בית האוצר חלק ב קד

ואולם כך י"ל דיש כאן עכ"פ איסור דרבנן משום מקדש בביאה דעניין האיסור מפאת דהוא חציפות הקידושין בביאה מיד דהביאה ראוי' שתהי' לה הזמנת קידושין מקודם וע"כ גם כאן דאין עניין הזמנה כלל בקידושין אל הביאה דהא אם לא יבעול גם קידושין אין כאן ונמצא שלא פעלו הקידושין כלל הזמנה אל הביאה ואדרבה הביאה היא שעושאתם קידושין ולכן הוי זה כבועל בלי קידושין מקודם ויש בו איסור דרבנן ככל איסור דרבנן שיש במקדש בביאה ועוד הדבר מובן בפשיטות דכיון דלולי הביאה אין כאן קידושין כלל והביאה היא שעושה את הקידושין לכן הו"ל מקדש בביאה ממש כיון דע"י הביאה הוא שיש חלות הקידושין וכה"ג דנו האחרונים לעניין עושה קניין בחול על תנאי לעשות כך וכך דאסור לעשות מעשה התנאי בשבת משום דעל ידו הוא שחל הקניין והו"ל כקונה קניין בשבת וכך כאן כיון דע"י הביאה הוא שחלים הקידושין הוי לי' מקדש בביאה ודו"ק [וה"ה דיהי' אסור לפי"ז מדרבנן לקדש אשה ע"מ שיבעלנה כיון דע"י הביאה הוא שיחולו הקידושין ויש בו איסור מקדש בביאה וכמובן]

ובמ"א דנתי בטעם הירושלמי עפ"י סברת חכמי ספרדיים המובאה בשו"ת הלכות קטנות בלקט הקמח בנזירות שם סי' נ"ט דאף דבכה"ת העראה חשובה ביאה מ"מ בל' בני אדם אין העראה בכלל ביאה וסתם ביאה בל' בני אדם גמר ביאה משמע ע"ש ולפי"ז דברי הירושלמי מובנים בפשיטות דכיון דאמר ע"מ שתבעלי א"כ הרי התנאי מתקיים רק בגמר ביאה וא"כ הרי יש בהעראה איסור א"א כיון שעדיין לא נתקיים התנאי וז"ש הירושלמי בתחלה אסור לו לבעול משום ההעראה עבר ובעל פי' עבר ובעל וגמר ביאתו הותר הגט למפרע ואגמ"ל דהיתה גם ההעראה היתר כיון דחייל גיטא למפרע ועוד דנתי בזה בחידושי במ"א בפנים אחרים ואכ"מ כ"כ

ו) ע' מנחות (דף ה' ע"ב) ורבא אמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' נאכלין כו' שאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה כו' ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדוש הוא כו' ובתוס' שם ד"ה ובדבר כ' ונ' לפרש דחשיב מנחת העומר דבר שאין ראוי לעבודה משום דאפי' לגבוה אסור להקריב חדש קודם העומר עכ"ל ונ' כוונתם דלא לבד להדיוט דהוא אסור משום איסור חדש רק גם לגבוה אסור משום דאינו ממשקה ישראל וע' בראב"ד בהשגות פי"ד מפסולי המוקדשין ה"ד דהביא נוסחא דווקנא דגרסי' לאפוקי מנחת העומר דחדש הוא (תחת דחידוש הוא) ופי' שם הכוונה דאפי' אחרי הבאת העומר אסור להקריב מן החדש עד אחר הבאת שתי הלחם ע"ש ואולי גם כוונת התוס' הנ"ל כן ומ"ש קודם לעומר הוא ט"ס וצ"ל קודם לשתי הלחם ואולם ל' דאפי' לגבוה לא יתיישב כל כך לפי"ז ועכ"פ לפי דברי התוס' בנוסחא שלפנינו חשוב העומר דבר שאין ראוי לעבודה מפאת איסור החדש להדיוט ומפאת שאינו ממשקה ישראל [ופשוט דיש לפרש כן עכ"פ לפי נוסחת הראב"ד הנ"ל דגרס "דחדש הוא" וא"כ לולי דברי הראב"ד נ' הכוונה בפשיטות לכאורה לאיסור חדש הסתמיי דאסור להדיוט ולכן גם לגבוה אינו ראוי מפאת זה דלא הוי ממשקה ישראל] ואי דק' ע"ז דמדוע חשוב דבר שאינו ראוי הרי העומר עצמו מתיר איסור החדש וא"כ הא באין כאחת דאף דהדברים תלויין זב"ז דפסול דממשקה ישראל מסתלק רק ע"י שמתיר איסור החדש וכח היתירו הוא רק ע"י שמסתלק הפסול דאילו הי' בו פסול ממשקה ישראל הרי הקרבה פסולה היא ואין בכחה להתיר מ"מ מה בכך הרי בעל המאמר כאן רבא והא הוא עצמו ס"ל כזה בהך דגיטין (דף ע"ז ע"ב) דגטה וחצירה באין כאחד אף דהדברים תלויין זב"ז וזב"ז ונ' בפשיטות דהא רבא בגיטין שם לא הוי ס"ל מעיקרא סברא דגטה וחצירה באין כאחד ואח"כ הוא שחזר בו ואמר דגטה וחציר' כו' וכמו שהבאתי כבר באות א' וא"כ י"ל בפשיטות דהך דרבא דמנחות הנ"ל אמר כן מקמי חזרה ולא הי' ס"ל אז עדיין סברא דבאין כאחד ולכן שפיר חשוב דבר שאינו ראוי מפאת פסול דממשקה ישראל וכנ"ל ולפי"ז יומצא דלפי האמת דחזר בו רבא ואמר דגטה וחצירה באין כאחד א"כ גם מהך דמנחות חזר בו נמי ממילא ופסלא שפיר מחשבה במנחת העומר דלא חשבינן לי' חידוש ודבר שאינו ראוי מפאת איסור חדש שבו כיון דהיתירו והכשירו באין כאחד וכנ"ל

ויתיישב לפי"ז מה שהעירו התוס' במנחות (דף נ"ט ע"א) ע"ש בגמ' ת"ר ונתת עלי' שמן (במנחת העומר קאי) ולא על לחם הפנים שמן כו' אימא עלי' שמן ולא על מנחת כהנים שמן מסתברא מנחת כהנים הו"ל לרבויי שכן כו' אדרבה לחה"פ הו"ל לרבויי שכן ציבורא חובה טמיא דאכיל פיגולא כו' (סימני דברים הן שדומה בהם לחה"פ למנחת העומר טפי ממנחת כהנים ועל תיבת פיגולא פירש"י שכן בשירי עומר נוהג פיגול שהרי קומץ מתירן וכן בלחם הפנים נוהג פיגול דבזיכין מתירין איתו אבל מנחת כהנים כולה כליל ואין לה מתירין ואין פיגול נוהג בה) ובתוס' כתבו על תיבת פיגולא וז"ל אין זה כרבא דאמר בפ"ק דאין מחשבה פוסלת אלא במי שראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר ואע"ג דהתם איירי במחשבת שלא לשמו ה"ה במחשבת פיגול כו' ע"ש ולפי דברינו הנ"ל הנה שפיר הוא כרבא דהא גם רבא מודה לפי האמת דמהני מחשבה במנחת עומר והך דפ"ק אמר רק לפני חזרתו דלא הוי ס"ל סברא דבאין כאחד אבל הש"ס דמנחות (דף נ"ט ע"א) אמר כן לפי האמת דהדר בי' רבא בהך דגיטין וס"ל סברא דבאין כאחד דלפי סברא זאת הא פסלא מחשבה שפיר במנחת העומר גם לרבא וכנ"ל

ועוד נ' בזה בפשיטות יותר די"ל דגם רבא דפ"ק אמר דבריו באמת ג"כ אחר חזרה דהוי ידע כבר מסברא דבאין כאחד ועכ"ז אמר שפיר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה כו' שאין מחשבה מועלת אלא כו' ובדבר הראוי לעבודה לאפוקי מנחת העומר דלא חזיא דחדוש הוא והיינו דהוא חידוש שפיר במה שבא מן החדש דיש בו פסול ממשקה ישראל ואי דהוא עצמו מתיר איסור החדש ובאין כאחד מ"מ כיון דהחדש ניתר רק בהקטרת הקומץ א"כ לפני ההקטרה הרי שפיר יש בו פסול ממשקה ישראל ולא שייך סברא דבאין כאחת כלל וע"כ כיון דרבא אקמיצה קאי וכדאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כו' לכן שפיר אמר דלא פסלא מחשבה מפאת היותו בדבר שאינו ראוי דבשעת הקמיצה הא עדיין הוא דבר שאינו ראוי [וה"ז כדברי החזקוני שהבאתי באות ב' דאף דחיטוי החטאת עצמו קידש המזבח מ"מ הי' בו פסול מפאת דהבאין כאחת הי' רק בשעת חיטוי שנגמרה עבודתו ומשא"כ בשעת שחיטה דלא הוכשר עדיין המזבח הו"ל נשחט שלא במזבח וכנ"ל וא"כ ה"נ רק בשעת הקטרה הא איכא הך דבאין כאחת כיון שבהקטרה עצמה ניתר החדש אבל בשעת קמיצה הא הוא עדיין שפיר דבר שאינו ראוי ושפיר לא פסלא בי' מחשבה] ולפי"ז הרי אין קושי' עוד כלל מהך דמנחות (דף נ"ט ע"א) דשם הא אמר הש"ס תיבת פיגולא סתם וא"כ זה הא יתכן שפיר גם לרבא דגם לרבא הרי נוהג שפיר פיגול במנחת העומר אם יחשב בשעת הקטרת הקומץ לאכול השירים חוץ לזמנן כיון דעם ההקטרה עצמה ניתר החדש ובאין כאחת והויא שפיר ההקטרה הקטרת דבר הראוי מפאת באין כאחת ושפיר פסלא בה מחשבה ורק בהך דפ"ק דאיירי בהדיא בקמיצה וכדאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כו' לכן שפיר חשיב אז דבר שאינו ראוי ושפיר לא פסלא מחשבה בקמיצה ואין כאן שום סתירה איפוא בין הך דרבא דפ"ק דאמר מנחת העומר שקמצה כו' להך (דדף נ"ט ע"א) דנאמר תיבת פיגולא סתם ואתי שפיר גם סוגי' (דדף נ"ט) אליבא דרבא ואין כאן שום סתירה כלל ודו"ק היטיב כי זה פשוט ונכון מאוד בס"ד

וע' ס' לקח טוב (כלל ו' אית ד') וס' ציינים לתורה (כלל ל"ט) מה שדננו שם אי פסול דממשקה ישראל הוי פסול רק להקרבה אבל לא לשאר עבודות שחיטה וקבלה והולכה או הוא פסול לכל עבודות ע"ש ולפי דברינו כאן דחשיב לי' בקמיצה דבר שאינו ראוי מפאת ממשקה ישראל א"כ מבואר