בית האוצר חלק ב קז

כרחו עכ"ל ודברי הריטב"א אלה הם כוונה אחרת לגמרי מדברי התשב"ץ ויש להבין גם כוונת הרמב"ן כהריטב"א ואין להאריך

וע' ל' המאירי יומא (דף ל"ה ע"ב) בגדי כהונה אינם באים אלא משל ציבור וכהן שיש לו כתונת משלו כו' אעפ"י שמקדישה לעבודת עצמו אינו כלום אא"כ מוסרה לציבור כו' ע"ש שכ' וכל שמוסרם לציבור אף ברגע הסמוך לעבודה דיו כו' ומשמע לשונו דאם ימסרם לציבור עם העבודה יחד לא מהני ואין להכריע אם הכוונה דצריך שימסרם לציבור רגע קודם שיהי' של הציבור רגע וברגע שני' היינו עם העבודה יחול ההקדש שלהם [וזהו כסברא דצריך שיהי' הדבר תחלה של בעלים ואח"כ הוא שיכול להקדישו] או הכוונה דמקדישם מיד לבגדי כהונה בשביל הציבור ורק שצריך שיוקדשו בקדושת בגדי כהונה לפני העבודה ואין די אם מתקדשים בקדושת בגדי כהונה עם העבודה יחד וכוונה זאת נראית יותר מכמה טעמים ועש"ה בדבריו וכוונה שני' זאת הוא כצד סברא שדנתי בציונים לתורה (כלל כ"ט) לעניין שחיטת קרבנות דאין די אם חל ההקדש עם השחיטה יחד רק צריך שיהי' רגע תחלה הקדש לפני השחיטה עש"ה מש"ש בזה ונזכרתי כעת דברי התבואות שור סי' ה' סק"ב ע"ש שכ' וז"ל דלענ"ד גם לשון הריני שוחט בהמה זו לשם עולה או לחטאתי במחויב חטאת אי שחיט לה בעזרה כדינו דבריו קיימין וה"ל התפסה מעליא דהכי קאמר בשחיטה זו תעשה עולה והקדישו ושחיטתו באים כאחד עכ"ל ז"ל ועש"ה בציונים לתורה מה שדנתי שם בזה מן הת"כ ואין לכפול הדברים

ח) בתוס' סוכה (דף י"ג ע"ב) אהא דאמר סוכי תאנים ובהן תאנים כו' אם פסולת מרובה על האוכלין כשיר' (לסכך בהן) כו' ובתוס' אבל אוכל מרובה על הפסולת אע"ג דאמר בהעור והרוטב בית שסיככו בזרעים טיהרו משום דבטלינהו יש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי דעביד דסתיר לה אחר החג א"נ בעי' דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה ולא מן העשוי כו' עכ"ל ומבואר דס"ל לתי' ב' דתוס' דאף דעם הסיכוך עצמו נטהרין מ"מ כיון דלא היו טהורין מעיקרא קרינן בי' תעשה ולא מן העשוי ולא אמרי' דהטהרה והעשי' באין כאחד ואולם לתי' א' וג' ע"ש בתוס' דלא נתתו להא י"ל דזהו טעמם באמת משום דבאין כאחד וחשיב שפיר תעשה

ט) בשבת (דף צ"ט ע"ב) בעי ר' יוחנן בור תשעה ועקר ממנה חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או לא מיחייב (בור עמוק ט' טפחים ועקר מתוכו חוליא והניחה ברה"ר ובעקירה זאת הושלם הבור ליו"ד טפחים ונעשה רה"י מי מיחייב אהאי עקירה משום מוציא מרה"י לרה"ר ואע"ג דמקמי עקיר' לאו רה"י הוי מ"מ אמרי' דבהדי הדדו אתו כו') ואת"ל כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב בור עשרה ונתן לתוכה חוליא ומיעטה (בנתינה זו מעשרה) מהו הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי קאתו מיחייב או לא מיחייב כו' (מי מהני זה המיעוט שבא עם ההנחה יחד למיפטרי' או לא) וע"ש עוד להלן בסוגי' בעי רבא זרק דף כו' ושם (דף ק' ע"א) אמר אביי בור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה שמונה וזרק לתוכה מחצלת כו' ע"ש דאביי פשיטא לי' דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי פטור וע' תוס' שבת (דף ח' ע"א) ד"ה רחבה ששה פטור שהכוורת עצמה נעשית רה"י כשתנוח כו' עש"ה כל הדיבור

י) בגיטין (דף מ' ע"א) מייתי בריתא הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר' מאיר אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ואמר שם עלה אר"נ בר יצחק הכא במאי עסקי' דאמר לה צאי בו והתקדשי בו דר"מ סבר יש בלשון הזה ל' שיחרור ורבנן סברי אין בל' הזה ל' שיחרור (ר"מ סבר יש בל' האמ"ל ל' שיחרור והכי קאמר הוי ראוי' להתקדש לי בו והתקדשי בו ורבנן סברי אין כו') ע"כ ומתבאר גם מזה דאמרי' באין כאחד לכ"ע דהא רבנן נמי לא פליגי על ר"מ אלא משום דאין בל' הזה ל' שיחרור אבל אי הי' ל' שיחרור היו מודים גם הם שמשתחררת ומתקדשת בשטר אחד והרי כאן ג' דברים כאחד גטה וידה וקידושי' דעל כרחך דעם קבלת השטר היא משתחררת ומתקדשת כאחת ממש דא"א לומר שמשתחררת תחלה וברגע שאח"ז מתקדשת בו דז"א דכיון דקנאתו ברגע הא' משום שטר שיחרור שוב ברגע הב' הא לא יהיב לה מידי דכבר השטר שלה וא"כ הא אין כאן נתינת שטר קידושין וע"כ דעם קבלתה השטר היא משתחררת ומתקדשת כאחת ממש ונמצאו כאן ג' דברים באים כאחד גטה וידה וקידושי' דעל כרחך דבקיבלה בעצמה איירי דכ"ז שהיא שפחה הא אין יכולה לעשות שליח לקבלת שטר קידושין כיון דליתה בתורת קידושין ואף אלאחר שתשתחרר א"א לה לעשות שליח דה"ל דשלב"ל וע"כ דקיבלה השטר בעצמה לא ע"י אחר וא"כ הא צריך לבוא לסברא דגטה וידה באין כאחד ויש עוד דבר נוסף דקידושי' נמי באין כאחד ואף דאין קידושין בשפחה רק בבת חורין מ"מ אמרי' דא"צ שתוקדם להיות בת חורין רק השתחררה וקידושי' יכולים לבוא כאחת ואולם לדעת הר"ן נדרים (דף ל' ע"א) דעניין הקידושין דהאשה מפקרת עצמה והבעל קונאה לכאורה ק' הציור בזה דכ"ז שהיא שפחה הרי אין לה מה להפקיר כיון דאין בה תפישת קידושין ולא שייכא בזכות קבלת קידושין שתפקיר זכותה בזה לו וא"א לה להפקיר רק עם השיחרור יחד שבהשתחררה בא לה זכות הקבלת קידושין ומפקרת זה הזכות עם זכייתה בו והבעל קונאה ג"כ עם זה יחד והוא דבר ק' הציור ואולם לסברת המהרי"ט שהבאתי בציונים לתורה (כלל ל"ט) דגם הפקר אין מצד האשה בקידושין ואין ממנה רק רצון לבד שצריך שתרצה בקידושיו עש"ה א"כ הרצון שפיר אפשר לה להיות עם שיחרורו וקידושיו יחד וגם אפשר להיות לה הרצון עוד בעודה שפחה להתקדש לו עם השיחרור דלא מצינו שלא יועיל רצון על דשלב"ל וז"פ [ועדיין יש כאן צע"ק מפאת כתיבת השטר דכתיבת גט הא לא מהני רק בשעה שהגט ראוי לגירושין לא אם הוא נכתב לפנוי' לגרש בו לאחר שתתקדש לו ע' יבמות (דף נ"ב ע"ב) רש"י ד"ה ולאשה בעלמא וא"כ ה"ה בשטר קידושין כן אם הוא נכתב בשעה שאין ראוי לקידושין לא מהני מהיקשא דויצאה והיתה וא"כ זה השטר שנכתב לשמו ולשמה בעודה שפחה ולא הי' השטר ראוי אז לקידושין כיון דהיתה שפחה עדיין ואף דביד האדון לשחררה מ"מ הא חשוב דשלב"ל בקידושין (דף פ"ב ע"א) בהתקדשי לי לאחר שאשחררך אף דבידו לשחררה ע"ש וא"כ הא ה"ל כמו לאשה דעלמא בהך דיבמות דחשיב אינו ראוי ג"כ רק מפאת דהוי דשלב"ל דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני שפיר גם שם כמבואר בתוס' שם ד"ה ולאשה עש"ה ואף דר"מ דסובר כאן דמקודשת איהו הא ס"ל דאדם מקנה דשלב"ל מ"מ תיקשי דל"ל לגמ' לומר דטעמא דרבנן דפליגי עלי' משום דסברי דאין בל' הזה ל' שיחרור ול"ל לאשוויי פלוגתא חדשה בכדי אם יש בל' הזה כו' הא שפיר אפשר דגם לרבנן יש בל' כו' ואך רבנן לטעמייהו דס"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל וכמובן ואזדי לטעמייהו איפוא לפי פלוגתת ר"מ ורבנן ממש בעלמא אי אדם מקנה דשלב"ל או לא ויש להאריך בזה מאוד ואכ"מ]

וראיתי להעתיק כאן את אשר כתוב אצלנו בחידושינו ליבמות פ' כיצד עמ"ש הרי"ף שם על המשנה מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן הייבום כו' ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה כו' וברי"ף אמרי רבוותא ה"מ שפחה דאחרים כו' אבל שפחה דידי' לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואיתמר משמי' דר' נטרונאי גאון הכי הא דתנן וכל שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזו זו ולד שפחה ונכרית ה"מ שפחה דאחרים כו' אבל בא על שפחה דידי' וילדה ממנו בת אע"ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא דאמור רבנן אאעבב"ז כו' עכ"ל וכתבנו ע"ז בחידושינו וזה לשוני שם

הנה צריך להבין דברי ר' נטרונאי דאע"ג דלא נקיטא גט חירות בתו היא מטעמא דאאעבב"ז וזה צריך ביאור דסוף סוף כיון שלא נתן לה גט שיחרור במה נשתחררה ונ' הכוונה לכאורה דאע"ג דאין בידה גט שיחרור מ"מ נאמנת לומר נתנו לי ואבד כיון דבעל אותה ומסייע לה חזקה דאאעבב"ז