בית האוצר חלק ב קב

השיריים ועושה ההקטרה פעולה בשיריים ולכן מביאתם לידי פיגול ג"כ] הואיל ותרוייהו בהדי הדדי חיילי פסול הפיגול עם ההקטרה וא"כ הא מבואר כאן בפשיטות דיש לחלק בכגון זה בי דבר קדום לדבר שבאותה שעה ואולי כיון דר' אשי לרבא הוא דקמקשי בהך דמעילה וכמו שהעתקתי ל' הגמ' לכן שפיר הקשה לו בפשיטות כן לרבא לטעמי' דאיהו הוא דאמר בהך דזבחים דכ"ע אין דנין כו' ומחלקי' לכ"ע לדידי' בכגון זה בין דבר קדום לדבר שבאותה שעה ואין בזה פלוגתא כלל לדידי' ולכן שפיר הקשה לו כן בפשיטות וכמובן

וע' עוד ש"ס נדה (דף מ"א ע"א) במשנה יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה כו' ר"ש אומר הרי זה כילוד בגמ' א"ר יוחנן ומודה ר"ש בקדשים שאינו קדוש כו' א"ר חייא ברי' דר' הונא משמי' דרבא תניא דמסייע לי' לר' יוחנן ר' יהודה אומר זאת תורת העולה היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה ושיצא דמה חוץ לקלעים שאם עלתה תרד ר' שמעון אומר עולה אין לי אלא עולה כשירה מניין לרבות שנשחטה בלילה ושנשפך דמה כו' ת"ל זאת תורת העולה ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו יכול שאני מרבה את הרובע והנרבע כו' והכלאים והטרפה והיוצא דופן ת"ל זאת ומה ראית כו' מרבה אני את אלו שהי' פסולן בקודש ומוציא אני את אלו שלא הי' פסולן בקודש קתני מיהת יוצא דופן דלא מאי לאו יוצא דופן דקדשים א"ר הונא ברי' דר' נתן לא יוצא דופן דבכור בכור מפטר רחם נפקא אלא מאי דקדשים מאמו אמו נפקא (עש"ה בסוגי') האי מאי אי אמרת בשלמא דקדשים היינו דאצריכי תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים אא"א דבכור מפטר רחם נפקי כו'. ובתוס' קסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים. פירש"י דלא גרס לי' דהא כ"ש למ"ד במעי אמן הן קדושים דאיצטריך למעוטי מזאת ונראה דגרס לי' ולרבותא נקטי' דאע"ג דבהוייתן הן קדושים ולא קדם הקדישן לפסולן איצטריך קרא למעוטי כיון דהפסול לא בא תחלה אלא בב"א עכ"ל התוס'. והנה אמר כאן ג"כ דרך פשיטות דאף דיש כבר קרא דבקדם פסול יוצא דופן לחלות ההקדש כגון בהמת חולין דאוליד דרך דופן והקדיש הולד אח"כ פסול מ"מ לא הייתי יכול ללמוד מזה אהיכא דחל ההקדש עם יציאת הדופן יחד כגון בבהמת קדשים שהולידה דרך דופן ולמ"ד בהוייתן הן קדושים וצריך מקרא בפ"ע אהיכא דבאין כאחד דג"כ יש בכח יציאת הדופן לפסול ההקדש ונ' דגם בהך דנדה אמר כן דרך פשיטות רק משום דגם שם אליבא דרבא קאי וכדאמר א"ר חייא ברי' דר' הונא משמי' דרבא כו' וכיון דרבא הא ס"ל כן בהך דזבחים דמחלקי' לכ"ע בין דבר קדום לדבר שבאותה שעה ולכן שפיר אמר הש"ס אליבא דרבא דאיצטריך קרא אפי' למ"ד בהוייתן כו' ולאו דווקא למ"ד במעי אמן כו' דאפי' למ"ד בהוייתן נמי הא אין לדונו מיוצא דופן לפני חלות ההקדש כיין דמחלקי' לדידי' בין פסול קדום לפסול שבאותה שעה וכנ"ל

ואולם יש צ"ע בזה במנחות (דף ו' ע"א) במשנה קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימין ובגמ' שם (ע"ב) מייתי בריתא דמכשיר הי' בן בתירא בכל הפסולין כולן (שקמצו אם החזירו הקומץ למנחה וחזר וקמץ הכשר) ועוד שם מייתי בריתא ר' יוסי בן יוסי בן יאסיין ור' יהודה הנחתום אמרו בד"א (דכשר בחזרה לבן בתירא) שקמץ (הפסול) ולא קידש (עדיין הקומץ בכלי) אבל קידש פסול (ואין לו תקנה בחזרה) כו' מתקיף לה ר"נ מאי קסברי הני תנאי אי קמיצת פסולין עבודה היא (לפסול) אע"ג דלא עביד לי' מתן כלי אי קמיצת פסולין לאו עבודה היא (דלא חשוב הואיל ובפסולין נעשית) כי עביד לי' מתן כלי מאי הוי (אכתי הא לא חשיב לפסול ויועיל חזרה) הדר אמר ר"נ לעולם עבודה היא ולא גמרה עבודתה עד דעביד לי' מתן כלי אי הכי אפי' לא קידש וכי מהדר לי' לקומץ לדוכתי' (לכלי שרת שבו המנחה) תקדוש ולפסול א"ר יוחנן זאת אומרת כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת (והאי הא לא יהיב לי' להתם אדעתא דליקדוש) הא מדעת מקדשין והא בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחלה ליקרב וא"ל אין מקדשין כו' וצ"ע דמאי הקושי' הא ר"ל דבעא מיני' מר"י לאו אהך דבן בתירא קאי רק אפסולין דעלמא קאי דהם פסולין מכבר ובזה הא הוא דאמר לו ר' יוחנן דאם נתנן לכלי אין הכלי מקדשן ומשא"כ בהך דבן בתירא דאמרי' דאם קמץ ולא קידש לא פסל ועם הקידוש איפוא הוא שחל הפסול א"כ הא שפיר אפשר שיקדש כיון דהקידוש בא עם הפסול יחד ועל כרחך לומר דסברת הגמ' דאין לחלק בזה ואם אין לכלי כח קידוש בפסול מכבר ה"ה דא"א לו לקדש עם חלות הפסול יחד וזה צ"ע דמדוע פשיטא לי' לגמ' דאין לחלק בכך ומקשה קושי' מכח זה והא רבא דזבחים (דף צ"ג ע"א) הנ"ל ס"ל דלכ"ע יש לחלק בכך ולאביי נמי לרבנן דר"א מיהת מחלקי בכך וכדס"ל לרבנן דאין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה וא"כ מה זה פשיטא לגמ' כאן דאין לחלק בכך

ואולי הטעם בזה דכיון דאמר ר"נ דקמיצת פסולין עבודה היא ולא גמרה עבודתה עד דעביד מתן כלי א"כ הא ישנה לעבודה מתחלה ועד סוף וע"כ ראוי איפוא שיפסל באמת מיד מהתחלת הקמיצה ורק דאם אין מקדש כלל רק מחזיר בלי כוונת קידוש ולא באה הקמיצה הזאת לכלל קידוש א"כ הרי לא באה העבודה לידי גמר ולכן מתבטל ממנו גם למפרע שם עבודה ולכן אגמ"ל דלא הי' בו עבורה בפסולין ולא נפסל מעולם וה"ז דוגמת הך דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דאף דגם ההתחלה שחיטה מ"מ היינו בנגמרה השחיטה אז גם ההתחלה שחיטה אבל אם לא באה השחיטה לידי גמר אז מתבטל גם מן ההתחלה למפרע שם שחיטה ע' חולין (דף כ"ט ע"ב) נתקלקלה שחיטה קאמרת שאני התם דאגמ"ל דלאו שחיטה היא כלל ולכן שפיר אם אין מקדש אין נפסל ע"י הקמיצה ומשא"כ אם מקדש ובאה העבודה לידי גמר אז הרי גם ההתחלה עבודה ואגמ"ל דכבר נפסל מקמיצה כיון דהיתה הקמיצה עבודה בפסולין ולכן שפיר פריך הש"ס דאין לו לכלי לקדש דא"ל דשאני הכא דעם הקידוש הוא שבא הפסול דז"א דהא אם יקדש אגמ"ל דפסול עוד מלפני הקידוש ולכן תו שפיר אין לו לקדש ודו"ק היטיב מאוד

ועוי"ל דקושית הגמ' היא בפשיטות דכיון דס"ל לר' יוחנן דאין כלי מקדש פסולין הרי דהפסול הוא נגדיות לעניין הקידוש כיון דחזינן דבדבר הפסול אין עוד כח קידוש וע"כ גם כאן כיון דע"י הקידוש הוא שיופסל לכן ג"כ אין לו לקדש כיון דהפסול היא נגדיות לעניין הקידוש ואין להיות דבר אשר יפעול את אשר הוא נגדיות לו וע"כ אין ראוי שיהי קידוש כלל כיון דעל ידו הוא שיופסל והפסול הוא נגדיות עניין הקידוש ודו"ק היטיב מאוד

וע"ע ברא"מ עה"ת פ' צו ו' כ"א וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר ופירש"י לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשית נותר וברא"מ וז"ל וא"ת מפני מה הצריכה תורה שבירה ומריקה והלא לא נעשית בליעתן נותר אלא בבוקר כו' וכבר עברה עליהן הלילה ולמ"ד לינת לילה פוגמת הלא נו"ט לפגם ומותר כו' י"ל דלמ"ד לינת לילה פוגמת כו' כ"ז שלא עברה כל הלילה נותן טעם לשבח הוא וכיון דבעמוד השחר דלמחר פגימה ונותר באין כאחד ולא קדמה בהן פגימה לאיסור נותר הוו להו כמו נותנין טעם לשבח וצריכים שבירה ומריקה כו' ע"ש ע' מ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז דרמז לרא"מ הנ"ל בקצרה וע"ש וסברא זו הוא ג"כ כהך דרשב"א שבועות וכל הנך דמייתינא דמחלקינן בין דבר קדום לדבר שבאותה שעה דה"נ אמרי' דאף דאילו קדמה הפגימה אין עוד חלות האיסור נותר מ"מ בבאין כאחד שפיר חייל ואין בכח הפגימה למנוע החלות. ובאתי רק להעיר

ה) ע' ירושלמי גיטין פ"ט ה"א למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לאיש פלוני בתחלה הוא אסיר לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע וע"ש בק"ע דכ' דכיון דע"י הביאה הוא שחל הגט וניתרת לו לכן אסור להתחיל לבעול וצ"ע דמדוע לא נימא דביאתו והיתר ביאתו באין כאחת וזה הא עדיף עוד מהך דגטו וידו באין כאחד דשם