בית האוצר חלק א סא

דנדה הנ"ל דאשה שהפילה שליא מטמא באהל שפיר יש ראי' גם מרבנן דעובר מיקרי אדם וכמובן ואין לדחות ולומר דלעולם עובר במעי אמו אינו נקרא אדם ורק השליא אחרי יציאתה לאויר העולם הוא שמקבל הוולד אשר בתוכו השם אדם דז"א דהא איירינן כאן בוולד מת וא"כ הרי כבר הבאתי בכלל (ז') דברי הגי' כריתות (דף ו' ע"ב) דמת אינו נקרא אדם והא דכתיב אדם כי ימות באהל הכוונה בהכרח דמי שהוא אדם בחייו אזי אם ימות יטמא באהל אחרי מיתתו וא"כ אי נימא דעובר במעי אמו אינו נקרא אדם א"כ עובר שיצא מת הרי לא הי' לו מעולם שם אדם ושפיר ראוי שלא יטמא באהל ועל כרחך דגם עובר במעי אמו נקרא אדם וכמובן ואולם לפי מה שצידדתי בכלל (הנ"ל) דסברת הגמ' דכריתות הנ"ל דמת לא מיקרי אדם אינה מוסכמת רק במחלוקת היא שנוי' א"כ אי נימא דמת מיקרי אדם שוב שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דנהי דעובר במעי אמו לא מיקרי אדם עכ"ז ביציאתו לאויר העולם הוא מקבל את השם אדם ואפי' אם הוא יוצא מת וכמובן ואולם הלא כלל בידינו דכל מאי דאפשר למעוטי בפלוגתא ממעטינן וע"כ אף אם נאמר דהא דאדם מת אי קרוי אדם במחלוקת הוא שנוי עכ"ז ראוי לומר דזהו רק במי שמת אחרי לידתו דכבר הי' לו שם אדם מחיים ובזה הוא דפליגי אם המיתה מפקעת השם אדם או לא דמ"ס דכיון דכבר הי' לו השם אדם מחיים תו לא פקע ע"י המיתה ומ"ס דמיתה שפיר מפקעת השם אדם אעפ"י שהי' לו כבר השם הזה בהיותו בחיים משא"כ עובר היוצא מת לאויר העולם אי נימא דעובר לא מיקרי אדם וא"כ לא הי' לו השם אדם עדיין מעולם ראוי לומר דלכ"ע אין מת חשוב לקבל שם אדם ואין מקבל את השם אדם ביציאתו מת לאויר העולם וכמובן ואולם דבר זה אי יש לחלק בין הפקעת שם ישן לחלות שם חדש לשנוכל לומר דאע"ג דאין חל על המת שם אדם עכ"ז שם אדם אשר היה לו מחיים תו לא פקע הארכנו בו בספרנו אתוון דאורייתא כלל (ט') עש"ה שהבאתי שם כמה מחלוקת תנאים ואמוראים בזה ובאתי רק להעיר

והנה ביבמות (דף ס"א ע"א) איתא תני' וכן הי' רשב"י אומר קברי עכו"ם אין מטמאים באהל שנא' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ואין העכו"ם קרוין אדם כו' מיתיבי כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו (במדין כתיב ומדבעי הזאת ג' וז' אלמא מיטמו) דילמא איקטיל חד מישראל כו' רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מאטמויי באהל ממגע ומשא מי מעטינהו קרא עכ"ל הגמ' ומבואר דנחלקו בזה רבינא וסתמא דגמ' דסתמא דגמ' ס"ל דכי היכי דבעי' שם אדם לטומאת אהל ה"נ בעי' לי' לטומאת מגע ומשא [והטעם נראה דכיון דכתיב אדם כי ימות באהל בהתחלת פרשת טומאת מת לכן כל הני טומאות דכתיבי בתרי' ואפי' טומאת מגע נמי דכתיב שם בתר הכי וכל אשר יגע על פני השדה וגו' קאי רק אאדם המוזכר בתחלה ומי שאינו אדם אינו בכלל] ורבינא ס"ל דרק לטומאת אהל הוא דבעי' שם אדם אבל לא לטומאת מגע ומשא

ומעתה לסברת הסתמא דגמ' דיבמות הנ"ל הנה סרה הראיה מהך דשליא בבית הבית טמא אשר הבאנו וזה דבש"ס חולין (דף ע"ב ע"א) יליף שם ר"ע מקרא דעובר מת שבמעי אשה מטמא טומאת מת מדכתיב הנוגע במת בנפש איזהו מת שהוא בנפש של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה וא"כ שוב שפיר י"ל דעובר לא מקרי אדם ואעפ"כ מטמא שפיר באהל מריבויא דקרא הנ"ל הנוגע במת בנפש ואע"ג דבמקרא זה רק טומאת מגע כתיב אבל לא טומאת אהל עכ"ז לסברת סתמא דגמ' הנ"ל הא גם לטומאת מגע בעי' שם אדם כי היכי דבעי' ליה לטומאת אהל ואין שום חילוק ביניהם וא"כ כיון דאיתרבי עובר לטומאת מגע אע"פ שאינו נקרא אדם לכן שפיר ג"כ מטמא באהל וריבויא דהך קרא גילוי מילתא בעלמא הוא דעובר ישנו בכלל טומאות מת ואע"פ שאינו נקרא אדם ואולם לסברת רבינא הנ"ל דרק לטומאת אהל בעי' שם אדם אבל לא לטומאת מגע א"כ שוב שפיר קמו דברינו דמהא דעובר הנולד מת מטמא באהל יש ראיה דעובר מקרי אדם דאל"כ לא הי' לו לטמאות באהל ומריבויא דהאי קרא הא ליכא ראיה כיון דהאי קרא רק לטומאת מגע מרבי ליה ולטומאת מגע הא לא בעי' השם אדם כלל וא"כ אין ראיה מזה שיטמא באהל

ודע דעפ"י סברת סתמא דגמ' יבמות הנ"ל יש לי להבין פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בחולין (דף ע"ב ע"א) שם וזה לשון הגמ' שם וכל אשר יגע על פני השדה להוציא עובר במעי אשה (דעובר מת שבמעי אשה אינו מטמא) דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר לרבות גולל ודופק כו' ור"ע עובר במעי אשה טמא כו' דכתיב הנוגע במת בנפש איזהו מת שהוא בנפש של אדם הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ור"י האי מיבעי ליה לרביעית דם הבא מן המת שמטמא שנא' הנוגע במת בנפש האדם איזהו נפש של אדם שמטמא הוי אומר זהו רביעית דם ור"ע לטעמי' דאמר אף רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל דתניא ר"ע אומר מנין לרביעית דם הבא מב' מתים שמטמא באהל שנא' ועל כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד עכלה"ג ומבואר בזה דלר"ע דאית ליה קרא אחרינא לרביעית דם דאפי' מב' מתים מטמא אייתר ליה קרא דהנוגע במת בנפש לרבויי עובר לטומאת מת ור"י אדרבה ממעט ליה לעובר מטומאת מת מקרא דעל פני השדה והנה יוקשה בזה דממ"נ אם הסברא החיצונה נותנת דעובר הוא בכלל טומאת מת א"כ ל"ל לר"ע קרא לרבויי ואם הסברא החיצונה נותנת דאינו בכלל כו' ל"ל לר"י קרא למעוטי וע"ש ברש"י ד"ה מדאורייתא דבא לתרץ את זה בדבריו עש"ה ואולם לפי דרכנו י"ל עפ"י דברי הגמ' סנהדרין (דף נ"ז ע"ב) אשר הבאנו באות הקדום דס"ל לר' ישמעאל דב"נ נהרג על העוברין מקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר ותנא דבי מנשה פליג עלי' ודריש ליה לקרא לדרשא אחרינא וע"ש בסנהדרין (דף ע"א ע"ב) דר"ש נמי ס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל וכבר כתבנו למעלה דלפי דרשא דר' ישמעאל הנ"ל יש לימוד ממקרא הנ"ל דעובר מקרי אדם וע"כ ר"י לטעמיה דעובר מקרי אדם א"כ שפיר גם עובר הוא בכלל קרא דאדם כי ימות באהל ושפיר הי' לו לעובר לטמאות טומאת מת מסברא וע"כ שפיר איצטריכא ליה קרא דע"פ השדה להוציא עובר שבמעי האשה משא"כ ר"ע י"ל דס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל דפליג אדרשא דר"י הנ"ל וא"כ אין לימוד לשיהי' עובר נקרא אדם וא"כ ר"ע שפיר מצי סבר דמסברא עובר לא מקרי אדם וא"כ שוב מסברא אין עובר בכלל טומאת מת ואפי' בכלל טומאת מגע אינו לסברא דסתמא דגמ' יבמות הנ"ל דלטומאת מגע נמי בעי' אדם וע"כ שפיר איצטריך ליה לר"ע קרא להיפוך שעובר במעי אשה יטמא טומאת מת וכמובן

והנה מה שכתבנו דר"ע יסבור כתנא דבי מנשה ור"ש הנ"ל דס"ל דקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך לא קאי אעוברין רק קאי לומר דמיתת ב"נ אינה אלא חנק ומפרשי' לי' לקרא הכי איזהו ש"ד של אדם שהוא באדם הוי אומר זה חנק נתיישבתי דא"צ לזה דאפי' אי סובר דמיתת ב"נ בסייף עכ"ז ג"כ אין מוכרח לפרושי קרא דשופך דם האדם על העוברין כר' ישמעאל רק יכול לפרשו כברייתא המובאה בסנהדרין (דף ע"ב ע"ב) דמוקי ליה להאי קרא לדין רודף וז"ל הגמ' שם רודף שהי' רודף אחר חבירו להרגו אומרים לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם בדמו ישפך אמרה תורה הצל דמו של זה בדמו של זה כו' עכ"ל הגמ' ורש"י ד"ה וה והתורה אמרה שופך דם וגו' כל הרואה את הרודף ישפוך דמו בשביל אותו אדם שהוא רודף דהיינו באדם בשביל הצלת אדם הנרדף עכ"ל כוונתו דמפרשי' לקרא שופך דם האדם מי שרוצה להרוג את חבירו ולשפוך דם האדם אזי באדם ר"ל בשביל הצלת האדם אשר הוא רוצה להרגו דמו של רודף זה ישפך וא"כ לברייתא הנ"ל שפיר אצטריכא תיבת באדם דהאי קרא ולא מצרכינן לפרושי ליה אעוברין והא דאמר בש"ס סנהדרין (דף נ"ז ע"ב) הנ"ל דת"ק דר' ישמעאל הוא תנא דבי מנשה ולא אמר דס"ל כברייתא הנ"ל י"ל בפשיטות דהכי קים ליה לגמ' דת"ק דר"י