בית האוצר חלק א סב

הנ"ל הוא תנא דבי מנשה וכזה מצינו בכמה דוכתי משא"כ בדעת ר"ע הנ"ל שפיר י"ל ג"כ דס"ל כברייתא הנ"ל וכמובן

ג) והנני שב לענין הראי' אשר הבאנו באות א' דעובר לא מיקרי אדם מהא דעובר של שור לא מיקרי שור וכדמוכח בש"ס ב"ק (ד' ס"ה ע"ב) דאמר רבא התם דשור בן יומו קרוי שור כו' דכתיב שור או כשב או עז כי יולד ומוכח דרק שור בן יומו ואחרי הלידה הוא דקרוי שור אבל עובר לא מיקרי שור והנה למעלה כתבנו דאין זה סותר לסברת ר' שימי בר אשי בחולין (דף ס"ט ע"ב) דעובר מיקרי בהמה די"ל דעובר נהי דאין קרוי שור דהוא שם פרטיי עכ"ז קרוי בהמה דהוא שם כללי לכל מיני בהמות א"נ דנהי דאין קרוי שור עכ"ז קרוי עגל ולכן שפיר מיקרי נמי בהמה דעגל הא הוא גם כן בהמה

והנה לכאורה יש לי להכריח חילוק זה שחילקנו בין שם שור דליתי' לעובר לשם בהמה דאית ליה וזה דהא רבא הוא בעל המאמר דהך דב"ק דשור בן יומו קרוי שור כו' וא"כ הרי רבא הוא דס"ל דעובר לא מיקרי שור וא"כ הרי תיקשי מהא דס"ל לרבא גופיה בתמורה (דף ל' ע"ב) ולד נרבעת אסורה (בהמה מעוברת שנרבעה אסור גם הולד לגבוה משום נרבע) היא וולדה נרבעו (וחשיב הולד עצמו נרבע ומיתסר) ולד נוגחת אסורה היא וולדה נגחו כו' עכ"ל הגמ' וא"כ תיקשי דמה בכך דהעובר עצמו נחשב נרבע ונוגח הא פסולא דנרבע ונוגח ילפי' שם (ד' כ"ח ע"ב) מקרא דמן הבקר להוציא את הרובע ונרבע כו' ומן הצאן להוציא את הנוגח והכוונה דתיבת מן הוי מיעוט והוי כאילו הי' כתוב מן הבקר ולא כל הבקר ובא למעט בקר רובע ונרבע וע' דוגמתו קידושין (ד' כ"ד ע"ב) מן העוף ולא כל העוף וממעט שם מחוסר אבר וא"כ הרי אין ללמוד ממקרא זה רק לפסול בקר וצאן נרבע ונוגח אבל עובר דלא מיקרי שור לרבא מנ"ל למיפסליה ועל כרחך דנהי דעובר לא מיקרי שור דהוא שם פרטיי דמין השור לבד עכ"ז בשמות בקר וצאן דהמה שמות כללים שפיר איתי' אם מפאת דשם המין הוא כולל יותר משם הפרטיי ולכן נכלל בו גם עובר וכנ"ל ואם מפאת דעכ"פ עגל מיקרי ולכן מפאת השם עגל ישנו ג"כ בכלל בקר וכמובן

ואולם לכאורה עדן לא הונח דהא בש"ס סנהדרין (דף פ' ע"א) מייתי ברייתא פרה שהמיתה ואח"כ ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה וולדה מותר ופריך ואע"ג דכי נגחה הוית מיעברא (אפ"ה מישתרי הולד ואין דנין גם את הולד לחייבו סקילה) והאמר רבא ולד הנוגחת אסור היא וולדה נגחו כו' וברש"י ולד הנוגחת אסור בהקרבה כגון שנגחה עפ"י עד אחד או על פי הבעלים דמיתסרא לגבוה ולא להדיוט הילכך על כרחך שמעינן מדרבא דהיכא דאית עדים אסור אף להדיוט וצריך לגמור דין שניהם עכ"ל והשתא לפי דברינו תקשי דמאי ראי' מאיסור גבוה לאיסור הדיוט שיהי' חיוב לדונו ולגמור דינו בסקילה הא לענין חיוב סקילה דשור הנוגח כתיב בהדיא שור בקרא בפ' משפטים וכי יגח שור את איש וגו' ואם שור נגח הוא וגו' השור יסקל וגו' וא"כ עובר דלא מיקרי שור לרבא דב"ק הנ"ל א"כ שפיר פטור מסקילה אע"ג דהיא וולדה נגחו דמאי בכך דנגח גם העובר הרי התורה לא חייבה סקילה רק שור הנוגח ועובר הרי לא קרוי שור וזה א"ל דהש"ס סנהדרין הנ"ל ס"ל דעובר גם שור מיקרי דז"א דהא הקושי' גם בש"ס סנהדרין הנ"ל הוא רק מדברי רבא והרי רבא עצמו הוא הסובר דעובר לא מיקרי שור ודוחק לומר דס"ל לגמ' כוותי' דרבא בחדא ופליג עלי' בחדא וזו קושי' גדולה לענ"ד

שוב נזכרתי עוד דברי רש"י ב"ק (דף מ"ד ע"א) ד"ה שור באדם דאהא דתנן שם בברייתא דשור באדם עשה בו קטנים כגדולים פירש"י דשור קטן שהרג את האדם חייב השור סקילה כשור גדול ההורג דהא שור בן יומו קרוי שור דכתיב שור או כשב או עז כי יולד עכ"ל רש"י ז"ל ומוכח להדיא מדברי רש"י אלה דעובר ההורג יש לו להיות פטור באמת דהא רק שור בן יומו קרוי שור וא"כ עובר דלא מיקרי שור פטור באמת וא"כ הרי זהו נגד סוגיא דסנהדרין הנ"ל דמבואר להדיא איפכא

ואולם י"ל דדבר זה תלוי בפלוגתא דעובר ירך אמו או לא דלמ"ד דעובר ירך אמו י"ל דנהי דעובר לא מיקרי שור עכ"ז שפיר קרינן בי' וכי יגח שור את איש מפאת היותו אבר האם והיא הרי נקראת שור [וקצ"ע גם בזה דהא מסוגיא דחולין (דף ס"ט ע"א) הנ"ל מוכח דאבר דבהמה לא מיקרי בהמה דהא מהאי טעמא אין ממירין באברין משום דכתיב בתמורה ואם המר ימיר בהמה בבהמה ואבר לאו בהמה מיקרי ע"ש וא"כ אם ליתי' לאבר בכלל שם בהמה דהוא שם הכללי כ"ש דליתי' בכלל שם שור דהוא שם הפרטיי ואין כולל כל כך כשם בהמה וכנ"ל] ולפי זה שפיר פריך בש"ס סנהדרין הנ"ל מרבא דהא טעמא דרבא דאמר ולד הנוגחת אסורה היא וולדה נגחו הוא משום דעובר ירך אמו הוא וכדמוכח בתמורה (דף ל' ע"ב) שם וא"כ כיון דס"ל לרבא דעובר ירך אמו הוא שוב שפיר איתי' לעובר בכלל שם שור מפאת היותו ירך האם דנקראת שור וכנ"ל

ואולם לפי מה שכתבו התוס' ב"ק (דף מ"ז ע"א) ד"ה מאי וז"ל מדאמר רבא בפ' כל האסורין בתמורה כו' ולד הנרבעת והנוגחת אסור היא וולדה נגחו ונרבעו אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד עצמו נהנה מרביעה והיא וולדה נגחו ונרבעו עכ"ל וא"כ לפי דבריהם אלה אכתי מאי פריך בסוגיא דסנהדרין הנ"ל מהך דרבא הא. מהך דרבא אין ראי' כלל דס"ל דעובר ירך אמו רק י"ל דטעמו לפי שהולד עצמו נחשב נוגח ונרבע אעפ"י שאינו ירך האם וא"כ לגבוה שפיר מיתסר מקרא דמן הבקר להוציא את הנרבע וכנ"ל משא"כ להדיוט מנ"ל לחייבו סקילה הא כתיב רק כי יגח שור את איש ועובר הרי לא מיקרי שור לדברי רבא עצמו בהך דב"ק (דף ס"ה ע"ב) דאמר רבא דשור בן יומו הוא דקרוי שור מקרא דשור או כשב וגו' כי יולד וכנ"ל וצע"ג

ועוד יוקשה בזה דלרבא מנ"ל הא דקיי"ל בתמורה ריש כל האסורין ובזבחים ריש התערובות והוא פשוט בכולי' הש"ס דשור הנוגח על פי עד אחד או עפ"י הבעלים אסור לגבוה והטעם הוא דמדכתיב ומן הצאן להוציא את הנוגח על כרחך דעפ"י ע"א או על פי הבעלים הוא דקאי דאי בב' עדים תיפוק לי' דלהדיוט נמי אסור דהא טעון סקילה וכמבואר כ"ז בתמורה שם ע"ש וע' תוס' זבחים ריש התערובות ואמאי הא לרבא צריך קרא שפיר לגבוה אעובר דליתי' בכלל חיוב סקילה דהא לענין סקילה וכי יגח שור כתיב ועובר לא מיקרי שור וכנ"ל משא"כ מקרא דומן הצאן להוציא את הנוגח שפיר גם עובר בכלל משום דמיקרי צאן וכדאמר רבא גופיה דוולד הנוגחת אסורה היא וולדה נגחו כו' וכנ"ל וצע"ג

והנה נזכרתי עוד בזה דברי הגמ' ע"ז (דף מ"ו ע"ב) בעי רמי בר חמא המשתחוה לקמת חטים (וטחנן) מהו למנחות יש שינוי בנעבד (מי מועיל שינוי בנעבד להתירו לגבוה) או אין שינוי בנעבד אמר מר זוטרא ברי' דר' נחמן ת"ש כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותני עלה ור' אליעזר אוסר (וקס"ד השתא דבבהמה מעוברת שרבעה או השתחוה לה עסקינן וביש שינוי בנעבד קמיפלגי דת"ק סבר יש שינוי בנעבד הילכך ולדותיהן מותרין דהא נשתנו דמעיקרא עובר והשתא בהמה ור"א סובר אין שינוי בנעבד אלמא פלוגתא היא) ולאו איתמר עלה א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו (ופליגי אי זוז"ג מותר או אסור) אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין (ואע"ג דחזר ונשתנה העובר אין שינוי בנעבד להוציאו מאיסורו) וה"נ כי עיברו ולבסוף נרבעו דמי איכא דאמרי מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עיברו אבל עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסור וה"נ כי עיברו ולבסוף נרבעו דמי (פי' דהכי פשט מר זוטרא גופיה ומהדר ליה הש"ס) הכי השתא התם מעיקרא בהמה והשתא בהמה דשא הוא דאחיזא באפה (התם לא אישתני דבמעי אמו הי' קרוי בהמה והשתא קרוי בהמה ודלת הרחם הוא שהי' סגור בפניו) הכא מעיקרא חיטי והשתא קמחא עכ"ל הגמ' הנה שנחלקו בזה תרי לישני דגמ' דלישנא קמא ס"ל דעובר לא מיקרי בהמה ולכן הלידה נחשבת שינוי במה שנעשה מעובר בהמה ול"ב ס"ל דעובר מיקרי בהמה ואין הלידה נחשבת שינוי מש"ה כיון דמעיקרא בהמה והשתא בהמה והוא פלוגתת סתמא דגמ' ור' שימי בר אשי דחולין (דף ס"ט) הנ"ל וס"ל לל"ק דהכא כסתמא דגמ' דהתם דעובר לא מיקרי בהמה ול"ב ס"ל כר' שימי בר אשי דהתם דעובר מיקרי בהמה וכמובן

והנה לפי מאי דקיי"ל להלכה דעיברו ולבסוף נרבעו אסורין ואפ"ה קיי"ל ריש שינוי בנעבד וכמבואר כ"ז ברמב"ם פ"ג