בית האוצר חלק ב קיא

ולנה עמו בפונדק וכל דכוותי' דאמרי' מטעמא דאאעבב"ז דהוי קידושין וחשיב קידושין בעדים משום הכי וא"כ ה"נ דכוותה וז"פ

ואולם בזה עדיין יש לעיין דכיון דשיחרור בכסף הרי צריך פרוטה ככל דין כסף דבעי' פרוטה וא"כ הרי צריך שנדע שקיבל פרוטה וקשה להיות בכזה שומת ב"ד שנדע שהנאת הביאה שלו היתה ש"פ [דאילו מספקא מילתא תו הרי אינו בנו וודאי ואלו הרבוותא כו' מתורת וודאי אתו עלה וכנ"ל] וגם סתימות הלשון משמע דא"צ שומת ב"ד כלל וכמובן ואולם באמת גם מהא לא קשיא דהא הר"ן בפ"ק דקידושין נסתפק לומר דגם בפמש"פ יכולה האשה לומר לדידי שוה לי פרוטה ומתקדשת בו וא"כ ה"נ אמרי' מכח החזקה דאאעבב"ז דהוא עכ"פ קיבל ההנאה בפרוטה והיתה שוה אצלו פרוטה ושיחררה בתורת כסף וא"כ תו אפי' אם בעצם אינה ש"פ מ"מ הא מהני שפיר מטעמא דלדידי שוה לי כיון שקיבלה בפרוטה ונ' עוד יותר דאפי' לצד סברא שני' שכ' הר"ן שם דאין יכולה לומר בפמש"פ לדידי כו' כיון דפמש"פ אינו כסף ואין ביכולתה לעשות מאינו כסף כסף ולא שייך לדידי כו' רק לעשות מכסף קטן כסף גדול כבהך דלדידי שוה לי ה' סלעים ע"ש מ"מ י"ל דהיינו דווקא בקידושין דהוזכר כסף בקרא בהדיא כדילפי' ג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון ושם הוזכר כסף בהדיא נתתי כסף השדה קח ממני ומשא"כ בשיחרור עבד דלא הוזכר כסף בקרא כלל רק והפדה לא נפדתה וגמרי' מיני' שיחרור בכסף והטעם כמ"ש ברש"י גיטין (דף מ"א ע"ב) ד"ה והפדה לא נפדתה דסתם פדיי' היינו בכסף ובש"כ ע"ש וא"כ כיון דרק מסתם פדיי' נפיק והיינו דסתם ל' פדיי' הוא שנותן לו דבר בעד עצמו ופודה עצמו בו א"כ לעניין הסתמיות שפיר י"ל דגם זה בכלל הסתמיות דשכיח פדיי' גם בכה"ג שנותן לו דבר ואצלו ובעיניו הוא ש"פ ומקבלו בעד העבד ואף שאין שוה בעצם פרוטה כיון דלא הוזכר כלל כסף לשנצטרך כסף בעצם ורק פדיי' הוא דהוזכר שיפדה עצמו בדבר וע"כ רק אם נותן פמש"פ וגם האדון אין מקבלו בפרוטה אז וודאי נ' דלא חשיב פדיי' כלל דהוי כאילו לא קיבל כלום בעד העבד דבטלה דעתו אצל כל אדם דגם לאינשי פמש"פ אין נחשב כלום להקנות בעדו דבר ומשא"כ אם חשוב אצלו חשיבות של פרוטה ומקבלו בפרוטה זה שפיר הרי יתכן בכל אדם שיחשיב דבר שאינו ש"פ בהחשיבות של פרוטה וכי היכא דיתכן שיחשיב דבר שאינו שוה ה' סלעים לה' סלעים ולא אמורי' בטלה דעתו כך הרי יתכן שיחשיב דבר שאינו ש"פ לפרוטה ולא שייך בטלה דעתו ורק היכא דכתי' כסף בהדיא אז נהי דלא בטלה דעתו מ"מ אמרי' דסוף סוף אין בכח אדם לחדש ולעשות עצמיות דבר וא"א לו לעשות מאינו כסף כסף שיוחשב בעצם כסף והרי התורה הצריכה כסף ורק להגדיל דבר הוא שיש לו כח [דהכמות הוא ממקרי הדבר אבל אינו עצם כנודע] אבל אין לו כח לחדש עצם דבר ודו"ק היטיב מאוד ומשא"כ בפדיון עבד דלא כתי' כלל כסף ובעי' רק דרך פדיי' דהוא בקבלת דבר בעד העבד א"כ גם כאן שפיר הרי יש קבלת דבר בעד העבד כיון דלדידי' שוה לי' פרוטה ובטלה דעתו הא לא אמרי' וא"כ הרי הוא קיבל פרוטה בעד העבד ולא פדאו בכדי והוי שפיר דרך פדיי' ואף שבעצם אינו כסף כיון דלא בעי' כאן כלל כסף בעצם ודו"ק היטיב כי הדברים עמוקים ונכונים בס"ד

הן את כל אלה ראיתי ונתון אל לבי מיד בלמדי דברי הרי"ף ורשמתי רעיונותי אלה עלי גליון ואולם בעייני אח"כ ברא"ש ראיתי שכ' הלכך הבא על שפחתו וודאי שיחררה מעיקרא ולא מפלגינן בין בא עלי' דרך נישואין ובין בא עלי' דרך זנות כו' ע"ש ובקרבן נתנאל שם עש"ה והנה דהרא"ש כ' ההבנה דאמרי' דוודאי שיחררה מעיקרא ולא נחית לזה כלל לומר דהכוונה דשיחררה באותה הביאה עצמה, ואולם לולי דברי הרא"ש שפיר י"ל לענ"ד כנ"ל וכך משמעי לי טפי דברי ר' נטרונאי המובאים ברי"ף דכ' אבל בא על שפחה דידי' כו' אע"ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא דאמור רבנן אאעבב"ז ואי איתא הול"ל אע"ג דלא נקיטא גט חירות מסתמא הוי' לה ואבד ול' אע"ג דלא נקיטא כו' בתו היא משמע טפי הכוונה דאע"ג דלא קיבלה כלל גט חירות מ"מ בתו היא דאאעבב"ז ושיחררה בהביאה עצמה וה"ה להול"ל אע"ג דלא קיבלה גט חירות ואך ל' לא נקיטא ג"כ כך הכוונה וכאומר דאף שאין לה גט והיינו מפאת שלא קיבלתו ולא נותן לה מעולם מ"מ בתו היא דאמור רבנן אאעבב"ז ובוודאי שיחררה בהביאה וכנ"ל והנה מ"ש הרא"ש דכוונת ר' נטרונאי גם אבועל דרך זנות הנה כתבנו כבר ג"כ סברתנו דנ' הכוונה דמסתמא בעל לשיחרור וגם לקידושין דכך משמע הל' דאאעבב"ז דאי איתא אכתי הא ביאת זנות היא מפאת ביאת פנוי' שלא לשם קידושין וכנ"ל ועיינתי בטואה"ע סי' קנ"ו וראיתי שכ' וז"ל וכ' ר' נטרונאי גאון דווקא בן שיש לו משפחה שאינה שלו אבל בן שיש לו משפחתו פוטר (מן הייבום) שאאעבב"ז בוודאי שיחררה קודם שבא עלי' עכ"ל והנה מבואר שנמשך הטור בזה אחר ל' אביו הרא"ש ז"ל שכ' כן דודאי שיחררה מעיקרא והרא"ש כ' כן רק מסברת עצמו עש"ה אבל גוף דברי ר' נטרונאי שהובאו ברי"ף וגם ברא"ש שם אין כתוב בם כן כלל רק כל' שהעתקנו למעלה ובל' הנ"ל שפיר י"ל הכוונה [וכך נראה בעניינו טפי לולי דברי הרא"ש והטור הנ"ל] דשיחררה באותה הביאה עצמה וכנ"ל וגם עיינתי בדרישה שם סי' קנ"ו וראיתי שהוקשה לו ג"כ על הבנת הרא"ש דאין הכוונה שקידשה בהביאה רק אפי' בבועל לשום זנות ג"כ הדין כן דאביאת שפחה הוא דמחזקי' דוודאי לא רצה לבעול שפחה דחמירא טפי דהוא איסור תורה וגם כעורה טפי דשפחה הוא עם הדומה לחמור וע"כ יש להחזיק רק דשיחררה אבל לומר שקידשה בהביאה לשלא יעבור אאיסור ביאת פנוי' זה לא מחזקי' והקשה שם הדרישה ע"ז באמת דלישנא דר' נטרונאי שאאעבב"ז הא לא משמע הכי דביאת פנוי' נמי הא ביאת זנות היא וא"כ הרי הכוונה ע"כ לומר דקידשה בהביאה דאל"כ הא אכתי ביאת זנות היא וכ' שם הדרישה דכוונת ר' נטרונאי באמת הוא כן לומר דקידשה בהביאה מטעמא דאאעבב"ז והרא"ש הוא שכ' מדעתא דנפשי' כן להסכים עם דברי ר' נטרונאי במ"ש דמחזקי' ששיחררה אבל לא במ"ש דמחזקי' שקידשה וטעמא דידי' משום דאיסור ביאת שפחה חמור טפי וכנ"ל עש"ה וא"כ עכ"פ כוונת ר' נטרונאי לדרישה הנ"ל הנה הוא לומר דכיון דאאעבב"ז מסתמא שיחררה מעיקרא וכשבא עלי' נתכוון לקדשה בהביאה דמעתה אין עוד ביאת זנות לא משום שפחה ולא משום פנוי' והנה כי כן דהכוונה עכ"פ לומר דקידשה בהביאה הנה אומר אני דיתכן לומר ג"כ כדברינו דהכוונה בתרוייהו על הביאה דשיחררה וגם קידשה בהביאה וככל דברינו הנ"ל בזה. כנלענ"ד לולי דברי הרא"ש והטור הנ"ל דלא נחתו לזה. ויש בזה נפקותא לעניין מי שקנה שפחה ובא עלי' מיד והיו שם עדים משעת קניין ועד שעת ביאה וראו שלא שיחררה בנתיים דלהבנת הרא"ש ז"ל הנ"ל דמחזקי' דשיחררה מעיקרא א"כ בכה"ג לכ"ע ובוודאי אינו בנו כלל ומשא"כ לפי הבנתינו הנ"ל גם בכה"ג הוי בנו לרבוותא ור' נטרונאי הנ"ל כיון דאמרי' דשיחררה בהביאה עצמה ועוד יומצאו כמה נפקותות בזה ובאתי רק להעיר. ע"כ לשונינו בזה בחידושינו שם. והנה גוף מה שחידשנו בזה די"ל הכוונה דשיחררה בהביאה עצמה יש עוד לדון בו טובא וכן בכל דברינו אלה יל"ע עוד הרבה ואכ"מ כלל והבאתי פה דברינו הנ"ל אך עבור עניין סברא דבאין כאחד הנמצאת בם דלפי הבנתינו הנ"ל כוונת הרבוותא כו' לסברא דבאין כאחד דשיחררה וקידשה באותה הביאה עצמה כאחד וכנ"ל וגם דאף דמה שקנה עבד קנה רבו מ"מ כיון דעם התיילדות הכסף מיד היא משתחררת בו אמרי' גם לעניין זה סברא דבאין כאחד דאין האדון מתחיל לקנות כלל הכסף רק הוא שלה ומשתחררת שפיר בו דכספה ושיחרורה באין לה כאחד ואף דתלויין זב"ז וזב"ז דאם לא תשתחרר הרי גם כסף אין לה דיקנהו האדון מטעמא דמה שקנה עבד קנה רבו וכן אם אין הכסף שלה תו גם שיחרור אין כאן דאין לה במה להשתחרר ועכ"ז באין שפיר שניהם כאחד כמו גטו וידו באין כאחד דתלויין ג"כ זב"ז וזב"ז [וע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תתקנ"ה לעניין מי שהשיא בתו שנולדה לו משפחתו לאיש וכתב לה נכסים בנדונייתה ע"ש שכ' תרוץ כיון שהשיאה כו' יצאתה לחירות וחירותה ומתנתה באו לה כאחת כו' ע"ש ואינו עניין לכאן דאף דכ' ל' באין כאחת מ"מ הכוונה