בית האוצר חלק א נו

להם קבלת טומאה והטעם שאין לעבד קבלת טומאה נראה מדבריהם דהוא מפאת שאין לו טהרה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה וכמו שזהו הטעם שעכו"ם אין להם קבלת טומאה וכנ"ל וע"ש בגליון הש"ס להגרע"א ז"ל שכ' וז"ל דבריהם סתומים דבפשוט עבד יש לו טהרה במקוה ומקבל טומאה כמו נשים עכ"ל ועכ"פ מדברי התוס' מתבאר להדיא דאין לעבד קבלת טומאה ולא טהרה והוא חידוש גדול וא"כ עכ"פ לדברי התוס' אין זה זר כ"כ לומר דעבד אין מטמא באהל וצ"ע

והנה נתיישבתי עוד די"ל דכוונת התוס' נזיר הנ"ל איננה כלל דעבד אין לו טומאה וטהרה רק כוונתם דהא שינויא קמא דגמ' הוא דכיון דכתי' בנזיר לאביו ולאמו לא יטמא ועכו"ם הרי ליתי' במצוה זאת דנהי דיש לו אב ואם עכ"ז הרי אין לו טומאה ואינו מקבל טומאה וע"כ כיון דליתי' במצוה זאת ליתי' נמי בכל דיני נזירות דלא קאי עלי' פרשת נזירות כיון דכתובה בה גם מצוה זאת ומצוה זאת הא לא שייכה בעכו"ם ולפי"ז עבד נמי נהי דמקבל טומאה עכ"ז קרא דלאביו ולאמו לא יטמא בהכרח הא לא קאי אעבד שהרי העבד אין לו אב דוולד שפחה כמותה ואין לעבדים ייחוס אב וכמבואר ביבמות (ד' ס"ב ע"א) ועוד במקומות רבות וא"כ שפיר ראוי גם לעבד להתמעט מנזירות כמו עכו"ם וזה דבר מוכרח דכי היכי דממעטי' עכו"ם מלאביו ולאמו לא יטמא מפאת דלא שייך בי' לא יטמא ה"נ אית לן למעט עבד מפאת דלא שייך בי' לאביו וא"כ ההכרח דקושית הגמ' א"ה עבדים נמי קאי נמי אשינויא קמא ווה נראה נכון לכאורה בכוונת התוס' אלא שלשונם קצת אינו מדוקדק דה"ל למיכתב וה"ה דאשינויא קמא דיצאו עכו"ם שאין להם טומאה פריך וזה בלא"ה קשה בדבריהם דאפי' לפי הבנת הגרע"א ז"ל בדבריהם ג"כ הי' להם לכתוב כן כיון דזהו עיקר השינויא קמא דכיון דכתי' לא יטמא ע"כ יצאו עכו"ם שאין להם טומאה והא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה הרי מייתי הש"ס רק לראי' על שעכו"ם אין להם טומאה מדלית להו טהרה אבל גוף התי' הרי הוא מפאת שאין להם טומאה ועל זה הוא דקאי הקושי' מעבדים דגם עבדים לימעטו מפאת שגם לעבדים אין להם טומאה וליתנהו בלא יטמא ואם כן לשון התוס' שכתבו וה"ה דאשינויא קמא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך גם לפי הבנת הגרע"א ז"ל הוא שלא בדקדוק והוי להו ג"כ למיכתב וה"ה דאשינויא קמא דיצאו עכו"ם שאין להם טומאה פריך [וא"ל שהתוס' באו לרמוז בדבריהם דמנא להו ז"ל שאין לעבד קבלת טומאה ולכן נקטו ראיית השינויא קמא בדבריהם היינו דמי שיש לו טהרה כו' ולכן עבד נמי דאין לו טהרה אין לו טומאה דז"א דערביך ערבא צריך ולא העדיפו בזה בכוונתם כלום כיון דהא גופא קשיא דמנא להו דעבד אין לו טהרה וז"פ] ועל כרחך כוונת התוס' רק דה"ה דקושית הגמ' קאי נמי אשינויא קמא אלא דלישנא דשינויא קמא נקטו קצת שלא בדקדוק במאי דהביאו רק סיום התירוץ הנ"ל דהגמ' מסיימת בהוכחת השינויא דמי שיש לו טהרה כו' והביאו לשון סיום השינויא קמא בדבריהם אבל עיקר כוונתם דה"ה דקושית הגמ' דא"ה עבדים נמי קאי נמי אשינויא קמא וא"כ שפיר יתכן פירושינו בכוונתם דקושית הגמ' קאי אשינויא קמא דכל דליתי' בלאביו ולאמו לא יטמא ליתי' בנזירות דהא עבד נמי ליתי' בלאביו וגו' כיון שאין לו אב וכנ"ל

ואולם לפי פירושינו זה יוקשה דא"כ מדוע פריך הש"ס מעבדים דייקא הא ה"מ למיפרך גם מגרים דגם גר לא יהי' בנזירות מפאת דליתי' בלאביו ולאמו לא יטמא כיון שגם גר אין לו אב ואם דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וקושי' זאת תוקשה בלא"ה גם אם לא נפרש כוונת התוס' כפירושינו הנ"ל דעכ"ז יוקשה בעצם דכמו דעכו"ם אימעט מנזירות מפאת דליתי' בלאביו ולאמו לא יטמא מפאת שאין לו טומאה ה"נ ליתמעט גר מנזירות משום דליתי' במקרא הנ"ל מפאת שאין לו אב ואם וה"ל להש"ס להקשות א"ה גרים נמי וי"ל דאה"נ דהש"ס הוה מצי להקשות מגרים אלא דניחא לי' לאקשויי מעבדים כיון דמעבדים איכא קושיא בין אשינויא קמא דגמ' ובין אשינויא דרב אחא בר יעקב מה שאין כן מגרים ליכא קושיא רק אשינויא קמא ולא משינויא דרב אחא בר יעקב דיליף מוהתנחלתם אותם לבניכם אחריכם וגו' דגר הא איתא שפיר בכלל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם שהרי גר שקנה ע"כ שפיר מוריש אותו לבנו וז"פ ועי"ל דניחא לי' לגמ' למיפרך מעבד משום דעבדים מפורש במשנה שם דיש להם נזירות משא"כ אגרים ה"מ לשנויי דאה"נ דאין להם נזירות ואי דא"כ אדתני במתני' דעכו"ם אין להם נזירות עדיפא מינה לאשמעי' דגרים אין להם נזירות וממילא נדע דכ"ש עכו"ם עכ"ז עדיף ליה למיפרך מעבדים דמפורש במשנה דיש להם נזירות משיקשה מגרים דנפקי רק מדיוקא ומהקושיא שהקשה מעבדים ממילא הרי נדע דמגרים נמי קשיא דאותה קושיא מעבדים מפאת שאין להם אב וכנ"ל הא קשה נמי בגר וכנ"ל ועי"ל דגרים אפי' מדיוקא דמתני' לא נפקי משום דאי תני גרים ה"א למיטעי דדוקא גר דליתי' בלאביו ולאמו מפאת שאין לו אב ואם הוא דאימעט מנזירות משא"כ עכו"ם דיש לו אב ואם דמתייחס אחריהם איתי' בנזירות וע"כ שפיר איצטריך למיתני עכו"ם וסר הדיוק דאי איתא דגרים אין להם נזירות עדיפא ה"ל למיתני גרים וממילא נדע דכ"ש עכו"ם וא"כ שפיר יכול להיות דגרים אין להם נזירות וע"כ שפיר לא הקשה מגרים ועי"ל דרק מעבדים הוא דקשיא דעבדים הוא דחשיבי ליתנייהו בלאביו כיון דאם יש לעבד בן אין הבן מתייחס אחריו ואינו אבי הבן ולא קרינן ביה גם בבן לאביו וגו' וה"נ עכו"ם מיקרי מש"ה ליתי' בלאביו ולאמו לא יטמא כיון שאם יש לעכו"ם בן הרי גם הבן עכו"ם ואינו מקבל טומאה ולא קרינן ביה בבן לאביו ולאמו לא יטמא משא"כ גר נהי דהוא גופי' ליתי' בלאביו ולאמו לא יטמא כיון שאין לו אב ואם עכ"ז כיון דאם יש לו בן קרינן בי' בברי' לאביו ולאמו וגו' ולכן שפיר חשוב איתי' בלאביו ולאמו וגו' ועי"ל דהא ז"פ דאפי' לפי האי דרשא דממעט עכו"ם מפאת דליתי' בלאביו ולאמו וגו' עכ"ז ישראל שמתו כבר אביו ואמו ואין מהם כזית עוד דלא שייך גבי' תו לאביו ולאמו לא יטמא דעכ"ז ודאי שפיר איתי' בנזירות כיון דהוא ישראל והוא ממין דאית גבי' לאביו ולאמו וגו' וע"כ גר נמי דהוא כישראל לכל דבריו לכן חשוב שפיר מין דאיתי' בלאביו ולאמו וגו' ומה שאין לגר אב ואם זה אינו מפסיד בענין הנזירות כמו שאין מפסיד בישראל המקבל נזירות ואין מציאות עוד שיטמא לאביו ולאמו וכנ"ל ורק עבדים דאינם מין ישראל וכמבואר ברש"י נזיר (דף ס"א ע"ב) שם דעבדים לאו ישראל נינהו וע' סנהדרין (דף נ"ח ע"ב) דעבד יצא מכלל עכו"ם ולכלל ישראל לא בא וע"ע גיטין (דף כ"ג ע"ב) דעבד ליתי' בשליחות משום דכתיב אתם גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל [וקצ"ע מש"ס גיטין (דף ל"ח ע"א) אשכחן עכו"ם עכו"ם (אשכחן עכו"ם דקונה את עכו"ם חבירו) עכו"ם ישראל מנלן וברש"י עכו"ם ישראל מנלן כגון עבד זה דשייך במצות עכ"ל עש"ה בסוגי' דקאי אעבד וא"כ מבואר דגם עבד מיקרי ישראל וע"ע ירושלמי ברכות פ"ג דעבד פטור מק"ש משום דכתיב שמע ישראל ע"ש ואכ"מ להאריך בזה] וע"כ שפיר מפאת היות עבדים מין בפ"ע ואינם בלאביו וגו' לא איירי פרשת נזירות איפוא במין זה ושפיר פריך הש"ס דלימעטו מנזירות [וע' יבמות (דף צ"ט ע"א) איש ואשה פעמים שמולידים ה' אומות ומוכח התם דגם גר חשוב אומה בפ"ע מישראל ויש ליישב ובאתי רק להעיר]

ודע דמה שכתבו רש"י ותוס' בנזיר שם דקושית הגמ' א"ה עבדים נמי הוא מפאת שא"א לעבד שיוריש עבדים לבניו כיון דאיהו נמי לא קני להו אלא למעשה ידיו ורש"י הוסיף שם עוד טעם דליתי' בירושה מפאת דא"א שיהי' לו עבדים כלל דאין קנין לעבד בלא רבו ע"ש ואמאי לא כתבו בפשיטות דאפי' אם הי' עבד קונה לעבד אחר לגמרי אפי' לגופו ואפי' נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו למ"ד דמהני עכ"ז א"א שיורישו לבנו כיון דאין זרעו מתייחס אחריו דלית להו חייס ואיך יוריש לבנו כיון דאין הבן חשוב בנו כלל וע' תוס' גיטין (דף מ"ג ע"א) כתבו להדיא דאפי' ח"ע וחב"ח אי נימא דאין לו קידושין אין לו יורשין נמי ואין בנו יורש אותו מפאת דכיון דאין לו תפיסת קידושין בשום מקום אין זרעו מתייחס אחריו ואין בנו יורשו ואפי' צד חירות שלו אין יכול להוריש עש"ה ואם כן כ"ש עבד שלם דאין לו חייס כלל דאינו מוריש את בניו וע' רמב"ם ה' ממרים פ"ה הי"א הגר אסור לקלל אביו כו' כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה כו' אבל העבד אין לו ייחוס אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר עכ"ל וע' ירושלמי יבמות פ"ז ה"א עבד שקנה