בית האוצר חלק א סה

יתיר זכי ועביד פקודי אורייתא איתער עלי' איתערותא יתיר זכי ואיתנסיב זכי ואוליד בנין ואוליף לון אורחא דמלכא קדישא הא כדין הוא אדם שלים שלים בשלא אבל בהמה דאיתיילידת בהאי שעתא דאיתיילידת האי חילא דאית לה בסופה אית לה בהאי שעתא דאתיילידת ואתמני עלי' ובגין כך כתיב שור או כשב או עז כי יולד עגל או טלה או שעיר או גדי לא אתמר אלא שור או כשב או עז ההיא דאית לי' לסופא אית לי' לשעתא דאתייליד עכ"ל וכ"כ כל ספרי החכמה כי השלימות כל מה שהוא גדול יותר יותר הוא מתאחר לבוא בטבע וע"כ ג"כ האדם שהוא מובחר הנבראים נברא אחרונה לכל הנבראים וע"כ ממה דעובר דבהמה מיקרי שור כו' אין לדון כלל שיהי' עובר דאדם נקרא אדם כיון דאדם הוא מין החשוב יותר וע"כ שלימותו מתאחר לבוא ויוכל להיות שאין מקבל את השם אדם רק באיחור אחר שנולד ול"ד לבהמה דמקבלת את שמה מיד ביצירתה במעי אמה וז"פ

ועפד"ז הנה נסתלקה גם הראי' אשר הבאנו באות א' מהך דסנהדרין (דף נ"ז ע"ב) דס"ל לר' ישמעאל דב"נ נהרג על העוברין מקרא דשופך דם האדם באדם וגו' איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר והבאנו ראי' מזה דעובר מקרי אדם ולפי דברינו פה הנה נסתלקה הראי' הנ"ל די"ל דרק בב"נ הבלתי חשובים הוא דקרוי גם עובר אדם משא"כ בישראל החשובים יותר אזי יותר שלימותם מתאחרת לבא ואין מקבלים את השם אדם רק אחר הלידה וז"פ

ויתיישב עפד"ז מה שהערנו באות הקדום דמהך דחולין (דף ע"ב ע"א) דס"ל לר"ע הנוגע במת בנפש איזהו מת שהוא בנפש של אדם הוי אומר זה עובר כו' מוכח דעובר לא מיקרי אדם מדבעינן קרא שיטמא טומאת מת וכמו שהארכנו למעלה ואילו מהך דר"י דסנהדרין הנ"ל הא מוכח דעובר מקרי אדם ומה שכתבנו למעלה דאדרבה מש"ה הוא דפליג ר"י אר"ע שם בחולין ודריש להיפוך על פני השדה להוציא עובר כו' והיינו משום דלטעמי' אזיל דס"ל דעובר מקרי אדם וע"כ אדרבה בעינן קרא להיפוך דעובר אין מטמא טומאת מת הנה נתיישבתי כעת דאין צורך לזה רק די"ל דגם ר"ע דחולין הנ"ל מודה לר"י דסנהדרין הנ"ל דיש לחלק בזה בין ישראל לב"נ וכנ"ל

ועפד"ז יש להבין טעמא דר"ש דס"ל בסנהדרין (ד' ע"א ע"ב) כתנא דבי מנשה דפליג אר"י דסנהדרין הנ"ל דב"נ נהרג על העוברין ודריש לי' להאי שופך דם האדם באדם לדרשא אחריתי וכנ"ל וזה די"ל דר"ש ס"ל כר"ע דחולין הנ"ל דעובר לא מיקרי אדם מדאצטריך קרא דהנוגע במת בנפש לרבות עובר וכנ"ל אלא דכתבנו דאין סתירה מזה אהך דר"י דסנהדרין הנ"ל דיש לחלק בין שם אדם דישראל לשם אדם דב"נ דשם אדם דישראל הוא ענין אדם של שלימות יותר וע"כ מתאחר לבוא משם אדם דב"נ וכנ"ל ואולם ר"ש הא ס"ל ביבמות (דף ס"א ע"א) דעכו"ם לא מקרי אדם וכבר הבאנו בכלל (ח' אות ד') תוס' נדה (דף ע' ע"ב) ד"ה ואין דבב"נ דקודם מ"ת. גם ר"ש מודה דקרויים אדם ע"ש וכתבנו שם הטעם דכ"ז שלא הובררו ישראל מב"נ הי' ענין הישראליות מתפשט בכולן וע"כ היו כלם קרויין אדם ונמצא לפי"ז דשם אדם שהי' לב"נ קודם מ"ת הוא שם אדם הישראלי שהרי עכו"ם באמת אין קרויים אדם וא"כ שם אדם שהי' לב"נ קודם מ"ת על כרחך הוא מפאת ענין הישראליות שהי' מתפשט אז בהם טרם הובררו ישראל מהם במ"ת וכנ"ל וא"כ הרי הוא שם אדם הישראלי וא"כ כי היכי דבשם אדם דישראל עכשיו אין עובר בכלל ואין לעובר שם זה א"כ ה"נ בשם אדם דב"נ דקודם מ"ת ג"כ אין לו לעובר להקרא אדם ודו"ק היטב וע"כ כיון דהאי קרא דשופך דם האדם באדם וגו' בב"נ דקודם מ"ת כתיב לכן שפיר ר"ש לטעמי' א"א למידרש בי' דרשא דר"י הנ"ל דקאי אעובר ולכן שפיר ס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל דדריש לי' לדרשא אחרינא ודו"ק היטב. עי"ל עפד"ז בטעמא דר' שמעון דס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל בפשיטות טפי וזה דר"ש לטעמי' א"א לו למידרשי' לקרא אעוברין כר' ישמעאל דר"ש לטעמי' על כרחך דעובר לא מיקרי אדם דהא ר"ש ס"ל דעכו"ם אין קרוים אדם וכנ"ל ואילו שם נפש וודאי דישנו גם לעכו"ם מדאיצטריך במלאכת יו"ט קרא דהוא לבדו יעשה לכם למעט לכם ולא לעכו"ם וא"כ ע"כ דאיתי' בכלל נפש והי' גם עכו"ם בכלל ההיתר דאך אשר יאכל לכל נפש וכמובן וא"כ הרי חזינן דשם נפש לר"ש כולל יותר משם אדם דהא עכו"ם קרוין נפש אעפ"י שאין קרוין אדם וא"כ עובר דלא מיקרי נפש וכמבואר בנדה (דף מ"ד ע"א) דקטן בן יום אחד מקבל טומאת מת מדכתי' ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו ומוכח דבן יום אחד דייקא אבל עובר אין קרוי נפש וכן מבואר בנדה שם (דף מ"ד ע"ב) דההורג בן יום אחד חייב משום דכתי' ואיש כי יכה כל נפש מכל מקום ע"ש וא"כ מוכח ג"כ דעובר לא מיקרי נפש דאל"כ גם הורג עובר יתחייב וכן מבואר להדיא ברש"י סנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דכ"ז שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא עש"ה וא"כ כיון דעובר לא קרוי נפש כ"ש דאין קרוי אדם שהרי שם נפש כולל יותר משם אדם לר"ש וע"כ ר"ש לטעמי' דבהכרח סובר דעובר אין קרוי אדם לכן שפיר א"א לו לדרוש דרשא דר' ישמעאל הנ"ל ושפיר ס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל דדריש לי' לקרא לדרשא אחריתא וזה נכון בס"ד

ועפד"ז יובן ג"כ הא דר"ע בסוגי' דחולין (דף ע"ב ע"א) הנ"ל מצריך קרא אעובר במעי אשה שיטמא טומאת מת וכתבנו למעלה דס"ל דעובר לא מיקרי אדם ולכן בעי' קרא שיטמא טומאת מת ולהנ"ל הנה ר"ע ג"כ לטעמי' אזיל בזה שהרי גם לר"ע על כרחך דשם נפש כולל יותר משם אדם דהא ר"ע ס"ל בביצה (דף כ"א ע"ב) דנפש אפי' נפש בהמה במשמע וא"כ הרי השם נפש כולל יותר משם אדם דשם אדם קאי רק אמין אדם לבד ואילו שם נפש קאי גם על בעלי חיים וא"כ כיון דעובר אין קרוי נפש וכנ"ל כ"ש דאין קרוי אדם וכנ"ל וע"כ ר"ע לטעמי' שפיר ס"ל דעובר אין קרוי אדם וכמובן

והנה עפד"ז יש לנו ראי' לברר גוף הספק שלנו אי עובר מיקרי אדם או לא וזה דנראה דגם ר' ישמעאל מודה בזה בהכרח דעובר לא מיקרי אדם דאל"כ ה"ל סברות הפוכות לגמרי דלר"ע ור"ש שם נפש כולל יותר משם אדם וכנ"ל ואילו לר' ישמעאל יומצא להיפוך דשם אדם כולל יותר שהרי העובר יוקרא אדם אעפ"י שאין נקרא נפש (שהרי לא מצינו פלוגתא אהך דנדה הנ"ל ונראה פשוט דכ"ע מודים בזה דעובר לא מיקרי נפש) ועל כרחך דגם לר' ישמעאל עובר אין קרוי אדם ודרשא דשופך דם האדם באדם כו' איזהו אדם שהוא באדם כו' אין ממנה ראי' די"ל דב"נ שאני דשלימותו ממהר לבוא וכנ"ל ולכן גם העובר שלו קרוי אדם וה"ה דעובר שלו מיקרי נפש ג"כ אבל עובר דישראל דאין קרוי נפש ה"ה נמי דלא מיקרי אדם וכנ"ל

ואולם בסנהדרין (דף פ"ד ע"ב) איתא ואיצטריך למיכתב מכה איש (ומת מות יומת) ואיצטריך למיכתב כל מכה נפש דאי כ' רחמנא מכה איש ה"א איש דבר מצוה אין קטן לא כו' ואי כ' רחמנא כל מכה נפש ה"א אפי' נפלים אפי' בן שמונה צריכי ובתוס' שם ד"ה ה"א אפי' נפלים כתבו וז"ל תימא א"כ היכי מיחייב דמי וולדות הא מיחייב מיתה וי"ל דה"א דגזה"כ הוא כו' א"נ נהי נמי דהוי מיחייב אנפל (מיתה) לאחר שנולד קודם שנולד לא מיחייב עכ"ל וא"כ לתירוצם הראשון דמקרא דכל מכה נפש הייתי מחייב מיתה אפי' להורג עובר קודם שנולד א"כ מוכח לכאורה להדיא דעובר מיקרי נפש ואולם לגירסת התוס' בסנהדרין שם ד"ה ה"ג דלא מייתי הש"ס קרא דכל מכה נפש רק קרא דואיש כי יכה כל נפש דדרשי' כל דהו נפש אין ראי' די"ל דעובר מיקרי רק כל דהו נפש ואיתי' רק במקרא הנ"ל דכתי' כל נפש דדרשי' כל דהו נפש משא"כ נפש גרידא שפיר לא מיקרי ובאתי רק להעיר

ואולם ברא"ם עה"ת פ' משפטים עה"כ ולא יהי' אסון הביא מכילתא ולא יהי' אסון באשה כו' או אינו אלא ולא יהי' אסון בוולדות ת"ל ואם אסון יהי' ונתת נפש תחת נפש וכ' ע"ז הרא"ם ז"ל וז"ל ואי בוולדות לאו נפש תחת נפש הוא דהא מכה איש ומת כתי' עד שיהא בן קיימא הראוי להיות איש ולא הנפלים והולדות שבמעי אשה כ"ז שלא יצאו לאויר העולם