בית האוצר חלק א י

הוא דיצאו מכלל ב"נ לגמרי ונעשו ישראלים גמורים ודו"ק

והנה נזכרתי עוד דברי רש"י יומא (דף ס"ו ע"ב) דאהא דאמר שם זיבח וקיטר בסייף (מי שזיבח כו' בעגל נידון בסייף) כ' וז"ל זיבח וקיטר הן עבודות שח שחייבין עליהן לע"ז מיתה כדתנן בד' מיתות שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרשו להן ד' מיתות ב"ד ונידונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף כדאמרי' בסנהדרין עכ"ל. ומתבאר מדברי רש"י עוד יותר מזה דאפי' אחר התחלת מ"ת מסיני עכ"ז כל זמן המשך נתינת התורה במדבר הי' להם עדיין דין ב"נ לענין הדברים שלא נתפרשו עדיין בדיני התורה וזו חידוש גדול דמהתחלת סיני הרי וודאי יצאו כבר מכלל ב"נ לגמרי ונעשו ישראלים גמורים וצ"ע

ואולי כוונת רש"י דכיון דלא נתפרש למשה ד' מיתות ב"ד עדיין ע"כ הוכרח לדונם בסייף ולא הי' יכול לדונם במיתה החמורה מזו דשמא אין חייבים מיתה חמורה יותר משא"כ בסייף שפיר דן אותם דזה וודאי חייבין דא"א שיהי' מיתתם קלה מזו דא"כ נמצא דיצאו מכלל ב"נ להקל ואולם למאן דלית לי' סברא דמי איכא מידי כו' אכתי קשיא ותו דאפי' למאן דאית לי' סברא דמי איכא מידי כו' עכ"ז הרי שפיכות דמים דב"נ עונשו סייף ודישראל בחנק ולפי מאי דקיי"ל כרבנן דר"ש דסנהדרין (ד' מ"ט ע"ב) חנק קל מסייף וא"כ הרי מצינו מיתה קלה בישראל מעכו"ם וע"כ דסברא דמי איכא מידי כו' היינו רק בדבר המותר לישראל ואסור לעכו"ם משא"כ כאן דש"ד גם לישראל אסור ושניהם בעונש מיתה אלא דיש חילוק באיכות המיתה בזה לא שייך מי איכא מידי כו' וא"כ ה"נ בהך דעכו"ם דכוותה [ועי' תוס' סנהדרין (דף נ"ט ע"א) דאפי' דבר דאין בו מיתה כלל בישראל' רק איסור לבד שוב לא שייך בי' מי איכא מידי כו' אע"ג דבב"נ הוא במיתה ע"ש] ויש ליישב ואין להאריך. ועי"ל דכיון דנאמר למשה דעבודת עכו"ם במיתה ולא נתפרש לו עדיין איזה מיתה ע"כ סתמו כפירושו הוי הכוונה אסייף דאי מיתה אחרת הרי אלפי פעולות הן שאפשר להמית האדם על ידם וא"כ הרי לא ידע ע"י מה להמית וע"כ דהכוונה אמיתה הנהוגה מאז עוד גם בב"נ דהיא מיתת סייף דאי מיתה אחרת א"כ הי' ראוי שתתפרש ולא תסתם ואם כוונת הסתימות דרשאי להמית באיזה פעולה שירצה ובלבד שימות הנידון א"כ וודאי הרי גם סייף בכלל וא"כ ממ"נ שפיר דן בסייף ולא מפאת היות לישראל לענין זה תורת ב"נ עדיין רק מפאת דמיתה שנאמרה בתורה הישראלית עצמה [כ"ז שלא נתפרשה מהו] פירושה מפאת הסתימות סייף ואח"כ כשנאמרו ד' מיתות ב"ד אז הוא דנשתנה דין המיתה בישראל עצמם מסייף לסקילה ודו"ק היטב ואולי כ"ז שלא נתפרשה המיתה מהו הי' ראוי לפרשה סייף מטעם חזקה דכיון דחטא עבודת עכו"ם הי' עד הנה עונשו סייף ולא נודע אם נשתנה זה ע"י מ"ת או לא ע"כ יש להעמיד הדבר על חזקתו שלא נשתנה ואעפ"י שנשתנו החוטאים מב"נ לישראל עכ"ז י"ל דשייכא חזקה בגוף החטא ודינו וא"ל דאם כן לפי האמת עשה משה שלא כדין כיון דלפי האמת עכו"ם עונשו סקילה דז"א דכיון דהחזקה מחייבת לדון בסייף כ"ז שלא נתפרשה המיתה א"כ שוב ממיל הסתימות הוא כאילו נתפרש מיתת סייף שהרי ידוע שמפאת הסתימות יוכרח לדון בסייף [וע' דוגמת זה בס' מלוא הרועים חלק ב' ערך לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן דמפאת דההכרח להקיש לחומרא מטעם סד"א לחומרא שוב הסתימות מורה כאלו נתפרש בהדיא שיוקש לחומרא ושוב ההיקש לחומרא מטעם ודאי ובתורת שהמדה כך ולא מטעם ספק עש"ה בדבריו דפח"ח] וכשנאמר אח"כ מיחת סקילה נשתנה באמת מיתת עבודת עכו"ם בישראל עצמם מסייף לסקילה וכנ"ל ודו"ק היטב

וע' מראה הפנים בירושלמי סוטה פ"ג ה"ד ד"ה כל דהביא שם דברי רש"י דיומא הנ"ל ולא דן בהם מה שדננו למעלה דק' לומר דאחרי עמידה בסיני הי' עדיין תורת ב"נ רק הקשה קושיא אחריתי דיש מ"ד ביומא שם דהעובד בעדים והתראה הי' בסייף ובעדים בלא התראה במיתה ביד"ש ע"ש וא"כ אי דן אותם משה דין ב"נ הא ב"נ לא בעי התראה ודוחק לומר דדין התראה כבר נאמר למשה וד' מיתות ב"ד לא נתפרשו לו עדיין דמנ"ל לחלק ולומר דזה נתפרש וזה לא עש"ה ועוד יש להקשות על פירש"י הנ"ל לפי המבואר בילקוט עקב וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלקיך ישראל אחרים אומרים אילו לא שיתפו ישראל שמו של הקב"ה בע"א היו כלים מן העולם כו' וא"כ כיון דעבדו רק בשיתוף אם כן אילו נידונו בתורת ב"נ היה ראוי שיופטרו לגמרי לתוס' סנהדרין (דף ס"ג ע"ב) דב"נ לא הוזהרו על השיתוף עש"ה ויש ליישב כ"ז ואכ"מ להאריך

והנה ראיתי כאן להעתיק מה שכתוב אצלי במ"א בחידושי לענין מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בשורש הי"ד אי כל ד' מיתות ב"ד מצוה אחת להמית המחויב מיתה כ"א בדינו או כ"א מצוה בפ"ע והם ארבע מצוות עש"ה וכתבתי בחידושי שם בקצרה וז"ל ע' יבמות (דף ו' ע"ב) דיליף דעדל"ת דכרת מדאיצטריך קרא לשריפת בת כהן דלא דחי שבת ומאי ראיה דילמא שריפת בת כהן שאני דהוא עשה שקודם הדיבור כיון דגם ב"נ מצווה על הדינין וכה"ג דחי שם (ד' ה' ע"ב) ובשלמא אי נימא דכל מיתה מצוה בפ"ע א"כ השריפה איננה עשה שקודם הדיבור דמיתת ב"נ רק סייף משא"כ אם המצוה רק כללית להמית המחויב מיתה א"כ זה החיוב הכללי הרי היה נוהג גם בב"נ ודו"ק. וידידי האברך החו"ב מהו' צבי לופטיג נ"י מפה העירני שתתיישב בזה קושית התוס' ביבמות שם דאהא דאמר התם דהך דהבערה אתיא למ"ד הבערה ללאו יצאת הקשו דהא עכ"פ איכא נטילת נשמה דהיא מלאכת סקילה ולהנ"ל ניחא דלענין נטילת נשמה א"כ בכל מיתה שימיתוה הא יהיה נטילת נשמה וא"כ שוב איסור נטילת נשמה נדחה מעצם חיוב המיתה דהוא שפיר עשה שקודם הדיבור כיון דעצם המיתה נוהג גם בב"נ ואיסור הבערה הפרטי נדחה שפיר מחוייב שריפה הפרטיי אע"ג דליתי' בב"נ כיון דהבערה רק בלאו ודו"ק עכ"ד ידידי הנ"ל ויפה אמר. והנה י"ל עוד דמה שנהג לפני הדיבור בתורת ב"נ לא חשיב עשה שקודם הדיבור כיון דעתנה תורה ונתחדשה הלכה וזה החיוב שהיא עתה הרי הוא חיוב חדש בתורת ישראליות והותחל רק מדיבור ואילך ורק פסח מילה ותמיד דאמר ביבמות (דף ה' ע"ב) שם דיש להם מעלת עשה שלפני הדיבור שאני די"ל דאינהו כבר נאמרו בתורת ישראליות שהרי אינם מצוות ב"נ וע"כ יש להם מעלת לפני הדיבור במה שקדמו למצות דסיני שנאמרו באיחור להם ודו"ק [וזה היפוך ממה שצידדנו למעלה באות ד' דאם נאמרו מצוות אלו בתורת ישראליות אין להם מעלת לפני הדיבור כיון דהם עצמם מן הדיבור ודו"ק] וע' יבמות (דף מ"ו ע"א) דר"א יליף פסח דורות דאין בא אלא מן החולין מפסח מצרים וק' דהא אין למדין מקודם מ"ת וכמבואר בירושלמי מועד קטן וצ"ל דפסח מצרים כבר ניתן בתורת ישראליות ולא חשיב לימוד מקודם מ"ת ואולם למאי דמסיק במנחות (דף פ"ב ע"ב) דפסח דורות איתקש לפסח מצרים י"ל דבהיקש למידין שפיר גם מקודם מ"ת ואמנם בהתחלת סוגיא דמנחות שם יליף ר"א ילפותא הנ"ל רק בבנין אב ואחרי שהשיב ר"ע פירכא על הילפותא הוא דחזר ודן מהיקישא עש"ה וא"כ אכתי קשיא דאיך התחיל לדון בבנין אב כלל הא אין למידין מקודם מ"ת וע"כ לומר כנ"ל דפסח מצרים הוא עצמו ממ"ת ואולם ר"ע דפליג על ר"א שם י"ל באמת דלדידי' פסח מצרים לא ניתן בתורת ישראליות [וניחא לן לומר כן בדעת ר"ע כיון דס"ל בחגיגה (דף ו') דכללות ופרטות נאמרו בסיני והיינו משום דס"ל דענין התורה מחייב שתהיה נתינתה כאחת לא בזאח"ז וכמו שהארכנו בזה לעיל (אות ד') ומה"ט נמי אמר בשבת (דף צ"ו ע"ב) מקושש זה צלפחד כו' וכמש"ש באות הנ"ל בארוכה וע"כ לפי סברת ר"ע הנ"ל אין לומר ג"כ דפסח מצרים כבר ניתן בתורת ישראליות דא"כ נמצא דהי' נתינת התורה בזאח"ז במצרים מצות פסח ובמרה מצוות דמרה ובסיני מצוות דסיני וכמובן וע"כ דתורה הישראליות הותחלה רק בסיני ושם ניתנה כולה כאחת וכמובן] והא דלא הקשה אר"א מטעמא דאין למידין מקודם מ"ת י"ל דלדבריו דר"א קאמר דאפי' לדידך דסבירא לך דפסח מצרים הי' ממ"ת עכ"ז הא איכא פירכא על גוף הילפותא וכה"ג אמר במנחות שם בגמרא עש"ה. ותלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה העירני דאי נימא דפסח מצרים היו בתורת ב"נ עדיין א"כ יוקשה מדוע חשיב נותר ניתק הא לאו דלא תותירו בפסח מצרים נאמר וא"כ הא ב"נ אזהרתן זו מיתתן וא"כ לדעת הבעה"מ מכות סוגיא דביטלו דל"ת