בית האוצר חלק א נג

לאדם לית להו בבואה דבבואה דהיינו צל הצל ובאתי רק להעיר ודע דמצינו עוד ענין זה בבחי' התיעוב דאין לו רק התפשטות ראשון מאב לבן אבל לא לבן הבן והוא במצרי ואדומי דאסר קרא רק ראשון ושני אבל מצרי שלישי מותר ואין להאריך

טו) כבר הבאתי באות א' הך דכלאים (פ"ח מ"ה) דס"ל לר' יוסי דאדני השדה מטמאות באהל כאדם. ודקדקנו מזה דר' יוסי פליג ארשב"י דס"ל דעכו"ם אין מטמאים באהל מפאת דאדם דכתיב בקרא אדם כי ימות באהל פירושו ישראל וכדכתי' אדם אתם אתם קרוים אדם כו' דהא אדני השדה הנ"ל נמי הא לאו ישראל נינהו ואפ"ה מטמאות באהל מפאת דמיונם לאדם וכמו שהארכנו בזה למעלה. והנה מצאתי עוד בסיפרא שמיני פרשה ג' ברייתא ז' וז"ל חי' זו חית הים הנפש להביא את הסירונית יכול תהא מטמא באהל כדברי ר' חנינא ת"ל זאת עכ"ל הסיפרא ובפי' הראב"ד נפש להביא את הסירוני פי' בלע"ז קורין אותה שירינ"א והיא מחצי' ולמעלה כצורת אשה ומנגנת כאדם יכול תהא מטמא באהל כדברי בן חכינאי ושמא מפני שהוא נקרא כמו בן אדם שבים הלכך קרינא בי' לכל נפש אדם ת"ל זאת פי' בפרשת זאת חוקת התורה כתיב זאת חוקת התורה אדם כי ימות באהל בא למעט את הסירוני ואעפ"י שנקרא אדם עכ"ל ומבואר בזה דגם בע"ח שבים שיש בו צורת אדם ודומה לאדם יש בו טומאת אהל לר' חנינא בן חכינאי ורבנן נמי דפליגי עלי' היינו רק משום מיעוטא דתיבת זאת דממעט סירוני הא לולי מיעוטא דזאת הי' גם לרבנן הסירוני נכלל בכלל קרא דאדם כי ימות באהל והי' מטמא באהל מפאת המקרא הנ"ל ואע"ג דלאו ישראל הוא ורק אדם הוא שאפשר שיקרא אעפ"י שהוא בע"ח מפאת דמיונו לאדם בצורתו וניגונו וחשוב מכח זה אדם שבים אבל הרי א"א לו להחשב מכח זה ישראל שבים וא"כ לרשב"י דס"ל דאדם דקרא דאדם כי ימות באהל פירושו ישראל וודאי דא"א להיות הסירוני בכלל זה כלל וכלל וא"כ מבואר דר' חנינא בן חכינאי ובני פלוגתי' [ולכאורה נראה דהוא ר' יהודה דסתם סיפרא ר' יהודה] תרווייהו ס"ל דלא כרשב"י הנ"ל וא"כ כיון דרשב"ג נמי פליג ארשב"י א"כ לכאורה יש מכאן ראי' ברורה דאין הלכה כרשב"י כיון דיחיד ורבים הלכה כרבים ובאתי רק להעיר

והנה לעיל אות ב' כתבנו לענין אין במינו מי שהמת שלו דאי עכו"ם חשיב מיני' דישראל ראוי שיהי' תלוי בפלוגתא אי עכו"ם קרוין אדם עש"ה כי אין בכחי לכפול ולהעתיק הדברים. והנה לפי מה שנתבאר פה דסתם ספרא ס"ל דעכו"ם קרוין אדם א"כ מוכח לכאורה דאין הדבר כן רק דגם אי עכו"ם קרוי אדם עכ"ז לא מיקרי מיני' דישראל שכן בספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשתא א' ברייתא ח' איתא יש בזכור (משכב זכר) מה שאין בבהמה כו' הזכור בין במינו ובין שלא במינו אסור והבהמה במינה מותרת שלא במינה אסורה כו' ובפי' הראב"ד שם וז"ל הזכור בין במינו ובין שלא במינו אסור יש מפרשים במינו ישראל על ישראל שלא במינו ישראל על עכו"ם או עכו"ם על ישראל בהמה במינה מותרת מינה ממש סוס על סוסיא שלא במינה אסורה סוס על חמורה אעפ"י שאינו אדם וכ"ש בהמה עם אדם עכ"ל ומבואר דסתם ספרא מחשיב לישראל ועכו"ם ב' מינים ואע"ג דסתם ספרא גופי' ס"ל דעכו"ם קרוין אדם וכנ"ל ובאתי רק להעיר [וע' לעיל אות ט' דהוכחתי מדברי הסיפרא אקרא דאדם כי יקריב מכם לרבות הגרים דס"ל לסיפרא דעכו"ם אין קרוים אדם עש"ה ולפי דברינו פה דסתם סיפרא שמיני הנ"ל הנפש להביא את הסירונית כו' ס"ל דעכו"ם קרוין אדם א"כ קשיא סתם סיפרא אסתם סיפרא וצ"ע]

כלל ט אדם. אבאר בעזה"י אי עבד מיקרי אדם **([ענין עבד אין נוהג עתה כלל וכל הדברים בזה הם רק להתבונן בדברי הגמ' והראשונים המדברים בזה]:)**

א) בכלל הקדום אות ב' הבאתי ב"י או"ח סי' קנ"ט בשם ספר המנהיג דאין נוטלין לידים מעכו"ם ועבד משום דבעי' כח אדם ועכו"ם ועבד אין קרוים אדם ע"ש והנה הא דעכו"ם אין קרוי אדם הוא סברת רשב"י בש"ס יבמות (ד' ס"א ע"א) והארכתי בו בכל הכלל הקדום ואולם מ"ש ז"ל דגם עבד אין קרוי אדם הוא דבר של חידוש ולכאורה י"ל כדמות ראי' וטעם לזה עפ"י המבואר ביבמות (ד' ס"ג ע"א) כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנא' זכר ונקיבה בראם ויקרא את שמם אדם ועוד שם כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם ובס' ערוך לנר שם הקשה דא"כ מי שאין לו אשה או אין לו קרקע לא יטמא באהל כמו עכו"ם שאין מטמאים באהל מפאת שאין קרוים אדם עכת"ק עש"ה ולק"מ דרק בעכו"ם דא"א שיהי' ישראל ואם יתגייר אז גופא אחרינא הוא וכמבואר ביבמות (ד' כ"ג ע"א) דעכו"ם אינה נחשבת שיש בה צד תפיסת קידושין מפאת דלכי מתגיירה תפסי בה קידושין משום דלכי מתגיירה גופא אחרינא היא עש"ה וא"כ הגוף הזה שהוא עתה א"א היותו אדם וע"כ שפיר איננו קרוי אדם משא"כ בישראל שאין לו אשה או שאין לו קרקע אין מסולק עי"ז השם אדם הואיל והוא ראוי לישא אשה ולקנות קרקע והחסרון רק דבר מבחוץ במה שלא נשא אשה ולא קנה קרקע ולא דמי כלל לעכו"ם ולפי"ז עבד דליתי' באשה כלל דאינו בר תפיסת קידושין וג"כ ליתי' בקרקע דמה' שקנה עבד קנה רבו ואפי' ישתחרר ג"כ גופא אחרינא הוא וכדמוכח בקידושין (ד' ס"ב ע"ב) דנחשב ע"י השיחרור כאילו נולד גוף חדש ע"ש דאמר מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת ומש"ה אע"ג דבידו לשחרר חשיב חסרון דאין לך חסרון גדול מזה שצריך להוליד גוף חדש שלא הי' עדיין עש"ה בגמ' וא"כ אותו הגוף שהוא עתה א"א היותו בר קידושין ובר קניין] וע"כ שפיר מסולק ממנו השם אדם ודו"ק ואולם נהי דאין עבד בר תפיסת קידושין עכ"ז הא בכלל נשיאות אשה הוא גם בלי קידושין וכמבואר בסנהדרין (ד' נ"ח ע"ב) ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עלי' נהרג עלי' הרי דשפחה המיוחדת לעבד היא אשתו וב"נ הבא עלי' חייב מיתה וגם לישראל אסורה בלאו דשפחה חרופה למ"ד דשפחה חרופה זו שפחה כנענית המאורסה לעבד כנעני וכמבואר בכריתות וגם בכלל קרקע הא איתי' למ"ד דיש קנין לעבד בלא רבו ואם נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו קני

והנה מצאתי עוד בסנהדרין (ד' ט"ו ע"א) דאמתני' דתנן שם (ד' ב' ע"א) ואדם כיוצא בהן (שצריך עשרה בפדיונו כשהוקדש) פריך בגמ' ואדם מי קדוש כו' וכתבו שם התוס' ד"ה אדם וז"ל וא"ת ולוקמי' בעבד דקדוש כדאמר בסמוך כו' וי"ל דאדם לא משמע לי' דקאי אעבד עכ"ל ומוכח דס"ל גם לתוס' כסברת ס' המנהיג הנ"ל דעבד אין קרוי אדם ואולם יש לדחות ולומר דרק בלשון חכמים ס"ל לתוס' דעבד אין קרוי אדם משא"כ בלשון תורה שפיר אפשר שנקרא אדם וכדאמרי' בעלמא דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ואמנם בדברי ס' המנהיג הנ"ל אין לדחות כן אע"ג דקאי ג"כ אלשון חכמים והיינו אמה שהצריכו חכמים כח גברא בנט"י דמדכ' ז"ל דאין נוטלין לידים מעכו"ם ועבד משום דעכו"ם ועבד אין קרוים אדם מוכח דעבד דמי לעכו"ם וטעם העבד כטעם העכו"ם וכי היכי דעכו"ם אין נקרא אדם גם בל' תורה וכש"ס יבמות (ד' ס"א ע"א) הנ"ל ה"ה עבד אין קרוי אדם גם בל' תורה וכמובן

והנה יש להביא לכאורה ראי' פשוטה להיפוך דעבד מיקרי אדם ממשנה דב"ק (ד' נ"ב ע"א) נפל לתוכו (לתוך הבור) כו' בן או בת עבד או אמה פטור (בעל הבור) ובגמ' שם מפרש דהמיעוט הוא מדכתיב שור ודרשי' שור ולא אדם וא"כ מדפטרינן עבד מבואר לכאורה להדיא דגם עבד מיקרי אדם ואולם שם בב"ק (ד' מ"ט ע"א) איתא א"ר פפא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדי' משלם דמי וולדות (אע"ג דפטרינן בשור מדמי וולדות דאשה) מ"ט חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק דכתיב שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור עכ"ל הגמ' ומוכח דעבד לא מיקרי אדם והתוס' שם ד"ה חמרתא עמדו ע"ז וז"ל וא"ת הא גבי בור תנן נפל לתוכו עבד כו' פטור ולא אמרי' דהוי