עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית האוצר חלק ב

בית האוצר חלק ב קי

Bait haOtzar part 2 110 · בית האוצר חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

הוא במה שהיא נבעלת ממנו ונהנית היא הנאת הביאה ממנו וכמ"ש כבר בכמה דוכתי דקידושי ביאה היינו שהיא מתקדשת בהנאת ביאה שנהנית ממנו ע' קידושין (דף ה' ע"א) מה להנך שכן הנאתן מרובה ע"ש דמשמע שם כן וא"כ הרי כאן ב' דברים לגמרי דהנאה שלו פועל השיחרור והנאה שלה פועל הקידושין וא"כ הא וודאי דאפשר לתרוייהו להיות כאחת ואפי' נימא דקידושי ביאה דאשה היינו שמתקדשת בגוף הביאה לא בהנאתה מ"מ הם ג"כ ב' דברים שהיא מתקדשת בגוף הביאה ומשתחררת בהנאת הביאה שהוא נהנה והם ב' דברים הביאה וההנאה שלו וז"פ

והנה יש לבעל דין עוד מקום לטעון דהרי כל מגמתנו רק לומר בכוונת הרבוותא כו' דאין כוונתם על דבר שלפני הביאה רק דבאותה ביאה עצמה שיחררה וקידשה כו' וא"כ ע"ז הא תיקשי דאכתי הא צריך טבילה שתטבול לשם שיחרור וע' תוס' יבמות (דף מ"ז ע"ב) אהא דאמר שם ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין ובתוד"ה שם וז"ל בכולי שמעתין משמע דעבד בעי טבילה כשמשתחרר ולא סגי לי' בטבילה קמייתא וקשה דבהשולח אמרי' הכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו משמע דמקודשת אע"ג דלא טבלה וי"ל דאיירי כגון שטבלה מקודם לשם שיחרור שהטבילה של שיחרור קודמת לגט כדמשמע לקמן (דף מ"ח ע"א) דקתני ומטבילה לשם שיחרור ומשחררה ומותר בה מיד עכ"ל התוס' וא"כ לפי"ז עכ"פ גם כאן הא צריך לומר שהטבילה לשם שיחרור לפני הביאה דאל"כ א"א לה להשתחרר ולהתקדש בביאה וא"כ תו הרי לא הועלנו בכל כוונתנו בזה דבר ואין צורך לה דכיון דבלא"ה צריך לומר דכוונת הרבוותא כו' דכיון דאאעבב"ז וודאי הטבילה מעיקרא וא"כ הרי כך יכולה להיות כוונתם דכיון דאאעבב"ז ודאי שיחררה מעיקרא ואין שם צורך עוד לפרש כוונתם על הביאה עצמה כיון דבלא"ה א"א להיות כל הכוונה על הביאה עצמה וצריך עוד למעשה הטבילה מעיקרא וא"כ ה"נ הא יכולה להיות הכוונה גם על השיחרור מעיקרא וכמובן דז"א והא לאו קושי' היא דדעת הרשב"א קידושין (דף ס"ב ע"ב) חולקת אתוס' יבמות הנ"ל ע"ש שכ' וז"ל מהא דאקשינן אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך כו' איכא למידק דטבילת עבד משוחרר אינו צריך ג' דא"כ מאי קא פריך דהא אמרי' בגר טעמא משום דמי יימר דמזדקקי בי דינא ואי קשיא לך הא תניא בפרק החולץ גר שבא להתגייר כו' נתרפא מטבילין אותו מיד ושני תלמידי חכמים עומדין על גביו כו' אחד גר ואחד עבד משוחרר דאלמא אף בטבילת עבד משוחרר ב"ד בעינן הא כתבינן משמן של רבותינו הצרפתים ז"ל (לעיל מיני' ברשב"א שם) ההיא לכתחלה איתמר בגר אבל דיעבד לא א"כ בעבד אף לכתחלה לא צריך ולפי"ז י"ל דאחד גר ואחד עבד משוחרר לא קאי אשני ת"ח עומדין לו על גביו אלא אטבילה בלבד לומר שאף עבד משוחרר צריך טבילה כו' ואי נמי י"ל דעיקר טבילת עבדים משוחררים אינה תורה אלא של דבריהם ותדע דמאי שנא טבילה שני' שאתה מצריכו בשעת שיחרור ואין אתה מצריכו הטפת דם ברית וסגי לי' במילתא קמייתא ועוד דאמרי' בפרק השולח בכותב שטר אירוסין לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו אלמא טבילה לא מעכבא ואמרי' נמי התם במוכר עבדו לעכו"ם יצא לחירות וכותב לו אונו מאי אונו שכתב לו לכשתברח ממנו אין לי עסק בך אלמא בשטר שיחרור לבד יצא לחירות ונכנס בכלל ישראל לגמרי אא"כ תדחה שכבר טבלו לשם שיחרור דטבילת שיחרור קודמת לגט וכדמשמע בפ' החולץ דאמרי' כופה ומטבילה לשם עבדות וחוזר ומטבילה לשם שיחרור ומשחררה ומיהו אין גירסא זו שם בכל הספרים אלא חוזר ומטבילה לשם שיחרור ותו לא אבל מצאתי' כן בספרים מדוקדקין עכ"ל הרשב"א ז"ל והנך רואה עכ"פ סברת הרשב"א ז"ל דטבילת שיחרור הוא רק דרבנן ולמצוה לכתחלה ויכול לטבול גם לאחר השיחרור אבל אין לה עניין להעשותו ב"ח כלל ונעשה ב"ח וישראל גמור גם בלי טבילה וא"כ הא י"ל דגם הנך רבוותא כו' ס"ל כן וא"כ הא שפיר יכול לשחררה ולקדשה בהביאה ושפיר היא משתחררת ומתקדשת בה לגמרי אלא דיש עלי' מצות טבילה מדרבנן ויכולה לטבול גם עתה אבל לעניין הביאה הרי שפיר כתבנו דהכוונה דשיחררה וקידשה בהביאה עצמה ונשתחררה ונתקדשה שפיר לגמרי ושא"צ עוד שום דבר לזה

והנה מ"ש ברשב"א הנ"ל ראי' דאין טבילת שיחרור מה"ת דהא כבר טבל בשעת הקנאו ומאי שנא ממילה דדי במילה קמייתא וא"צ הטפת דם ברית כשמשתחרר. הנה לפמ"ש בגליון יבמות (דף מ"ו ע"א) ועוד בחידושי בכ"ד [ע' לעיל (כלל ז')] דעניין מילה וטבילה דגר [בזה"ב] היינו דצריך בגירות ב' דברים סילוק הכותיות וקבלת עניין הישראליות וזהו שפועלים המילה והטבילה דהמילה דהיא הסרת הערלה על ידה מסתלק פחיתות הכותיות והטבילה נותנת לו קדושה הישראלית ולכן המילה קודמת לטבילה דבתחלה צריך להסתלק פחיתות הכותיות ואח"כ הוא שיכול לקבל קדושה הישראלית וא"כ לפי"ז לכאורה הא אין ראי' ממילה וזה דבמילה שפיר די במילה קמייתא כיון דהיא באה רק לסלק הכותיות וא"כ במה שנעשה עבד ונתחייב במצוות כאשה הרי ג"כ כבר נסתלק הכותיות לגמרי ורק דקדושת ישראלים זכרים הוא דאין לו וחסר רק העשותו ישראל זכר במעלה וקדושה אבל בסילוק הכותיות הא אין עוד חסרון כלל דסילוק הכותיות הוי לגמרי גם במה שהוא כאשה ישראלית דגם אשה ישראלית הרי היא ישראלית לגמרי אלא שאין לה מעלת וקדושת הזכרים וא"כ על קבלת המעלה והקדושה לבד לזה הא די בטבילה לבד וא"כ שפיר א"צ בשעת שיחרור רק טבילה לבד וכמובן ואולם גם לפי"ז י"ל דנהי דטבילת שיחרור הוא ג"כ דאורייתא ואפי' לעכב מ"מ כיון דהוא רק עבור קבלת מעלת ישראל זכר א"כ ה"מ בעבד אבל בשפחה דגם אחר השיחרור נשארת אשה א"כ לעניין שפחה תו שפיר קמה סברת הרשב"א דחיוב הטבילה רק דרבנן ומעלה בעלמא דרבנן הוא שהחמירו בה להצריכה טבילה מפאת קבלת עניין החירות ושפיר אין לה עניין בעיכוב השיחרור כלל ויכולה לטבול שפיר גם לאחר השיחרור וכרשב"א הנ"ל וכנ"ל ויתיישב בזה ג"כ קושית התוס' והרשב"א הנ"ל מהך דהשולח (דף מ' ע"א) דכותב גט לשפחתו ואמר לה צאי בו והתקדשי בו דמשתחררת ומתקדשת בו דק' ע"ז מהך דיבמות (דף מ"ז ע"ב) דאמר אחד גר ואחד עבד משוחרר (לטבילה ע"ש) והקושי' עצומה ביותר לכאורה דמשמע הל' אחד כו' ואחד כו' דשוין הן וכי היכא דטבילת גר מה"ת ה"נ טבילת עבד משוחרר [ומזה קצת דקדוק על הרשב"א הנ"ל וכמובן] וכן ק' בזה מהך דקידושין אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך כו' וק' הא שיחרור צריך טבילה בפני ג' כמו בגר וכל' הנ"ל אחד כו' ואחד כו' דמשמע דשוין הן וא"כ מי יימר דמזדקקי לי' כו' והיא קושית הרשב"א הנ"ל וכן הקשו התוס' בקידושין שם ולהנ"ל הנה לא קשיא מהך דיבמות דשם אמר רק אחד גר ואחד עבד משוחרר והיינו רק עבד משוחרר הוא דטבילתו מה"ת וצריך ג' כגר ומשא"כ בהנך דגיטין וקדושין דאיירינן בשפחה שפיר אין צריכה טבילה מה"ת כלל רק מדרבנן למצוה בעלמא ויכולה לטבול גם אחר השיחרור והקידושין ואין לה עניין לעכב בהשיחרור והקידושין כלל וכנ"ל ודו"ק וא"כ גם בהך דהנך רבוותא ור' נטרונאי הנ"ל דג"כ בשפחה איירינן א"כ ג"כ הא אין קושי' עוד גם מפאת הטבילה וכנ"ל

והנה מובן מאיליו דלדרכנו הנ"ל דהכוונה היות הביאה עצמה שיחרור וקידושין צריך שתהי' הביאה בפני עדים דהן שיחרור והן קידושין צריכים עדים ואין קושי' מזה כלל דבלא"ה על כרחך כוונת הרבוותא ור' נטרונאי הנ"ל אהיכא דיש עדים על הביאה דהא הם ז"ל כתבו דהוא וודאי בנו וכן וודאי בתו ואם בא עלי' חייב משום בתו וכן אם בא עלי' אח חייב משום אחותו ורק בשם גאון אחר הביא שם הרי"ף דמספקא לי' מילתא אבל כוונת הרבוותא ור' נטרונאי הנ"ל לוודאי עש"ה ברי"ף וא"כ ע"כ ביש עדים על הביאה איירי וכמובן וא"כ גם לדרכנו שפיר הן הן עדי השיחרור והקידושין ואפי' לא הודיעם שבא לשחרר ולקדש בהביאה מ"מ כיון דחזקה דאאעבב"ז אנן סהדי מכח זה שבועל לשיחרור ולקידושין והוי כאילו הודיעם והויין העדים ממילא עדי שיחרור וקידושין כמו במגרש אשתו