בית האוצר חלק א עא

בכור ומ"ס לגרועי קאתי דדי בכל דהו ע"ש וגם כאן י"ל דפליגי בהנ"ל וכמובן ובאתי רק להעיר

והנה יש להביא עוד ראי' דמלאך לא מקרי אדם מדברי הספרא ויקרא פרק ב' ברייתא י"ב ר"ע אומר כי לא יראני האדם וחי אף חיות הקודש הנושאות את כסא הכבוד אינן רואות את הכבוד א"ר שמעון איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו כי לא יראני האדם וחי אף מלאכים שחיים חיי העולם אינן רואין את הכבוד עכ"ל ומבואר דדייק לחיות ומלאכים ממלת וחי וא"כ מוכח דלא מקרי אדם דאל"כ תיפוק להו מכי לא יראני האדם לחוד [ולפמ"ש למעלה דאע"ג דמלאכים קרוין אדם עכ"ז אין קרוין האדם אין ראי'] ואולם בפי' הראב"ד על הסיפרא שם כ' וז"ל א"ר שמעון בן עזאי איני כמשיב כו' הוצרך לומר מפני שנראה כחולק על דברי ר"ע שהוא הי' דורש מן חיות והוא דורש מן חיים וקאמר איני כמשיב על דבריו כלומר איני סותר את דבריו אלא מוסיף אני עליו שאף שיש להם תואר אדם אין רואין אותו עכ"ל ודבריו מקושי ההבנה דמה זה שכ' שאף שיש להם כו' אדרבה הואיל ויש להם תואר אדם יש לנו לומר טפי דאין רואין אותו משום דחשיבי אדם וקאי עלייהו קרא דכי לא יראני האדם ונראה דיש להגיה בדברי הראב"ד וצ"ל שאין תחת שיש וה"ק שאף מלאכים שאין להם תואר אדם אין רואין אותו ועכ"פ מוכח בכוונת הראב"ד דחיות דכתי' בהו ודמות פניהם פני אדם ודמות אדם להנה קרוין אדם והם בכלל כי לא יראני האדם ואין צריכין מש"ה ללימוד מתיבת וחי ובאתי רק להעיר

כלל יג) אדם ע' ס' קהלת יעקב חלק לשון חכמים נסתפק קצת אי שם אדם בל' חכמים קאי גם על נשים ע"ש דהביא כמה דוכתי בשם אדם דל' חכמים דקאי רק אגברי [ויש להוסיף עוד גמ' ברכות (דף ס"א ע"א) לא יהלך אדם אחורי אשה כו' ועוד שם (דף כ' ע"ב) וסוכה (דף ל"ח ע"א) תבוא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו ובכתובות (דף ע"ד ע"ב) אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ובקידושין (דף פ' ע"ב) לא יתייחד אדם עם שתי נשים ובגיטין (דף ע"ח ע"א) לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה וכהנה רבות עוד] ובל' תורה פשיטא לי' דקאי גם אאשה דכתיב זכר ונקיבה בראם ויקרא את שמם אדם ולא עוד אלא דקאי לפעמים אאשה לחוד דבפ' מדין כתיב שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה וכן מן האדם ומן הבקר וכן כתוב עוד שם אדם כמה פעמים באותה פרשה וכולן על הנשים קאי שהרי הרגו כל זכר וכן כתוב שם בפרשה עוד ונפש אדם מן הנשים עכ"ל והנה הא דאשה קרוי' אדם כבר מבואר בתוס' ערכין (דף ג' ע"א) ד"ה והצרוע עם זאת הראי' עצמה מקרא דונפש אדם וז"ל התוס' שם ויש להקשות אמאי לא נפקא לן אשה מאדם דמשמע אשה כו' דכתיב ונפש אדם עכ"ל וע"ע בקהלת יעקב שם שהביא ראיה דאשה בכלל אדם וז"ל גם גבי נגעים כתיב אדם כי יהיה בעור בשרו וכמו כן אדם כי ימות באהל ולא אצטריך קרא לרבויינהו וכמו שכתבנו בחלק הקדום בלשון תורה עכ"ל והנה זה החלק הקדום אשר חיבר ז"ל בלשון תורה לא זכותיו לראותו ועל הראי' מנגעים הנ"ל יש לתמוה דבנגעים איפא באמת ריבויא אנשים מתיבת והצרוע בכריתות (דף ח' ע"ב) ובערכין שם (דף ג' ע"א) ואדרבה התוס' דערכין שם הקשו באמת דל"ל ריבויא דוהצרוע הא איכא למילפינהו מאדם וכנ"ל וע' כלל (ח' אות ח') תמהתי כעין זה על האוה"ח (ויקרא פרשה י"ג פסוק ב') ואולי כוונת הקהלת יעקב דבנגעים נמי איצטריך ריבויא רק משום דכתיב איש בפרשה ע"ש בגמ' ומוכח דאי לאו איש אזי תיבת אדם כולל גם נשים

וע"ע בב"ר פרשה כ"א על שדה איש עצל עברתי זה אדה"ר ועל כרם אדם חסר לב זו חוה א"ר הונא היכן מצינו שנקראת חוה אדם כתפארת אדם לשבת בית עכ"ל ונראה הכוונה דאשה דרכה ותפארתה לשבת בית ולא לצאת החוץ כטעם כל כבודה בת מלך פנימה וביבמות (דף ע"ז ע"א) יליף לי' נמי מויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל והא דדריש לי' אחוה דייקא אע"ג דכל אשה דרכה לשבת בית היינו משום דסיפא דקרא והנה עלה כלו קמשונים מוכח דקאי אאדם וחוה שנענשו בגזירת קוץ ודהדר תצמיח לך וכמו שדורש שם להלן במדרש ומה"ט נמי דריש שדה איש עצל אאדה"ר אע"ג דכל אדם קרוי איש א"נ דכיון דסתם הכתוב ולא פירש על איזה איש ואשה קאי ע"כ יש לפרש הסתימות דקאי אאדם וחוה דהם איש ואשה הראשונים שבעולם ועכ"פ מפורש במדרש זה דתיבת אדם קאי גם אאשה לבד וכדמפרש על כרם אדם וכן כתפארת אדם אאשה לבד וכאמור

ואולם ראה זה מצאתי במדרש שוחר טוב מזמור א' וז"ל ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק (דהע"ה אמר כן בשמואל ב' ז') שהייתי רחוק (שבא מרות המואבי') ונתקרבתי וזאת תורת האדם זאת שכתבת בתורתך לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד עכ"ל ומבואר דתיבת אדם סתם לא קאי אאשה וצע"ג ואולי יש חילוק בין אדם להאדם דהאדם בה"א הידיעה מורה על האדם הנגלה והנודע וע"כ לא קאי אאשה דדרכה להעלים עצמה ולשבת בית וכנ"ל ואולם בפ' מדין הנ"ל נמי הא כתיב גם תיבת האדם וקאי על נשים וכנ"ל ואמנם י"ל דמפרשת מדין אין ראיה כ"כ דכיון דכתיב שם דהרגו כל זכר ע"כ שפיר כ' קרא האדם כיון דבהכרח נדע דקאי אנשים משא"כ בעלמא היכא דמצינן למיפרש אגברי שפיר מפרשי' אגברי ולא קאי אנשים ועמ"ש דוגמת זה כלל ט' אות א' ויש ליישב עוד באופן אחר ועכ"פ הרווחנו בזה דלא תיקשי מקרא דזכר ונקיבה בראם ויקרא את שמם אדם דשאני הכא דכתיב האדם וכנ"ל

ודע דעפ"י דברינו הנ"ל דהאדם קאי אאדם הנגלה וע"כ ממעט נשים יש להבין ג"כ טעם התוס' יבמות (דף פ"א ע"א) דאע"ג דעובדי כוכבים אין קרוים אדם עכ"ז האדם בה"א נקראים וכבר כתבתי הסברת דבריהם עפד"ז דהאדם קאי אאדם הנגלה וע"כ קאי אגוף הנגלה לא אנפש ולכן קאי אעכו"ם בכלל (ז' אות א') עש"ה וכעת נלענ"ד עוד פשוט טפי דכיון דהעכו"ם עניינם הגילוי וכמו שכתבתי בכלל (א' אות א') והבאתי ראיה מש"ס חולין (דף קל"ג ע"ב) סתם עכו"ם מיפעא פעי וע"ש שהבאתי שם עוד איזה ראיות לזה ושכן מבואר בגור ארי' עה"ת וס' הנתיבות שלו עש"ה. וע"כ שפיר תיבת האדם דקאי אאדם הנגלה קאי אעכו"ם שעניינם הגילוי וז"פ

עי"ל בכוונת מדרש שוח"ט הנ"ל דדריש האדם העיקר שבאדם היינו הזכרים שהנקיבה היא תמיד טפילה אל הזכר והוא דוגמת דרש הגמ' קידושין (דף כ"א ע"ב) הירך המיומנת שבירך וכן המרצע המיוחד שבמרצעין ובב"ק (דף קי"א ע"א) העולה עולה ראשונה וכהנה רבות ולפ"ז הדרש ג"כ הוא מדהוי מצי למיכתב אדם וכתיב האדם אבל שם אדם סתם קאי שפיר גם אנשים ובאתי רק להעיר

וע"ע ברש"י עה"ת שמות פרשה כ"א פסוק י"ב מכה איש ומת וגו' הכה את האשה ואת הקטן מנין ת"ל כי יכה כל נפש אדם אפי' קטן ואפי' אשה וע"ע ברא"ם שם פסוק ט"ו בשם הת"כ עה"כ מכה אדם יומת אם א"ע למכה אדם דעלמא דהכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת תנהו ענין למכה אביו או אמו דאפי' הכה אחד מהן חייב מיתה דשם אדם אחד במשמע [ודרשא זו אתיא למ"ד דבעי' או לחלק ולא נפיק אחד מהן מקרא דמכה אביו ואמו] עכ"ל ומבואר דאשה קרוי' אדם וע"ע פדר"א פרק כ"א ר' צדוק אומר נכנסה קנאה ושנאה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים אמר אני אהרוג את הבל אחי ואקח את אשתו שנא' ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ואין בשדה אלא אשה שנמשלה כשדה שנא' כי האדם עץ השדה עכ"ל ומוכח דהפדר"א מפרש להאי כי האדם עץ השדה דקאי אאשה דנמשלה לשדה [ודרש הזה צריך ביאור ואכ"מ] ומבואר דאשה נקראת גם האדם וכ"ה פשוט בכל דוכתי ודברי המדרש שוח"ט הנ"ל דמוכחי לכאורה איפכא צ"ע ובאתי רק להעיר

והנה נזכרתי עוד דברי התוס' ע"ז (ד' כ"ט ע"א) ד"ה המסתפר דכתבו וז"ל משמע (מתוספתא וירושלמי שהביאו שם) שאסור לאיש לראות במראה ונראה כי הטעם משום לא ילבש גבר כו' והא דתניא בפרק שואל (דף קמ"ט ע"א) אין רואין במראה בשבת ומפרש בגמ' במראה של מתכת מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות ומשמע דוקא בשבת הא בחול שרי התם באשה איירי ואדם (דאמר) לאו דוקא דאיש אסור בכל ענין עכ"ל ומוכח מדברי התוס' דלא