בית האוצר חלק א נה

עה"כ לא יהי' קדש מבני ישראל דנראה שם מדבריו דהך מילתא אי בני ישראל ממעט עבדים במחלוקת שנוי בין הרמב"ם לרש"י ואונקלוס עש"ה וצ"ע מש"ס סנהדרין הנ"ל דמפורש דבנ"י ממעט עבדים ואכ"מ] וע' בתוס' שם ד"ה בנ"י שכתבו וז"ל אבל כולו משוחרר וגר לא ממעט מבנ"י וכן בנדה (דף ל"ד) בנ"י מיטמאין בזיבה ואין העכו"ם מיטמאין בזיבה כו' אבל גרים ומשוחררים לא ממעט כו' ותימא דבמנחות (דף ס"א ע"ב) גבי תנופה אמרי' בני ישראל מניפין ואין העכו"ם מניפין ואין לי אלא בנ"י גרים ועבדים משוחררים מנין כו' עכ"ל וצ"ע דעדיפא מינה ה"ל להקשות מעבדים שאינם משוחררים דאינהו וודאי הא מימעטו מבני ישראל וכש"ס סנהדרין שם והתוס' דקדקו רק דכולו משוחרר וגר עכ"פ לא אימעוט וא"כ עבדים שאינם משוחררים דוודאי אימעטו הרי תיקשי בהך דנדה דמדוע ממעט רק עכו"ם מזיבה ולא ממעט נמי עבדים שאינם משוחררים ומשנה ערוכה בזבים פ"ב מ"א להיפוך דעבדים אפי' שאינם משוחררים מטמאין בזיבה ואיך דקדקו התוס' איפוא מהך דנדה דגרים ועבדים משוחררים בכלל בנ"י נינהו מדלא ממעטינן להו התם הא גם עבדים שאינם משוחררים לא ממעטינן להו ואע"ג דאינהו וודאי לאו בכלל בנ"י נינהו

ועיינתי בת"כ ריש פרק זבים ומבואר שם, בזה"ל בנ"י מיטמאין בזיבה ואין העכו"ם מיטמאין בזיבה כו' אי בנ"י אין לי אלא בנ"י מנין לרבות את הגרים ואת העבדים ת"ל ואמרת אליהם עכ"ל ואולם התוס' וודאי דלא סמכי אהך דת"כ דא"כ גם אגרים אין להם רא' מהך דנדה כיון דגם אגרים איכא ריבוי בפ"ע בת"כ הנ"ל וצ"ע

ודע דאת"כ הנ"ל גופא קשיא דמנ"ל לרבות עבדים כיון דאצטריך ריבויא לגרים וכדאמר מנין לרבות גרים ועבדים מגרים הא לא נפקי דגרים עדיפי מעבדים דגר הוא ישראל גמור ומחויב בכל המצות משא"כ עבד חייב רק במצות כאשה וא"ל דמדכתיב ואמרת אליהם בל' רבים מרבי ב' מינים גרים ועבדים דאכתי דילמא אתי קרא רק לגרים ועבדים משוחררים דעבדים משוחררים נמי לא נפקי מגרים דעבדים משוחררים גריעי מגרים וכמבואר שלהי הוריות ואכתי עבדים שאינם משוחררים מנ"ל ויש ליישב ואין להאריך [ועיינתי בילקוט וראיתי דגרס באמת בהך דת"כ מנין לרבות את הגרים ואת העבדים המשוחררים ואולם וודאי אין הכוונה למעט עבדים שאינם משוחררים דדוחק לומר דהת"כ פליג אמשנה דזבים הנ"ל דגם עבדים שאינם משוחררין מיטמאין בזיבה ועיינתי בפי' הרא"ש למשנה זבים הנ"ל וראיתי שהביא דברי הת"כ הנ"ל והביא ג"כ הגירסא בת"כ ועבדים משוחררין וכ' עלה לאו דווקא משוחררים אלא אתא למימר דאפי' משוחררים נמי בעיא ריבויא כו' עש"ה] ובאתי רק להעיר

וע"ע במס' נגעים פ"ג מ"א הכל מיטמאין בנגעים חוץ מן העכו"ם כו' ובפיה"מ להרמב"ם הכל ואפי' עבדים כו' עכ"ל וכ"כ בהלכותיו בה' טומאת צרעת פ"ט ה"א הכל מתטמאין בנגעים אפי' קטן בן יומו והעבדים כו' ע"ש וא"כ מוכח דעבד מיקרי אדם דהא בנגעים אדם כתיב אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת וגו' נגע צרעת כי תהי' באדם וגו' וכ"כ המל"מ שם פ"ט מטומאת צרעת ה"א דעכו"ם אימעטו בפשיטות מנגעים לרשב"י דאין עכו"ם קרוים אדם כיון דבפ' נגעים אדם כתי' ע"ש וא"כ כיון דהרמב"ם ז"ל פסק הלכה כרשב"י הנ"ל וכמבואר בה' טומאת מת פ"א הי"ג ע"ש בכ"מ א"כ מוכח דאפי' לרשב"י דעכו"ם אין קרוים אדם עכ"ז עבד מיקרי אדם ואולם מגוף המשנה דנגעים הנ"ל דאמר הכל מיתטמאין בנגעים אין ראי' כ"כ דנהי דהכ"מ על הרמב"ם ז"ל שם פ"ט מטומאת צרעת ה"א כ' דמדנקט במתני' רק חוץ מן העכו"ם מוכח דעבדים מיטמאין בנגעים ע"ש מ"מ י"ל דלמ"ד דאין עכו"ם קרוין אדם עבדים נמי לא מיקרי אדם ומשנה דנגעים הנ"ל שאני כיון דסתם מתני' ר"מ ור"מ הא ס"ל דעכו"ם קרוין אדם וכמבואר בתוס' יבמות (דף ס"א ע"א) ד"ה ואין וע"כ שפיר גם עבדים איקרו אדם ולכן שפיר איתנהו בטומאת נגעים והא דעכו"ם ליתנהו בטומאת נגעים למשנה הנ"ל הוא מטעמא אחרינא ע' ר"ש נגעים פי"ב מ"א [וצ"ע מדוע אין הטעם הזה שייך בעבד הא עבדים אין להם חלק בארץ ולא הוי הארץ אחוזתם וא"כ אינהו נמי ליתמעטו מאחוזתכם וכן גרים דאין להם חלק בארץ ליתמעטו נמי מהאי קרא וכן יוקשה מכהנים ולוים ע' תוס' ברכות (דף כ' ע"ב) ד"ה נשים ובמשניות מע"ש פ"ה מי"ד וכי היכי דאימעוט ירושלים מנגעי בתים משום דכתיב אחוזתכם וירושלים לא נתחלקה לשבטים וכמבואר במגילה (דף כ"ו ע"א) ובב"ק (דף פ"ב ע"ב) ה"נ לימעטו כל הני נמי כיון דג"כ לא נטלו חלק בארץ ולא היו בכלל חלוקת שבטים ומנשים לא קשיא דאיכא ריבוי לנשים שיהיו בטומאת נגעים ע' כריתות (דף ח' ע"ב) ואולם גס שם ה"א למעט נשים רק מתיבת איש אבל לא ממה שלא נטלו חלק בארץ ע' רש"י ברכות שם (דף כ' ע"ב) ובאתי רק להעיר] וא"כ למ"ד דעכו"ם אין קרוים אדם אכתי שפיר איכא למיבעי אי עבד מיקרי אדם או לא ובאתי רק להעיר

ועיין עוד גיטין (דף י"ב ע"א) עבד שגלה לערי מקלט אין רבו חייב לזונו כו' ומבואר דעבד גולה לערי מקלט והנה במכות (דף י"ב ע"א) איתא ג' טעיות עתיד שרו של אדום לטעות דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה כו' טועה, שאינה קולטת אלא בצר כו' טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך כו' וא"כ כיון דעבד גולה מוכח קצת א דעבד מיקרי אדם

וע"ע ברש"י קידושין (דף ו' ע"ב) דאהא דאמר שם אמר לה לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר ולא כלום פירש"י דהוא משום דלשון זה הוא לשון גירושין ולא ל' שיחרור דשפחה דאי בת חורין משוה לה אינה מותרת לעבדים עכ"ל כוונתו דעל כרחך אין כוונתו לשון שיחרור דאם הוא משחררה א"כ איך אומר הרי את מותרת לכל אדם הרי אינה ניתרת לכל אדם ע"י השיחרור רק לב"ח לבד ואילו לעבדים אדרבה היא נאסרת ע"י השיחרור וא"כ מוכח להדיא דעבד מיקרי אדם דאי עבד לא מיקרי אדם א"כ אכתי שפיר ל' שיחרור הוא והכוונה שהוא מתירה לכל מי שנקרא אדם דאילו עבד הרי לא מיקרי אדם וע"כ דגם עבד נמי איקרי אדם ונהי דהך דקידושין איירי בל' בני אדם עכ"ז בכמה דוכתי בגמ' דייקי' לישנא דקרא ולישנא דבני אדם מהדדי ע' פסחים (דף ב' ע"א) נ"מ לנודר מן האור עש"ה וב"ב (דף קמ"ג ע"ב) ובני דן חושים עש"ה וכהנה רבות והיינו משום דסתם לשון ב"א הוא כלשון תורה וכמ"ש התוס' בפסחים שם ובכמה דוכתי וידובר בזה במקומו אי"ה

ב) והנה בכלל הקדום אות ב' כתבתי דלסברת ס' המנהיג הנ"ל דעבד אין קרוי אדם כי היכי דעכו"ם אין קרוים אדם א"כ ה"ה דעבד אין מטמא באהל כמו עכו"ם שאין מטמאין באהל לרשב"י מטעם הנ"ל ואולם הוא דבר של חידוש גדול לומר דעבד אין מטמא באהל ולא לישתמיט אדם לומר כן ואמנם מצאתי דד"ז דעבד שוה לישראל בדיני טומאה איננו פשוט כל כך דלענין שיהי' לעבד קבלת טומאה ויהי' לו טהרה במקוה ובהזאה כישראל מוכח מתוס' נזיר (דף ס"א ע"ב) ד"ה אי הכי דאין לעבד קבלת טומאה וטהרה כישראל דאהא דאמר התם בגמ' דעובדי כוכבים אימעטו מנזירות מדכתי' בנזיר לאביו ולאמו לא יטמא יצאו עכו"ם שאין להם טומאה מנ"ל דלית להו טומאה כו' א"ק והזה הטהור על הטמא כל שיש לו טהרה יש לו טומאה וכל שאין לו טהרה אין לו טומאה כו' רב אחא בר יעקב אמר (דמש"ה אימעטו עכו"ם מנזירות) דא"ק והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם כל שיש לו נחלה כו' (כל שיש לו נחלה להוריש עבדיו לבניו הוא דשייך בנזירות יצאו עכו"ם שאין מורישין עבדיהן לבניהן דעכו"ם אין קונה עבד אלא למעשה ידיו ואינו יכול להורישו לבניו ויעוש"ה אופן הלימוד איך תלוי נזירות בירושת עבדים) א"ה עבדים נמי ובתוס' א"ה עבדים נמי נמעטי מנזירות שכמו כן אין העבד מוריש עבד א' שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו כו' וה"ה דאשינויא קמא דמי שיש לו טהרה יש לו טומאה פריך עכ"ל ומבואר דס"ל ז"ל דעבד אין לו קבלת טומאה וע"כ קושיית הגמ' דא"ה עבדים נמי קאי גם אשינויא קמא דאמר דעכו"ם ליתנייהו בנזירות משום דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא יצאו עכו"ם שאין