בית האוצר חלק א צ

האחרון יארע לו אונס ודו"ק. ואולם זהו רק תחלתו בפשיעה וסופו באונס וראוי שיהי' תלוי בפלוגתא אי תחלתו בפשיעה כו' חייב או פטור ובאתי רק להעיר. וע"ע בירושלמי ר"ה פ"א ה"א ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו (של קרבן דנדר או נדבה) בעצרת מהו (שיעבור בבל תאחר דבפסח וסוכות עובר שפיר כיון דבידו להקריבו בחול המועד דידהו משא"כ בשלמה שנתו בעצרת דאין בידו להקריבו דנונ"ד אין קריבים ביו"ט מהו) אפשר לומר הוא אינו כשר ועובר (פי' דאיך אפשר שיעבור הא אינו כשר להקריבו ביו"ט דנונ"ד אין קריבים ביו"ט וכנ"ל וא"כ מדוע יעבור) כו' עש"ה דאמר דיש לו לעבור מפאת דהי' לו להקריבו קודם עצרת ואע"ג דרק ג' רגלים קובעין לב"ת וזה הרי שלמה שנתו בעצרת והוי העצרת עצמו רגל הג' עכ"ז שפיר עובר אחרי עבור העצרת בב"ת מפאת שלא הקריבו לפני העצרת והביא עצמו לידי ב"ת עש"ה ומוכח מירושלמי זה דרק הואיל דבעצרת הרי תמיד א"א להקריבו מפאת דנונ"ד אין קריבים ביו"ט וא"כ הרי ידע גם לפני עצרת שיהי' אנוס בעצרת מלהקריבו וע"כ עובר שפיר בב"ת מפאת שלא הקריבו לפני העצרת משא"כ אילו הי' עצרת זמן הקרבה ורק שהי' אירע לו איזה אונס אחר ביום ההוא מלהקריבו וודאי הי' פטור כיון דלא הי' יודע לפני זה שיארע לו אונס זה ביום ההוא ושפיר המתין על יום זה וא"כ מוכח לכאורה להדיא דאונס דיום אחרון נמי חשוב אונס ובאתי רק להעיר

כלל כו) אונס. כבר הבאתי בכלל כ"ד הספק שלנו בס' אתוון דאורייתא (כלל י"ג) אם אונס במ"ע עושה פטור גמור א"ד מחויב הוא אלא שאין יכול לקיים חיובו עש"ה בא"ד מה שהערותי בזה. וע"ע תוס' יבמות (דף ע"ב ע"א) ד"ה משום דאהא דאמר התם דבמדבר לא מהול משום דלא נשיב להו רוח צפונית כתבו ז"ל וז"ל בספרי אומר דבגנותן של ישראל דיבר הכתוב שלא עשו במדבר אלא פסח אחד בשנה שניי' ותימא וכי במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיא מעכבת כו' הא כיון דלא אפשר (למימהל מפאת האונס דלא נשיב להו רוח צפונית) אינה מעכבת כדאמר לעיל שם (דף מ"א ע"א) המול לו אמר רחמנא ואז יקרב וגו' ואור"י דעשו פסחים אבל לא עשו כתיקנן אלא אחד עכ"ל. ומוכח קצת דאין אונס פטור גמור דאל"כ הי' ראוי שיוחשב כתיקנן כיון דלא היו מחויבין כלל במילת הזכרים מפאת האונס. ואולם י"ל דנהי דאונס עושה פטור עכ"ז שאני התם דהם גרמו האונס ע"י החטא עש"ה בתוס' וע"כ י"ל דהוי כעין תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ועכ"פ לא הוי פטור גמור ושפיר לא חשוב כתיקנן ובאתי רק להעיר

וע"ע בש"ס ע"ז (דף כ"ז ע"א) אתמר מניין למילה בעכו"ם שהיא פסולה דרו בר פפא משמי' דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ור' יוחנן אמר המול ימול מאי בינייהו כו' איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו למ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא למ"ד המול ימול ליכא ולמ"ד המול ימול ליכא והתנן קונם שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל כו' אלא איכא בינייהו אשה למ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דאשה לאו בת מילה היא ולמ"ד המול ימול איכא דאשה כמאן דמהילא דמי (לפי שאין לה חסרון הערלה) כו' ומבואר בזה דמתו אחיו מחמת מילה איתי' בכלל ואתה את בריתי תשמור והיינו על כרחך משום דמיחייב למול ולכן חשוב מפאת חיוב שמירת הברית בכלל ואתה את בריתי וגו' וכמו מומר לערלות דכתבו תוס' שם ד"ה איכא דאיתי' בכלל ואתה את בריתי וגו' מפאת שמחויב למול ואעפ"י שבזדון אינו מל עש"ה וא"כ כ"ש מתו אחיו מחמת מילה דאנוס מלמול דאית לי' למיחשיב בכלל ואתה את בריתי וגו' מפאת החיוב וכמובן משא"כ אם נאמר דמפאת האונס פטור מלמול א"כ הא ה"ל כאשה דפטורה מלמול וא"כ כי היכי דאמר בגמ' דאשה ליתא בכלל ואתה את בריתי וגו' ה"נ לא ה"ל למתו אחיו מחמת מילה למיחשיב בכלל ואתה את בריתי וגו' וכמובן ובפשיטות מוכרח הדבר כן דבשלמא אם הוא מחויב עכ"פ איתי' בכלל ואתה את בריתי וגו' מפאת החיוב עכ"פ ואע"פ שאינו מל ומקיים החיוב בפועל משא"כ אם נאמר דפטור לגמרי א"כ הרי אין כאן לא קיום ולא חיוב ומפאת מה הוא נחשב בכלל ואתה את בריתי תשמור וז"פ ובאתי רק להעיר

וע"ע פסחים (דף ס"ט ע"א) והזאה מ"ט לא דחיא שבת כו' אמר רבה גזירה שמא יטלנה ויעבירנה ד"א כו' לר' אליעזר ניעברי' דהא אר"א מכשירי מצוה דוחין שבת אמרי ה"מ היכא דגברא גופי' חזי ורמי חיובא עלי' אבל הכא דגברא גופי' לא חזי (לפסח מפאת הטומאה) לא רמי חיובא עלי' אמר רבה לדברי ר"א קטן בריא מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת דהא חזי לי' קטן חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו דהא לא חזי לי' ובתוס' שם ד"ה קטן דווקא לר"א יש חילוק בין חזי ללא חזי אבל ר"ע אינו מחלק כלל דהא קאמר במתני' הזאה תוכיח עכ"ל וי"ל דטעמא דר"ע דלא מחלק הוא משום דס"ל דהאונס פוטר וע"כ גבי חתיכת יבולת נמי דאי לא יודחה ה"ל אונס (דאונס מחמת איסור דרבנן נמי חשוב אונס ע' כלל כ"ג) ויופטר לגמרי ולא יהי' רמי חיובא עלי' ע"כ דמי לטומאה דגברא לא חזי ולא רמי חיובא עלי' ואולם ז"א דנהי דבענין לא רמי חיובא עלי' דומה לטומאה כיון דגם אונס פוטר עכ"ז בענין גברא לא חזי הא לא דמי כיון דבטומאה אסור להביא פסח ולאכול משא"כ אונס דרק פוטר אבל לא אוסר ועוד דא"כ בכל עדל"ת איך דוחה נימא דלא ידחה ויהי' אונס ויופטר ולא ידחה והנה מהא דאמר נמי בגמ' קטן חולה אין מחמין כו' אין להוכיח דאונס פוטר דהתם נמי אין כאן אונס אל האדם המחויב בהמצוה רק שהחפץ אשר בו הוא חיוב המצוה איננו ראוי לקיום המצוה עדיין ואין כאן עדיין החפץ כלל אשר בו הוא חיוב המצוה ואין זה ענין לאונס דעלמא וכמובן

וחכם אחר העירני על גמ' יבמות (דף ע"א) דמצריך קרא אמילת זכרי' דאיתנהו בשעת אכילת הפסח וליתנהו בשעת עשי' שמעכבת ופריך דהיכא משכחת לה ומשני רבא כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבית האסורין ומוכח דאונס פוטר מחיוב עשה דאל"כ הא ה"ל איתנהו בשעת עשי' נמי כיון דהיו מחויבין למולו אלא שלא היו יכולין ע"כ דברי חכם אחד שהעירני ע"ז זה איזה שנים וכמדומה שכה היו דבריו והנה שאר אמוראים ביבמות שם דמשני שינויי אחריני דאיירי היכא דהקטן עצמו לא יהי' ראוי למילה דכה"ג גרע מאונס וכנ"ל א"כ י"ל דפליגי באמת בזה ארבא וס"ל דאונס אינו פוטר ומש"ה לא משני כרבא אע"ג דשינויא דרבא לכאורה הוא פשוט טפי דמשני בפשיטות דאיירי כשהיו אביו ואמו אנוסין מלמול בשעת עשי' ובאתי רק להעיר

ואולם בירושלמי גיטין פ"ד ה"ד איתא לענין מאי דס"ל לשמואל בש"ס דידן בדרשא דעבד איש מקנת כסף עבד שיש לו רשות לרבו עליו נקרא עבד ושאין לו רשות לרבו עליו אינו קרוי עבד לענין דמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שיחרור וסבירא לי' התם לר' זעירא בירושלמי דמפקיר עבדו צריך ג"ש וקרא לענין עיכובא דפסח הוא דקא אתי וז"ל הירושלמי שם וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו בשעה שהוא עובד את רבו הוא מעכבו מלוכל בפסח ובשעה שאינו עובד את רבו אינו מעכבו מלוכל בפסח עכ"ל הירושלמי וא"כ מדאיצטריך קרא לעבד מופקר שאינו נימול שאינו מעכב את רבו מלאכול בפסח מוכח קצת דאונס אינו פוטר דאל"כ מאי ה"א שיעכב הא כיון שהוא מופקר ואינו ברשות רבו וכדקרי לי' הש"ס עבד שאין לו רשות לרבו עליו וא"כ הרי אין בידו ג"כ לכופו לימול וא"כ הרי אנוס הוא בערלות העבד ומדוע ה"א שיעכב וע"כ דאין אונס עושה פטור וכמובן [ואולם י"ל דאיצטריך קרא לענין שא"צ להשתדל כלל ולבקש ממנו שימול דלולי קרא הי' עכ"פ צריך להשתדל ולבקש ממנו שימול דשמא יתרצה ורק לכופו לזה הוא דלא הי' חייב. ועי"ל דהא דמפקיר עבדו אין רשות לרבו עליו היינו רק לשעבד בו אבל למולו שפיר רשאי לכופו כיון דלעניין איסורא עדיין הוא ברשות רבו כיון דצריך גט שיחרור ועי"ל דנ"מ אם הפקירו אחר חצות בשעה שכבר חל עליו חובת פסח דאז אין האונס פוטר שלא הי' לו להפקירו רק למולו