בית האוצר חלק א נא

עמוקים בס"ד ואמנם מקין ליכא ראי' כ"כ דלא הועילה תשובתו לגמרי רק ניתן לו ארוכה כי שבעתים יוקם קין וכן אמר רק עשיתי תשובה ונתפשרתי וכן מתשובת ישמעאל אין ראי' לפמ"ש בכלל (א' אות ג' ואות י"ח) די"ל דישמעאל היה נחשב ישראל מומר כמו עשו וגם אין מבואר אם נתקבלה תשובתו לגמרי והא דאדברי' אברהם ע' ב"ב (דף ט"ז ע"ב) י"ל דהוא על דרך הגמ' יבמות (דף כ"ב ע"ב) השתא מיהא עושה מעשה עמך הוא ותשובת תרח נמי ע' גור ארי' נח י"א פסוק ל"ב ד"ה שהרשעים קרוים מתים שכ' וז"ל אע"ג שעשה תרח תשובה כדפירש"י גבי ואתה תבוא אל אבותיך בשלום יראה שלא נתכפר לו רק עם המיתה ובחייו נקרא מת (כיון דכ"ז שהי' חי עדיין לא נתכפר לו החטא) והמיתה היא מכפרת עליו כי כל מיתה היא מכפרת עכ"ל וצ"ע דתשובה הא מהני גם בלא צירוף המיתה זולת בחילול השם כמבואר שלהי יומא ואולי הי' לתרח חטא חילול השם ואמנם לפי הנ"ל י"ל דלא הועילה תשובתו מפאת דבב"נ אין מועיל תשובה ורק המיתה היא שכיפרה עליו דכפרת המיתה הוא ענין כפרה בפ"ע ואולם נראה דכפרת המיתה היתה ג"כ רק בצירוף כח התשובה דמה שכתבו ז"ל דבב"נ לא מהני תשובה נראה פשוט הכוונה דנשאר החטא עליהם גם אחרי מיתתם ואין המיתה מכפרת וא"כ אכתי הי' דין דב"נ דקודם מ"ת שונה מדין ב"נ שאח"כ כיון דאו הועילה התשובה עכ"פ בצירוף המיתה אלא דלא היה להם דין ישראל גמור לענין תשובה והיתה התשובה צריכה לצירוף המיתה וזה י"ל גם הטעם דכתי' בישמעאל גויעה ואסיפה דהוא לשון הנאמר בצדיקים והוא מפאת שעשה תשובה וכמבואר בב"ב שם והיינו דכיון דעם המיתה יחד הועילה תשובתי לכן נקראת המיתה שפיר גויעה ואסיפה ואמנם יש עוד ראי' מדור המבול דמבואר במדרש דאילו עשו תשובה היתה תשובתם מועלת וכן יש ראי' מתשובת ראובן ויהודה דוודאי נתקבלה לגמרי וא"כ לדיעות הסוברים דלא יצאו האבות מכלל ב"נ ע' כלל א' שהארכתי בזה ע"כ דבב"נ דקודם מ"ת הי' מועיל תשובה לגמרי כמו בישראל עתה ובאתי רק להעיר

יג) ע' בגור ארי' עה"ת שמות כ"א פסוק ט"ז וגונב איש ומכרו וגו' וז"ל וא"ת אחר דמרבינן אפי' גנב אשה וקטן כו' (ע"ש ברש"י) א"כ איש דכתי' ל"ל כו' לא קשיא דלא מצי למיכתב וגונב ומכרו דהוי משמע אפי' גונב בהמה אע"ג דה"מ למיכתב וגונב אדם אין זה קושיא דמאי שנא איש מאדם דאין קיצור לשון יותר בלשון אדם מל' איש עכ"ל ז"ל והנה למ"ד דעכו"ם קרוים אדם קושיתו מיושבת בפשיטות דאי הי' כתוב אדם הי' כולל גם עכו"ם משא"כ איש ממעט עכו"ם וכמבואר בכמה דוכתי ואולם הא בורכא דעכו"ם בלא"ה אימעטו מקרא דגונב נפש מאחיו וכדדרשי' בספרי מאחיו פרט לאחרים והובא לקמן בכלל (נ"ב) וע' סנהדרין (דף פ"ו ע"א) דאפי' עבדים איתמעטו וכ"ש עכו"ם [ולפי מה שצידדתי בכלל הקדום דמת מיקרי אדם י"ל דכתי' איש למעט גונב מת דאיש וודאי ממעט מת דהא ממעט אפי' חיים שאין בהם דעת כחש"ו וכ"ש מת ואולם נראה דא"א לומר דבא הכתוב למעט מת דהא כתי' וגונב וגו' ומת לא שייך בי' גניבה כיון דאסור בהנאה וא"ה אין להם בעלים ואפי' למ"ד דא"ה יש להם בעלים עכ"ז לא שייך בי' ומכרו כיון דאסור בהנאה וא"כ הדמים שנוטל בעדו אין דמיהן ועוד דמת בלא"ה איתמעט ג"כ מתיבת מאחיו דמת לא מיקרי אחיו וכמבואר בסנהדרין ומכות והובא בכלל הקדום אות א' וז"פ]

יד) עוד מעט אדבר בסוגי' דיבמות (דף ס' ע"ב) וז"ל הגמ' שם תני' ר' שמעון בן יוחי אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשיר' לכהונה כו' תני' וכן הי' רשב"י אומר קברי עכו"ם אינן מטמאין באהל שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי ם אתם אתם קרוים אדם ואין העכו"ם קרוי' אדם כו' עכ"ל הגמ' וצריך להבין האי וכן הי' כו' דמוכח דיש למימרא זו שייכות למימרא הראשונה דגיורת פחותה מבת ג' כשיר' לכהונה וזה צריך ביאור [וע' ר"ה ד' א' ובבא בתרא (דף צ"א ע"א) דמצינו שם ג"כ כהאי לישנא וכן הי' רשב"י אומר כו' ויש שם קישור אל המאמר למאמר הקדום עש"ה] ונראה דהנה ביבמות (דף ס"ב ע"א) איתא איתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פרי' ורבי' ור"ל אמר לא קיים פ"ו כו' איתיבי' ר' יוחנן לר"ל בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל (אלמא בנים מיקרו) א"ל בהיותו עכו"ם אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס אמר רב הכל מודין בעבד שאין לו חייס דכתי' שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מיתיבי ולציבא חמשה עשר בנים כו' (וציבא עבד הי') אמר רב אחא בן יעקב כפר בן בקר אי הכי התם נמי (התם דפריך לי' ר' יוחנן לר"ל מקרא דבעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן לישני לי' נמי דהיא כפר בן בקר) שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא (בציבא) לא מפרש (שם הבנים) ואב"א יחסינהו בדוכתא אחריתי (לעכו"ם) באבוהון ובאבא דאבוהון דכתי' וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון וגו' עכ"ל הגמ' והנה מהאי אב"א מוכח דיחוס אחר האב לבד מה שמזכיר שם הבן ושם האב איננו מורה על היות להם ייחוס רק כשמייחסם גם אחרי אבי האב אז הוא דמורה על החייס וזה צריך טעם [ובפשיטות נראה דכשמזכיר שם הבן והאב לבד אז י"ל דהוא כפר בן בקר משא"כ כשמזכיר גם שם אבי האב אז לא שייך היותו כפר בן בקר כיון דלא מצינו בבע"ח יחוס אחרי אבי האב ואולם באמת גוף הך שינוי' דכפר בן בקר ק' להבין דפר בן בקר הרי הוא שם המין משא"כ שיתייחס בע"ח אחרי אביו המולידו בפרט הרי לא מצינו וא"כ אכתי קשיא מהך דלציבא חמשה עשר בנים דמייחס הבנים אחרי אביהם ציבא בפרט ויל"ע קצת בזה מקרא דאותו ואת בנו לא תשחטו וגו' דלמ"ד דחוששין לזרע האב באו"ב א"כ מוכח דשייך חייס גם בבע"ח ושנקרא גם הבע"ח בן של אביו וא"כ מדוע לא מייתי הש"ס האי קרא ויש ליישב ואכ"מ ועכ"פ אם נוכל לומר דלאב"א דגמ' הדר בי' משינויא דכפר בן בקר וכל החילוק רק דייחוס אחרי אבי האב מורה על חייס משא"כ ייחוס אחרי האב לבד אם נוכל למצוא סברא בזה וודאי הרשות בידינו וגם אי נימא דלא הדר בי' הש"ס משינויא קמא רק טעם האב"א דבייחוס אחרי האב לבד י"ל דהוא כפר בן בקר משא"כ בייחוס אחרי אבי האב וכמו שכתבנו תחלה עכ"ז הא גופא הא ג"כ טעמא בעי מדוע ייחוס אחרי האב שייך גם בבע"ח משא"כ ייחוס אחרי אבי האב]

ונראה בזה עפ"י ש"ס יבמות (דף קכ"ב ע"א) במשנה ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ובגמ' ודילמא שד הוי א"ר יהודה אמר רב שראו לו דמות אדם אינהו נמי דמו (והרי השדים ג"כ מת מים בדמות אדם) דחזו לי' בבואה ואינהו נמי אית להו בבואה דחזו לי' בבואה דבבואה ודילמא לדידהו אית להו נמי בבואה דבבואה א"ר חנינא אמר לי יונתן שידא בבואה אית להו בבואה דבבואה לית להו עכ"ל הגמ' ויש להבין מזה דמה שאינו מין אדם רק מתדמה לאדם אזי יש לו רק התפשטות וכח ראשון משא"כ התפשטות וכח שני דהוא ענין בבואה דבבואה לית לי' וזהו החילוק שבין אדם לדבר המתדמה לאדם וע"כ יתכן ג"כ בענין החייס דבאמת ענין חייס שייך רק באדם לא בבע"ח וע"כ עבד הנמשל לחמור אין בו ענין חייס אלא דעכ"ז הרי העבד הוא מתדמה לאדם שהרי הוא אדם בצלם ודמות רק דאיכותו יש בו פגם ונמשל מפאת איכותו השפל לחמור וע"כ מצינו גם בעבד ייחוס אחרי האב לבד כהך דלציבא חמשה עשר בנים וכן בבע"ח השם פר בן בקר י"ל דהוא ג"כ רק תפיסת לשין דומה לאדם] משא"כ ייחוס אחרי אבי האב דהוא מורה על כח כחו שגם בני הבנים מתייחסים אחרי הזקן זה שפיר מורה על חייס דמין אדם ממש ולכן שפיר רק הייחוס אחרי אבא דאבוהון הוא דמורה חייס דמין אדם משא"כ הייחוס אחרי האב לבד וכמובן ואולם יוקשה ע"ז דאכתי מקרא דבן הדד בן טברימון בן חזיון מנ"ל דיש לעכו"ם ייחוס אחרי אבי האב והרי המקרא אומר רק דהדד הי' בן טברימון וטברימון הי' בן חזיון אבל שיהי' גם הדד מתייחס אחרי חזיון מניין לנו ואם דקיי"ל בני בנים הרי הן כבנים וקרויים גם בני בנים בשם בנים וע' יומא (דף ס"ו ע"ב) אביו אבי אמו מישראל הרי דנקרא אבי האם בשם