בית האוצר חלק ב קיד

הכסף רגע אחד בקידושין אפי' לא תהי' מקודשת דא"כ הא ראוי שהמקדש אשה בטלה בקידושין שאינן מועילים כגון שלא בפני עדים וכדומה יהי' הטלה פטור ממעשר משום לקוח כיון דנקנה לאשה רגע אחד דאף דאין הקידושין חלים מ"מ הרי הקניין לרגע ישנו מצד עצמו גם אם אין קידושין דז"א והא בורכא היא דדבר זה שחידשה תורה דהאשה קונה את הכסף רגע אחד הרי חידשה תורה רק בקידושין והיינו כאשר יש שם קידושין באופן נכון על פי התורה שאומרת התורה דין הקידושין אז התורה אומרת זה שהאשה קונה את הכסף רגע אחד כו' ומשא"כ המקדש בלא עדים וכל כיוצא הרי אין זה מעשה קידושין כלל לפי התירה ואין התורה אומרת בו דבר כלל דרק בקידושין אמרה תורה דבר זה שהכסף נקנה רגע שלא משום קידושין אבל לא כאשר מצד אחר אינם קידושין שחסר תנאי ודין מדיני הקידושין שהצריכה תורה דאז הרי אין אלו קידושין כלל ואין התורה אומרת בו דבר כלל וכמובן וז"פ וכל מה שאנו אומרים דכוונת התורה בקידושין שהאשה קונה את הכסף רגע שלא משום קידושין ואפי' לא תהי' מקודשת הוא דבר שאין לו מציאות באמת בפועל כלל שישאר הדבר כך שלא יחולו קידושין ועכ"ז האשה קנאה את הכסף רגע כיון שאין התורה אומרת הקניין לרגע הזה רק בקידושין וכאשר יש קידושין הרי תו באמת נפעלים הקידושין ע"י הקניין אשר לרגע והקידושין תו מקיימים ומשאירים הקניין ונשאר הכסף שלה תמיד וכל הדבר הנ"ל שהאשה קונה את הכסף רגע כו' הוא רק בעניין הקידושין כאשר ישנם שאז בניינם ודרך התהוותם עפ"י התורה הוא כך שהתורה מקנה הכסף לאשה רגע בלא"ה והקניין לרגע ההוא פועל הקידושין והקידושין תו פועלים קיום הקניין והשארו וראוי לנו לומר שכוונת התורה בעניין הקידושין היות כך בניינו ודרך התהוותו כדי שלא יהי' עניין הקידושין שנתנה תורה התהוות ב' דברים זה עי"ז וזה עי"ז דהוא נגד הסברא אבל שיהי' שם בפועל דבר זה שתקנה האשה את הכסף רגע ולא יהיו שם קידושין זה דבר שאין לו מציאות כלל וכמובן] ומעתה הנה שפיר במקדש במחילת מלוה שפיר אין לקידושין עדיין לחול כלל וזה דבמקדש במחילת מלוה הרי א"א לנו לומר שיהי' בניין הקידושין כמו שהוא בעלמא היינו דהמחילה תחול רגע שלא משום קידושין ותפעול הקידושין ושוב הקידושין יקיימו המחילה שיהי' החוב מחול תמיד דז"א דבאמת בעניין קניין לזמן עצמו הרי יש ג"כ מחלוקת הריטב"א והר"ן דדעת הריטב"א גיטין פ' המגרש דכי היכא דאומר לאשה היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אמרי' דכיון דפסקה פסקה ונשארת מגורשת לעולם כך האומר לחבירו שדי זו שלך יום אמרי' ג"כ דכיון דפסקה פסקה ונשארת השדה של המקבל לעולם ע"ש אלא דהר"ן בנדרים (דף כ"ט ע"א) הנ"ל חולק ע"ז וסברתו דקניין לזמן חייל רק לזמן ההוא ואחר הזמן חוזר הדבר לנותן והביא שם ראי' לזה מהך דנכסי לך ואחריך לפלוני דאמרי' דאין לשני אלא מה ששייר ראשון הא מה ששייר ראשון מיהת אית לי' לב' ולא ירתו לי' יורשי ראשון אלמא דלא קנה ראשון רק לאותו ש שהוקנה לו היינו לכל ימי חייו עש"ה [וע' ציונים לתורה (כלל ל"ט) דהבאתי שם דברי הריטב"א והר"ן הנ"ל בלשונם והארכתי שם בזה אריכות גדול מאוד עש"ה] וע"כ נ' דאפי' לר"ן הנ"ל [דדברינו כאן לפי סברתו דס"ל דקניין לזמן חייל רק לזמן מ"מ הני מילי בקניין לזמן אבל במחילת חוב לזמן נ' פשוט דוודאי גם הר"ן יודה דכיון דפסק פסק ונשאר החוב מחול לעולם דאחרי שהי' החוב מחול אפי' רגע הרי באותו הרגע כבר פסק מציאות החוב לגמרי ומאין יוחזר ותדע דהא כל ראיית הר"ן רק מהך דנכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון כו' וכנ"ל וא"כ אחרי דאין לשני אלא מה ששייר ראשון והיינו דרק אם הדבר הנקנה ישנו עדיין אחרי הזמן אז חוזר אל המקנה ואם הקנהו על אז לאחר הוא של האחר ממילא כיון דלולי הקניי' הי' חוזר לו ולכן בידו להקנותו לאחר ג"כ על אז אבל אם אין הדבר הנקנה עוד במציאות רק נכלה ונשרף בזמן שהי' של הקונה תו הרי אין עוד מה לחזור ובשעה שנכלה הרי דבר של הקונה הוא שנכלה שאז הי' הדבר שלו וא"כ במחילת חוב דבאותה רגע שהחוב מחול הרי היא כליון שלו וכאילו נשרף אז שהרי בשעה שהוא מחול הרי אין ממנו דבר במציאות כלל א"כ הא לא שייך שיוחזר החוב למוחל אחר הזמן שהרי כבר נכלה ואינו ומאין יוחזר והרי אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכאן הרי אין שיור דמשעה שהי' מחול הרי לא נשאר ממנו דבר רק נכלה כולו ונעדר מציאותו לגמרי וז"פ וע' אבני מלואים סי' צ' (סעי' ט"ז) עמש"ש אבל בשאר נכסים יש לה לומר כן (נחת רוח עשיתי לבעלי ע"ש) כיצד האשה שמכרה או נתנה לבעלה מנכסי צאן ברזל כו' לא קנה בעלה ואעפ"י שקנו מיד האשה ברצונה חוזרת בכל עת שתרצה שלא נתנה ולא מכרה אלא מפני שלום ביתה כו' ובאבני מלואים שלא נתנה ולא מכרה אלא משום שלום ביתה. ל' הרמב"ם פכ"ב מה' אישות ובהשגות הראב"ד ז"ל ולמה חוזרת ואם יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ותגבה ממנו ביטול מקח למה ואיזו נחת רוח יהי' לו כשתחזור ותבטל מקחו עכ"ל. והיינו דס"ל להראב"ד דאינה יכולה לבטל מקחו אלא כשתתאלמן או תתגרש דאז כלו ימי שלום ביתה אבל כ"ז שהיא עמי אינה יכולה לחזור דא"כ איזה נ"ר עשתה לו כו' ע"ש באבני מלואים דהסביר בארוכה דעת הראב"ד דכיון דאנן סהדי דהקנתה רק משום שלום בית לכן הוי כאילו פירשה שהיא מקנה רק על משך ימי השלום היינו כ"ז שתהי' תחתיו אבל לא אאחר שתתאלמן או תתגרש ע"ש בארוכה וכ' שם הא"מ ז"ל בזה אח"ז וז"ל ובהכי ניחא לי בהא דתנן פ' מי שהי' נשוי (דף צה) (מי שהי' נשוי ב' נשים ומכר את שדהו וכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך כו') ופריך בש"ס וכי כתבה לי' הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו כי' לא אמר כלום ומשני בשקנו מידה והדר פריך ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל כו' ולכאורה ק' דבתחלה הי' ראוי להקשות ותימא לי' נחת רוח דהיא קושיא אלימתא ממשנה מפורשת משא"כ הך דדין ודברים אינו אלא בריתא. ולפמ"ש ניחא דוודאי כד ס"ד דמיירי בל' סילוק גרידא שהיא סילקה זכותה א"כ כיון שהי' מועיל הסילוק בשעת מעשה וכל זמן שהיא תחתיו משום שלום בית כדאמרן שוב אין לה שום זכות אף אחר שתתגרש שאין זכותה חוזר וניער כיון שסילקה כל זכותה מהיכא קא זכיא בי' תו כיון דכבר נסתלק כחה משדה זו דדווקא גבי מכירה שייך לומר שמכרה לזמן מוגבל כל ימי משך השלום משא"כ בסילוק כיון שנסתלקה שעה אחת תו לא הדר ומשתעבד אבל לבתר דמשני בדקנו מידה א"כ ה"ל כמו מכר לכך שפיר פריך ותימא לי' נחת רוח כו' עכ"ל הגאון האבני מלואים ז"ל והנה דגם סברת הגאון הנ"ל ז"ל היתה פשוטה כן לחלק בזה בין מכר לסילוק דמכר לזמן חייל רק לזמן ומשא"כ סילוק שיעבוד לזמן כיון דנסתלק שעה אחת תו לא הדר ומשתעבד ונשאר הסילוק לעולם וא"כ ה"נ במחילת חוב לזמן כיון דנמחל שעה אחת נשאר ג"כ מחול לעולם וכמובן והוא פשוט ואם כן מעתה אילו תאמר במקדש במחילת מלוה שתחול המחילה אפי' רגע אפי' לא תהי' מקודשת תו הרי ממילא המלוה מחולה לגמרי לעולם אפי' לא תהי' מקודשת דמחילה לרגע הרי נשארת לעולם וא"כ תו הרי אין כאן קידושין כלל דעבור מה תתקדש לו עבור המלוה הרי המלוה כבר מחולה לגמרי אפי' לא. תתקדש לו וא"כ הרי לא נשאר שם דבר שתתקדש עבורו וא"כ אם באת לומר שתתקדש במחילת חוב הרי א"א לך לומר רק שלא יהי' החוב מחול כלל וכלל אפי' לרגע ורק ע"י הקידושין הוא שיהי' מחול וא"כ תו הרי כאן התהוות המחילה לגמרי ע"י הקידושין והקידושין ע"י המחילה וזה הא לא אמרי' ולכן שפיר לא חיילי קידושין כלל במקדש במחילת מלוה ורק במקדש בכסף ממש שם חייל הקניין לרגע ופועל הקידושין כמו שיש שם נתינה בפועל הפועלת הקידושין והיא מתקדשת עבור קיום הקניין והשארו ומשא"כ במקדש במחילת מלוה דאם תחול המחילה לרגע תו הרי המלוה מחולה לעולם ואין לה עבור מה שתתקדש עוד וא"כ הא א"א שיהי' שם קידושין בלתי שתהי' כל המחילה רק לקידושין ושלא לקידושין לא תהי' המלוה מחולה כלל וכלל