בית האוצר חלק ב קא

על המזבח שלא הי' לו עדיין כל ערך הראוי לו לכן כפי הערך הפחות שהי' לו אז לא הי' בכחו עדיין להתיר הבשר לאכילה ואף דגוף החטאת היתה כשירה גם בערך ההוא ולכן שפיר הית' החטאת כשירה ופעלה פעולתה אשר הי' לה לפעול בעניין טהרת המזבח ושפיר ג"כ הי' דמו מוזה ואימוריו נקטרין ורק לגבי אכילת הבשר הוא דלא הי' בכח המזבח בערך הפחות אשר לו אז להתיר אכילת הבשר ולכן הי' הבשר נשרף וה"ז ממש כהך דזבחים אליבא דשמואל הנ"ל דאמרי' דשלא במקומו כמקומו דמי לגבי הכשר הקרבן וכפרת בעלים אבל לא לגבי האכילה [עש"ה בזבחים ותבין הדברים ביותר] ודו"ק היטיב כי הוא נכון מאוד בס"ד [וא"ל דהרי היו שם במילואים גם קרבנות נאכלים ואיך נאכלו אלה הקרבנות וזה ק' בין לטעם החזקוני הנ"ל ובין לטעם שלנו הנ"ל דז"א דבשאר קרבנות כיון שהם עצמם לא באו לחיטוי המזבח לכן אין שם גרעון ניכר בם ושפיר הותרו גם לאכילה ורק בחטאת דכל עצמה באה רק לחיטוי המזבח לתת לו המעלה הראוי' לו לפי דברינו או לתת לו כל קדושתו לפי דברי החזקוני אם כן הרי גרעון החטאת ניכר בו כיון שהוא עצמו בא רק לכך לתת למזבח המעלה כו' וא"כ הרי הוא עצמו נעשה איפוא במזבח שלא הי' לו עדיין המעלה כו' או הקדושה כלל לפי דברי החזקוני וע"כ שפיר רק בשר החטאת הוא דנידון בדין זה כאילו הי' קרב במזבח שאין לו עדיין המעלה הראוי' לו או שנשחט שלא במזבח כלל לפי דברי החזקוני וכמובן] ויש להתאים דברינו הנ"ל גם בדברי החזקוני הנ"ל ולומר דהחזקוני עצמו כיוון לזה דלא הי' למזבח ערך הראוי לו עדיין לגבי אכילת הבשר ומ"ש דנחשב כנשחט בחוץ היינו דלגבי אכילה נחשב כנשחט בחוץ שלא במזבח כיון דלא הי' עדיין למזבח הערך הנצרך לו לאכילת הבשר ולכן לגבי אכילה נחשב כאילו לא הי' שם מזבח כלל ויש עדיין לדון בזה בל' החזקוני אם תהי' כוונתו כן ועכ"פ גוף הטעם שלנו נכון מאוד בס"ד דה"ז ממש כהך דזבחים דלאכילה בעי' ערך קדושת מזבח יותר גדול מלהכשר הקרבן וע"כ ג"כ בחטאת המילואים דבאה לחיטוי וטהרת המזבח וכ"ז שלא נטהר הי' ערכו פחות מן הראוי לכן זהו העניין שהי' חילוק בין כשרות החטאת עצמה לאכילת בשרה דכפי ערך הפחות אשר למזבח הי' לו כח רק להכשיר החטאת עצמה לא להתיר בשרה לאכילה כי היכא דמחלקי' כן בהך דזבחים בין כשרות הקרבן עצמו להתיר אכילתו באם הוא נזרק שלא במקום המזבח העיקריי כגון ע"ג הכבש כו' וכנ"ל ודו"ק כי נכון מאוד בס"ד

ד) הנה הבאתי באות הקדום דברי הרשב"א שבועות (דף ט"ו ע"ב) דכ' וי"ל התם שנפסלו קודם קידוש אבל הכא הכל בא כאחד עכ"ל [וזה עניין אחר של באין כאחד מהך דגטו וידו באין כאחד כו' דשם הם ב' דברים שבאים זה עי"ז וזה עי"ז וכאן הוא עניין אחר לגמרי דהם כאן ב' דברים הפכיים זה לזה דהפסול של הלחם אין נותן הקידוש דכיון דהוא פסול אין לו כח לקדש ובזה הוא דאמרי' דרק אם קדם הפסול לחלות הקידוש הוא דאין נותן עוד הקידוש ומשא"כ אם באים שניהם כאחד אז שפיר שניהם חלים הפסול והקידוש ואין בכח הפסול למנוע הקידוש כיון דבא רק כאחד עמו ולא קדם לו. והנה סברא דבאין כאחד דרשב"א הנ"ל נ' שהיא פלוגתא בש"ס זבחים (דף צ"ג ע"א) בעי מיני' רמי בר חמא מר' חסדא ניתז על בגד טמא מהו (דם חטאת שניתז על בגד טמא ונטמא בנגיעתו מהו מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס או דלמא כיון דבעידנא דנפל עלי' אכתי כשר הוה והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד כדמפרש ואזיל לה ר' הונא ברי' דר' יהושע. רש"י) א"ר הונא ברי' דר' יהושע מדקא מיבעי' לי' הכי ש"מ היתה לה שעת הכושר ונפסלה אין דמה טעון כיבוס ה"מ בזאח"ז אבל בב"א לא א"ד ל"ש (מדקא מיבעי' לי' הכי מכלל דפשיטא לי' אם נטמא קודם לכן דלא בעי כיבוס ואע"ג דהית' לו שעת הכושר ש"מ קסבר היתה לה כו' ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד באין כאחד מיבעי' לי' הכי מי אמרי' דפסולה אין דמה טעון כיבוס בזאח"ז שנפסל ואח"כ ניתז כו'. רש"י) א"ל פלוגתא דר"א ורבנן אליבא דרבה וכדקא מתרץ אביי דתני' ר' אליעזר אומר מי חטאת שנטמאו מטהרין (מטומאת מת) שהרי נדה (שנטמאת במת) מזין עלי' והיא טהורה כו' ע"ש דמסיק אליבא דאביי דר"א דס"ל דמי חטאת שנטמאו מטהרין וקמייתי ראי' שהרי נדה כו' ורבנן דפליגי עלי' וסבירא להו דאין מטהרין ולית להו ראי' הנ"ל בדנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה קמיפלגי מ"ס דנין ומ"ס אין דנין וברש"י בדנין טומאה קדומה כגון מי חטאת שנטמאו לפני הזאתו מטומאה שבאותה שעה כגון הזאת נדה שטומאת המים והזאה באין כאחד קמיפלגי ר"א סבר דנין ורבנן סברי אין דנין ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא דאיבעי' לן לעיל נמי פלוגתא דר"א ורבנן הוא דלר"א אין טעון כיבוס דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה ולרבנן לא דמו אהדדי כו' עכ"ל וע"ש דרבא אמר שם דלכ"ע אין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה ור"א ורבנן במילתא אחריתא הוא דפליגי ע"ש וא"כ מבואר דסברת באין כאחד דרשב"א הנ"ל דאמרי' דאף דבנפסל מתחלה אין לו כח לקדש מ"מ בנפסל עם הקידוש אין בכח הפסול למנוע הקידוש כיון דבאין כאחד סברא זאת לאביי כו' במחלוקת שנוי' בין ר"א ורבנן אם יש לחלק בכה"ג בין פסול שהי' מקודם לבא כאחד דר"א ס"ל דאין לחלק ואילו טומאה קדומה הית' פוסלת המים מהזאה הי' ראוי שגם טומאה הבאה עם ההזאה תפסול דאין חילוק בין פסול הבא מקודם לבא יחד ורבנן ס"ל דיש לחלק שפיר וכרשב"א הנ"ל ולרבא דאמר דכ"ע אין דנין א"כ לכ"ע יש לחלק וכמובן

וע"ע ש"ס מעילה (דף ג' ע"ב) א"ר גידל אמר רב זריקת פיגול אינו מוציא מידי מעילה בקדשי קדשים ואינו מביא לידי מעילה בקדשים קלים יתיב אביי וקאמר לה להא שמעתתא איתיבי' ר' פפא לאביי השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה לא קידש את הלחם כו' שחטה חוץ לזמנה כו' קידש הלחם אלמא פיגול מייתי לה לידי מעילה (פי' אלמא דשחיטה בפיגול מקדשת את הלחם וה"נ זריקת פיגול ראוי לו לקדש האימורים בקק"ל ולהביאן לידי מעילה) כי אתא לקמי' דר' אבא א"ל בזריקה (כלומר אין הפיגול נקבע עד שעת זריקה כדאמרי' כהרצאת כשר כך הרצאת פסול דבעי קרבו מתירים הילכך גבי לחם דחישב בשחיטה ועדיין לא נקבע פיגול לכן מקדש ללחם אבל זריקת פיגול דהפיגול נקבע אז לא מצי לקדש האימורים ולהביאן לידי מעילה) א"ל ר' אשי לרבא והאמר עולא קומץ פיגול שהעלו לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו וקמיצה היינו שחיטה (פי' דהאמר עולה דאם פיגל בקמיצה והעלהו לקומץ פקע פיגולו ממנו וקמיצה במנחה כשחיטה בזבח אלמא דמיקבע פיגול בשחיטה וקמיצה דמדאמר פקע מכלל דהוקבע עוד מקודם לכן) א"ל איסורא דמייתי לידי פיגול (הא דאמר פקע לא דהוקבע הפיגול כבר רק דהי' כבר איסור המביא לידי פיגול להיותו נקבע בשעת הקטרה וזה האיסור פקע בהקטרה) והא קתני אם אחרים מביא לידי פיגול הוא עצמו לכ"ש כו' ובתוס' והא קתני אם אחרים כו' סיומא דמילתא דעולא דלעיל הוא ליתן טעם מנא לי' דפקע הפיגול ובפ' ב"ש קמפרש לה דהכי קאמר אם אינו מתקבל בפנים היאך יביא אחרים לידי פיגול כלומר על כרחך פקע פיגול דאם הוא פיגול כשמעלהו על גבי המזבח א"כ עפרא בעלמא הוי ולא קרבן וא"כ האיך מביא השיריים לידי פיגול הא בעי' כהרצאת כשר. אלמא משמע שחל הפיגול משעת קמיצה וה"ה בזבח משעת שחיטה דאי ס"ד דאינו חל עד שעת זריקה וכן במנחות עד שעת הקטרה א"כ היכי מוכח עולא דעפרא בעלמא הוא אם לא פקע הפיגול דילמא לעולם לא פקע ומ"מ לא הויא עפרא בעלמא שהרי אין הפיגול חל עד שעת זריקה וכן במנחה בשעת הקטרת קומץ שאז הוא מתיר השיריים והשתא חלו תרוייהו אהדדי היתר שיריים ופיגול כו' עכ"ל התוס' ומבואר בזה דאם חל הפיגול לפני הקטרת הקומץ אז ההכרח לומר דפקע הפיגול מקומץ בהקטרה דאי לאו הכי עפרא בעלמא קא מקטר וליכא הקטרה ומשא"כ אם עם ההקטרה יחד הוא שחל הפיגול שפיר ה"ל הקטרה (להתיר