בית האוצר חלק א עג

הוא סיבה לתולדה שממנו יצא והאח הוא חצי בשרו שהרי הם כאילו הם דבר אחד כמו שפירשו רבותינו ז"ל אצל ויאכל חצי בשרו והמקום המקבל את האדם יקרא האדם ג"כ על שמו והיא פירשה מכולם ר"ל מן הפועל אשר יש לכל דבר התייחסות וגם מן אשר היא חלק ממנו פירשה וגם מן המקבל שהוא המקום ולכל אחד יש התייחסות מיוחד וצירוף בפ"ע והיא פירשה מכולם עכ"ל כוונתו כי יש ג' יחוסים לאדם האב הוא למעלה ממנו וסבה לו והאח הוא השתוות לו וחלק ממנו והמקום הוא נוקבא דידי' ולכן הוא למטה ממנו כי הנוקבא מדריגתה למטה מן הדכר וזהו שכתב כי ייחוס המקום לאדם במה שהוא מקבל את האדם כי ייחוס זה הוא ייחוס הנוקבא אל הדכר וכמו שרמזנו תחלת דברינו ונזכרתי עוד ש"ס ע"ז (דף י"ז ע"ב) מ"ט קרו לך רבי א"ל רבן של תרסיים (גרדיים) אני אייתו לי' תרי קיבורי אמרו לי' הי דשתיא והי דערבא (הגד איזה של שתי ואיזה של ערב) איתרחיש לי' ניסא אתיא זיבוריתא אותיבא על דשתיא אתאי זיבורא ויתיב על דערבא אמר להו האי דשתיא והאי דערבא וברש"י זכר ישב על דערבא ונקיבה על דשתיא והבין שהוא נס הנעשה לו שהשתי מקבל ערב כנקיבה המקבלת זכר עכ"ל

וע"ע גיטין (דף נ"ב ע"א) מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי כו' וכן הוא ביומא (דף י"ג ע"א) ובכמה דוכתי ביתו זו אשתו וע' פדר"א פרק כ"א נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוד אלא שהיתה תאומתו יפה בנשים אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו שנא' ויהי בהיותם בשדה זו אשה שנמשלה לשדה כו' וכן הוא ג"כ כוונת הב"ר על הכתוב הנ"ל ויהי בהיותם בשדה ע"ש דאמר זו חוה כו' זו תאומה כו' היינו דדריש בשדה אאשה שנמשלה כשדה וע"ע ב"ר פרשה ס"ג עה"כ ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ע"ש בפירש"י וע' ילקוט ישעי' רמז של"ג ותוס' כתובות (דף ב' ע"ב) ד"ה מציא אמרה לי' נסתחפה שדהו ובש"ס ב"ב (דף ט"ז ע"ב) בא על נערה מאורסה כתיב הכא ויבוא עשו מן השדה וכתיב התם כי בשדה מצאה] ומבואר איפוא דאשה מכונה בית ושדה ונראה דזה ג"כ מפאת היות הבית והשדה גם הם נוקבין דאדם וכנ"ל וע"כ גם האשה שהיא הנוקבא ממש נמשלת בבית ושדה וה"ז כהך דסוטה (דף ב' ע"א) דמייתינא לעיל דאמר מ' יום כו' בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלונית לפלוני הרי דחשב דייקא אלו הג' דברים אשה בית ושדה וזה מורה על היות להם ייחוס אחד וזהו כהך דמייתינא דאשה עצמה נמשלת בבית ושדה וכ"ז מטעם הנ"ל דבית ושדה גם הם לנוקבין דאדם יוחשבו וכאמור וע"ע סוטה (דף מ"ד ע"א) ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה ד"א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה כו' וג' דברים אלה הם ג"כ ג' נוקבין דאדם הנ"ל דאשה היא נוקבא ממש ובית היא ג"כ נוקבא דידי' וכנ"ל וכן כרם הוא ג"כ נוקבא דידי' כמו שדה וכנ"ל וע"ע ברכות (דף נ"ז ע"ב) ג"ד מרחיבין דעתו כו' אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים ואלו הג"ד הם ג"כ ענין נוקבא דאשה היא נוק' ממש והדירה שהיא הבית היא ג"כ נוקבא דידי' וכנ"ל וכן כלים מצינו דאשה נקראת כלי וכמבואר בסנהדרין (דף כ"ב ע"ב) אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי [וע"ע דוגמת הך דברכות בכתובות (דף ס"ז ע"ב) יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה כו' הרי דחשב ג"כ אלו הג"ד יחד בית דהוא הדירה וכלים ואשה] וע"ע. בס' הקנה דהביא הך דב"מ (דף נ"ט ע"א) חתכו חוליות ונתן חול כו' ר"א מטהר וחכמים מטמאים כו' אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו כו' ופי' ז"ל דטעמא דר"א דמטהר משום דלא חשיב לי' כלי וע"כ עקירת החרוב מן המקום ג"כ מורה ע"ז כי המקום של הדבר הוא בחי' כלי והעקירה מן המקום עניינו ענין ביטול כלי וז"ל הקנה ואמר חרוב יוכיח ונעקר ממקומו והנה הראה שאינו כלי שמקומו הי' כלי המכילו ונעקר משם עכ"ל הקדוש וזה מתאים עם המכוון שלנו דהמקום הוא בחי' נוקבא וע"כ נקרא ג"כ כלי וכמו שהאשה נקראת כלי כטעם אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי וכנ"ל

וע"ע רעיא מהימנא תצא (רע"ה ב') וענשו אותו מאה כסף וגו' פקודא דא לדון בדין מוציא שם רע כו' ולאו כל שם רע שקול דמרגלים דאפיקו שום ביש על ארעא אתענשו בגינה ומיתו ולא זכו לה ואתתא קרקע איהי בארעא כמה דאוקמוה אסתר קרקע עולם היתה כו' עכ"ל. ויש גם בזה רמז לדברי הגר"א ז"ל דאדמה היא נוקבא דאדם וכמובן ודברי הרע"מ מתאימים עם דברי הגמ' יבמות (דף ס"ג ע"א) שהבאנו למעלה כל אדם שאין לו אשה אינו אדם כו' כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם כו' הרי כאן ייחוס ודמיון קרקע לאשה וכן ברע"מ הנ"ל אמרו ואתתא קרקע איהי בארעא כו'

כלל טו) אדם. כתבו בעלי הרמז כי אתוון דם דשם אדם הם מורים על החומריות שבו שממנו בא המיתה ר"ל וע"כ י"פ דם הוא מ"ת וע"י התגברות הצורה על החומר אשר הצורה נרמזת באות א' דאדם כי הנפש הוא חלק אלקי ממעל אלופו של עולם ית"ש [וכדרשת חכז"ל על ונרגן מפריד אלוף שהפריד אלופו של עולם ית"ש וכמבואר בב"ר פרשה כ' וע"ע בב"ר פרשה א' אומרים לבי"ת מי בראך והוא מראה בעוקצו שלאחריו ד' שמו היינו דאות א' שלפני הב' מורה על הקב"ה וכמבואר במ"כ] נעשה מדם אדם וממת אמת דאמת הוא קיום היפוך המיתה וע"כ יעקב דכתיב בי' תתן אמת ליעקב אז"ל יעקב אבינו לא מת וע' סנהדרין (דף צ"ז ע"א) דאתרא דקושטא שמי' ולא דיברו שקר לא מת שם אדם בלא זמנו ע"ש עכת"ד ז"ל ונראה להוסיף דאדם חלוק לב' דברים הראש והגוף [וזה מתאים עם דברי בעלי הרמז הנ"ל כי הגוף הוא החומר ובראש הוא משכן הצורה נפש המשכלת כנודע] ע' סנהדרין (דף ל"ח ע"ב) אדם ראשו מא"י וגופו מבבל הרי דהאדם חלוק בבחי' הראש והגוף שלו וע"כ אתוון דם הם לעומת הגוף דהוא החומר ואות א' דהוא בראש תיבת אדם רומזת לעומת הראש שלו וע"כ אמרו בזבחים (דף ס"ו ע"א) ת"ר עולה אעפ"י שמיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף ת"ל הוא מאי תלמודא אמר רבינא מסתברא רוב דמים בגוף שכיחי וע"כ גם באדם אתוון דם הם לעומת הגוף ואות הא' לעומת הראש וכנ"ל

כלל טז) אדם הראשון קיים התורה עד שלא ניתנה. כן מוכח מח"א למהרש"א עירובין (ד' י"ח ע"ב) ד"ה בנידוי דאהא דאמר התם שאדה"ר פירש מן האשה כ' ז"ל וז"ל למסקנא ניחא שפירש מאשתו לפי שהי' בנידוי ומנודה אסור בתשמיש המטה כו' עכ"ל ויש לדחות ולומר דכיון דאדה"ר נתנדה בפירוש מן המקום ית' ע"כ עצם ענין הנידוי כולל תחתיו כל פרטי דיני הנידוי דענין הנידוי בכלליות הנה הוא רק פרטי דיניו וענייני הריחוק שצריך להיות מרוחק וע"כ מה שנתנדה מן המקום ית' הוי כאילו אסר אותו המקום ית' בפירוש בדברים שהמנודה אסור בהם **([בימים הקדמונים שהיה נוהג ענין הנידוי])** ודו"ק

ואולם גוף מה שהוקשה למהרש"א דמדוע פירש מן האשה הרי הוא קושי' רק אי נימא דקיים תורה עד שלא ניתנה דהא פ"ו אינ' ממצות ב"נ ואפי' לדעת התוס' חגיגה (ד' ב' ע"ב) ד"ה לא דב"נ מצווה אפ"ו מ"מ הא כבר קיים מצות פ"ו זולת למ"ד ביבמות (ד' ס"ב ע"א) דבעי' ב' זכרים וב' נקיבות ולמ"ד שם דמתו לא קיים פ"ו א"כ ה"נ לא קיים פ"ו כיון שמת הבל ונשאר רק זכר אחד אבל לפי ההלכה דפ"ו די בזכר ונקיבה הרי כבר קיים מצות פ"ו וא"ל דהוקשה לו מחיובא דבבוקר זרע את זרעך וגו' דז"א דהאי חיובא וודאי לאו ממצות ב"נ הוא רק ממצות ישראל ואולם י"ל דהוקשה לו מהא דאמר בעירובין שם דע"י שפירש מאשה הוליד שידין כו' מש"ז דחזא לאונסי' וא"כ כיון דבא לידי השחתת זרע ע"י הפרישה שפיר קשיא מדוע פירש דהשחתת זרע הוא חטא גם בב"נ מדנתחייבו ער ואונן מיתה עליהם וע' נדה (ד' י"ג ע"א) דהוא כאילו שופך דמים ולכן י"ל דנוהג בב"נ מפאת אביזריהו דשפיכות דמים דהוא אחד מז' מצות ב"נ ע' סנהדרין (ד' ע"ד ע"ב) דז'