בית האוצר חלק א עב

שייך שם אדם בל' חכמים היכא דקאי אאשה לחוד וצ"ל דלשון חכמים שונה בזה מלשון תורה דבל' תורה הא שייך שפיר גם אאשה לחוד וכנ"ל ואולם יש להביא ראיה לכאורה דגם בל' חכמים שייך שם אדם אאשה לחוד וזה ממשנה שבת (דף ס"ה ע"א) ערביות יוצאות רעולות (נשים ישראליות שבערב יוצאות מעוטפות ראשן ופניהם חוץ מן העינים והיינו הרעלות דכתיב גבי תכשיטי נשים בישעי' ג') ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה והנה שם (דף ס"ב ע"א) מבואר במשנה לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם כו' ובגמ' שם אמר עולא וחילופיהן באיש (דבאיש הוי טבעת שיש עלי' חותם תכשיט דדרכו בכך) אלמא קסבר עולא כל מידי דחזי לאיש לא חזי לאשה ומידי דחזי לאשה לא חזי לאיש מתיב ר' יוסף הרועים יוצאין בשקין ולא הרועים בלבד אמרו אלא כל אדם (אלמא אע"ג דלא רגילי בי' מגו דלגבי האי תכשיט לגבי האי נמי תכשיט הוא) אלא שדרכן של הרועים לצאת בשקין אלא א"ר יוסף קסבר עולא נשים עם בפ"ע הן כו' ולפי"ז נראה דגם הך דערביות יוצאות רעולות כו' וכל אדם היינו רק בנשים כיון דהרגילות הוא רק בנשים ערביות אלא דאמרי' מגו דגבי האי כו' א"כ הא מאשה לאיש לא אמרי' האי מגו כיון דנשים עם בפ"ע הן וא"כ האי וכל אדם אנשים לחוד הוא דקאי וכ"ה ברמב"ם וטוש"ע דין זה רק בנשים לחוד וא"כ מבואר דגם בלשון חכמים מצינו שם אדם אנשים לחוד ובאתי רק להעיר

כלל יד) אדם. בס' יד אליהו להגר"א ז"ל ברכות (דף ו' ע"ב) כ' אהא דכל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו וז"ל ענין הקביעות מקום כי יש לאדם ב' נשים האשה והבית שהוא מקום כי האדם והאשה הם דכורא ועיקר הנוקבא הוא המקום וכן הארץ כי ע"כ נקראת אדמה שהיא נוקבא על משקל חכמה מן חכם (כצ"ל ומ"ש בנדפס תיבת חכמה תחת תיבת חכם הוא טעות דמוכח) כו' עכ"ל ז"ל הנה כ' ז"ל כי אדם הוא דכר דאדמה כי יש אל האדמה ייחוס לעומת האדם כייחוס הנקיבה אל הזכר וכמה דברים מצינו מתייחסים ייחוס זכר ונקיבה כמו החומר והצורה שכינו הפילסופים הראשונים עוד את החומר בשם נקיבה ואת הצורה בשם זכר כמבואר במורה ח"א וכן כל משפיע ומקבל יכונו בזכר ונקיבה וכנודע ומצינו גם בכלים ענין זכרות ונקבות ע' סוכה (דף י"ב ע"ב) סיככה בחצין זכרים כשיר' בנקיבות פסולה כו' ע"ש וע"כ כ' הגר"א ז"ל ג"כ כזה כי האדמה והמקום של האדם שהם המקבלים את האדם והנושאים אותו הם נוקבין דילי' ועל שם זה נקראת אדמה על משקל חכמה מן חכם דכמו דמן חכם זכר יאמר על הנקיבה חכמה כן מן אדם זכר יהי' שם הנוקבא דידי' אדמה וכנודע דהה"א לבסוף הוא סי' הנקיבה והנה אם כי מובן וודאי כי דברי הגר"א ז"ל להם מכוון ושורש בחכמת האמת אולם עכ"ז אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם שטחיות הדברים אמיתית ולכן אנחנו פה נקח הדברים כפי שטחיותן ונביא להם ראיות מדברי חכז"ל כדרכנו בעזה"י וזה יצא ראשונה מש"ס יבמות (דף ס"ג ע"א) א"ר אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקיבה בראם ויקרא את שמם אדם ואר"א כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם כו' ולפי דברי הגר"א ז"ל הנה שתי המאמרים הסמוכים האלה ענין אחד להם כי הקרקע הנה היא עצמה בחי' נוקבא של האדם ולכן כמו שכל אדם שאין לו אשה אינו אדם כו' כן כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם וע"ע סוטה (דף ב' ע"א) מ' יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלונית לפלוני כו' וצריך להבין מדוע מכריז רק על אלו ג' דברים ולהנ"ל הנה ג' הדברים האלה עניינם אחד כי הבית והשדה הם ג"כ נוקבין וכל' הגר"א ז"ל כי יש לאדם ב' נשים האשה והבית כו' וכן השדה היא ג"כ נוקבא דאדמה היא נוקבא דאדם וכנ"ל ומפאת זה כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם וכנ"ל

וע"ע סנהדרין (דף כ"ו ע"א) טלטולא דגברא קשיא מדאיתתא שנאמר הנה ד' מטלטלך טלטלה גבר ע"ש בח"א למהרש"א שנתקשה בהבנת טעם הדבר ועפ"י הנ"ל י"ל דנהי דכ' הגר"א ז"ל כי האדם והאשה הם דכורא והמקום שלהם היא הנוקבא עכ"ז מובן מאיליו כי יותר יתייחס המקום ייחוס הנקיבה אל האיש מאשר יתייחס ייחוס הנקיבה אל האשה כי האשה רק בערך המקום היא דכורא אבל בעצמותה גם היא נקיבה משא"כ האיש אשר הוא בעצמותו זכר לכן המקום שעניינו נוקבא הנה הוא מקביל לו ממש הקבלת הנוקבא לדכורא ולכן יתאחד האדם יותר עם מקומו הקבוע לו מאשר תתאחד האשה עם המקום וכמובן כי בהיות המקום ממש נוקבא דאיש לכן יתאחדו יחד כענין אחדות והתאמות דו"נ וכמובן [ועוד ראי' לזה כי המקום הוא יותר נוקבא דאיש מדאשה שהרי מתבאר מדברי הגר"א ז"ל כי המקום ואדמה עניינם אחד היותם נוקבא דאדם ושמפאת זה נקראת אדמה ע"מ חכמה מן חכם וע"כ האיש אשר יש לו ביותר השם אדם לכן ג"כ אדמה היא ביותר נוקבא דילי' משא"כ אשה אשר אין לה כל כך השם אדם כמו לאיש וכמו שהבאתי בכלל (הקדום) דברי הקהלת יעקב. דאדם בל' חכמים אין אשה בכלל כמה פעמים ע"ש וכן הבאתי מדרש שוחר טוב מזמור א' וז"ל וזאת תורת האדם זאת שכתבת בתורתך לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ד' לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד עכ"ל עש"ה כל דברי המדרש הרי דאין לאשה שם אדם כמו אל האיש וע"כ ממילא אין האדמה כ"כ מתייחסת היותה נוקבא דידה כאשר היא נוקבא דאיש] ולכן שפיר טלטולא דגברא קשה מדאיתתא כי האיש הגולה ומטולטל ואין לו מקום קבוע הנה חסר לו בזה נוקבא דילי' יותר מאשר תחסר האשה כי האשה אין המקום נוקבא דילה כ"כ ואינה מתאחדת עמו כ"כ כמו האיש וכנ"ל ולכן שפיר טלטולא דגברא קשיא טפי וכמובן ודו"ק כי נכון הוא בס"ד

וע"ע סנהדרין (דף ל"ז ע"ב) א"ר יהודה ברי' דר' חייא גלות מכפרת עון מחצה כו' וצריך להבין הטעם מדוע מכפר מחצה דייקא ואולם עפ"י דברינו הנ"ל מובן לנכון בס"ד כי בהיות המקום נוקבא דאדם וכשהאדם מטולטל וגולה ואין לו מקום קבוע הנה הוא חסר איפוא נוקבא דילי' וכנ"ל ומבואר בזוהר אחרי דדכר בלא נוקבא נקרא פלג גופא וא"כ הוא חסר איפוא חצי הגוף ולכן לעומת זה מדה כנגד מדה מתכפר לו ג"כ ע"י הגלות עון מחצה ודו"ק ונכון בס"ד

עוד יובן עפי"ז גמ' עירובין (דף ס"ב ע"א) דדירת עובד כוכבים לאו שמי' דירה (ואינו אוסר על שאר הדיורין בחצר זולת מטעמא דשמא ילמוד ממעשיו ע"ש) וזה דרק ישראל דנקראים אדם וא"כ אדמה היא נוקבא דידהו וכנ"ל דאדמה נוקבא דאדם וע"כ הם מתייחסים ומתחברים אל המקום והבית בחי' חיבור דדו"נ ולכן תתייחס להם ביותר הדירה שלהם משא"כ עובדי כוכבים דאין קרוים אדם הנה אין האדמה נוקבא דידהו ולכן אין להם חיבור תוכיי ופנימי אל המקום והבית והדירה שלהם ולכן דירת עכו"ם לאו שמי' דירה ואינה חשובה לאסור על שאר הדיורין ודו"ק כי גם זה נכון בס"ד

ודע דגמ' יבמות הנ"ל דכל אדם שאין לו קרקע אינו אדם מכוונת גם בב"ר פרשה כ"א וז"ל על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב א"ר הונא הרי שקנה שדה וקנה כרם קרוי איש וקרוי אדם ונקרא עצל מה הנאה לו עכ"ל הכוונה דאם קנה שדה וכרם וקרוי איש ואדם ע"י כן ואם הוא עצל מלעבוד בהן וקרוי גם עצל אזי מה הנאה לו ממה שיש לו שדה וכרם ונקרא עבורם איש ואדם וז"פ ומוכח מזה דכמו שהאדם מקבל שם אדם ע"י היות לו קרקע כן מקבל ג"כ עי"ז שם איש ונראה הכוונה ג"כ דהמדרש מפרש תיבת איש דכאן מל' אישות היינו בעל כמו איש נעמי וע"כ בהיות הקרקע בחי' נוקבא דאדם וכנ"ל ע"כ נקרא ע"י הקרקע איש ואולי זה ג"כ טעם נח איש האדמה וע"ש ברש"י וברמב"ן וברא"ם שהאריכו ז"ל ולפי הנ"ל הנה גם איש האדמה הנ"ל הוא מלשון אישות כמו איש נעמי עש"ה ותבין דברינו

וע"ע בס' גור ארי' עה"ת תולדות פרשה כ"ה פסוק כ' ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן וגו' וברש"י להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם עכ"ל ובג"א וז"ל כי הג' אלו יש לאדם ייחוס והצטרפות כי האב