בית האוצר חלק א ז

או יותר ואיסור איכא דחנ"ן אסור מה"ת ומצוה ליכא וע"כ ר"י לטעמיה הוכרח לסבור דח"ש אסור מה"ת ונהי דלר"ל נמי ח"ש מיהת מדרבנן אסור מ"מ בימי יהושע עדיין לא הי' האיסור דרבנן כמבואר בס' בית אלקי"ם להמבי"ט ז"ל שער היסודות פרק ל"ח דמשה ויהושע לא גזרו שום דבר כו' ע"ש ועי"ל דאי ח"ש אסור מה"ת לא קשיא במצה של חדש דנימא עדל"ת וזה דכיון דח"ש אסור מה"ת ואילו לגבי מ"ע אין ח"ש קיום של כלום ואפי' חלק מ"ע לא חשוב וכמו שדנו האחרונים ז"ל ע"כ לא שייך עדל"ת משום דה"ל החטא והזכות בב' חפצים כיון דהעבירה הוא בכל משהו ומשהו מן הכזית ואילו המ"ע מתקיימת רק בכלליות הכזית [וחלקי הדבר לגבי כללותו חשיבי כב' חפצים וכמו שדנתי בחידושי במ"א בארוכה בזה ממקומות שונות] וה"ל כהך דמנחות (דף מ"ח ע"א) עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרי' והתינח לר"י דח"ש אסור מה"ת משא"כ לר"ל דח"ש מותר מה"ת לא שייך זה. וזה עפמ"ש בחידושי במ"א ובקונטרס ע' פנים לתורה אות (נ') דהא דלא אמרי' עמוד וחטא בשביל שתזכה בב' חפצים עניינו כענין הא דאמרי' אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך דכל שנדחה חטא מפני זכות בעינן שהחטא והזכות יהיו ביחד באדם אחד ובחפץ אחד וע"כ כיון דבאיסור דרבנן קיי"ל דאומרים חטא כדי שיזכה חבירך לכן שפיר אמרי' דחי' גם בב' חפצים ויש לי לומר עוד כסגנון הנ"ל בכמה פנים ואין להאריך

וע"ע בב"ר פרשה כ"ח אלף דור עלה במחשבה להיבראות וכמה נימוחו מהם ר' הונא בשם ר' אליעזר בנו של ריה"ג אמר ט' מאות וע"ד דורות מה טעם דבר צוה לאלף דור זהו התורה (דמבריאת העולם עד מ"ת הם עשרים וששה דורות והן הן הכ"ו דורות מאלו האלף שלא נמחו ועכ"ז לא היו ראויין להנתן להם התורה) ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר ט' מאות ושמונים מאי טעם דבר צוה לאלף דור זהו המילה (שניתנה לאברהם ומבריאת העולם עד אברהם רק כ' דורות) וי"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל אם התחלת התורה מאברהם ומילה שניתנה לו הוא התחלת התורה או התחלת התורה מסיני ותרווייהו ס"ל דתיבת דבר מתפרש אתורה ע"ש ברש"י הטעם אלא דלמר התחלת התורה מסיני ולמר התחלתו ממילה דאברהם וע"כ ס"ל דאותן אלף דור כלו עוד לפני אברהם דאותן הדורות לא היו ראויין אל התורה ע' חגיגה (דף י"ד ע"א) ריש העמוד ותבין וע"ע חגיגה (דף ו' ע"ב) פלוגתא דתנאי אי כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד או כללות ופרטות נאמרו בסיני והוא ג"כ פלוגתא בעניין הנ"ל אם היתה נתינת התורה כאחת או בזא"ז [וע"ע חולין (דף ק"א ע"ב) ועירובין (דף כ"א ע"ב) וכי תורה פעמיים פעמיים ניתנה כו' ויש ליישב] ובזכרוני שבס' גור אריה כ' דמ"ת היה כל מ' שנה דמדבר ואיני זוכר עתה מקומו אי' וע' שבת (דף צ"ו ע"ב) ת"ר מקושש זה צלפחד כו' דברי ר"ע א"ל ר' יהודא בן בתירא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק כו' ויש להבין סברת פלוגתתם עפ"י דברי המהרש"א בח"א לב"ב דף קי"ט ע"ב) על מה שכתבו התוס' שם בשם המדרש דמקושש לשם שמים נתכוון דישראל היו סבורין דמשנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ אין עליהם עול מצוות ולכן עשה מלאכה להראות שיתחייב סקילה וכ' המהרש"א שם דלפי"ז לא הי' עבירה כלל דה"ל מלאכה שאצל"ג ע"ש [ואע"ג דעכ"פ מדרבנן אסור עכ"ז לגבי דרבנן קיי"ל דאומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכנ"ל משא"כ אילו הי' איסור דאורייתא לא הי' רשאי לחטוא עבור זכות האחרים דבדאורייתא אין אומרים כו' כנלפענ"ד להוסיף על דברי המהרש"א ז"ל או אולי זה עצמו כוונתו ז"ל וגם י"ל דבימי משה לא גזרו עדיין על משאצל"ג ולדברי המבי"ט הנ"ל לא הי' שום גזירה עדיין בימי משה ויהושע וכנ"ל] ולפי"ז אין זה הוצאת לעז כלל וכמובן אלא דקשה לפי דברי המהרש"א הנ"ל דא"כ מדוע נסקל באמת ולא נאמר למשה בנבואה דפטור ואדרבה נאמר לו דמיתתו בסקילה וצ"ל דכיון דחילל שבת בעדים ונתחייב מיתה עפ"י הדין ע"כ אפי' הי' נאמר למשה דלפי מחשבתו הי' משאצל"ג ג"כ לא הי' נפטר דלא בשמים הוא וע' אות הקדום והא דנאמר למשה דמיתתו בסקילה היינו רק דמשה שאל דחילול שבת איזה מן המיתות עונשו וע"ז הי' ההכרח להשיב לו האמת דחילול שבת עונשו סקילה משא"כ לאמר לו דפטור לפי המחשבה זה שפיר לא הי' מועיל דלא בשמים הוא ואולם האי סברא דלא בשמים הוא י"ל דתתכן רק אם הי' כל המ"ת בהתחלת סיני משא"כ אם נאמר דכל המ' שנה הי' מ"ת י"ל דלא שייך תוך המ' שנה לא בשמים הוא שהרי כל הזמן הוא מ"ת ולפי הסברא דלא בשמים הוא וא"א שיתחדש עוד שום דבר וכמ"ש ז"ל אלה המצות מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה וכמו שנאמרים דיני התורה כל המ' שנה כן הי' אפשר להיות נאמר שהמקושש פטור וזה עצמו מכלל התורה ודו"ק ולפי"ז י"ל דר"ע לטעמי' דס"ל בחגיגה (דף ו' ע"ב) שם דכללות ופרטות נאמרו בסיני והיינו משום דס"ל דעניין התורה מחייב שתהי' נתינתה בב"א לא בזאח"ז וכנ"ל וא"כ כיון דכבר ניתנה כל התורה כולה בסיני שוב שפיר שייכא סברא דלא בשמים הוא גם תוך המ' שנה ושפיר יכול לסבור דמקושש לש"ש נתכוון וכדין עשה דה"ל משאצל"ג וכמהרש"א הנ"ל ואעפ"כ שפיר נסקל ולא נאמר למשה בנבואה דפטור משום דלא הי' זה מועיל לפוטרו מטעמא דלא בשמים הוא וכנ"ל. וע"כ שפיר אמר מקושש זה צלפחד ואין זה הוצאת לעז כלל כיון דכדין עשה וכנ"ל משא"כ ריב"ב י"ל שפיר דס"ל דמ"ת הי' נמשך כל המ' שנה וכדברי הגור אריה הנ"ל. וע"כ א"א לו לסבור דמקושש לש"ש נתכוון וכמובן וע"כ שפיר אמר בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין כו' ובאתי רק להעיר [ודע דאם נאמר דהתחלת מ"ת הי' מאברהם ולא חשיב מצה עשה דלפני הדיבור וכנ"ל א"כ נמצא דעדל"ת שיש בו כרת מפאת הלימוד מפסח מילה ותמיד וכמבואר ביבמות (דף ה' ע"ב) כיון דאין לדחות דחי' דשם דמה להנך שכן ישנן לפני הדיבור ויש לפלפל בזה הרבה ואין להאריך. ודע דמימרא דרב הונא בשם ר"א בנו של ריה"ג דב"ר שהבאתי למעלה איתא במדרש קהלת על הכתיב וטוב משניהם את אשר עדן לא הי' בשם ר' יוחנן בשם ר"א בנו של ריה"ג וע' ילקוט קהלת שם שהובאו שם ב' הדיעות דב"ר הנ"ל ג"כ בשינוי שמות בעלי המאמר לגמרי וז"ל שם ר' איבו בשם ר' אלעזר תתק"פ דור כו' ר' לוי בשם ר' נחמיה תתקע"ד דורות כו' ובאתי בכ"ז רק להעיר]

וע"ע ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"ה והובא בתוס' מ"ק (דף כ' ע"א) ד"ה מה דבעי למילף אבילות שבעה מויעש לאביו אבל שבעת ימים ודחי דאין למידין מקודם מ"ת ע"ש ומוכח דאין נחשב מ"ת מאברהם רק מסיני ואולם ביבמות (דף ס"ד ע"א) יליף דין נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה דיוציא כו' מאברהם ע"ש וע"ע בזבחים (דף צ"ז ע"ב) יליף דעולה טעונה סכין מאברהם דכתיב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויצחק עולה הי' דכתיב והעלהו שם לעולה ע"ש וק' דהא אין למידין מקודם מ"ת ולפי דרכנו הנ"ל י"ל דס"ל דמ"ת נחשב מאברהם ולא חשיב לימוד מקודם מ"ת ולפי"ז להני ילפותי דיבמות וזבחים הנ"ל יש ללמוד באמת גם אבילות שבעה מויעש לאביו אבל שבעת ימים או דס"ל כתוס' מ"ק (דף כ' ע"א) שם דכתבו טעם אחר בהא דלא ילפי' אבילות שבעה מקרא הנ"ל ע"ש ואולם ביבמות שם אמר אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' מקץ עשר שנים לשבת אברם וגו' וע"ש בתוס' שנתקשו מדוע לא הוי ראיה לדבר ולפי הנ"ל י"ל דהטעם באמת משום דאין למידין מקודם מ"ת ובאתי רק להעיר

וע"ע פסחים (דף ו' ע"א) שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום רשבג"א ב' שבתות מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על הפסח שני כו' מ"ט דרשב"ג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח שנא' החודש הזה לכם וגו' ובפנ"י שם כ' וז"ל ואי תיקשי רבנן בהנהו קראי דרשב"ג מאי עבדי להו כו' י"ל דההיא דהחודש הזה לכם ליכא למישמע מיני' כלל אליבא דרבנן כיון שעדיין הי' קידם מ"ת ולא רמיא חיובא עלייהו כלל לשאול ולדרוש וכה"ג אמרינן בדוכתי טובא דאין למידין מקודם מ"ת עכ"ל ולפי"ז י"ל דזהו באמת פלוגתא דרשב"ג ורבנן דרשב"ג יסבור דאין זה חשיב לימוד מקודם מ"ת כלל והיינו משום דיסבור כדרכנו הנ"ל דהתחלת מ"ת הי' עוד מאברהם וכנ"ל ואולם מהך דרשב"ג אין ראיה רק דסבור דפסח מצרים כבר הי'