בית האוצר חלק א סז

והנה לפי מה שצידדתי עוד בכלל (ז) הנ"ל דשם אדם הוא אל הגוף וכן י"ל דהוא רק אל הגוף והנפש יחד דגוף לבדו בלא נפש אינו אדם וכן הנפש לבדה בהיותה בלתי נשואה בגוף היא מלאכותית ובגדר מלאך וג"כ אינה אדם א"כ י"ל להיפוך ג"כ דקודם מ' יום לא מיקרי אדם מפאת דחשוב נפש לבד (לפי משמעות גמ' סנהדרין הנ"ל דרבי קיבל סברת אנטונינוס) ולא חשוב גוף אדם כיון שעדיין לא נתרקם הגוף בבשר גידין ועצמות וע' יבמות (ד' ס"ט ע"ב) דעד מ' יום מיא בעלמא הוא וא"כ אינו גוף אדם ובאתי רק להעיר וע"ע נדה (ד' ל' ע"ב) למה הוולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל כו' ונר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו כו' ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם כו' איזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה עכ"ל הגמ' וק"ק דלמ"ד ביבמות (ד' פ' ע"ב) דאמרי' אישתהי עש"ה דמייתי דהוי עובדא ואישתהי הולד עד תריסר ירחי שתא א"כ הא גם עיבור משכחת שיהיה שנה ומדוע חשיב רק ימים שיש בהן ירחים ואולם לדעת הגור ארי' הנ"ל דהנשמה ניתנה רק ביום המ' י"ל דכיון דמצינו רק דאישתהי תריסר ירחי שתא א"כ י"ל דיותר מזה לא מישתהי ואם הוא שוהה י"ב חודש יוצאין מהם מ' יום דלא קאי עלייהו קרא דמי יתנני וגו' דוודאי ימים שלא הי' לו נפשו עדיין לא חפץ להיות כאותם הימים וע"כ קאי שפיר רק אימים שאין בהם רק ירחים ולא משכחת בהו שנה ואמנם אם גם הנשמה ניתנה מיד י"ל דלא קאי קרא אמ' יום הראשונים כיון שלא נתצייר הגוף עדיין וחשוב כלא הי' ואם שכבר ישנו לנפש עכ"ז הרי הנפש ישנה עוד לפני פקידה משעת בריאת העולם ועכ"ז לא קאי קרא על זה הזמן כי כ"ז בלתי היותה בגוף היא במדריגת מלאך לא במדריגת אדם וכנ"ל וקרא קאי רק על זמן היותו אדם וע"כ לא קאי על מ' יום הראשונים שלא נוצר הגוף עדיין ואיננו אדם בגוף ונפש רק בנפש לבד וגם אולי לא שייך לומר ע"ז מי יתנני וגו' כי שלימות האדם הוא יותר כאשר הוא בגוף ונפש יחד לא בהיותו נפש לבד ובאתי רק להעיר

ד) אחרי כתבי כ"ז מצאתי ראיתי בפי' הר"ש משאנ"ץ על הסיפרא תזריע פרשת נגעים פרק א' ברייתא א' וז"ל הסיפרא אדם כי יהי' בעור בשרו מה ת"ל לפי שנאמר ואיש או אשה כי יהי' בעור בשרם בהרות בהרות טהורות אצ"ל בהרות שאין בהם מראות נגעים ושלא באו לכלל אלא בהרות שבהם מראות נגעים שהיו בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד כו' לכך נאמר אדם כי יהי' עכ"ל ובר"ש וז"ל כגון שנולדו בעכו"ם ואח"כ נתגייר וכן בקטן במעי אמו ואח"כ נולד ואע"ג דהשתא הם אדם מ"מ כי יהי' בהוייתו דהיינו משנולד ויש מפרשים משום דבמעי אמו אינו קרוי אדם כדמוכח בפרק בהמה המקשה דאמרי' כל הנוגע במת בנפש האדם איזהו מת שהוא בנפשו של אדם הוי אומר זה עובר אלמא צריך ריבוי ולא נפיק מאדם כי ימות באהל ולא ניחא דהא כשיצא ממעי אמו א"צ שום ריבוי לטומאתו אלא כשהוא במעי אמו שיש סברא לטהרה משום טומאה בלועה כדפליג ר' ישמעאל התם ומטהר עכ"ל והנה נא מבוארים בדברי הר"ש אלה קצת דברים אשר כתבנו בזה לעיל אות ב' וכיווננו שם בעזה"י לדעת ראשונים ז"ל בענין ההערה הזאת מש"ס חולין הנ"ל איזהו מת שהוא בנפש כו' ועכ"פ מתבאר מדברי הר"ש הנ"ל דד"ז אי עובר קרוי אדם במחלוקת הראשונים ז"ל מפורשת הוא שנוי [ודע דלפי' היש מפרשים הנ"ל המובא בר"ש הנ"ל נראה דגם הך דעכו"ם ונתגייר דספרא המיעוט בו הוא מדכתיב אדם ועכו"ם אין קרוין אדם וכדעת רשב"י ביבמות (דף ס"א, וע' לעיל כלל ז' אות ט' ואות ט"ו דדננו בזה בדעת הספרא מה הוא אם עכו"ם קרוין אדם או לא ולפי הי"מ הנ"ל מוכח מכאן דס"ל לספרא דעכו"ם אין קרוים אדם ואולם לפי' הר"ש הנ"ל נראה דמפרש הך עכו"ם ונתגייר נמי דאין המיעוט בו מתיבת אדם רק המיעוט מתיבת יהי' דבעי' שיולד בו הנגע בעת הוייתו ולא כן בנולד בעכו"ם ונתגייר דכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ הרי בטלה הוייתו הקדומה ונתחדשה הוי' חדשה ונמצא עתה שלא הי' תולדת הנגע בשעת הוייתו דהשתא וע"כ הנגע טהור וה"נ בקטן ונולד כיון דעובר חשוב דשלב"ל ואפי' למ"ד דחשוב דבר שבא לעולם ע' תוס' כתובות (דף ז' ע"ב) ד"ה המזכה מ"מ י"ל דלא מיקרי הוייתו הוי' דעיקר הוייתו הוא רק משנולד. [וע' בס' נתיבות עולם למהר"ל מפראג ז"ל נתיב התוכחה פרק א' וז"ל ובמס' סוטה אר"א כל אדם שיש בו חנופה אפי' עוברין שבמעי אמם מקללים אותו שנא' אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים כו' ואין לאומים אלא עוברים שנא' ולאום מלאום יאמץ פירוש דבר זה כי המחניף ואומר דברים שאינם נמצאים שאומר לרשע שהוא צדיק ולפיכך אפילו עוברין שבמעי אמם שאין להם מציאות גמור שהרי עוברין הם ואפ"ה הם מקללים ומאררים אותו וכל קללה הוא העדר ובלתי מציאות כי אפי' עוברין שבמעי אמם אף שלא יצאו לאויר העולם ואין מציאות לעוברים יש להם מציאות יותר מן המחניף הזה שאומר לרשע שהוא צדיק כי העוברים יש להם מציאות מה ואילו המחניף שאומר לרשע צדיק אתה דבר שאינו נמצא כלל וכן שאר דברי חנופה ולכך אף עוברים שאינם נמצאים שלא יצאו לאויר העולם אף הם נותנים העדר וקללה למחניף הזה כי לעוברים יש להם מציאות מה ולמחניף אין מצי אות כאשר אין אומר דבריו רק להחניף ואין לדבריו מציאות בעצמם ואינם רק חלקלקות לשון עכ"ל ז"ל ובפרק הנ"ל שם עוד כ' וז"ל כי העובר אין לו מציאות ג"כ ואין ראוי שיהיה העובר מקלל את אחר כי הקללה הוא העדר ואיך יהי' העובר שהוא בעצמו בלתי נמצא יקלל ויעדיר אחר ועכ"ז העוברין מקללין את המחניף מפני כי המחניף הוא נמשך יותר אחר ההעדר שהוא אומר לרע טוב ודבר זה אינו נמצא לגמרי עכ"ל ז"ל ומבואר דעובר חשוב דבר שאין לו מציאות והוא מכלל ההעדר וע"כ לאו שמי' הוי' ועיקר הוייתו רק משנולד] וע"כ שפיר מימעיט מתיבת יהי' נגע שנולד בעובר ונולד כיון דתיבת יהי' מצריך שתולד הנגע בעת ההוי' וכנ"ל ודע דספק שלנו אי עובר מיקרי אדם י"ל ג"כ דתלוי בפלו בפלוגתא הנ"ל אי עובר מיחשיב דשלב"ל [וכבר רמזנו ע"ז באות א'] דנראה ענין הפלוגתא דהוא בסברת המהר"ל ז"ל הנ"ל דעובר נחשב דבר שאין לו מציאות והוא מכלל ההעדר דלמ"ד דחשוב דשלב"ל הוא כסברא הנ"ל דנחשב העדר ודבר בלתי נמצא ומ"ד דחשוב דבר שב"ל חולק ע"ז וס"ל דנחשב מציאותו מציאות והוי' לא העדר וע"כ למ"ד דחשוב דשלב"ל והעדר ג"כ לאו שמי' אדם דלא יתכן היות שם אדם לדבר שאין לו מציאות ומכלל ההעדר נחשב ומה גם לרשב"י דאדם הוא שם חשוב דעכו"ם אין קרוים אדם ודאי אין ראוי שיהי' שם של חשיבות לדבר שאין נחשב מציאות כלל וכמובן ולמ"ד דעובר חשוב דשב ל שפיר יתכן שיקרא גם העובר אדם וכמובן ויש לפלפל הרבה ובאתי רק להעיר [ונתיישבתי עוד דדברי הר"ש משאנ"ץ כי יהי' בהוייתו דהיינו משנולד הוא ל' הגמ' זבחים (דף קי"ד ע"א) ועוד בכמה דוכתי ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים דהיינו משעת לידה וקאי שם אקרא דאשר יהי' לך דנפיק מיניה קדושת ולדות וכפירש"י שם עש"ה וא"כ מבואר דרק הלידה קרוי' הוי' בקרא וז"פ]

ה) מצאתי עוד בפסיקתא זוטרתי פ שמיני וז"ל בבהמה לרבות השליל שבמעי' שהוא ירך אמו ואין בו משום או"ב כו' ואי משום וכי ימות מן הבהמה אשר הוא לכם לאכלה שחיטת אמו מטהרתו שאין קרוי' בהמה אלא כשהיא לעצמה אבל כשהיא במעי אמה היא כאבר אחד מן האיברים של בהמה כו' עכ"ל [וע' רמב"ם הל' שחיטה פי"ב ה"י ובש"ע יו"ד סי' ט"ז סעיף י'] ומבואר דעובר לא מיקרי בהמה מטעמא דעובר ירך אמו הוא (וזה הפוך ממה שצידדנו באות ג' דלפי סברא דעובר ירך אמו יותר יש לו לעובר להקרא בהמה מפאת שגם האם קרוי' בהמה] וא"כ למ"ד עובר ירך אמו הוא הא גם באדם ס"ל כן ע' יבמות (דף ע"ח ע"א) וא"כ גם עובר דאדם אין לו להקרא אדם מפאת דירך אמו הוא ונחשב רק אבר האם לבד ולא יפול על אבר שם אדם וכמו שהוא כן סברת הפס"ז לענין שם בהמה בעובר דבהמה וז"פ ובאתי רק להעיר

ו) ע"ע בס' עץ חיים שער מוחין דקטנות פרק א' וז"ל אמנם יש חילוק אחד מעיבור אל יניקה ומוחין והוא שבעיבור לא יש לקטן ג' מוחין דקטנות רק ב' לבד והם מוח חכמה ובינה אך מוח הדעת אין לו לכן אין דעת לקטן כי אע"פ שיש לו חו"ב אינן