בית האוצר חלק א פב

אע"פ שסופו ליפול לתוכו ולנוח בו כגון שמכר לו משקין ושפכן לתוכו דה"ל אויר שסופו לנוח עכ"ז לאו כמונח דמי ולא קנה לוקח עד שיבואו המשקין אל תוך דופני הכלי עש"ה ותבין וצ"ע מ"ש מהך דזבחים (דף כ"ה ע"ב) שהבאנו לעיל אות ב' דאמרי' דאויר שסופו לנוח כמונח דמי ובאתי רק להעיר

ח) בב"מ (דף י"ב ע"א) בעא רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי (וקנאו בעה"ב הראשון) או לא כו' וע"ש ברש"י דאויר שסופו לנוח פשיטא לי' דכמונח דמי

ט) בב"מ (דף ק"ב ע"א) ס"ל לרבא דאויר חצר שאין סופו לנוח אם הוא בגוונא דמפסיק כלי בין החפץ לקרקע דאין סופו ליפול לקרקע רק לכלי אזי וודאי לאו כמונח דמי ואביי מוכח התם דס"ל דאפי' בכה"ג כמונח דמי עש"ה

י) בגיטין (דף ע"ט ע"א) במשנה וגמ' שם מבואר דאויר חצר כחצר דמי לענין קנין והיינו דוקא באויר שהחפץ מינטר בו עש"ה

יא) שם ע"ב ברש"י ד"ה דהא ס"ל דאויר כלי היינו אפי' האויר שתוך הכלי אינו קונה והתוס' שם ד"ה דהא נחלקו עליו וס"ל דאויר שתוך הכלי קונה מיהו אויר שמחוץ לכלי למעלה מן הכלי וסופו לנוח וליפול לתוך הכלי מוכח דס"ל דלא קני עש"ה

יב) שם (דף ע"ח ע"ב) בעא ר' אלעזר ד' אמות שאמרו (לענין קנין דד' אמותיו של אדם קונות לו) יש להן אויר או אין להן אויר כו' והוא שם איבעי' דלא איפשטא

יג) בנזיר (דף נ"ד ע"ב) בעי ארץ העמים משום אוירא גזרו עלי' או משום גושה גזרו עלי' (היכא דאיכא אויר בלא גוש עש"ה ברש"י ותוס' מי מטמא טומאת ארץ העמים או לא) וע"ש (ד' כ' ע"א) וע' גיטין (ד' ח' ע"ב) בגמ' דאויר סוריא לאו כסוריא דמי לענין טומאה דנהי דעפרה טמא כעפר ח"ל עכ"ז אוירה אינו מטמא וע"ש בתד"ה אלא וד"ה דגזרו וע' שבת (דף ט"ו ע"ב) ואהלות (פ"ב מ"ג) ובמפרשים שם

יד) בחולין (דף ע' ע"א) בעא ר' אחא נפתחו כותלי בית הרחם (נתרחבו הכותלים דבית הרחם של בהמה המולדת בכור וכשיצא הבכור לא נגע בכותלים) מהו אויר רחם מקדיש והא איכא א"ד נגיעת רחם מקדשא והא ליכא עכלה"ג ולא נפשטה שם האיבעי'

טו) בסוטה (דף מ"ה ע"א) בעא ר' ירמיהו צפו עומרין לתוך שדהו (לענין שכחה קמיבעי' לי' דכתי' ושכחת עומר בשדה וקמיבעי' לי' אם צפו העומרין בשדהו כגון שהיו מוטלין על גבי אבן או עמוד או זו על זו ושכחן מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי (מי אמרי' אויר שדה כשדה דמי וקרינן בהו בעומרין המוטלין באויר שדה ושכחת עומר בשדה והוי שכחה א"ד לאו כשדה דמי ולא הוי שכחה) כו' עש"ה כל הסוגי'

טז) במעילה (דף י"א ע"ב) איתא אהא דתנן שם במשנה נסכים בתחלה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהם וקאמר עלה בגמ' לימא מתני' דלא כר' אליעזר בר רבי צדוק דתני' ר"א בר"צ אומר לול קטן הי' בין כבש למזבח במערבו של כבש אחת לשבעים שנה פירחי כהונה יורדין בו ומביאין (מן השיתין) יין קרוש (יין של נסכים שנקרש בשיתין) שהוא דומה לעיגולי דבילה ושורפין אותו בקדושה (במקדש) כו' (פי' דמתני' דלא כר"א בר"צ דאי ר"א בר"צ הא אית לי' דאע"ג דירדו לשיתין שריפתן בקדושה וכיון דמצריך להו שריפה בקדושה אלמא אכתי קדושה אית בהו ומועלין בהן) אפי' תימא ר"א בר"צ דאי קלט וברש"י אפי' תימא ר"א בר"צ היא מתני' והא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין בהן דאי קלט קתני שלא ירדו לקרקע השית אלא קודם שהגיעו לשית פשט ידו למטה וקלטן מן האויר דהתם אין מועלין בהן הא ירדו לשית מועלין בהן דקרקע השית מקדש להו עכ"ל ומבואר בזה דאע"ג דקרקע השית מקדש עכ"ז אויר השית אינו מקדש וע"ש במעילה דשני הש"ס עוד שינויא אחרינא בשם איכא דאמרי וי"ל דבזה פליגי באמת ב' הלשונות דלישנא קמא ס"ל דאיכא לפלוגי בין אויר לקרקע ולומר דהקרקע מקדש ולא האויר והאיכא דאמרי ס"ל דאי הקרקע מקדשת אזי גם האויר ראוי שיקדש ולכן הוכרחו לתרץ שינויא אחרינא ונמצאת פלוגתתם בסברת האיבעי' דזבחים (דף פ"ז ע"ב) המובאה לעיל אות ג' אי אויר מזבח וכבש כמזבח וכבש דמי לענין קידוש פסולין שהגיעו לאוירן או לא וה"נ פליגי בכה"ג הני תרי לישני אי אויר שית כשית דמי לענין קידוש הנסכים היורדין לשית וכנ"ל ובאתי רק להעיר

יז) בתוס' זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה תוך הקשו לפי מאי דאמרי' שם לר' יהודה דתוך עזרה מקדש (כל רצפת העזרה מקודשת להקטיר עלי' חלבים כמזבח עצמו) א"כ היכי משכחת לה בפסולים דאם ירדו לא יעלו (הא גם אם הם בעזרה חשבי' להו כאלו הם על המזבח) ותירצו דמשכחת דשחט על הרצפה ואח"כ נתן האיברים על דף שבאויר העזרה דהשתא חשיבי שפיר ירדו עש"ה כי יש שם חילופי גירסאות בדבריהם ואין להכריע אם כוונתם דנהי דרצפת עזרה מקדשת כמזבח לר"י עכ"ז אויר עזרה אינו מקדש וחשוב שפיר ירוד כשבא לאויר [ואם כוונתם כן עדיין אינו מבורר אם תירוצם זה הוא אם נאמר דאויר מזבח לאו כמזבח דמי לענין קידוש פסולין דהוא איבעי' דלא איפשיטא בזבחים (דף פ"ז ע"ב) וכמובא לעיל אות ג' א"ד כוונתם דגם אם אויר מזבח כמזבח דמי עכ"ז אויר עזרה לאו כעזרה דמי לענין זה ונהי דאויר המזבח מקדש כמזבח עכ"ז אויר עזרה אינו מקדש כעזרה לר"י ואין זה תימה דהא בלא"ה תוך עזרה דמקדש לר"י אינו מקדש כל כך כמו המזבח דהא מודה ר' יהודה בדמים דאין מתקדשים רק על המזבח וכמבואר בזבחים (דף ס' ע"א) וא"כ הא זוטר קדושת עזרה לענין קידוש מקדושת מזבח גם לר"י וע"כ שפיר י"ל דנהי דאויר מזבח כמזבח דמי עכ"ז אויר עזרה לאו כעזרה דמי לענין קידוש פסולין וכמובן] או כוונתם רק דמפאת היות הדף מפסיק בין האויר לקרקע לכן אין האויר מקדש והוא דוגמת הך דב"מ (דף ק"ב ע"א) המובא לעיל אות ט' דאפי' אי אויר חצר שאין סופו לנוח כמונח דמי עכ"ז היכא דמפסיק כלי בין האויר לקרקע לא הוי כמונח עש"ה בתוס' זבחים הנ"ל ובאתי רק להעיר ולהורות מקום להמעיין

יח) במס' טבול יום פ"ב מ"ו חבית (שבה יין של תרומה) ששקעה לתוך הבור של יין (ויין שבתוך הבור חולין ונפלה החבית לתוך הבור ושקעה כולה לתוך היין של חולין שבבור עד שהיין של חולין שבבור צף מלמעלה על אוירו של חבית כנגד פי החבית) ונגע בו טבול יום (דפוסל תרומה ולא חולין) מן השפה ולפנים (אם שילשל ידו לתוך פי החבית מן השפה ולפנים ונגע ביין אשר שם) חיבור (אפי' לא היתה החבית מליאה מיין של תרומה ובהשקעו לתוך הבור דיין של חולין נפל איפוא מיין של חולין שבבור לתוכו ונמצא יין של חולין בתוך החבית למעלה ויין של התרומה למטה ממנו עכ"ז הן חיבור ונחשב נגיעת הטבול יום ביין של חולין שבחבית מן השפה ולפנים כאילו נגע ביין של תרומה שלמטה ממנו ונפסלת התרומה) משפה ולחוץ (אם נגע הטבול יום ביין שמשפה ולחוץ היינו היין שהוא למעלה מפי חבית באוירו של חבית) אינו חיבור (ואין נחשב נגיעתו כאילו היתה ביין תרומה שבחבית ואין התרומה נפסלת) ר' יוחנן בן נורי אומר אפי' על גבה רום קומה (אפי' עלה יין שבבור למעלה מפי חבית רום קומת אדם) ונגע כנגד פי' (שנגע ביין של בור שלמעלה מפי חבית כנגד אוירו של חבית) חבור עכ"ל המשנה עש"ה בפי' הר"ש והוא הפי' הכתוב פה תוך חצאי העיגולים דמתבאר לפי פירוש זה דלרבנן רק יין חולין שבתוך החבית למעלה הוא דהוי חיבור ליין תרומה שבתוכו למטה ממנו משא"כ יין חולין שכנגד אוירו של חבית אינו חיבור לשל תוכו משא"כ לריב"נ גם יין שכנגד אוירו של חבית הוי חיבור לתוכו ונראה פשוט דפליגי בספק המוזכר לעיל אות ב' אי אויר כלי שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא (ועי' לעיל אותיות ז' וי"א) דריב"נ סבר דכמונח בתוך כלי דמי וע"כ גם יין שלמעלה מפי חבית כנגד אוירו חיבור לתוכו ואעפ"י שאין יין שלמעלה מן החבית סופו ליפול ולנוח לתוכו שהרי החבית כבר מליאה יין וא"א ליין שלמעלה ממנו ליפול לתוכו ולנוח בו ורבנן סברי דאויר כלי שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ולכן אין היין שבאויר החבית חיבור לתוכו ורק היין שבתוכו הוא דהוי חיבור יין שלמעלה בתוכו ליין שלמטה בתוכו וכנ"ל וי"ל עוד דכאן