בית האוצר חלק א עט

ראי' מהך דתמורה רק לדעת התוס' הנ"ל אבל אין מכאן ראי' לסתור כללא דאדם יודע בעלמא במידי דלית בי' פלוגתא ובאתי רק להעיר. [ודע דלולי דברי רש"י תמורה הנ"ל הי' אפשר לומר דאפי' אי אמרי' גם בהך דתמורה סברא דאדם יודע והייתי אומר שעושה כן מפאת הדין לא מפאת דלא איכפת לי' בתקנת קדשים עכ"ז שפיר נחשב דיחוי כל שאין עושה כן בציווי ב"ד כיון דסוף סוף דחה את השני בעצמו ורק כשבא לימלך בב"ד ועושה כן עפ"י ציווי הב"ד אז הוא דלא חשיב דיחוי כיון שעושה עפ"י ציווי ב"ד והוראת הב"ד הוא דבר הנצרך שם בעצם לא להודיע רק שהדין כך רק אדרבה עיקר הדין שם הוא שהדבר צריך ציווי והוראת ב"ד ואז הוא דלא נחשב מדחה כיון דעושה כן רק מפאת שהב"ד מצווים אותו לעשות כן ודו"ק וע' יבמות (ד' פ"ז ע"ב) דאשה שהתירוה ב"ד לינשא עפ"י ע"א והלכה וקלקלה חייבת אע"ג דלענין איסור אשת איש אין חילוק בין נישואין לבין אי קילקלה ועכ"ז אמרי' דהיתר האיסור דאשת איש גופי' צריך הוראת ב"ד בעצם וכל שלא הי' עלי' הוראת הב"ד אע"ג דמדינא אין בו איסור אשת איש ג"כ כיון דלענין איסור א"א אין חילוק בין נישאת לבין קילקלה ועכ"ז חייבת דההיתר שם צריך בעצם היתר ב"ד וכל שלא הי' עליו היתר ב"ד עדיין באיסור א"א עומד וכזה מצינו בכמה דוכתי דצריך הוראת ב"ד בעצם אף שהדין כך ואולם כאן לכאורה הוא נושא אחר ואין להאריך]

מערכת א-ה

כלל כ) אהדריה לאיסורא קמא. כבר האריך המל"מ ז"ל בקונטרס דרך מצותיך לקבץ המקומות המקוריות בענין אהדרי' לאיסורא קמא עש"ה וע"ע בחידושי הר"ן סנהדרין סוגיא דיהרג ואל יעבור דהביא ב' דעות אי בעבר אחד מג' עבירות דיהרג ואל יעבור אי מחויב מיתה וכרת העצמיים אשר לאלו העבירות עש"ה. ונראה פשוט דפלוגתא זאת תלוי' ג"כ בסברא אי אמרי' אהדרי' לאיסורא קמא או לא דהרי הלאוין והעונשין כולם נאמרו בתורה סתם וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם וקאי בסתימתו אכל התורה דא"צ למסור נפשו וא"כ באלו הג' עבירות דכתיבי בהו מקראות מיוחדים דחייב למסור עצמו וכדכתיב בכל נפשך אע"ז אפי' נוטל את נפשך א"כ אי לא אמרי' סברא דאהדרי' לאיסורא קמא עבר רק אעשה דובכל נפשך אי לא מסר עצמו אבל אינו מחויב עונש העצמיי אשר לע"ז משא"כ אי אמרי' סברא דאהדרי' כו' א"כ קרא דובכל נפשך נמי אהדר מסירת נפש בע"ז לגוף איסור ועונש ע"ז ושפיר מחויב מיתה [ואולם לענין ג"ע וש"ד נראה קצת דאפי' אי לא אמרי' אהדרי' כו' עכ"ז כיון דטעמא דש"ד משום דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי כו' ע"כ שפיר חייב דאין רשאי להציל עצמו בנפש חבירו וחשיב שפיר כשאר רוצח וא"כ ה"ה ג"ע דהקישתו תורה לש"ד בקרא דכי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה א"כ גם בג"ע נמי ראוי שיהי' מחויב עצם חיוב דג"ע ודו"ק ובאתי רק להעיר]

והנה ממ"ש התוס' והראשונים בכמה דוכתי דאם לא קידש השם היכא דמחויב כגון בפרהסיא והעובד כוכבים מתכוון להעביר על דת עבר רק אעשה דונקדשתי אי כו' אבל אין מחויב עונש העצמיי אשר לאותו העבירה מוכח לפי דרכנו זה דלא אמרי' סברא דאהדרי' לאיסורא קמא וכמובן ובאתי רק להעיר

ודע דלענין טעם כעיקר דנסתפקו ג"כ ז"ל אי הוא רק עשה בעלמא מפאת הלימוד מגיעולי מדין א"ד הוא רק גילוי מילתא דטעם כממש ואהדרי' לעצם הלאו ולקי אטעם כמו על ממש ע' תוס' ע"ז (דף ס"ז ע"א) ד"ה אמר בסה"ד דתלו זה בסברא דאהדרי' לאיסורא קמא ועש"ה בקונטרס דרך מצותיך מ"ש בזה הנה יש להעיר בזה עוד מתוס' מ"ק (דף ג' ע"ב) ד"ה יכול דאהא דאמר שם יכול ילקה על התוספת (תוספת שביעית) כתבו ז"ל וז"ל וא"ת מלקות מנ"ל והלא לא כתי' בתוספת לאו אלא עשה גרידא בחריש ובקציר תשבות איכא למימר דמבחריש ובקציר ילפי' דצריך תוספת כלומר שהשביעית מתחלת משנה הששית וכל דין שביעית יהי' לששית דהכי קאמר רחמנא דשביעית מתחלת קודם שנת שביעית וא"כ הוא כשביעית עכ"ל. ולפי"ז ה"ה די"ל בטכ"ע כן דרחמנא גילה רק בעשה הנ"ל דטעם חשוב כממש וא"כ ממילא יש בו גם מלקות ומיתה דממש וע"ע יומא (דף פ"א ע"א) דמצריך קרא לפטור בתוספת יוה"כ מעונש ואזהרה דעינוי ומלאכה ע"ש ומוכח ג"כ כתוס' מ"ק הנ"ל דלולי קרא ה"א דיש לתוספת דין עצם היום ובאתי רק להעיר

וע"ע בספרי נשוא עה"כ תער לא יעבור על ראשו וז"ל, אין לי אלא אלא תער תלש סיפסף וסיפר מנין שהוא לוקה את הארבעים ת"ל קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו מכל מקום דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר בתער תכתוב מדבר הא אם תלש וסיפסף וסיפר אינו לוקה את הארבעים עכ"ל וע' נזיר (דף ל"ט ע"ב) דהובא שם פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן הנ"ל בשינוי לגמרי ואולם לפי לשון הספרי הנ"ל נראה דפליגי בסברא דאהדרי' לאיסורא קמא דלאו דתער לא יעבור הרי הוא רק בתער ואולם העשה דקדוש יהי' גדל פרע הרי הוא שיהיה שם גידול שער וא"כ ממילא בכל אופן שמסיר השער ואפי' תלש סיפסף כו' נמי הרי עובר אעשה הנ"ל וע"כ ס"ל לר' יאשי' דהעשה אהדרי' לאיסורא קמא והוא רק גילוי מילתא בעלמא על הלאו דלא קאי דווקא אתער כ"א כל מיני העברות שער ואפי' תלש כו' הם בכללו ולכן על כולן לוקה את המ' ור' יונתן ס"ל דלא אמרי' אהדרי' כו' וע"כ בתלש כו' איכא רק עשה דקדוש הנ"ל אבל לא אהדרי' העשה לכלל הלאו וע"כ אין לוקה את המ' ודו"ק ונכון בס"ד ונמצינו למידין דר' יאשי' ס"ל סברא דאהדרי' כו' ור' יונתן לית לי' סברא דאהדרי' כו' ויש לפלפל בזה טובא ובאתי פה רק להעיר

ודע דעפ"י סברא דאהדרי' לאיסורא, קמא אמרתי להסביר דעת רש"י ברכות (ד' כ' ע"א) דטומאת מת מצוה הותרה לכהן לא דחוי' ולא נאמר כלל הלאו במקום מת מצוה והתוס' הקשו עליו דהא בכה"ת כולה אמרי' עדל"ת והוא רק דחוי' לא הותרה ומנ"ל לומר כאן דהותרה עש"ה ואמרתי להסביר דברי רש"י עפ"י המבואר בבכורות (ד' כ"ט ע"ב) דאין כהן מוזהר אשאר טומאות מלבד טומאת מת ע"ש וע' ר"ה (ד' ט"ז ע"ב) וא"כ נראה מזה היות טומאת מת יש לה ענין טומאה אשר איננו בשום דבר מן המטמאים כשרץ ונבילה וכדומה וענין הטומאה ההיא העודפת בטומאת מת על שאר הטומאות היא המחייבת איסור הטומאה ר"ל שיהי' אסור להטמא למת משא"כ בשאר הטומאות דאין הטומאה איסור וכמובן דאילו היתה עצם הטומאה בהטמאו ממת שוה לטומאה אשר הוא מקבל משאר המטמאים א"כ מדוע טומאת המת אסורה ושאר הטומאות מותרות הלא גם ע"י שאר הטומאות הוא נטמא ומחלל קדושת כהונה בשוה לטומאת מת ועל כרחך דיש בטומאת מת טומאה הבלתי נודע לנו ענינה אשר איננה בשאר הטומאות וטומאה ההיא דייקא היא המחללת קדושת כהונה מה שאין שאר הטומאות מחללים וע"כ מפאת הטומאה ההיא דייקא העודפת וישנה בטומאת מת על שאר המטמאים היא שנאסרה טומאת המת מה שלא נאסרו שום שאר המטמאים וכמובן ודו"ק היטב ולפי"ז הנה י"ל דכוונת רש"י במ"ש דבמקום מת מצוה לא נאמר איסור הטומאה כלל היא דהתורה ידעה היות ענין הטומאה העודף בטומאת מת על שאר המטמאים המחייב היות הטומאה איסור וכנ"ל ישנו לענין הטומאה ההיא רק בהטמאו למת שאינו מת מצוה משא"כ בהיות הטומאה למת מצוה אז אין שם כלל ענין הטומאה העודפת ההיא וע"כ שפיר אין הטומאה איסור כלל וכלל לא לבד היותה דחוי' רק שאין שם איסור כלל וכמו שאר טומאות דלא נאסרו לכהן דענין טומאה אשר ישנו במת עודף על שאר טומאות אשר הוא הגורם והמחייב איסור הטומאה איננו במת מצוה ומת מצוה אין מטמא ענין הטומאה הזאת וע"כ ממילא אין הטומאה איסור כלל ואולם הא גופא הא טעמא בעי דמנ"ל לומר כן דאין במת מצוה ענין הטומאה העודף במת על שאר הטומאות אשר הוא סבת איסור הטומאה דילמא יש באמת גם במת מצוה ענין הטומאה העודף ההוא ושפיר מת מצוה מטמא אותה הטומאה