בית האוצר חלק א נח

ריבויי דאיש מת"ל איש איש לרבות העכו"ם כו' דאי איתא דעבד לא מיקרי איש מנ"ל לרבות העכו"ם דילמא אתי לרבויי רק עבד דעדיף מעכו"ם וע"כ דעבד איתי' בכלל איש וא"צ תרתי איש לרבויי וע"ע ילקוט חקת רמז תשס"א עה"כ ואסף איש בשם הספרי זוטא וז"ל ואסף איש ריבה נתין גר וממזר ועבד משוחרר עכ"ל ומוכח לכאורה דעבד שאינו משוחרר לא מיקרי איש ובאתי רק להעיר

ה) עוד יש להביא ראי' דעבד מיקרי אדם מדאיצטריך קרא בחגיגה (דף ד' ע"א) לפטור עבד מקרבן ראי' אלמא דעבד בר קרבן הוא ואע"ג דגבי קרבנות אדם כתי' אדם כי יקריב מכם והאי קרא אכולהו קרבנות קאי דאכולהו קרבנות ילפי' מתיבת מכם דהאי קרא להוציא את הגזל וכן ממאי דכתי' בהאי קרא מן הבהמה וגו' ילפי' אכולהו קרבנות להוציא את הנרבע כו' ע' תמורה (דף כ"ח ע"ב) וא"כ אי תיבת אדם ממעט עבד הי' ראוי שיהי' עבד ג"כ ליתי' בשום קרבן וע"ע כריתות (דף י"א ע"א) דמייתי קרא לפטור שפחה מחיוב קרבן דשפחה חרופה ושם י"ל דהוא למ"ד דבחצי' שפחה וחצי' ב"ח הכתוב מדבר ובעי' קרא למעט צד חירות ואולם בכריתות (דף ז' ע"ב) מפורש במשנה דשפחה מביאה קרבן וע"ע פסחים (ד' פ"ח ע"ב) דעבד מביא פסח ואמנם בירושלמי יבמות פי"א ה"ב עבד שבא על אמו חייב חטאת ואמרת אליהם (כתי' בפרשת קרבנות) לרבות עבדים או נאמר לחלבין איתאמרת כו' (דילמא ריבתה תורה עבדים רק לשאר חטאות לחלב וכדומה אבל לא לעריות דאין קורבה לעבד) ומבואר דיש מקרא מיוחד לרבות עבד לקרבנות ואדרבה מוכח מכאן לכאורה להיפוך דעבד לא מיקרי אדם ולא הי' בכלל אדם כי יקריב מכם לולי הריבוי ומש"ה אצטריך ריבוי ומיהו ז"א דבת"כ דריש נמי אדם כי יקריב מכם לרבות גרים וגר וודאי הא מיקרי אדם ומתיבת אדם גופי' הוא דמרבי לי' ואפ"ה איצטריך קרא כיון שאינו ישראל גמור ואולם בקרבן עדה לירושלמי שקלים פ"א ה"ה מפרש להאי דרשא דאדם לרבות הגרים דהוא לעומת מאי דדרשי' מכם להוציא את המומרים וע"ז דרשי' אדם לרבות את הגרים לומר דמגר מומר מקבלין קרבן והוא דוגמת דרשא דפ"ק דחולין מכם בכם חילקתי ולא בעכו"ם דמעכו"ם מומר לע"ז מקבלין קרבן וה"נ דריש הת"כ כעין זה דבכם חילקתי ולא בגרים עש"ה בק"ע ובמ"א דרשתי טעמא דקרא לפי' הק"ע הנ"ל והסברתי הדבר דהוא ענין אחד עם האי דרשא דפ"ק דחולין בכם חילקתי ולא בעכו"ם דכיון דחזינן דמעכו"ם מקבלין קרבנות בלי חילוק גם ממומר ע"כ גם גר שהמיר כיון שמתחלתו עכו"ם הי' לכן בנקל הוא חוזר לאיכותו אשר הי' לו תחלה ואינו דומה לישראל שהמיר דהוא התחדשות משא"כ גר דכבר הי' עכו"ם ע"כ ע"י המרתו וחזרתו לאיכות הקדום יש לו דין עכו"ם לענין זה ולא דין ישראל מומר ולכן שפיר מקבלין ממנו קרבן אעפ"י שאין מקבלין קרבן מישראל מומר וע' בפי' הר"ש משאנץ על הסיפרא אמור פרשתא י"ד ברייתא א' ויצא בן אשה ישראלית וגו' בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר ובר"ש משאנץ וז"ל פי' שאביו נתגייר ויצא עם בנ"י ממצרים ולפי המדרש וירא איש מצרי ראה מה עשה לו בבית כו' והרגו משה י"ל שנשתמד במצרים כשידע שאינו בן ישראל ושוב חזר בתשובה ושפיר קרי לי' גר עכ"ל ולפי הנ"ל מדוקדק ביותר ענין שם גירות דכיון דהי' בן עכו"ם ומשורש עכו"ם לכן ע"י ההמרה דהוא השבה לשורשו זה נחשב כעכו"ם גמור ושפיר יפול על חזרתו בתשובה אח"כ שם גירות כמו לעכו"ם המתגייר [ומ"ש ביבמות (דף מ"ז ע"ב) דגר החוזר לסורו ישראל מומר קרינא בי' וקידושיו קידושין הוא לדינא ואין לו ענין לכאן] ואכ"מ להאריך בזה ובאתי רק להעיר

ו) והנה מה שהארכתי לעיל אות ב' בסוגי' דנזיר (דף ס"א ע"א) ודנתי אמאי דמוכח מרש"י ותוס' שם דעבד איתי' בירושה מתוס' גיטין (דף מ"ג ע"א) ומירושלמי יבמות (פ"ז ה"א) ראיתי שוב שכבר עמד על מדוכה זאת המהרי"ט אלגאזי ז"ל בס' קהלת יעקב כלל רי"ג עש"ה שהעיר שם ג"כ מתוס' גיטין וירושלמי יבמות הנ"ל והוסיף עוד הערות בזה וע"ש שעמד שם ג"כ על מאי דמוכח מתוס' נזיר הנ"ל דעבד אינו מקבל טומאה והקשה ע"ז מסיפרי פ' מטות והובא ברש"י עה"ת עה"כ אתם ושביכם מה אתם בני ברית אף שביכם כשיכנסו לברית ויוטמאו צריכין הזאה ע"כ והאי שבי הנכנסים לברית היינו עבד כנעני שמל וטבל לשם עבדות עש"ה שהביא ראיות לזה וא"כ מבואר דעבד מקבל טומאה עש"ה בדברי המהרי"ט אלגאזי ז"ל והנה נזכרתי גם אני גמ' ערוכה דעבד מקבל טומאה ויש לו טהרה במקוה והוא בש"ס כתובות (דף כ"ח ע"א) במשנה ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר כו' ושהי' איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול בתרומה כו' ובגמ' שם פריך ודילמא עבד כהן הוא כו' הרי מפורש דיש לעבד טומאה וטהרת טבילה (ואין מפורש כאן איזה טומאה הוא מקבל ואולם יש ללמוד שהוא מקבל טומאת שרץ מש"ס שם (ד' כ"ו ע"א) מעשה באדם אחד שהי' מסיח לפי תומו ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כתנתי והטבילוני לאכול תרומה בערב כו' והעלהו רבי לכהונה על פיו וברש"י ד"ה והטבילוני כ' מפני שסתם תינוק מטפח באשפה ושרצים מצויין שם עכ"ל ובתוד"ה מבית הספר כתבו וז"ל נקט (מבית הספר) שלא לומר שהוא עבד כדאמר בסוף פרקין עכ"ל וא"כ מבואר להדיא דעבד מקבל טומאת שרץ ופשוט דה"ה דמקבל כל שאר הטומאות

ולענין שם אב בעובד כוכבים שדיברנו בו למעלה ע"ע יבמות (דף צ"ח ע"א) אין אב לעכו"ם כו' וע"ע בפסיקתא פרשה כ"ג להלן הקדים מורא אם לאב וכאן בכיבוד הקדים אב לאם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי באהל מועד שאין העכו"ם שומעין הקדים אב לאם פרט לעכו"ם שאין לו אב עכ"ל הפסיקתא וצע"ק מש"ס נזיר (דף ס"א ע"א) שם דאמר דאין העכו"ם נוזרין משום דא"ק לאביו ולאמו לא יטמא במי שיש לו אב יצא עכו"ם שאין לו אב ופריך למאי אילימא לענין ירושה והא"ר חייא בר אבין א"ר יוחנן עכו"ם יורש את אביו ד"ת כו' אלא במי שמוזהר על כיבוד אביו מי כתיב כבד אביך גבי נזיר אלא א"ק לאביו ולאמו לא יטמא יצא עכו"ם שאין לו טומאה כו' וא"כ ק' דהא בפסיקתא הנ"ל לענין כיבוד גופי' איירי וא"כ לענין מה אמר יצא עכו"ם שאין להם אב והרי הדר לדוכתי' כאן קושית הגמ' נזיר הנ"ל למאי וכמובן וצ"ל דכוונת הפסיקתא הוא כשינויא דרב אחא בר יעקב בנזיר שם דמשני התם בתר הכי שאני הכא דא"ק והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם כל שיש לו נחלה יש לו טומאה וכל שאין לו נחלה אין לו טומאה כו' ופירש"י ותוס' דרב אחא בר יעקב ס"ל כשינויא קמא דעכו"ם איתמעט מלאביו יצא עכו"ם שאין להם אב לענין ירושה המפורשת בתורה וירושת עבדים מפורשת בקרא דוהתנחלתם ועכו"ם אינו מוריש עבדו לבניו שאין לעכו"ם קנין בגוף העבד כו' ע"ש וא"כ נראה גם כוונת הפסיקתא כן יצא עכו"ם שאין לו אב לענין ירושת עבדים ולפי"ז יש ללמוד מפסיקתא הנ"ל לכאורה דעבד פטור גם מכיבוד אם [ע' רמב"ם ה' ממרים פ"ה ה"י וירושלמי יבמות פי"א ה"ב וסיפרא קדושים פרק ט' ברייתא ב'] וזה שהרי הפסיקתא אומרת דהקדים קרא אב לאם לומר יצא עכו"ם שאין לו אב והכוונה על כרחך למעט עכו"ם גם מכיבוד אם דלהכי הקדים קרא אב לאם לומר לך דמאן דאיתא באב דהוא עיקר בקרא וכתוב תחלה איתי' נמי באם יצא עכו"ם שאין לו אב פטור נמי מכיבוד אם [וצע"ק מתוס' פסחים (דף מ"ג ע"ב) ד"ה סד"א ותוס' שבועות (דף כ' ע"ב) ד"ה כל דקרא מסיפי' לרישי' מדריש] דלמעטו מחיוב כיבוד אב גופי' הא לא שייך לומר שהקדים אב לאם לומר יצא עכו"ם שאין לו אב דהא אם אין לו אב א"כ הרי ממילא פטור מכיבוד אב ותיבת אב גופי' פוטרתו ואין חילוק בין אם קדום לאם או מאוחר וכמובן וע"כ כוונת הפסיקתא למעט עכו"ם מכיבוד אם וא"כ כיון דהך דיצא עכו"ם שאין לו אב היינו לענין ירושת עבדים וכהך דרב אחא בר יעקב דנזיר הנ"ל וכנ"ל והנה בש"ס נזיר שם פריך אשינויא דרב אחא בר יעקב הנ"ל אי הכי עבדים נמי כו' דגם עבד הא ליתי' בירושת עבדים וכמו שהבאתי בזה דברי רש"י ותוס' בארוכה למעלה וא"כ עכ"פ בפסיקתא הנ"ל דממעט עכו"ם באמת מכיבוד אם מפאת דליתי' בירושת עבדים א"כ ממילא הא אימעיט גם עבד מכיבוד אם מטעם הנ"ל וכמובן ובאתי