בית האוצר חלק א סט

בית קיבול אין לו צורת הכלי ואינו נחשב כלי לכך נחשב השמיעה צורת האדם מצד זה ולכך החרש והשוטה שניהם אינם אדם השוטה מצד השכל בעצמו והחרש כאשר אינו מקבל כו' עכ"ל הנה שכ' ז"ל בזה כי פטור החרש ממצות הוא מפאת שאין נחשב אדם ומה שאין נחשב אדם הוא מפאת שחסר כלי קיבול השמיעה וזה וודאי צע"ג דחרש הפטור ממצות הוא רק חרש שאינו לא שומע ולא מדבר וכנ"ל ואילו הטעם שלו ז"ל הרי שייך גם בחרש המדבר ואינו שומע לחוד וצע"ג

כלל יב) אדם. אבאר בעזה"י אי מלאך קרוי אדם וט' מכות (דף י"ב ע"א) ג' טעיות עתיד שרו של אדום לטעות דכתי' מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה כו' טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך כו' ומשמע קצת דמלאך אינו בכלל אדם ואולם התוס' במנחות (דף ק"ט ע"ב) אהא דאמר שמעון הצדיק שכל ימיו הי' מזדמן לו זקן לבוש לבינים בכניסתו לקודש הקדשים ביוה"כ כתבו וז"ל בירושלמי פריך והכתי' וכל אדם לא יהי' באהל מועד ואפי' מלאכים דכתי' ודמות פניהם פני אדם ומשני דשמא שכינה היתה עכ"ל [וירושלמי זה הוא ביומא פ"ה ה"ב בסופה] ומוכח דמלאך הוא בכלל אדם ויש לחלק בין ההיא דמנחות דאיירי במלאך דקדושה לבין שרו של אדום דמכות הנ"ל דהוא הס"ם מלאך דקליפה ולומר דאע"ג דמלאך דקדושה נקרא אדם עכ"ז הס"ם לא מיקרי אדם וע' ירושלמי יומא פ"א ה"ה בההוא צדוקי דהקטיר מבחוץ והכניס ועלת' כמין פרסת עגל בתוך מצחו והוא מלאך שחבטו דכתי' וכף רגליהם ככף רגל עגל ופריך שם ג"כ והכתי' וכל אדם לא יהי' באהל מועד כו' אפי' אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם כו' וצ"ל גם שם דהי' מלאך דקדושה אם דק' קצת דנמצא חוטא נשכר דשאר ב"א מתים ע"י הס"ם דהוא המה"מ וכנודע והוא מלאך דקליפה ועיקר טומאת המת בא מפאת שהמיתה על ידו וכנודע שע"כ צדיקים שאין מתים על ידו אין מטמאים ואילו זה הצדוקי שתיקן מבחוץ כו' מת ע"י מלאך דקדושה ואולי הי' זה עבור כבוד המקדש וטהרתו וע"כ מת באמת ע"י מלאך דקדושה ולא ע"י הס"ם כדי שלא יהי' בו טומאה ולא יהי' טומאה במקדש וע' תוס' מנחות (דף צ"ה ע"ב) ד"ה אין הובא לעיל כלל ז' אות א' דלתירוצם הב' לכ"ע אסור להכניס מת למקדש ועי"ל דזהו ג"כ מכלל כבוד המקדש שלא יכנוס הס"ם מלאך דקליפה למקום הקדושה ומה גם הקדשי קדשים וע"כ הוכרח להיות מיתתו ע"י מלאך דקדושה ודע דזולת זה יש לעיין אי שייך האי דדמות פניהם פני אדם והאי דכף רגליהם ככף רגל עגל נמי בס"ם ובאתי רק להעיר] וע"ע בספרי בהעלותך עה"כ ומשה הי' עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וז"ל מכל האדם ולא ממלאכי השרת עכ"ל וכן הוא באבות דר' נתן פ"ט וז"ל יכול שהי' עניו במלאכי השרת ת"ל מכל האדם מאדם אמרו ולא ממה"ש עכ"ל [ותיבת במלאכי היא קצת בלתי מדוקדקת ואולי צ"ל כמלאכי ואולם גם הגירסא כמלאכי לא תתכן דמנ"ל למילף מקרא דלא הי' עניו כמלאכי כו' הא כתי' רק ומשה היה עניו מאוד מכל האדם וגו' היינו שהי' יותר עניו מכל האדם וא"כ ממיעוטא דאדם ולא מה"ש איכא למילף רק שלא היה יותר עניו ממלאכים אבל לא שלא הי' עניו אפי' כמוהם בשוה וע"כ נראה יותר נכון הנוסחא הכתובה במלאכי והכוונה יכול שהי' נחשב עניו במלאכי כו' היינו שהוא הי' עניו יותר מהם וע"כ נחשב גם ביניהם לעניו ובבנין יהושע שם כתוב יכול כו' כמה"ש כו' נראה דכוונתו ג"כ לגרוס כמלאכי וכנ"ל ולענ"ד נכון יותר הנוסחא הכתובה במלאכי וכנ"ל ואולם אחרי הך דאדר"נ כתוב שם עוד יכול שהי' עניו כדורות הראשונים כו' ולא כתוב בדורות ודע דמ"ש הבנין יהושע שם אהאי דיכול שהי' עניו כדורות הראשונים דר"ל האבות אברהם יצחק ויעקב כנראה שכ' כן מסברא והי' לו להביא דברי הספרי שם דמבואר בו להדיא מכל אדם אשר על פני האדמה ולא מאבות כו'] ומוכח דמלאך אינו בכלל אדם ואולי המיעוט הוא מדכתי' האדם אשר על פני האדמה דאילו מלאך נהי דמיקרי אדם עכ"ז אינו אדם שעל פני האדמה ואולם באדר"נ שם ממעט רק לאבות מקרא דאשר על פני האדמה משא"כ המלאכים ממעט מתיבות מכל האדם גופייהו והכי מוכח נמי כוונת הספרי עש"ה ואולי כמ"ש התוס' ביבמות (דף ס"א ע"א) דנהי דאין העכו"ם קרוין אדם עכ"ז קרוין האדם ומובן הטעם מהרכבת דברינו בכללי ז' ח' דהוא משום דאדם קאי אנפש וע"כ קאי רק על הנפש היותר מעולה שבמין אדם דהיינו הנפש הישראלית וע"כ אין העובדי כוכבים בכלל שאין להם זאת הנפש כלל כנודע לי"ח משא"כ האדם בה"א הידיעה קאי על הגוף הנגלה והנודע וע"כ קאי גם אעכו"ם ולפי"ז י"ל גם כאן דאדם שפיר כולל גם מלאכים משא"כ האדם בה"א הידיעה מוסב רק על האדם הארציי הנגלה והנודע לא על המלאכים וע"כ קרא דומשה הי' עניו מאוד מכל האדם וגו' שפיר ממעט מלאכים משא"כ בקרא דוכל אדם לא יהי' באהל מועד שפיר גם מלאכים בכלל ואולם אם נאמר ממש כביאור הזה בתוס' יבמות הנ"ל ראוי לכאורה שגם תיבת אדם לא יסוב אמלאכים שהרי נפש הישראלית מעולה וגבוה מדריגתה ממלאכים כנודע לי"ח וא"כ תיבת אדם דקאי אנפש הישראלית ג"כ אין המלאכים בכלל ויש ליישב ואין להאריך

וע"ע בתקונים תיקון ס"ז וז"ל דאית אדם דאיהו מלאך ודא מט"ט כו' עכ"ל ומוכח דרק מלאך מט"ט נקרא אדם אבל לא שאר מלאכים וע"ש עוד בתקונים שגם הס"ם נקרא אדם אלא שהוא אדם דגופא איש בליעל בסוד את זה לעומת זה וגו' ואין להאריך

וע"ע בויקרא רבה פרשה, כ"א וז"ל וכל אדם לא יהי' באהל מועד כו' אמר ר' אבהו וכ"ג לא אדם הי' אלא כההיא דאמר ר' פנחס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' פניו בוערות כלפידים עליו הה"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' עכ"ל הכוונה אסיפא דקרא דמסיים כי מלאך ה' צבאות הוא והיינו דכיון שהיו פניו בוערות כלפידים היה נחשב מלאך ולא אדם ואינו בכלל האיסור דוכל אדם לא יהי' וגו' וע' בש"ך עה"ת שם שהעתיק כן לשון המדרש עצמו א"ר פנחס בשעה שהי' רוה"ק שורה עליו הי' פניו בוערות כלפידים שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ד' צבאות הוא הוא מלאך ולא אדם עכ"ל ומוכח דמלאך אינו בכלל אדם ואולם צ"ע שהרי ממקרא זה עצמו דוכל אדם לא יהי' וגו' דרשי' בירושלמי דאפי' מלאך אסור להיות שם וכנ"ל וכבר עמד בזה המתנות כהונה שם וכתב דר"פ פליג אההוא דירושלמי וסבר דוכל אדם הוא כמשמעו אדם ולא מלאך ע"ש וא"כ לפ"ז ספק זה אי מלאך נקרא אדם או לא במחלוקת הוא שנוי

והנה גוף דברי המדרש לכאורה הם משוללי הבנה דמאי זה שהקשה וכ"ג לאו אדם הוא הא הכ"ג הוא הוא העובד ולא קאי קרא דוכל אדם לא יהי' באהל מועד אכ"ג גופי' כ"א שאר כל אדם הוא דאסר קרא להיות באהל מועד בבוא הכ"ג לכפר בקודש וא"כ מאי קושיא מכ"ג גופי' וצ"ל דבא להתבונן על המקרא עצמו דמ"ש כ"ג משאר כל אדם ואם קדושת המקום מחייב אז שלא יהי' שם אדם א"כ גם כ"ג עצמו ראוי שיאסר שהרי גם הוא אדם ואולם לכאורה אכתי מאי קושיא הרי הכ"ג הוכרח להיות מותר בכניסה דאל"כ מי יעבוד וצ"ל דכוונת הקושיא דכיון דגם כ"ג ראוי להיות אסור מפאת שגם הוא אדם אלא דאותו הוכרחה התורה להתיר בהכרח א"כ כיון דסוף סוף אישתרי להיות שם אדם שוב הי' ראוי להיות מותרים שם גם שאר כל אדם מסברא דהואיל ואישתרי אישתרי דזה דומה ממש למצורע שראה קרי בשמיני שלו וטבל דמכניס ידיו לבהונות מטעמא דהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו דאע"ג דלגבי צרעת הא לא אפשר בלאו הכי משא"כ בקרי דיכול להעריב שמשו ולהכניס למחר ועכ"ז אמרי' דכיון דסוף סוף יש כאן כניסת טומאה למקדש מפאת ההכרח ע"כ מותרת גם כניסת טומאה האחרת אע"פ שאין בה הכרח וא"כ ה"נ כוונת קושיית ר' אבהו כן דכיון דגם הכ"ג אדם והוכרחה התורה להתיר כניסתו ממילא הי' לה להתיר גם כניסת שאר כל אדם מטעמא דהואיל ואישתרי וע"ז תירץ דכ"ג לאו אדם הוא ואין כאן הואיל ואישתרי כלל דבכניסת הכ"ג הרי לא הותר כניסת אדם כלל וזה נראה נכון וברור בכוונת המדרש בס"ד

והנה אם כנים הדברים האלה יתיישב על פיהם מה שדקדקתי למעלה אהא דאמר במכות (דף י"ב ע"א) טועה שאינה