בית האוצר חלק א סד

בקר וצאן מאי ה"א לומר דד' סימנין אכשר בי' רחמנא הא וזבחת מבקרך וצאנך כתיב ודוחק לומר דזהו עצמו האיבעי' דר' אושעי' אי עובר מיקרי בקר וצאן ויש לו מש"ה גם שחיטת עצמו א"ד לא מיקרי בקר וצאן ואין לו שחיטת עצמו דליתי' בכלל וזבחת מבקרך וצאנך ורק בשחיטת אמו הוא ניתר כא' מאיברי' דפשטות לישנא דר' אושעיא לא מוכחא הכי רק דהאיבעי' הוא מפאת דאין לנו לומר דהתורה נתנה ב' שחיטות לעובר שחיטת אמו ושחיטת עצמו וזה ענין האיבעי' אי ד' סימנין אכשר בי' רחמנא ויש לו באמת ב' שחיטות א"ד כיון דיש לו שחיטת אמו לא נתנה לו תורה גם שחיטת עצמו דלא מיסתבר שיהי' לדבר ד' סימנין המתירים אותו היינו ב' שחיטות וכנ"ל [ודוגמת זה מצינו בגיטין (דף ס"ד ע"ב) במשנה נערה המאורסה היא ואבי' מקבלין את גיטה א"ר יהודה אין שתי ידים זוכות כאחת אלא אבי' מקבל את גיטה בלבד ובגמ' במאי קמיפלגי רבנן סברי ידא יתירתא זכי לה רחמנא ור' יהודה סבר במקום אבי' יד דילה לאו כלום הוא ע"ש דפליגי בזה דר"י סבר דא"א שיהי' לאדם ב' ידים ואין ב' ידים זוכות כאחת רק אם בהיותה בוגרת והיא ברשות עצמה אז יש לה יד של עצמה וכאשר היא נערה והיא ברשות אבי' ונטפלת אל אבי' ויש לה בשביל זה יד אבי' אזי אין לה שוב יד של עצמה דלא זכי לה רחמנא ב' ידים ורבנן ס"ל דנהי דנטפלת אל אבי' ואהני לה טפילותה לאבי' להיות לה יד של אבי' עכ"ז אין נפסדת בזה היד של עצמה ויש לה ב' ידים באמת יד דאבי' ויד דעצמה וה"נ מסתפקא לי' לר' אושעיא כי האי מילתא ממש מי אמרי' דא"א שיהי' אל הבע"ח ד' סימנים היינו ב' שחיטות וכנ"ל רק אם בהיותו באויר העולם ואינו טפל עוד אל אמו אז יש לו סימנים ושחיטה דעצמו לבד ואם בהיותו במעי אמו וטפל לאמו דיש לו אז מפאת טפילותי' לאמו סימנים ושחיטה דאמו אז אין לו שוב סימנים ושחיטה דעצמו דלא זכי לי' רחמנא ב' שחיטות א"ד נהי דבהיותו במעי אמו יש לו סימנים ושחיטה דאמו מפאת טפילותו לאמו עכ"ז לא אבד בזה סימנים ושחיטה דעצמו ויש לו באמת ד' סימנים סימנים ושחיטה דאמו וסימנים ושחיטה דעצמו ודו"ק כי סברת ספיקו של ר' אושעיא דומה בדומה ממש להך דגיטין] וא"כ עכ"פ גם ר' אושעיא ס"ל וודאי דעובר מיקרי בקר וצאן ומה דמיבעי לי' לומר דלא מהני בי' שחיטה במעי האם הוא רק מפאת דלא מיסתבר לומר שיהי' לעובר ד' סימנים סימנים דאמי' וסימנים דעצמו וכנ"ל

והנה מה שהקשיתי דאי עובר מיקרי בקר וצאן מדוע בן ח' ליתי' בכלל בקר וצאן דא"ל דהוא מפאת דאין יכול לחיות דז"א דהא אי בהמה נמי יולדת לז' א"כ הרי כבר הי' לו שם בקר כו' בחודש הז' כיון דאילו נולד אז הי' חי וא"כ מדוע פקע מיני' שם זה ע"י לידת החודש הח' יותר מע"י שאר חולי הנולד בבהמה דלא מפקע מיני' שם בקר כו' נתיישבתי דלק"מ דהרי מבואר בב"ר אשר הבאתי דהנוצר לז' יכול לחיות אפי' איתרמי אח"כ שנולד לח' וט' והנוצר לט' א"י לחיות אם איתרמי אח"כ שנולד קודם ט' ולא מיבעי' נולד לח' רק אפי' נולד לז' א"י לחיות ע"ש וא"כ בפשיטות לק"מ די"ל דבבהמה ג"כ הטבע כן הוא ולכן רק בנולד לז' מחזקינן לי' בחי דאמרי' דמדנולד לז' מסתמא כן נוצר גם לז' ויוכל לחיות דא"ל זיל בתר רובא ורוב הנוצרים נוצרים לט' דז"א דרוב הנוצרים לט' הא אין נולדים לז' רק לט' וא"כ האי מדנולד לז' איתרע לי' רובא וה"ל תרי רובי דסתרי אהדדי וע' דוגמת זה יבמות (דף ל"ז ע"א) ולכן קם לי' אסתמי' דאמרי' דמדנולד לז' מסתמא נוצר נמי לז' וכפי יצירתו כן הי' לידתו ויכול לחיות ולכן שפיר מחזקינן לי' בחי וכן נולד לט' מחזקינן לי' שפיר בחי וודאי דהא נולד לט' אפי' אי נוצר לז' נמי הא קא חיי וכנ"ל. ואולם נולד לח' שפיר אמרי' דמסתמא נוצר לט' כיון דרוב הנוצרים נוצרים לט' דא"ל דרוב הנוצרים לט' הרי אין נולדים לח' רק לט' וא"כ זה הנולד לח' הא איתרע לי' רובא דז"א דא"כ אפי' אמרת דנוצר לז' נמי הא רוב הנוצרים לז' ג"כ אין נולדים לח' רק לז' וא"כ זה הנולד לח' בין שהיתה יצירתו לז' ובין שהיתה יצירתו לט' הרי יצא מן הרוב שבאותם הנוצרים במה שנולד לח' וא"כ כיון דבין כך ובין כך יצא מן הרוב בענין הלידה א"כ שוב שפיר אית לן למיזל בתר רובא בענין היצירה ולומר שהיתה יצירתו לט' ולא לז' כיון דרוב הנוצרים נוצרים לט' וע"כ מחזקינן לי שפיר באינו יכול לחיות וכנ"ל וא"כ לפי"ז שוב שפיר גם שם בקר וצאן אין לו שהרי לפי מאי דמחזקינן לי' בנוצר לט' א"כ אפי' הי' נולד לז' נמי הרי לא הי' חי כיון דנוצר לט' אפילו נולד לז' אינו חי וכנ"ל וא"כ ע"י שנולד לח' הרי אגמ"ל שמעולם לא הי' לו עדיין זמן ראוי ללידה של חיות ואפי' הי' נולד בז' נמי לא הי' חי ולכן שפיר אין לו שם בקר וצאן

ואולם עדיין הדבר צ"ע דמה בכך דלא הי' לו מעולם זמן ראוי ללידה של חיות סוף סוף הרי כבר במעי אמו הי' קרוי בקר וצאן ומדוע פקע מיני' שם זה ע"י הקלקול שנתקלקל ונולד לח' דע"י זה מוכרח למות ואין שם זה נפקע ע"י חילי אחר הנולד בבהמה גמורה אשר תוכרח למות מחמתו וכנ"ל וא"ל דכיון דנולד לח' אמרינן אגמ"ל דמעולם הי' מקולקל ולא הי' ראוי מעולם לחיות רק עומד להיות נפל ולכן כיון דמעולם לא היה ראוי לחיות שפיר לא התחיל להיות לו שם בקר וצאן מעולם דז"א שהרי מבואר בר"ן יבמות ריש החולץ אהך דהחולץ למעוברת והפילה דלא אמרי' אגמ"ל משום דחיישי' שמא בשעת חליצה הי' הוולד ראוי להיות בר קיימא ואח"כ הוא דאירע קלקול אשר היסב הפלתו ע"ש וא"כ ה"נ אין לנו לומר אגמ"ל וכמובן וכן מוכח להדיא בב"ב (דף קמ"ב ע"א) דהנולד נפל לא מחזקי' שהי' ראוי להיות נפל מעולם רק מספקי' דהשתא הוא דאיתרע ע"ש בתד"ה בן בסה"ד וע' תוס' יבמות (דף ס"ז ע"ב) ד"ה אין וצ"ע

וע"ע בחולין (דף ע"ה ע"א) הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמו ור"ל אמר חלבו כחלב חי' חדשים ואוירא גרמו (דבעינן נמי שיצא הולד לאויר העולם וכ"ז שהוא במעי אמו חלבו מותר) כו' ומוכח ג"כ דפליגי בהנ"ל אי עובר מקרי שור וכשב ועז דהא בחלב שור וכשב ועז כתיב וזהו שאמר ר"ל חלבו כחלב חי' היינו דכיון דאינו קרוי שור וכשב ועז א"כ הרי אינו מין שאסרה תורה את חלבו וה"ל כמין החי' דחלבו מותר וכן מוכח להדיא מתוס' חולין (דף פ"ט ע"ב) ד"ה בולדות וע' בראשונים שם וא"כ לר"ל הנ"ל ודאי הי' נראה מסברא דלא מהני לעובר במעי אמו שחיטה דהא ליתי' בכלל בקר וצאן מדחלבו מותר [ואמנם לפי דברינו מעלה שפיר יכול להיות בכלל בקר וצאן דהמה שמות כלליים אעפ"י שאין לו שמות שור וכשב ועז הפרטיים] ואולם התוס' שם ד"ה לדברי כתבו דאפי' לר"ל אפשר דבמעי אמו מהני בי' שחיטה כי היכי דמהני לי' שחיטת אמו עכ"ל וצ"ע להבין דבריהם דלא מיבעי' אם נאמר דשחיטת אם אין נחשבת שחיטה לעובר רק שניתר העובר היתר גרידא ע"י שחיטת האם מגזה"כ דכל בבהמה תאכלו ע' אתוון דאורייתא כלל (י"ד) דאין שום ראי' מזה שיועיל בו גם שחיטת עצמו אלא אפי' נאמר דשחיטה דאם נחשבת שחיטה לעובר ובתורת שחיטה הוא ניתר עכ"ז מאי ראי' מזה שיועיל בו שחיטת עצמו הרי מה שהוא ניתר בשחיטת אמו איננו מפאת דגזרה תורה דלענין שחיטה חשוב בקר וצאן רק משום דחשיב כא' מאיבריה דניתר ככל שאר איבריה דניתרים בשחיטה וא"כ מזה הרי אין ראי' שיועיל בו שחיטת עצמו דלענין שחיטת עצמו הרי צריך שיקרא בקר וצאן כדכתיב וזבחת מבקרך ומצאנך וא"כ עובר זה דבהכרח אינו קרוי בקר וצאן מדחלבו מותר מדוע ישתרי בשחיטה דעצמו וצ"ע

והנה נא דבר זה אי עובר מקרי בהמה ושור ובקר וצאן וכדומה בירורו צריך אריכות גדול מאוד ואכ"מ כל כך וע"כ אמרתי לשום פה קנצי למילין בזה ודי פה במעט אשר הערנו בזה ומה גם כי נתיישבתי דאין לדון מבהמה אאדם רק אם נמצא דעובר דבהמה לא מקרי שור וכשב וכדומה הוא דיש לדון מזה אאדם דגם עובר דאדם לא מקרי אדם משא"כ ממה שאנו מוצאין דעובר דבהמה מקרי שור וכשב כו' אין לדון דגם עובר דאדם מקרי אדם וכנודע דכל שהדבר יותר חשוב אזי יותר שלימותו מתאחר לבוא ע' זוהר אמור עה"כ שור או כשב או עז כי יולד וז"ל תא חזי בר נש דיתייליד לא איתמני עלי' חילא דלעילא עד דיתגזר כיון דאיתגזר אתער עלי' איתערותא דרוחא דלעילא זכי לאיתעסקא באורייתא אתער עלי' איתערותא