בית האוצר חלק א ע

קולטת אלא אדם והוא מלאך ומוכח דמלאך אינו בכלל אדם ואילו בירושלמי אמר דמלאכים איתנהו בכלל וכל אדם לא יהי' באהל מועד ולפי הנ"ל י"ל דהנה בעל המאמר במכות שם הוא ריש לקיש ע"ש וע"כ ר"ל לטעמי' דהוא הוא עיקר בעל האי סברא דהואיל ואישתרי אישתרי ע' זבחים (דף ל"ב ע"ב) אמר עולא אמר ר"ל טמא שהכניס ידו לפנים לוקה כו' ביאה במקצת שמה ביאה ופריך עלה מהא דתני' מצורע שחל שמיני שלו בערב הפסח וראה קרי בו ביום וטבל אמרו חכמים אעפ"י שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס כו' ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכא מעייל ידי' לבהונות ומשני שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו עכ"ל הגמ' וא"כ כיון דס"ל לר"ל סברא דהואיל ואישתרי כו' א"כ תיקשי קושית המדרש דנימא הואיל ואישתרי כו' וראוי שיהי' כל אדם מותר בכניסה לאוהל מועד הואיל ואישתרי כניסת הכ"ג דהוא ג"כ אדם וצריך לתרץ כתי' המדרש דהכ"ג בשעת כניסה הוא כמלאך וכנ"ל וא"כ תו ההכרח לומר דמלאך ליתי' בכלל הלאו דוכל אדם לא יהי' באוהל מועד וא"כ מלאך לא איקרי אדם וע"כ ר"ל לטעמי' שפיר ס"ל דמלאך לא איקרי אדם משא"כ הירושלמי הנ"ל י"ל דלית לי' סברא דהואיל ואישתרי כו' דיש פלוגתא בזה ע' תוס' יבמות (דף ח' ע"א) ד"ה רבא וש"ס קידושין (דף כ"א ע"ב) וא"כ לא קשה קושית המדרש וא"צ לתירוצו של המדרש וע"כ שפיר ס"ל לירושלמי דגם מלאך הוא בכלל וכל אדם לא יהי' וכו'

ולפ"ז הנה צ"ל דנחלקו בזה הירושלמי והבבלי דסתמא דבבלי יבמות (ד' ז' ע"ב) ס"ל סברא דהואיל ואישתרי כו' ע"ש דסתמא דגמ' אמר דאיצטריך עלי' דאי לא"ה ה"א דהואיל ואישתרי כו' ויתיישב לפי"ז גם מה שהקשתי למעלה מדברי האבות דר' נתן (פ"ט) דאמר ומשה הי' עניו מאוד מכל האדם וגו' מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת ולהנ"ל הנה סברת האבות דר' נתן מתאמת עם דעת הבבלי ע' גיטין (דף ס"ה ע"ב) דר' נתן בבלאה הוא וע"ע ב"ב (ד' קל"א ע"א) ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי וע"כ שפיר ס"ל דמלאך אינו בכלל אדם דלפי סברת הבבלי דאמרי' הואיל ואישתרי כו' א"כ שוב הרי יש הכרח לומר דמלאך אינו בכלל אדם וכקושית המדרש ותירוצו הנ"ל ויש לפלפל בזה הרבה עוד אלא שאין להאריך כ"כ

והנה דעת המ"כ הנ"ל דהירושלמי מחולק בזה עם המדרש אי מלאך הוא בכלל אדם הנה עיינתי שנית בירושלמי וראיתי דבירושלמי בב' המקומות המובאות למעלה אמר בעון קומי ר' אבוה והכתי' וכל אדם לא יהי' וגו' אפי' אותם שכתוב בהם ודמות פניהם וגו' והנה גם במדרש הנ"ל הבעל מאמר הוא ר' אבוה וכנ"ל וא"כ תיקשי מדר' אבוה אדר' אבוה וע"ש במ"כ דמוכח כוונתו דהדר בי' ר' אבוה ע"ש והא דלא הובא בירושלמי דעתו שלאחר חזרה י"ל כדרכנו הנ"ל דהירושלמי לית לי' סברא דהואיל ואישתרי כו' ולכן אין הכרח לסברת ר' אבוה דאחר חזרה ולכן הובא שם רק סברתו דקודם חזרה והנה י"ל עוד דר' אבוה גופי' ס"ל דמלאך אינו בכלל אדם ובני הישיבה הירושלמיים דבעון קומי ר' אבוה הוא דס"ל דמלאך הוא בכלל אדם ותשובת ר' אבוה להם בירושלמי שם י"ל דלטעמייהו השיב להו [ואולם לשון הירושלמי ביומא פ"ה ה"ב אני אומר הקב"ה הי' מוכח קצת דר' אבוה גופי' נמי הוצרך לשינויא דידי'] ועי"ל דהירושלמי והמדרש נחלקו בזה אליבא דר' אבוה באמת דהירושלמי ס"ל אליבא דר' אבוה דמלאך הוא בכלל אדם והמדרש ס"ל אליבא דר' אבוה איפכא

והנה בסברת פלוגתת המדרש והירושלמי הנ"ל י"ל עוד דפליגי בפלוגתא דרבא ואביי זבחים (דף ל"ב ע"ב) שם אי אמרי' הואיל ואישתרי אישתרי או אמרי' הואיל ואידחי אידחי ע"ש וה"נ י"ל דהמדרש ס"ל דאמרי' הואיל ואישתרי כו' וע"כ שפיר קשיא לי' וכ"ג לאו אדם הי' והוכרח לתרץ כנ"ל והירושלמי ס"ל דאמרי' רק הואיל ואידחי כו' ולא הואיל ואישתרי וע"כ לא ק' קושית המדרש כיון דכאן כניסת הכ"ג הוא היתר גמור לא אידחי וכמובן וי"ל עוד בזה כמה גווני ואין להאריך

והנה בגוף קושית המ"כ הנ"ל דמה זה שתי' המדרש דכ"ג בשעת כניסה הי' מלאך הרי גם מלאך אסור להיות שם י"ל דמלאך דאסור הוא ג"כ מפאת ענין אנושיות אשר יש גם במלאך שאם שהמלאך אינו אדם עכ"ז יש בו מה מענין אדם ג"כ ומפאת זה הוא בכלל קרא דוכל אדם וגו' משא"כ הכ"ג בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו כו' י"ל דהי' מלאך לבד ולא הי' בו ענין אדם כלל ושפיר הכ"ג עצמו שרי מפאת שהוא מלאך ולא אדם דהיינו שהוא מלאך לבד ודו"ק. וביותר דיוק דהא הא דמלאך הוא בכלל וכל אדם וגו' הנה הוא רק מפאת ודמות פניהם פני אדם וכנ"ל והיינו שיש בפנים שלהם ענין אדם ואין הפנים שלהם מלאכותיים לגמרי וא"כ י"ל שזהו שאמרו במדרש על הכ"ג שהיו פניו בוערות כלפידים פניו דייקא והכוונה דלא לבד שכל גופו הי' במדריגת מלאך כ"א הי' עוד יותר נעלה מן המלאך כי המלאך יש בו ענין אדם בפנים שלו ומפאת זה הוא בכלל האיסור דוכל אדם וגו' משא"כ הכ"ג היו פניו בוערות כלפידים והיינו שגם הפנים שלו הי' מלאכותיים לגמרי ולא הי' בהם מענין אדם כלל וע"כ שפיר הי' מלאכותי לגמרי ושפיר ליתי' בכלל וכל אדם וגו' ודו"ק

וע"ע בפסיקתא פרשה כ"ה וז"ל אמרו לו המלאכים (להקב"ה) אישורך הוא שמתן הודך על השמים ותתן לנו תורתך אמר להם הקב"ה אין תורתי נמצאת אצליכם כו' למה כתוב בה אנכי ד' אלקיך כופרים אתם במלכותי (וכי כופרים אתם במלכותי שתצטרכו לציווי אנכי וגו') לא אצלי אתם ואין אתם רואים דמות כבודי בכל יום וכן כתוב בה אדם כי ימות באהל וכי מתים אתם וכו' עכ"ל ומדלא אמר וכי אדם אתם ואע"ג דתיבת אדם כתיב לפני כי ימות מוכח ג"כ דס"ל לפסיקתא דמלאך הוא בכלל אדם ונקרא אדם וע"כ אילו הי' שייך בהם מיתה באהל שפיר הי' שייך בהם קרא דאדם כי ימות באהל ולא הי' ממעטם כמו שהוא ממעט עכו"ם מפאת דאין עכו"ם קרוים אדם ויש לדחות ולומר דכיון דטענת המלאכים הי' שתנתן להם התורה א"כ הרי טענתם הי' באמת שכל מה שנאמר לאדם יהי' נאמר למלאכים ושתחת כל אדם הכתוב בתורה יוכתב מלאך באמת וע"כ הוכרחה להיות התשובה וכי מתים אתם היינו שמקרא זה א"א שיותן למלאכים ויוכתב מלאך כי ימות וגו' כיון דליכא מיתה במלאך ובאתי רק להעיר

והנה נתיישבתי עוד דדרשא דירושלמי שהבאתי תחלת דברינו אוכל אדם לא יהי' באהל מועד אפי' מלאכים שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם כו' י"ל דאין הכוונה דמלאך נקרא אדם היכא דכתיב אדם גרידא רק הכוונה אריבוי דתיבת כל דמדה"מ למכתב ואדם לא יהי' באהל מועד וגו' וכתיב וכל אדם וגו' ע"כ תיבת כל מרבה מלאכים אלא דאילו לא הי' במלאכים מענין אדם כלל וכלל אזי לא הי' אפשר לרבויינהו אפי' מתיבת כל דמאי חזית לרבויי למלאכים טפי משאר דברים שאינן אדם ורק משום דנמצא גם במלאכים מה מענין אדם מפאת היות פניהם פני אדם ע"כ שפיר מרבינן להו מתיבת כל לומר דלא בעינן אדם ממש כהוראת תיבת אדם רק דתיבת כל מרבה אפי' מלאכים דאינם אדם ממש רק יש בם מה מענין אדם וכנ"ל. ולפי"ז יש להבין פלוגתא דויקרא רבה וירושלמי הנ"ל דהוי"ר ס"ל דלא מיתסרי מלאכים בכניסה לאהל מועד וכנ"ל ולהנ"ל י"ל בפשיטות דפליגי בפלוגתא דתנאי בפסחים (דף מ"ג ע"ב) אי דרשי' כל או לא ע"ש ועי"ל דלתרווייהו דרשי' כל ורק פליגי בפלוגתא דאמוראי בפסחים (דף ס"א ע"ב) אי כל כולי' משמע או כל דהו משמע עש"ה וס"ל להירושלמי דכל כל דהו משמע וע"כ כל אדם פירושו כל דהו אדם ולכן גם מלאכים בכלל דאינהו נמי כל דהו אדם חשיבי מפאת היות בם מה מענין אדם במה שפניהם פני אדם וכנ"ל והוי"ר ס"ל דכל כולי' משמע ולכן בעינן אדם ממש שיהי' כולו אדם ושפיר אין מלאכים בכלל וע"ע בכורות (דף ג' ע"א) פלוגתא דתנאי אי בכור מקצת בכור משמע ואתא כל בכור לומר דכולי' בכור בעי' או בכור כולי' בכור משמע ואתי כל לומר דאפי' כל דהו בכור סגי וא"כ ה"נ י"ל דפליגי בהנ"ל אי אדם אפי' מי שלו רק מקצת ענין אדם משמע ואתא כל לומר דבעי' כולי' אדם ואין מלאכים בכלל או להיפוך דאדם כולי' אדם משמע ואתא כל לומר דאפי' כל דהו אדם בכלל וע"כ שפיר גם מלאכים בכלל וכנ"ל וע"ע בבכורות שם אוקימתא אחרינא דבכור רובא משמע ומ"ס כל למלויי' אתא דבעי' כולי'