בית האוצר חלק א פט

דקאי אאומר מותר דנביא לא ידע שאסור להתנבא נבואת שקר ואחד מתנאי הנבואה הוא חכם וכמבואר בנדרים (דף ל"ח ע"א) וצ"ע

וע"ע מיעוטים לפטור אונס בספרי שופטים עה"כ והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההוא (בעכו"ם הכתוב מדבר) ובספרי ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ההיא לא אנוסה ולא שוגגת ולא מוטעת [ודרש הספרי זוטא שהבאתי למעלה לפטור אונס דעכו"ם הוא מקרבן וכאן איירי במיתה] ועוד שם עה"כ ומת האיש ההוא (בזקן ממרא כתיב) ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ואין להאריך

והנה מה שכתבתי למעלה דמעשה אונס מתייחס למכריח ע"ע מדרש שמואל פרשה ב' והוא ג"כ בב"ר פרשה ע' בשינוי לשון] כתיב וידר יעקב נדר לאמור א"ר יצחק הבבלי כל מאן דנדר עבד מצוה מהו לאמור לאמור לדורות שיהיו נודרין בשעת צרתן לפיכך כל מי שהוא נודר אינו תולה נדרו אלא בו א"ר אבוה כתיב אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב לאביר אברהם ויצחק אינו אומר כאן אלא לאביר יעקב כו' א"ר יודן אפי' מן אתרה לא חסירת כלום (פי' אפי' ממקום שנזכר נדר בבני ישראל עצמן בפירוש אינו חסר מלהביא ראי' משם שתולין הנדר ביעקב) וידור ישראל נדר (במדבר כ"א) וידרו ישראל אינו אומר אלא וידר ישראל ישראל סבא עכ"ל המדרש וק' דאיך שייך לומר על נדר שנדרו ישראל במדבר וידור ישראל ישראל סבא שישראל סבא נדר ואולם לפי דברינו הנ"ל דמעשה אונס מתייחס למכריח יש ליישב קצת דכיון דבמצותו של יעקב הוא שנדרו ישראל וכדרש הנ"ל וידור יעקב נדר לאמור לאמור לדורות שיהיו נודרין כו' נמצא שיעקב במצותו הוא המכריחם על הנדר ולכן מתייחס הנדר ליעקב ונקרא שפיר נדר ישראל סבא וככל מעשה הכרח שמתייחס למכריח

ודע דיש להסתפק בהא דאמרי' בכמה דוכתי דצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם אם הוא רק בשגגת עבירה א"ד הוא גם לענין אונס שגם עבירת אונס אין באה על ידם ולכאורה נראה דתלוי בספק שלנו אי עבירת אונס בעצם לא חשוב עבירה או רק שהאדם פטור משא"כ עצם המעשה שפיר עבירה היא דאי נימא דעצם המעשה שפיר עביר' היא א"כ שוב גם עבירת אונס הרי הוא תקלה שהרי נעשתה עביר' על ידו והרי זה איפוא תקלה על ידו וכמובן ולפי"ז הנה לכאורה יש לפשוט עי"ז גוף הספק שלנו מש"ס מגילה (דף י"ג ע"א) וישנה ואת נערותי' וגו' אמר רב שהאכילה מאכל יהודי ושמואל אמר שהאכילה קדלי דחזירי וברש"י ומתוך אונסה לא נענשה עכ"ל וא"כ מדאירע עבירת אונס לאסתר ע"כ דגם עצם המעשה לא הוי עביר' דאל"כ תיקשי השתא בהמתן כו' וכנ"ל וא"ל דאצל אסתר הרי הי' בלא"ה עבירת אונס בביאת אחשורוש ע' ש"ס מגילה שם (דף ט"ו ע"א) וע' תוס' כתובות (דף נ"א ע"ב) ד"ה אסורה דז"א דבביאה הרי קרקע עולם היתה וכמבואר בסנהדרין (דף ע"ד ע"ב) וא"כ הרי לא הי' שם מעשה מצדה כלל ואין שם ביאת תקלה ע"י מעשי' שהרי לא עשתה היא שום מעשה כלל רק אחשורוש הוא שעשה כל המעשה משא"כ באכילת קדלי כו' שעשתה מעשה אכילה אלא שהיתה אנוסה על המעשה א"כ אי נימא דמעשה אונס חשוב עבירה בעצם א"כ ה"ז שפיר ביאת תקלה וכמובן ואמנם לפי מה שכתבנו למעלה דמעשה אונס מתייחס למכריח י"ל דאפי' אם המעשה בעצם חשובה עבירה עכ"ז לא נחשב ביאת תקלה ע"י צדיקים כיון דאין המעשה מתייחס להם רק אל המכריחם ונחשב שבאה התקלה על ידי המכריח לא על ידם וכמובן ועי"ל דמהך דאסתר אין ראיה כיון דהי' הדבר להצלת ישראל וע"כ י"ל דאין חשוב תקלה וע"ע בתוס' שם במגילה (דף י"ג ע"א) ד"ה קדלי שכתבו וח"ו היא לא היתה אוכלת עכ"ל ובאתי רק להעיר

והנה סברתנו זאת דמעשה אונס אין המעשה מתייחסת אל העושה רק אל המכריח וכמו שהארכנו בזה העירני תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י שכן מבואר בפי' הרדב"ז על הרמב"ם פ"ה מה' שבועות ה"א שעמ"ש הרמב"ם שם וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועת ביטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל עכ"ל וכ' ע"ז הרדב"ז בפירושו וז"ל אפי' היו כו' קשיא לי וכי אינו יכול לכוף את בניו הקטנים או לסגור עליהם את הדלת שלא יזרקו צרור לים ואמאי אינו חייב משום שבועת ביטוי כיון שיכול למנוע אותם ולא מנע דומי' דאוכל ולא אכל עכ"ל קושיתו וע"ז כ' שם בתי' הב' וז"ל א"נ כיון דליתי' ביזרוק שהרי אין בידו לכופו שיזרוק שאפי' יאנוס אותו עד שיזרוק הוא הוא הזורק ולא הבן וכיון דליתי' ביזרוק ליתי' בלא יזרוק עכ"ל ז"ל ומבואר להדיא כדברינו הנ"ל דאם יאנוס את הבן לזרוק לא יוחשב הבן זורק רק תתייחס מעשה הזריקה אל אביו המכריחו והוא הוא הזורק לא הבן ע"כ דברי התלמיד ויפה העיר כי סברתנו מפורשת בדברי הרדב"ז אלה

וע"ע בס' כה"ג בח"מ סי' קפ"ב דכ' דאע"ג דקיי"ל דאשלד"ע ע מ"מ אם המשלח אנס את השליח והפחידו בדברים מיחייב שולחו ע"ש ולפי דרכנו הנה דברי הכה"ג מוסברים ביותר דכיון דבמעשה אונס בלא"ה יש סברא דהמעשה מתייחסת אל המאנס והמכריח ע"כ שליחות ע"י אונס אלים טפי משליחות דעלמא ומהני השליחות לומר דששא"כ ותתייחס המעשה למשלח [ע' לקח טוב כלל א'] גם בדבר עבירה דאין ללמדו מטביחה ומכירה או משחוטי חוץ דאשלד"ע דשאני הכא דיש גם צירוף סברא דמעשה אונס מתייחס למאנס וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה עלה בדעתי להביא עוד ראי' דאונס נחשב עבירה בעצם אעפ"י שהעושה פטור מעונש והוא מדברי הרמב"ם פט"ו מהל' תפלה ה"א ו' דברים מונעין נשיאת כפים הלשון והמומין והעבירה כו' ושם ה"ג כ' העבירה כיצד כהן שהרג את הנפש אעפ"י שעשה תשובה לא ישא את כפיו שנא' ידכם דמים מלאו כו' וכהן שעבד עכו"ם בין באונס ובין בשגגה אעפ"י שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם שנא' לא יעלו כהני הבמות וגו' עכ"ל וא"כ מדכ' תחלה והעבירה כו' וקמפרש דהיינו כהן שעבד עכו"ם בין באונס כו' מוכח דגם אונס הוא עבירה בעצם וע"ש בכסף משנה שתמה דמנ"ל להרמב"ם הך דאונס ועמ"ש בזה בשו"ת לחם רב סי' ג' ואכ"מ]. ואולם עבודת עכו"ם הרי הוא ביהרג ואל יעבור וע"כ שפיר גם אונס הוא עבירה. אמנם עבירת האונס הרי הוא רק עבירת לאו דלא תחללו את שם קדשי ועשה דונקדשתי וגו' משא"כ לענין פסול נשיאת כפים ועבודה נראה דאין פוסל רק עבירת עבודת עכו"ם בעצם וע"כ דאונס נחשב עבירה בעצם וע"כ שפיר יש כאן עבירת עבודת עכו"ם אעפ"י שהעובד פטור מעונש דעכו"ם דחשוב רק עובר אלאו דלא תחללו ועשה הנ"ל. ואולם י"ל דלאו ועשה הנ"ל גופייהו חטא עכו"ם חשיבי לפסול מנשיאות כפים ומעבודה כיון דאביזריהו דעכו"ם הן מיהת וכמבואר בסנהדרין (דף ע"ד ע"ב) וגם אם נאמר דאונס דעכו"ם נחשב בעצם עבירת עכו"ם מ"מ עדיין אין ראי' מכאן אעלמא די"ל דעכו"ם לבד הוא דהוי העבודה עבירה בעצם אעפ"י שהעובד פטור אם עבר ותדע שהרי הוא באמת ביהרג ואל יעבור משא"כ שאר מצות שבתורה דהם ביעבור ואל יהרג י"ל דגם בעצם אין המעשה נחשבת חטא כלל ובאתי רק העיר

כלל כה) אונס. אי אונס דיום אחרון חשוב אונס הוא מחלוקת הראשונים ז"ל כנודע ע' ש"ע יו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהג"ה וע' מ"ק (דף ט' ע"א) דאמר דהא דאין נושאין נשים במועד הוא משום ביטול פרי' ורבי' (שישהה כל השנה מלישא אלא ימתין עד המועד כדי שירויח לעשות סעודה אחת למועד ולנשואין) ופריך מהא דתני' דכל אלו שאמרו אסורין לישא במועד מותרין לישא ערב הרגל (ואמאי מותרין הא איכא למיחש שישהה אערב הרגל כדי שיהיו ז' ימי המשתה ברגל וירויח הסעודות וכנ"ל) ומשני לחד יומא לא משהי איניש נפשי' (דדילמא מיתרמי לי' איזה אונס ביום ההוא ורק אילו הי' מותר לישא כל הרגל הי' משהה) עכ"ל הגמ'. ויש קצת ראי' מזה דאונס דיום אחרון לא חשוב אונס דכיון דלחד יומא לא משהי איניש נפשי' לא הי' לו להמתין על יום האחרון והי' לו לחוש שמא ביום