בית האוצר חלק א פג

עדיף מהך דזבחים המובא לעיל אות ב' דשם הא איירי בנפחתו שולי מזרק וא"כ הרי החסרון הוא בהכלי שאין סוף הדם לנוח בו מפאת שאין לו שולים לקבל את הדם ושיוכל לנוח עליהם משא"כ כאן דהחבית שפיר מקבלת והיין שבאוירו מלמעלה ממנו ג"כ הרי טבעו לפול למטה ולנוח בחבית ומה שאין סופו לנוח עתה בחבית הוא רק מפאת דבר אחר הגורם מניעתו לרדת לחבית כטבעו ולנוח בו והוא היין שבתוך החבית אשר כבר מילא את חלל תוכו ומעכב את היין שלמעלה באויר החבית לרדת לתוכו ולנוח בו וע"כ בכה"ג עדיף טובא מהך דזבחים וכמובן כיון דמניעת הנחת וירידת הדבר שבאויר החבית אל תוכו איננו מפאת הכלי ולא מפאת הדבר שאין טבעו לפול לתוכו רק מפאת דבר אחר אשר כבר קנה מקומו ומעכבו מלרדת לתוכו וכמובן בפשיטות וא"כ י"ל דבהך דזבחים גם ריב"נ מודה דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי והנה י"ל גם סברא להיפוך דהך דזבחים עדיף מכאן כיון דבהך דזבחים אין שם דבר המפסיק בין הדם לכלי רק אויר משא"כ כאן שבין יין שבאויר החבית ליין תרומה שבתוך החבית יש דבר המפסיק והוא יין של חולין שלמעלה בתוך החבית ואע"ג דיין זה הוא חיבור ליין של תרומה שבתוך החבית למטה ממנו לכ"ע עכ"ז יין שבאויר החבית ה"ל מכח היין הזה רק מחובר לדבר המחובר ולא מחובר אל הדבר עצמו וא"כ י"ל דחיבור של חיבור לא חשיב חיבור [ע' שבת (דף ע"א ע"א) גרירה אית לי' גרירה דגרירה לית לי' ואכ"מ] ולא דמי להך דזבחים שאין שם שום דבר גוש המפסיק רק אויר בלבד ודו"ק והנה הראיתיך לדעת דיש סברא לומר דהאי דזבחים גרע מהך דטבול יום וכן יש סברא להיפוך דעדיף מהך דטבול יום ויונח בזה הא דלא פשיט לאיבעי' דזבחים הנ"ל מהך דטבול יום וכמובן

והנה בהאי דטבול יום י"ל עוד דאין הטעם לרבנן מפאת דאויר כלי שלמעלה מן הכלי אין נחשב ככלי רק הטעם מפאת דהבור הא הוא ככלי בפני עצמו ויין שבתוך הבור מיפסק מיין שבתוך החבית שהרי הם במחיצות שונות זה בבור דהוא ככלי בפ"ע וזה בחבית דהוא ככלי בפ"ע וע"כ גם יין שבבור שכנגד אוירו של חבית איננו מתנתק מחיבורו לשאר היין שבבור שיסתלק מעליו שם יין שבבור ויוחשב יין שבחבית ורק יין של הבור שנפל לחבית אל תוכו הוא דמינתק מן יין שבבור כיון דהוא בתוך החבית דהוא כלי אחר ולכן שפיר הוא חיבור אל יין אחר שבתוך החבית שלמטה ממנו וכנ"ל משא"כ היין שבאויר החבית שלא ירד לתוכו הא יש לו חיבור אחר דהיינו שהוא מחובר אל שאר היין שבבור שאיננו באויר החבית ולכן אינו נחשב מחובר לחבית ודו"ק היטב וזה נראה ג"כ סברת אביי בזבחים (דף כ"ו ע"א) המובאה לעיל אות א' דס"ל דאויר פנים כפנים דמי ואויר צפון לאו כצפון דמי וזה דאויר צפון לא יתחבר לקרקע הצפון להחשב צפון כיון דיש לו חיבור אחר היינו שהוא מחובר לשאר האויר שבעזרה כולה שכל האויר כולו שבעזרה חיבור אחד וגם האויר שבצפון מכללו ודו"ק היטב משא"כ האויר פנים כולו דאין לו חיבור אחר רק כולו אויר קרקע הפנים לכן שפיר נחשב פנים ודו"ק [ודע דהך נידון דטבול יום לכאורה שייך נמי לפלוגתא דתנאי בעלמא אי יש בילה בדבר לח ואכ"מ ובאתי רק להעיר ולהורות מקום להמעיין]

יט) בשבת (דף ל"ח ע"ב) איתא אהא דתנן שם (דף ל"ו ע"ב) במשנה דב"ה ס"ל דחמין ותבשיל שהטמינן בע"ש נוטלין אותן ומחזירין ע"ש בגמ' דאף בשבת מחזירין ואיתא התם בגמ' לא שנו (דמחזירין) אלא שעודן בידו אבל הניחן ע"ג קרקע אסור (להחזיר דבטלה לה הטמנה דאתמול בהכי וה"ל כמטמין לכתחלה בשבת דאסור) כו' בעי ר' ירמי' תלאן במקל מהו (כעודן בידו דמי או כהניחן ע"ג קרקע דמי, רש"י) כו' והנה האי תלאן במקל דמי להאי דזבחים (דף כ"ו ע"א) המובא לעיל אות א' דמיבעי' לי' תלה וקיבל מהו ומסיק דתלוי אי אויר פנים כפנים דמי ואויר צפון כצפון דמי ע"ש וא"כ ה"נ תלוי אי אויר קרקע כקרקע דמי והוי כהניחן ע"ג קרקע או לאו כקרקע דמי ולא הוי כהניחן ע"ג קרקע ולא בטלה לה הטמנה וז"פ ואולי ר' ירמי' לטעמי' דמיבעי' לי' בסוטה (דף מ"ה ע"א) אי אויר שדה כשדה דמי וכמובא לעיל אות ט"ו וה"נ מיבעי' לי' הכי אי אויר קרקע כקרקע דמי וכן נראה נכון בס"ד דהנך תרתי איבעי' דר' ירמי' חדא נינהו דמיבעי' לי' אם אויר שדה וקרקע כשדה וקרקע דמי או לא ובאתי רק להעיר

כ) בגיטין (ד' ז' ע"ב) מייתי משנה דחלה עפר ח"ל הבא בספינה לארץ חייב במעשר ושביעית (שהנהרות שבא"י הרי הם כא"י) א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת (מגששת בקרקע שאין המים עמוקים) אבל אין הספינה גוששת פטור כו' א"ר זירא עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן (לרבנן אוירא כמאן דמנחא דמיא ולר' יהודה לא מיחייב במעשר מדאורייתא עד דמנחא אארעא, רש"י) אמר רבא דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ר"י התם אלא בספינה העשוי' לברוח אבל עציץ שאינו עשוי לברוח לא א"נ ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא בספינה דלא מפסיק אוירא דמיא כי ארעא סמיכתא דמיא אבל עציץ דמפסיק אוירא לא [אין מזה סתירה למה שכתבנו לעיל אות י"ח דהפסק אויר לא חשיב הפסק כ"כ כהפסק יין דכאן הכוונה דהמים עצמם כארעא דמיין ויש להמים עצמן קדושת א"י דנהרות שבא"י הם כא"י משא"כ לעיל דיין חולין שלמעלה בחבית הרי איננו תרומה ושפיר מפסיק בין יין שעליו באויר ליין תרומה שלמטה ממנו בחבית וכמובן] עכ"ל הגמ' הנה דלר' זירא תלוי דין אויר א"י אם הוא כא"י בפלוגתא דר' יהודה ורבנן ורבא דחי דלא תלי בהכי וע"ש בתוס' (דף ז' ע"ב) ד"ה דילמא ובאתי רק להעיר

כא) נודע דאין דבר מטמא או מתטמא מאויר מלבד כלי חרס דמטמאין ומתטמאין מאוירן [וע' מנחות (דף כ"ד ע"א) אין לך דבר שמטמא מאוירו אלא כלי חרס בלבד] וגם שם רק באויר שתוך דופני הכלי ואמנם לכאורה מצינו עוד טומאת אויר וגם באויר שלמעלה מן הדבר וחוצה לו והוא בזבחים (דף צ"ג ע"א) דס"ל לרבה אליבא דר"א ור"ע דהעברת כלי (שבו מי חטאת) על גבי מקום טמא כמונח דמי וברש"י דס"ל דכל הטומאות מטמאין את מי חטאת כשעברו על אוירה של הטומאה כו' עכ"ל וע"ש דאביי פליג אהאי סברא דרבה אליבא דר"א ור"ע וס"ל דר"א ור"ע מילתא אחריתי הוא דאמרי אבל אויר של טומאה שיהי' כמונח לגבי מי חטאת לית להו גם לר"א ור"ע עש"ה וע' בפיה"מ להרמב"ם פרה פי"א מ"ה דמפרש לי' למשנה לפי סברת רבה הנ"ל והוסיף בזה דר"ע לטעמי' דס"ל לענין שבת נמי דקלוטה באויר כמי שהונחה דמיא ע"ש וע"ש בר"ש ובשאר מפרשים ובאתי רק להעיר

כב) בירושלמי שבת פ"א ה"א רבי ובן עזאי ור"ע אמרו דבר אחד רבי עביד אויר מחיצות כממשן בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה ר"ע עביד אויר רה"ר כממשה כו' ובש"ס דידן הוא בלשון אחר בשבת (דל ה' ע"א) לא אמר רבי אלא ברה"י מקורה דביתא כמאן דמליא דמיא וברש"י דבר סתום מכל צד הוי כמלא חפצים עד גגו דאין אוירו חשוב אויר הילכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח עכ"ל ובגליון הגרע"א ז"ל שם ציין עירובין (דף ע"ו ע"ב) עכ"ל והוא עוד בעירובין (דף ק' ע"א) וע"ע בעירובין (דף ל"ב ע"ב) דמתא כמאן דמליא דמיא וברש"י דמתוך שהיא מוקפת יישוב מחיצות ואינה מגולה חזינא לי' כמאן דמלייא כו' עכ"ל והוא כהך דירושלמי דאויר מחיצות כממשן וסותר לכאורה להך דשבת דלא אמר רבי אלא ברה"י מקורה דבעי' שיהי' האויר סתום גם למעלה אבל מחיצות לחודייהו לא הוי כמאן דמליין ובאתי רק להעיר

כג) בירושלמי מגילה פ"ג ה"ג א"ר חייא בר בא ר' יוחנן מיקל לנשייא דשטחין בגדיהון על אוירא (ר' יוחנן הי' מקלל לנשים השוטחים בגדיהם באויר בית המדרש) ומוכח דאויר ביהמ"ד קדוש כביהמ"ד ואולם י"ל דאפי' אם אין האויר קדוש עכ"ז בזיון הוא לביהמ"ד אם שוטחין על אוירו בגדים ודו"ק ובאתי רק להעיר

ודע דאויר ביהמ"ד וביהכ"נ אם הוא כביהמ"ד וביהכ"נ י"ל דתלוי אי אויר פנים כפנים דמי ע' אותיות א' וי"ז דבמגילה (דף כ"ט ע"א) מבואר דבתי כנסיות ובתי מדרשות קרוים מקדש מעט וע"כ יש לדמות אוירם לדין אויר מקדש ועי"ל דתלוי בפלוגתא הנזכרת באות כ' אי אויר א"י כא"י דמי וזה עפ"י גמ' ברכות (דף ח' ע"א) אמרו לי' לר' יוחנן איכא סבי בבבל