בית האוצר חלק א ט

נפטר ממלקות וא"כ הא לא משכחת במלקות שלא יהי' המלקות מצוה משא"כ החטיבה משכחת שפיר דלא תהי' מצוה אם לא נחטבו לכך ודו"ק היטב וה"ז מבואר כדברינו הנ"ל דהכשר מצוה חשוב רק אם נעשה בכוונת מצוה אבל אין המעשה בעצמותה נחשבת הכשר מצוה ודו"ק היטב מאוד ובחידושינו הארכנו בזה ואכ"מ

ולפי"ז נראה דכיון דאברהם קיים התורה עד שלא ניתנה רק ממדת חסידות אבל לא מדינא א"כ לגבי מדת חסידות שפיר הי' אברהם רשאי לסמוך על עצמו דידע בנפשי' וודאי דתהי' כוונתו לשם מצוה לבד ואדרבה כיון דידע בנפשו כן שוב שפיר הי' מחויב לנשאה מטעם עדל"ת ודו"ק היטב ואולם לגבי מידי דדינא יש לעיין אם רשאי אדם גדול לסמוך על עצמו בכגון זה דלכאורה נראה דלאבא שאול דמצות חליצה קודמת כו' מחשש דשמא לא יתכוין לשם מצוה אפי' בגדול שבגדולים דיודע וודאי דיתכוין לשם מצוה הדין כן וע' תוס' יבמות (דף ל"ט ע"ב) ד"ה אמר רב דהיכא דבאין לחלוץ דחזינן מזה דאין מתכוונין לשם נוי שוב רשאין לייבם ע"ש וא"כ מוכח קצת דה"ה אדם גדול דיודע בנפשו דכוונתו למצוה שרי לייבם ואיך שיהי' עכ"פ לגבי מדת חסידות וודאי דיש לו לעשות כפי מה שיודע בנפשו וא"כ שפיר נשא אברהם את הגר מטעם עדל"ת וכנ"ל ובאתי רק להעיר ודע דלדעת התוס' חגיגה (דף ב' ע"ב) ד"ה לא דב"נ מצווה אפ"ו א"כ ניחא בפשיטות מה שנשא אברהם את הגר דשפיר הוכרח לעבור אאיסור גרושה כדי לקיים פרי' ורבי' כיון דגרושה אסורה לו רק ממדת חסידות שקיים התורה עד שלא ניתנה משא"כ פ"ו הי' מחויב מעיקר הדין וז"פ

ואולם עדיין יוקשה קצת בכ"ז דהא ר"א הוא מתלמידי ב"ש וב"ש הא ס"ל ביבמות (דף ס"א ע"ב) דיוצאין מצות פ"ו בב' זכרים ואברהם הא כבר הי' לו ב' זכרים יצחק וישמעאל ועוד קשה אסברא דעדל"ת הנ"ל למ"ד ביבמות (דף כ' ע"ב) דאיסור כהונה אית בי' נמי עשה דקדושים יהיו לאלקיהם וא"כ הא אין עדל"ת ועשה וכמבואר ביבמות שם. וע"ק דאברהם וודאי הי' כ"ג לא כהן הדיוט וכן מפורש בב"ר פרשה מ"ו ר' ישמעאל אומר אברהם כ"ג הי' כו' וא"כ הא איכא גם עשה דבתולה ולא בעולה שהרי הגר כבר היתה בעולה ממנו מנישואין הראשונים וצ"ע ובאתי רק להעיר

ו) ע' כס' גור ארי' עה"ת בראשית פרשה כ"ה פסוק ל"א שהקשה בענין הבכורה שלקח יעקב מעשו וז"ל אך קשה דלא שייך מכירה בדבר שאין בו ממש ולא יפול עליו קנין וצ"ל שהי' מקנה עשו גופו ליעקב לענין הבכורה ולכל זכות הבכורה והוי קניינו קנין עכ"ל ז"ל. ומוכח מזה דהאבות יצאו מכלל ב"נ דאל"כ הא אין לב"נ קנין בב"נ אחר בגופו רק במעשה ידיו וכמבואר ביבמות (דף מ"ו ע"א) וגיטין (דף ל"ח ע"א) וי"ל דשיהי' הגוף בעצם קנוי הוא דליתא בב"נ משא"כ גוף לפירותיו שפיר נקנה גם בב"נ וע' נזיר (ד' ס"א ע"ב) דעובד כוכבים ליתי' בוהתנחלתם אותם לבניכם אחריכם ופירש"י ותוס' הטעם משום דאין קונה את עכו"ם חבירו לגופו ולא שייך שינחילהו לבנו ע"ש וצ"ל דאע"ג דלמעשה ידיו קונה שפיר גם את עכו"ם חבירו וא"כ הרי יכול להוריש המעשה ידיו לבנו עכ"ז לא מיקרי זה והתנחלתם אותם דאותם גופם משמע ע' פסחים (ד' צ"ה ע"א) ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר וא"כ מוכח מזה לכאורה דגם קנין גוף לפירותיו אין העכו"ם קונה לעכו"ם חבירו דאל"כ הא תו משכחת לי' שפיר והתנחלתם אותם כיון שיש לו קנין בגופו לפירותיו ומוריש שפיר את הגוף לבנים לפירות ויש לדחות ובאתי רק להעיר

ז) מה שהבאתי באות ד' בשם הגור ארי' דמתן תורה הי' נחשב כל המ' שנה שהיו ישראל במדבר וכתבתי שאיני זוכר מקומו אי' הנה נזכרתי מקומו בשמות פרשה ל"ה פסוק ג' וז"ל ולרש"י שפי' בפ"ק דיבמות דה"א שאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות (לולי הבערה דלחלק יצאת) ליכא למילף מן מקושש דחייב סקילה דה"א דווקא מקושש דגלי קרא כו' ומה שהיו מסופקים בו אם חייב מיתה כו' אע"ג דאין מלאכה שחייב עלי' מיתה מפני שהי' מסופקים שמא גזה"כ שעל מלאכת מקושש חייב עלי' מיתה בפ"ע וא"ל דמהיכי תיסק אדעתין לומר דיהא למלאכת מקושש דבר שלא נמצא בשאר מלאכות כי סברא זאת שאנו אומרים מהיכי תיסק אדעתין לומר כך אנו אומרים אחר חתימת התורה דכיון דלא נכתב בתורה אמרי' מהיכי תיסק לומר כך אבל כאשר היו במדבר ועדיין לא נשלמה כיון דלא נכתבה התורה כולה שמא עוד יהי' דבר זה נכתב בתורה לכך כשהיו במדבר לא היו דנין רק על פי ד' בדבר שלא נכתב בפירוש כבר עכ"ל. וכזה כ' עוד בבמדבר פ' ט"ו פסוק ל"ד וז"ל והקשה הרא"ם א"כ שלא היו יודעין באיזה מיתה (יש לדון המקושש) הי' להם לדון אותו בחנק דסתם מיתה בחנק הוא ולמה הי' מסופקין כו' ולק"מ דלא אמרי' סתם מיתה בחנק אלא מיתה הכתובה בתורה סתם אחר שנחתמה התורה ועדיין לא היתה התורה נכתבה עד סוף מ' שנה ולפיכך לא נוכל למילף שהוא בחנק דשמא עדיין יתפרש בתורה שיהא מיתה אחרת ואינה חנק דטעמא מאי סתם מיתה בחנק כיון דלא פירש שמא עדיין יתפרש שהרי לא נגמרה התורה עד סוף מ' שנה עכ"ל. ועי' עוד בגור ארי' ויקרא פרשה כ"ד פסוק י"ד עש"ה

והנה בגור ארי' במדבר שם פ' ט"ו פסוק ל"ב יש עוד חידוש די' מצוות דמרה לא הי' מכלל מ"ת דמ"ת הותחל רק מסיני והי' להם תורת מצוות ב"נ עדיין וז"ל שם אמ"ש רש"י בגנותן של ישראל דיבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשני' בא זה וחיללה וע"ז כ' ז"ל וז"ל ואע"ג דבמרה איפקדו על שבת ומוכח מן המקרא דהי' קודם שבת זה ב' שבתות כו' נראה כיון דלא כתב בתורה שבת של מרה רק שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו לא הוי זה בכלל תורה שנתן לישראל כי לא הי' זה רק כמו שאר המצוות שנתן קודם שקיבלו התורה כמו שאר מצוות בני נח כו' עכ"ל ועש"ה שהביא שם ראי' לזה מן הגמ' ודברי הג"א אלה מטין לכאורה היפוך ממה שצידדנו למעלה באות ד' הנ"ל דהתחלת מ"ת היתה עוד מאברהם דהא מצוות דמרה הי' אח"ז הרבה וקרוב לסיני ועכ"ז לא הי' נחשב מ"ת רק הי' להם תורת מצוות ב"נ ואולם לפי הטעם שנתן ז"ל מפאת שלא נכתב בפירוש בתורה רק שם שם לו חוק ומשפט ולא נכתב בפירוש שניתן להם שבת א"כ מילה וגיה"נ דנכתבו בפירוש באברהם ויעקב י"ל דהיה שפיר גם בזמן אברהם ויעקב מכלל מ"ת וע"ש עוד בגור ארי' שכ' דהחילוק שבין שבת דמרה שלא הי' בתורת ישראליות לבין שבת דאח"כ כי בשבת דמרה לא נאמרו פרטי' ודקדוקי' רק אח"כ ולפי"ז מילה דג"כ לא ניתנה לאברהם בכל פרטי' דלא ניתנה לו פריעה א"כ ג"כ איננה מכלל התורה ואולם ז"א דלמ"ד דבדיני התורה עצמה כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד הא וודאי דכללות שנאמרו בסיני היו מ"ת אף שלא נאמרו הפרטות וכוונת הג"א הנ"ל יש לפרש באופן אחר ואין להאריך ואמנם מגוף הדבר שכ' דמצוות דמרה ניתנו בתורת מצוות ב"נ מוכח דלא יצאו אז עדיין מכלל ב"נ דאי יצאו א"כ כל מה שניתן להם הרי ניתן ממילא בתורת ישראליות ואיך שייך שניתן להם מצוות בתורת ב"נ אם כבר לא היו ב"נ והנה לדברי הגור ארי' נמצא דמצות שבת שניתן להם בפרשת המן דהיא נחשב שבת ראשונה באמת וא"כ ע"כ הי' בתורת ישראליות לא בתורת ב"נ שזהו החילוק שבינו לבין שבת דמרה דלא נחשב שבת ראשונה לדברי הגור ארי' הנ"ל מפאת שהי' עדיין בתורת ב"נ וא"כ נמצא דמשבת ההוא יצאו מכלל ב"נ והותחלה התורה הישראלית וכן מוכח להדיא מדברי הגור ארי' שם עש"ה ותבין והיא סברא חדשה לגמרי דמשבת דפרשת המן הותחל מ"ת לא מאברהם ויעקב ופסח דמצרים וגם לא רק מסיני אלא מנתינת שבת דפרשת המן וצ"ע ואולי כוונת הגור ארי' ז"ל דקודם סיני היו ב"נ עדיין אלא דכבר הותחל ענין הישראליות במקצת וע"כ ניתנו להם קצת מצוות בתורת ישראליות והוא שבת דפרשת המן וקצת בתורת ב"נ עדיין והם מצוות דמרה וכבר הי' אפשר ג"כ שינתנו להם בב"א ובזמן אחד מצוות קצתם בתורת ב"נ וקצתם בתורת ישראליות כיון שהיו ב"נ עדיין רק שהותחל בהם גם ענין ישראליות ובסיני