בית האוצר חלק א נט

רק להעיר ובאמת יש צע"ק בש"ס נזיר הנ"ל דפריך למאי אין אב לעכו"ם ומדוע לא אמר לענין חייס וכהך דיבמות (ד' צ"ח ע"א) אין אב לעכו"ם ואפי' בידוע עש"ה ויש ליישב ואין להאריך

ז) מה שכתבנו לעיל אות ב' ובכלל הקדום דלסברת ס' המנהיג דעבד אין קרוי אדם כמו עכו"ם ראוי ג"כ שעבד לא יטמא באהל כמו עכו"ם נתיישבתי דמש"ס ע"ז (ד' מ"ב ע"א) המובא לעיל אות ב' הנ"ל מעשה בשפחתו של מציק אחד ברמון שהטילה כמין נפל לבור ובא כהן והציץ בו כו' ובא מעשה לפני חכמים וטיהרוהו מפני שחולדה וברדלס מצויין שם (וגררוהו או אכלוהו ולא האהיל על הטומאה) כו' וא"כ בן שפחה הרי הוא עבד וא"כ מוכח להדיא דעבד מטמא באהל ואולם י"ל דברייתא דע"ז הנ"ל היינו חכמים שטיהרוהו רק מפאת שחולדה כו' ס"ל כרשב"ג דגם עכו"ם מטמאים באהל וכ"ש עבד ע' כלל הקדום אות א' וכלל זה אות א' משא"כ לרשב"י דס"ל דעכו"ם אין מטמאין באהל מפאת דאין קרוין אדם א"כ שפיר י"ל דה"ה בעבד דג"כ אין קרוי אדם וכס' המנהיג הנ"ל לכן ג"כ אינו מטמא באהל ולפי"ז האי כהן שהציץ בהאי נפל דע"ז ופירש"י שם דכהן חכם הי' ע"ש וק' דאיך טימא א"ע וע"ש בתוס' ולהנ"ל י"ל דזה הי' טעמו באמת דהי' סבור כרשב"י הנ"ל דעכו"ם אין מטמאין באהל ושה"ה לעבד וכנ"ל וא"כ הרי לא נטמא כלל לפי סברתו ובאתי רק להעיר (וגם י"ל דברייתא דע"ז הנ"ל איירי בשפחה שנשתחרר עוברה ע' גיטין (דף כ"ג ע"ב) הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו לרבי עש"ה ואותו העובר המשוחרר הוא שהפילה והשליכה לבור ולכן שפיר מטמא באהל ואולם זה דחוק קצת]

שוב ראיתי להפמ"ג ז"ל בפתיחה כוללת ח"ב אות י"ח הביא ג"כ דברי ס' המנהיג הנ"ל ולא העיר עליו מכל הערותינו פה כלום זולת מה שהערותי באות א' מהא דעבד מטמא בנגעים וגם העיר מענין טומאת אהל דעבד וכ' וז"ל ומ"מ מ"ש עבד אין קרוי אדם צ"ע דלא מצינו כן בפירוש וקברי עבדים מטמאין באהל כשל ישראל עכ"ל ז"ל ובעניי לא ידעתי מנין לו זה וממה שהרמב"ם בפ"א מטומאת מת הי"ג הזכיר רק עכו"ם דאין מטמא באהל ולא הזכיר גם עבד אין ראי' וכנודע דרכו של הרמב"ם ז"ל להביא רק מה שנזכר בגמ' בפירוש ואולי כוונתו ג"כ אהך דע"ז מעשה בשפחתו של מציק כו' וע"ע תוספתא דאהלות פי"ח הכל עושין מדור העכו"ם אפי' עבד ואפי' שפחה כו' וגם מזה אין ראי' כיון דהתוספתא שם אזדא בסברא דגם עכו"ם מטמא באהל מדמדורות העכו"ם מטמאין וכמו שדקדקו התוס' יבמות (דף ס"א ע"א) ד"ה ממגע וא"כ למ"ד דאין עכו"ם מטמא באהל אכתי איכא למיבעי גם בעבד ובאתי רק להעיר

ודע דדברי התוס' נזיר (ד' ס"א ע"ב) שהבאתי לעיל אות ב' דכתבו דה"ה דאשינויא קמא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך ומוכח דסבירא להו דאין לעבד טומאה וטהרת טבילה והזאה והארכתי שם ובאות הקדום בזה והנה נזכרתי עוד גמ' קידושין (דף כ"ה ע"א) ונדה (דף ס"ו ע"ב) מעשה בשפחתו של בית רבי שטבלה ועלתה ונמצא לה עצם חוצץ בין שיני' והצריכה רבי טבילה אחרת ומבואר דיש גם לשפחה טהרת טבילה ואולם י"ל דהי' טבילתה טבילת נדה להתירה לעבד אבל לא לטהרות ובאתי רק להעיר

כלל י) אדם. אבאר בעזה"י אי עובר מיקרי אדם

א) ראשונה יש להעיר מש"ס סנהדרין (דף נ"ז ע"ב) דדרשי' דב"נ נהרג על העוברין מקרא דשופך דם האדם באדם דמו ישפך איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר עכ"ל הגמ' ומפורש לכאורה דעובר מיקרי אדם ואולם באמת אין ראי' מכאן מתרי טעמי חדא דכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ס"א ע"א) דאע"ג דעובדי כוכבים אין קרוים אדם עכ"ז האדם בה"א נקראים וא"כ חזינן דהאדם כולל יותר מאדם וא"כ ה"נ בעובר י"ל דאע"ג דאיתי' בכלל האדם דכתי' בקרא דשופך דם האדם עכ"ז בכלל אדם בלא ה"א ליתי' ותו י"ל דשאני הך דשופך דם האדם באדם דכיון דכתי' האדם באדם א"כ המקרא מוכיח דקאי אעובר וכדרשת חכז"ל הנ"ל איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר וא"כ הוי כאילו פירש קרא תיבת עובר אבל היכא דכתי' אדם סתם שפיר י"ל דאין עובר בכלל השם אדם סתם [וע' כלל הקדום אות א' דכתבתי דוגמת זה לענין עבד דאין ראי' מקרא דאך כל חרם אשר יחרים איש לד' מכל אשר לו מאדם וגו' דעבד קרוי אדם דשאני הכא דקמפרש קרא מכל אשר לו ואין אדם הקנוי לאדם רק עבד אבל בכלל אדם סתם שפיר י"ל דליתי' ע"ש] ודו"ק והנה האי דרשא דסנהדרין הנ"ל הוא דרשת ר' ישמעאל שם ותנא דבי מנשה שם פליג עלי' דס"ל דכל מיתה האמורה לב"נ אינו אלא חנק ושדי לי' האי באדם אסיפא דקרא ודריש בי' הכי איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם הוי אומר זה חנק (שאין דמו יוצא לחוץ) עכ"ל הגמ' שם וי"ל באמת דבהאי מילתא הוא דקמיפלגי אי עובר מיקרי אדם או לא דתנא דבי מנשה ס"ל דעובר לא מיקרי אדם ולכן לא מצי לפרושי קרא דשופך דם האדם באדם דקאי אעובר ולכן שדי לי' להאי באדם אסיפא דקרא ודריש איזהו ש"ד כו' ור' ישמעאל ס"ל דעובר מיקרי אדם ולכן דריש שפיר איזהו אדם שהוא באדם כו' ועי"ל דפלוגתתם הוא בסברת פלוגתא דתנאי בעלמא אי מקרא נדרש לפניו או לאחריו דר"י ס"ל דמקרא נדרש לפניו ולכן דריש תיבת באדם נמי דקאי אתיבת האדם דלפניו דהיינו אאדם שהוא באדם דהוא עובר וכנ"ל ותנא דבי מנשה ס"ל דמקרא נדרש לאחריו ולכן שדי לי' להאי באדם אסיפא דקרא וכמובן ולפי"ז ספק שלנו אי עובר מיקרי אדם או לא י"ל דתלוי בפלוגתא דתנאי בעלמא אי מקרא נדרש לפניו או לאחריו דלמ"ד דנדרש לפניו א"כ ס"ל נמי בהאי קרא דשופך דם האדם באדם כדרשת ר' ישמעאל הנ"ל איזהו אדם שהוא באדם כו' וא"כ יש ראי' מכאן דעובר קרוי אדם וכמו שכתבנו בתחלת דברינו ולמ"ד דמקרא נדרש לאחריו א"כ ס"ל כתנא דבי מנשה הנ"ל דהאי באדם קאי אסיפא דקרא ולית לי' דרשת ר' ישמעאל הנ"ל וא"כ אין ראי' מכאן היות עובר נקרא אדם וא"כ מסברא שפיר י"ל דאין עובר נקרא אדם דהא עובר נחשב דבר שלא בא לעולם וא"כ י"ל דאין חשוב להיות לו שם דם

ואולם באמת מה שכתבנו למעלה דאין ראי' מכאן היות עובר נקרא אדם דשאני הכא דכתיב האדם באדם ודרשי' איזהו אדם שהוא באדם כו' והוי כאילו פירש קרא להדיא תיבת עובר ויש ראי' מכאן רק דעובר נקרא אדם שהוא באדם אבל בכלל אדם סתם שפיר י"ל דליתי' זה נלע"ד עיקר ואדרבה אחרי העיון יש ראי' מכאן דעובר לא מיקרי אדם דמדאיצטריך לי' לקרא למיכתב באמת שופך דם האדם באדם וגו' ומוכח דאילו הי' כתוב שופך דם האדם דמו ישפך ולא היה כתוב תיבת באדם אז לא היה עובר בכלל וא"כ מוכח להדיא איפכא דעובר ליתי' גם בכלל תיבת האדם וא"כ כ"ש דליתי' בכלל תיבת אדם דהא תיבת האדם כוללת יותר מתיבת אדם וכתוס' יבמות הנ"ל ואולם גם הראי' ההיפכיית הנ"ל יש לדחותה די"ל דמסברא שפיר אין עובר בכלל אדם כ"ז שלא מצאנו מקרא מפורש דקראתו תורה אדם וע"כ אילו הי' כתוב שופך דם האדם דמו ישפך שפיר לא הייתי אומר דקאי גם אעובר דמסברא אין עובר בכלל אדם ורק עתה דכתיב שופך דם האדם באדם ודרשי' איזהו אדם שהוא באדם הוי אומר זה עובר א"כ עתה הא חזינן דקראה תורה גם לעובר אדם [וזה אם נאמר כשיטת רש"י סנהדרין (ד' נ"ט ע"א) ד"ה האדם דאין חילוק בין תיבת האדם לתיבת אדם לענין עכו"ם וא"כ ה"ה לענין עובר י"ל דאין חילוק ואפי' לשיטת תוס' יבמות הנ"ל דיש חילוק בין אדם להאדם לענין עכו"ם עכ"ז יוכל להיות דלגבי עובר אין חילוק בזה כי התוס' לא פירשו שם טעם החילוק הזה ויוכל להיות דטעם החילוק הזה שייך רק בעכו"ם אבל לא בעובר כיון דלא פירשו טעמם מה הוא] וא"כ שפיר יש לימוד מכאן גם אלעלמא דעובר מיקרי אדם ומעתה כל היכא דכתיב אדם שפיר גם עובר בכלל וא"כ לכאורה אין ראי' מהך דסנהדרין לא לכאן ולא לכאן

והנה בש"ס חולין (ד' ס"ט ע"א) פריך אהא דעובר של