בית האוצר חלק א צג

נדחה לפ"ש וציבור לא עבדי לא בראשון ולא בשני ור"י פליג וס"ל דדרשי' איש נדחה לפ"ש הא ציבור עבדי ראשון גופי' בטומאה והסברנו למעלה דטעמא דר"ל דס"ל דאין זה גרעון הציבור מן היחיד רק דאדרבה מעליותא דציבור הוא דהמחשבה נחשבת קיום כיון דאנוסין בקיום בפועל ור"י דפליג אדר"ל ע"כ צ"ל דס"ל דא"א שתוחשב המחשבה קיום ממש ותעמוד במקום המעשה והנה כבר כתבנו למעלה עוד דב"ש וב"ה דזבחים (דף ל"ז ע"ב) נמי בהאי סברא קמיפלגי דב"ה דאמרי דכפרה בכדי לא אשכחן סברי דא"א דמחשבת ורצון הזריקה תעמוד במקום הזריקה בפועל ותכפר במקום הזריקה וב"ש ס"ל דיש כח למחשבה לכפר כמו הזריקה וכנ"ל הנה יש לי לומר עוד דפליגי בכל זה לפי מהותם ומדריגתם דנודעים דברי האר"י ז"ל דב"ש מדתם הדין וב"ה מדתם החסד ולכן ב"ש מחמירין תמיד וב"ה מקילין ועמ"ש בכלל ב' ונודעים דברי המ"ר בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים חזר ושיתף מדת הרחמים שנא' ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים והיינו דבעשי' שיתף שם הוי' שם החסד והרחמים משא"כ בראשית ברא אלקים קאי על המחשבה ולכן הוזכר אלקים שם הדין לבד וע"כ ב"ש דמדתם הדין והדין הנה שורשו במחשבת הבריאה וכדברי המדרש הנ"ל דבמחשבה עלה לברוא את העולם במדה"ד ולכן אלים להו לב"ש מחשבה וס"ל דאפשר למחשבה לבד לעמוד במקום המעשה ולכפר כמו המעשה וב"ה שמדתם החסד שענינו רק במעשה דבמעשה הבריאה הוא שהי' השתתפות מדת החסד וכנ"ל וע"כ אזלי בתר מעשה ולית להו שיהי' למחשבה כח לעמוד במקום המעשה והיינו נמי טעמא דב"ש מחייבין בשליחות יד על המחשבה כמעשה וב"ה ס"ל דאינו חייב על המחשבה עד שישלח בו יד בפועל ממש וכמבואר בב"מ (ד' מ"ג ע"ב) וכ"ז מטעם הנ"ל דב"ש אלים להו מחשבה וב"ה אזלי בתר מעשה וכנ"ל וע"כ ר"י ור"ל נמי דנראה דרך אפשר דר"י ג"כ היה מדריגתו ומהותו החסד ור"ל הי' מדריגתו מהותו הדין ע' סנהדרין (ד' קי"א ע"א) ופערה פי' לבלי חוק אר"ל מי שמשייר אפי' חוק אחד א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי אלא אפי' לא למד אלא חוק אחד וברש"י לא ניחא למרייהו כו' אין הקב"ה רוצה שתהא דן את ישראל כל כך לכף חובה עכ"ל וע' תענית (ד' ט' ע"ב) דר' אליעזר ס"ל דעננים מלמטן ור' יהושע ס"ל דעננים מלמעלן ונודע דר"א מתלמידי ב"ש ור' יהושע מתלמידי ב"ה ורוב מחלוקות ר"א ור"י הם דר"א אזיל בשיטת ב"ש ור"י בשיטת ב"ה ע' ערכין (ד' כ"ג ע"א) ותוס' סוטה (ד' ג' ע"א) ד"ה ר' ישמעאל והארכתי בזה במ"א וע"כ מ"ד עננים מלמטן הנה הוא איתערותא דלתתא אור חוזר ממטה למעלה דענינו דין וכנודע ומ"ד עננים מלמעלן הנה הוא איתערותא דלעילא אור ישר הנשפע מלמעלה למטה וענינו חסד וכנודע וע' ירושלמי תענית פ"א ה"ג א"ר לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקיבות כו' וע"כ מ"ד עננים מלמטן ענינו דין דנודע דנוקבא ענינה דין וכמבואר ברמב"ן עה"ת פ' יתרו בענין זכור ושמור ולמ"ד עננים מלמעלן ענינו חסד דדכר ענינו חסד וכמבואר ברמב"ן שם וע"כ הנקיבה ג"כ יוגדל ענינה במחשבת הבריאה יותר מבמעשה הבריאה ע' כתובות (ד' ח' ע"א) מתחלה עלה במחשבה לברוא שנים (זכר ונקיבה כל אחד בפ"ע) ולבסוף לא נברא אלא אחד (הזכר לבד והנקיבה נלקחה אחת מצלעותיו) כו' וזהו ג"כ מפאת היות ענין הנקיבה דין ולכן יוגדל ענינה במחשבת הבריאה דהיא ג"כ מדה"ד וכנ"ל משא"כ במעשה הבריאה דנשתתף בו מדת החסד והוקדם למה"ד כטעם ביום עשות ד' אלקים ארץ ושמים שם הוי' קדום לשם אלקים לכן ג"כ הנקיבה טפילה בו אל הזכר ונברא רק הזכר והנקיבה נלקחה אחת מצלעותיו והנה ר' יוחנן ור"ל פליגי ג"כ בפלוגתא דר"א ור' יהושע הנ"ל דר' יוחנן ס"ל כר' יהושע דעננים מלמעלן ור"ל ס"ל כר"א דעננים מלמטן וכמובא בתוס' סוכה (ד' י"ב ע"א) ד"ה בפסולת בשם הירושלמי והמ"ר עש"ה וע"כ זה ג"כ יורה על היות ר' יוחנן מדתו החסד ור"ל מדתו הדין ובכתבי אגדה שלי הבאתי עוד ראיות נכוחות לזה בס"ד וע"כ ג"כ בהך דפסחים נמי אלים לי' לר"ל כח מחשבה וס"ל דיש מציאות למחשבה שתעמוד במקום המעשה ור"י לטעמי' חולק ע"ז וה"ז ממש כהך פלוגתא דב"ש וב"ה דזבחים הנ"ל ובענין שליחות יד הנ"ל ובכתבי אגדה שלי הארכתי עוד בהך דב"ש וב"ה אריכות גדול בעזה"י ואכ"מ

כלל כח) אונס דמיפטר מחטאת. יש לספק אי גם בקרוב לאונס הדין כן [ע' ש"ס ב"מ (דף צ"ד ע"ב) דיש קרוב לאונס כגון גניבה קרובה לאונס וע' תוס' שם (פ"ב ע"ב) ד"ה וסבר] ויש להביא ראי' מגמ' פסחים (ד' ל"ג ע"א) דמחפש לפרש חומר במעילה מבשאר מצות דברייתא מאי היא ע"ש ומדוע לא מפרש דמעילה חמורה לענין דחייבין בה גם אקרוב לאונס ע' חגיגה (דף י"א ע"א) נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל כו' היינו כהררין התלויין בשערה וברש"י שהרי קרוב הוא לאונס יותר מן השוגג עכ"ל ועל כרחך דגם בשאר מצות חייבין חטאת בכה"ג עיין שם היטב בפסחים דאיירי לענין חטאות ובאתי רק להעיר

כלל כט) אומדנא. המק"ח סי' תמ"ח בביאורים סק"ט כ' דאומדנא לאו תנאה הוא אלא שיורא הוא בגוף הדבר עש"ה והערותי ע"ז מהא דאיתמר בש"ס בכמה דוכתי סברא דלב ב"ד מתנה עליהן ובתוס' כתובות (דף ק"ו ע"ב) ד"ה וכי, כתבו הטעם דמסתמא מקדישין על דעת ב"ד עכ"ל וא"כ הרי הוא אומדנא וא"כ כיון דאומדנא הוי שיור לכאורה ראוי שלא יועיל בהקדש כמו דלא מהני שאר שיור בהקדש מטעמא דפשטה קדושה בכולה וכמבואר בקידושין (דף ז' ע"א) ובכמה דוכתי ויש להבין עפי"ז דברי התוס' פסחים (דף פ"א ע"ב) ד"ה נטמא וז"ל ואפי' למ"ד דלית לי' בפ"ק דשבועות לב ב"ד מתנה עליהן ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כ"ע מודו (דאמרי' לב ב"ד כו') עכ"ל ולפי הנ"ל יש להבין הטעם די"ל דטעמא דמ"ד דלא אמרי' לב ב"ד מתנה כו' הוא באמת מפאת סברתנו הנ"ל דכיון דהוא רק אומדנא ע"כ ס"ל דאומדנא חשיב שיור וכנ"ל ושיור הא לא מהני בהקדש משום דאמרי' פשטה קדושה בכולי' וכנ"ל וע"כ בקדושת דמים דמבואר בערכין (ד' ד' ע"ב) דבקדושת דמים לא אמרי' סברא דפשטה קדושה בכולי' ע"ש לכן בקדושת דמים שפיר לכ"ע אמרי' לב ב"ד מתנה כו' ובאתי רק להעיר

וע"ע פסחים (דף צ' ע"א) דס"ל לרבי דאם צריך בעל הפסח למעות ממנה אחר עמו על פסחו ומעות שבידו (שלוקח מן האחר עבור זה) חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהן עש"ה והתם נמי הרי לא התנה בפירוש בשעת ההקדש והוא רק אומדנא דאנן סהדי דעל דעת כן מקדישין פסחיהן וא"כ הוא ג"כ שיור והכי אמר להדיא התם דרבי ס"ל דאף בפסחו משייר איניש עש"ה הרי דהוא שיור וא"כ יוקשה ג"כ כנ"ל דאמאי מהני השיור נימא דפשטה קדושה בכוליה וי"ל דזהו באמת טעמא דמ"ד בפסחים שם דבפסח לא משייר איניש רק במעות הוא דמשייר איניש עש"ה והטעם כנ"ל דבפסח לא מהני השיור משום דפשטה קדושה בכולי' משא"כ במעות דהוא רק קדושת דמים דלא אמרי' בי' פשטה כו' לכן שפיר מהני השיור וכנ"ל ואולם לישנא דגמ' דאמר דבפסח לא משייר איניש מוכח דאין הטעם מפאת שאין השיור מועיל דאמרי' פשטה כו' רק הטעם מפאת שאין משייר כלל ובאתי רק להעיר [ועכ"פ מש"ס פסחים הנ"ל יש ראי' ברורה לסברת המק"ח הנ"ל דהא אמר שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן ואפ"ה קרי ליה התם שיור וכנ"ל ואילו תנאי בעלמא הרי אינו שיור רק מלתא אחריתי הוא וכמבואר בהמגרש ועל כרחך דכיון דהתם לא התנה בפירוש בשעת ההקדש ורק דאנן סהדי דע"מ כן מקדישין פסחיהן והוי רק אומדנא לכן חשיב שיור והרי מפורש כאן דכל שאינו תנאי רק אומדנא חשיב שיור וכמובן]

ושאלני כבוד הרב הגדול צנא מלא ספרא מהו' מרדכי ראזען נ"י מק"ק קראקא דאיך אמרי' כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' הא הוי שיור וקידושין בשיור הא לא מהני וכמבואר ריש המגרש והנה לפמ"ש התוס' דמש"ה אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל י"ל דחשיב תנאי לא אומדנא דמאמר