין שיעבוד ואילו הקידושין יש להם לחול רק ע"י השיעבוד לכן הרי קידושין אין כאן שיעבוד אין כאן וא"כ כיון דשיעבוד המנה מצד עצמו ליתי' תו ממילא הרי אין שם אפי' נתינת משכון כלל שהרי נתן לה המשכון רק לבטחון על השיעבוד והרי לא הותחל שיעבוד מעולם והרי זה שנתן לה משכון על דבר שאינו כלל דלאו כלום הוא וא"א לו ליחשב נתינת כסף קידושין דרק אילו הי' השיעבוד חל וממילא הרי המשכון משתעבד אל השיעבוד לכן זכותה בהמשכון הוי כאילו זכתה בכסף קידושין כיון דבע"ח קונה משכון והוי כאילו זכתה בכסף קידושין ומשא"כ אחרי דשיעבוד אין כאן ממילא הא המשכון לאו כלום הוא כיון דהוא משכון על שיעבוד שאינו כלל. כך הי' אפשר לפרש לכאורה דברי הש"ס הנ"ל. ויש לדון לפי"ז טובא בדברי הראשונים שם בזה ובאתי רק להעיר

וע' שו"ת תשב"ץ ח"ג סי צ"ד וז"ל כתבת כי המביא עדי ישמעאל לאשה בפני ישראל ואמרו לה הישמעאלים תרצה להיות לאשה לזה ואמרה הן וכתב לה צדא"ק שהוא משועבד לה בממון ואעפ"י שלא אמר במעמד ההוא הרי את מקודשת לי מקודשת היא דידים מוכיחות הן אחר שהיו שם עדי ישראל ע"כ. וכל אלו הדברים הם שבוש שאין כאן ידים לא מוכיחות ולא שאינן מוכיחות שהנותן כסף לאשה ולא אמר לי נחלקו האמוראים כו' אי ידים שאין מוכיחות הויין ידים כו' ופסקו הגאונים ז"ל שאינה מקודשת כו' אבל אם לא אמר לה כלום ואם נתן לה ככר זהב ליכא מ"ד דהוי קידושין ואם אמר לה הרי את מקודשת לי ולא נתן לה כלום אפי' נשתעבד לה במאה מנה ג"כ אינה מקודשת ואפי' נתן לה משכון עליהם אמרי' בגמ' מנה אין כאן משכון אין כאן ואפי' אמר לה קני במשכון זה מנה כ' הרמב"ן ז"ל שלא נתקדשה כלל משום דזוזי אגידי גבי בעל ובנדון הזה שלא נתן לה משכון כלל במה תתקדש ועוד אפי' השיעבוד אינו חל לפי דיניהם אלא לאחר שיתקיים הזווג ואם הזווג אינו מתקיים לפי דיננו בדיבור כמו שהוא בדיניהם גם הם ידונו שאין השיעבוד חל והרי זה כמשתעבד על תנאי שתהי' אשתו ואם אינה אשתו אינו חייב לה כלום כו' וצא ובדוק ממעשים בכל יום שכותבין צדא"ק על הדרך הנזכר וכשמתבטל הצדא"ק אינן זקוקין לגירושין וזה מפורסם בכל ארץ ישמעאל מימות הגאונים ז"ל ואעפ"י שכותבים צדא"ק הם מבקשים בכסף ואלו הם ידים מוכיחות כו' שאין כותבין צדא"ק בתורת קידושין ואין בדעתה להתקדש לו בזה השיעבוד וגם הוא אין בדעתו לקדשה בו וליכא למיטעי למימר דבההיא הנאה דקא משתעבד לה מקדשא לי' עכ"ל ואין להכריע אם כוונתו במ"ש וליכא למיטעי כו' רק שאין כוונתם לקדש גם בהנאת השיעבוד אבל אילו הי' משתעבד לה מנה ואומר לה בפירוש התקדשי לי בהנאת השיעבוד היו הקידושין חלין או כוונתו דאפי' הי' מפרש כך ג"כ אין הקידושין חלין ולפי דרכנו הנ"ל בזה הנה אם משתעבד לה במנה לקידושין היינו שמקדשה בגוף השיעבוד אינה מקודשת דקידושין אין כאן שיעבוד אין כאן כנ"ל ומשא"כ אילו משתעבד לה במנה ומקדשה בהנאת השיעבוד שפיר יש לקידושין לחול דההנאה הוא כסף שפיר ולא שייך לומר קידושין אין כאן הנאה אין כאן דכיון דאין מקדשה בהשיעבוד רק בהנאה ומשתעבד בלא זה א"כ ה"ז רק תנאי בהשיעבוד שאם לא תתקדש בהנאתה לא יחול השיעבוד ותנאי מילתא אחריתא הוא וע"כ אם לא יחולו הקידושין הוי רק שנתבטל השיעבוד והנאתו ע"י שלא נתקיים התנאי וא"כ אין הקידושין הם העושים ההנאה רק יש ההנאה בלא"ה והקידושין רק מקיימים אותה שלא תתבטל ע"י ביטול התנאי ובכה"ג שפיר לא הוי התהוות דברים זה עי"ז וזה עי"ז ושפיר חיילי הקידושין וכמ"ש כבר כזה למעלה לעניין מקדש בהנאת מחילת מלוה וע' בראשונים בקידושין (ד"ח ע"א) שם בהך דמנה אין כאן כו' ובש"ע אה"ע סי' כ"ט סעיף ו' לעניין האומר לאשה התקדשי לי בדינר ונתן לה שטר על הדינר ובנושאי כלים שם וברשב"א קידושין (ד' ה' ע"א) ד"ה מה לכסף שכן פודין בו הקדשות כו' ובאתי רק להעיר

והנה גוף סברת המהרי"ט הנ"ל בהך דהמקדש במלוה דכיון דבאין רק זה עי"ז וזה עי"ז לא מהני והערנו ע"ז למעלה מהך דגטו וידו באין כאחד אף דבאין זה עי"ז וזה עי"ז והנה ראיתי עוד במהרי"ט פ' האיש מקדש (דל"ו ע"א מדפי מהרי"ט) ד"ה גרסי' בגמ' מניין ששא"כ ע"ש שכ' וז"ל ויש להוכיח עוד (דזכי' לאו מטעם שליחות ואפי' קטן דאין לו יד ושליחות מ"מ אחרים זכין לו מה"ת עש"ה) מהא דאמרי' לעיל בפ"ק בעבד כנעני דלאו בר שליחות הוא (לקבלת גט שיחרור לר' שמעון בן אלעזר דס"ל בשטר ע"י אחרים) אחרים זוכין לו אלמא זכיי' לאו מטעם שליחות הוא ורבינו ניסים ז"ל דחה (ראי' זו) לומר דעבד לאו משום דאין לו יד הוא דאין לו שליחות דהא הוי לן למימר גטו וידו באין כאחד כדאמרי' גבי אשה (גטה וחצירה באין כאחד) וכדפרכינן לעיל בפ"ק (אהך דרשב"א) והא קיי"ל דגטו וידו באין כאחד ומשני טעמא דרשב"א משום דגמר לה לה מאשה מה אשה עד שיצא גט לרשות שאינה שלו אף עבד עד שיצא לרשות שאינה שלו וכיון שמה שאין העבד עושה שליח לאו משום דלא יהא לו יד אחרים זוכין שהרי יצא גט לרשות שאינה שלו וקשה לי מדאמרי' גבי עבד דבעינן עד שיצא הגט מרשות רבו אלמא פשיטא לי' דיד העבד כיד אדון לגמרי שהוא קנוי לו וכמי שאין לו יד דמי והיכי מצי עביד שליח הא יד שליח כיד משלחו ויד משלחו כיד רבו. והא דהוכיח דיש לו יד דמשמע לי' מדאיצטריך למילף מג"ש דלה לה אלמא אי לאו ג"ש ה"א גטו וידו באין כאחד אין זו ראי' מכרעת דאדרבה משום דאיכא ג"ש דלה לה הוא דקשיא לי' לגמ' מ"ט דרשב"א כלומר מניין לו לחלק בין עבד לאשה אחר שהכתוב הקישם ומשני הכי גמר ג"ש מה אשה עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו כו' אבל לרבנן רויחא ג"ש טפי מה אשה מקבלת גטה אף עבד מקבל גטו דסבירא לי' יש קניין לעבד בלא רבו וחשיב יד ומיהו רשב"א לא חשיב לי' יד ואעפ"כ זכין לו ותמה אני כי יצא הגט מרשות הבעל מאי הוי הרי הוא כמי שמוטל ברה"ר ואחר היכי מצי זכי לי' כל דלא הוי בר שליחות הא לא מצינן למימר הכא גטו וידו באין כאחת שהרי תחלה צריך שיגיע ליד מי שיזכה בו שנאמר באים כאחת ולא דמי לחצר של אשה או יד של עבד לרבנן שהמקום הוא שלהם אלא ששיעבודו של בעל מעכבתן אבל הכא יד אחרים כרשות אחרים דמי ואם קודם שישתחרר לא חשיב יד במאי משתחרר עכ"ל והנה תורף קושיתו על הר"ן דכ' דעבד נמי יש לו יד מטעמא דגטו וידו באין כאחד אלא דאין משתחרר ע"י עצמו מגזה"כ מג"ש דלה לה דבעי' שיצא גט לרשות שאינה שלו וע"כ אחר שפיר זוכה לו כיון דיש לו יד בעצם ועל זה הקשה המהרי"ט דאדרבה הרי אין לו יד אלא שאתה אומר דגם רשב"א אית לי' גטו וידו באין כאחד וא"כ עכ"פ קודם שמקבל גט הרי אין לו יד ואך עם קבלתו הגט הוא שבאה לו יד וא"כ כל שאין מקבל הגט רק אחר בא לזכות עבורו א"כ איך זוכה לו אחרי שאתה אומר דכל שאין לי יד אין אחרים זכין לו והרי גם זה אין לו יד עדיין בבוא האחר לזכות עבורו דרק אילו הי' מקבל גט בעצמו היתה אז באה לו יד אבל קודם זה עדיין הא אין לו יד וא"כ איך אחר זוכה לו ושנאמר גם בזה גטו וידו באין כאחת היינו דכיון דהאחר זוכה לו הרי משתחרר בהזכי' ובאה לו יד וכיון דיש לו יד שוב האחר יכול לזכות ובאה לו גטו וידו וזכייתו הכל כאחת כל כה"ג לא אמרי' באין כאחד להתהוות לגמרי דברים זה עי"ז וזה עי"ז ורק בחצר של אשה או יד של עבד לרבנן שהמקום הוא שלהם אלא שיעבודו של בעל מעכבתן הוא דאמרי' באין כאחר להסתלק השיעבוד אבל לא בכה"ג להתהוות לגמרי כו' והנה מ"ש ז"ל דביד של עבד לרבנן המקום שלו אלא ששיעבודו כו' צ"ע לענ"ד דהא גם לרבנן דרשב"א יד של עבד קנוי לאדונו קניין הגוף כשורו וחמורו ואיך המקום שלו והרי הוא גם שם לגמרי התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז דכ"ז שאין משוחרר הגט המונח ביד העבד כמונח ברשות רבו דמי