בית האוצר חלק א ה

הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצינעא כו' ובתורה נמי אמרו בסנהדרין (דף כ"ו ע"ב) למה נקרא שמה תושי' שניתנה בחשאי מפני השטן כו' וע"כ אין לעובדי כוכבים מבוא ושייכות בב' דברים אלו כי אין לעובדי כוכבים מבוא רק בדבר של פרהסיא לא בדבר של צינעא ודו"ק היטב וע' חולין (דף קל"ג ע"ב) סתם עובד כוכבים מיפעא פעי [וברש"י תדיר הוא צועק אל הטבח אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעין שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא כו' וסומך על הטבח ואין הכל יודעין שהוא שותף] ובערכין (דף ו' ע"ב) וטעמא דעכו"ם הוא דפעי הא ישראל דלא פעי כו' ובעירובין (דף ע"ה ע"ב) סתם עכו"ם אם איתא דאוגיר מיפעא פעי ושוב מצאתי בס' גור ארי' עה"ת שמות ב' י"ה שכ' וז"ל שגאולה היא נמשכת ממדריגה פנימית עליונה שהיא אינה בגלוי ומי שמגלה דברים היפוך זה שדבק במדריגה תחתונה והיא נקראת מדריגה גלוי' וחיצונה כו' ודבר זה רמזו רז"ל בפרק הזרוע שאמרו שם סתם עובד כוכבים מרבה דברים וכן בעירובין גבי ב' חצירות זו לפנים מזו (הוא גמ' עירובין (דף ע"ה ע"ב) הנ"ל) כו' והטעם הוא שמדריגתו מדריגה חיצונה ואינה פנימית נעלמת לכך תמיד מדבר ואין לו רוח פנימי עכ"ל ז"ל ותלי"ת שכיוונתי לדעתו הגדולה ז"ל לדייק מש"ס הנ"ל דעניין עובדי כוכבים הוא הגילוי והפרהסיא לא ההסתר והצינעא [וע"ע להגור ארי' ז"ל בספרו נתיבות עולם נתיב השתיקה פ"א שהביא ג"כ ש"ס חולין ועירובין הנ"ל דסתם עכו"ם מרבה דברים וכ' והטעם בזה כי מיעוט דברים מורה על צניעות כו' עכ"ל וע"כ דבר הניתן בצינעה וחשאי לא שייך לעכו"ם שאין להם צניעות והסתר וכמובן]

ב) ע' תענית (ד' א') ג' שאלו שלא כהוגן כו' אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי אליעזר כו' דכתיב והיה הנערה אשר אומר אלי' הטי נא כדך יכול אפי' חיגרת או סומא כו' שאול דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך וגו' ואת בתו יתן לו יכול אפי' עבד או ממזר כו' ובתוס' תימא אמאי לא נקט גבי אליעזר כמו גבי שאול יכול אפי' ממזרת או שפחה כו' ואמר רש"י משום דגבי אליעזר לא שייך עדיין ממזרת דהא לא ניתנה תורה עכ"ל. ומוכח דהאשה שהיתה מזומנת ליצחק היתה נידונית עדיין היא והורי' דין ב"נ ואף במה שנוגע אל נישואי יצחק וע' קידושין (דף ס"א ע"ב) אם לא תאבה האשה ל"ל איצטריך סד"א היכא דניחא להו לדידהו ולא ניחא לה לדידה נייתה בעל כרחה קמ"ל וצע"ק דמאי ה"א דנייתה על כרחה הא אין אשה מתקדשת אלא מדעתה ואי דיש רשות לאב לקדשה על כרחה הא זה נלמד רק מאת בתי נתתי לאיש הזה וכמבואר בכתובות (דף מ"ו ע"ב) וכה"ת לישראל ניתנה ולא לעובדי כוכבים ופשוט דאין לב"נ כח להשיא את בתו בעל כרחה והנה לדעת האומר דהאבות יצאו מכלל ב"נ י"ל דבכל מה שנוגע לנישואי יצחק היה דינו דין ישראל ושפיר היה גם ב"נ דאז יכול להשיא את בתו בעל כרחה ליצחק ואולם לפי"ז שוב היה ראוי שיהיה שייך באשה הנישאת ליצחק ג"כ דין ממזרות ויש לחלק ופשוט ועי"ל דיש גם לב"נ כח להשיא בתו קטנה על כרחה כיון דאין לקטן דעת וע"כ גם מחאתו לא חשובה מחאה ואמרי' דמסתמא כשיגדיל יהיה ניחא לי' במאי דעבד אבוה [ע' דוגמת זה בכתובות (דף י"א ע"א) דאפי' אי גר קטן אין מטבילין אותו על דעת ב"ד עכ"ז בגר שנתנייתו בניו ובנותיו קטנים עמו אמרי' דמסתמא ניחא להו במאי דעבד אבוהון] והא דבעי' קרא בישראל שיהיה כח לאב לקדש בתו קטנה הוא רק לעניין שגם כשתגדיל לא תוכל למחות וע' תוס' קידושין (דף ה' ע"א) ד"ה שכן דכתבו דמה שאב מקדש בתו קטנה בעל כרחה לא חשיב כלל על כרחה דאמרי' דאם היתה בת, דעת מסתמא היתה מתרצית ע"ש וע' רש"י קידושין (דף ס"א ע"ב) שם דכ' כל היכא דניחא להו לדידהו לקרובים עכ"ל ולכאורה מאי שייטא דקרובים לכאן הרי גם בישראל הבת רק ברשות האב ומאי ענין הקרובים לכאן ואולם לפי הנ"ל דכח נישואי האב הוא רק מפאת דמסתמא ניחא לה ואילו היתה בת דעת היתה מתרצית לכן י"ל דכל היכא דלא ניחא להו לקרובים נסתלקה האומדנא דסתמא ניחא לה כיון שגם בעיני הקרובים אין מעשהו נכון ולכן אין לו כח להשיאה וע' נזיר (דף כ"ט ע"א) דתנן שם דאב מדיר את בנו בנזיר ופליגי התם בגמ' דר' יוחנן אמר דהלכה הוא בנזיר ור"ל אמר דמדרבנן הוא כדי לחנכו במצוות ופריך התם מהא דתנן שם במשנה דקרובים יכולין למחות דבשלמא לר' יוחנן איכא למימר דהכי נמסרה הלכה אלא לר"ל כל כמינייהו דקרובים למימר לי' לא תיגמרי' מצוות ומשני קסבר כל חינוך דלא חשיב לא ניחא לי' עכ"ל הגמ' וי"ל ג"כ הפי' כנ"ל דכיון דאין החינוך חשוב לאינשי וראי' שהרי הקרובים מיחו בו לא ניחא לי' לברי' ואין בכח אביו להכריחו בחינוך דלא ניחא לי' וגם לא יהיה חובה עלי' לעשותו כשיגדיל וע"ש ברש"י דפי' בענין אחר ולולי דבריו ז"ל י"ל הפי' כמ"ש וא"כ ה"נ י"ל דכיון דלא ניחא להו לקרובים שוב יוכל להיות דלא ניחא גם לבת ונסתלקה האומדנא שאילו היתה בת דעת היתה מתרצית ואין לו כח להשיאה

והנה נזכרתי עוד דברי רש"י יבמות (דף י"ט ע"ב) דאהא דאמר התם מה קידושין מדעתה ק מאמר מדעתה כ' ז"ל בד"ה קידושין וז"ל והלכה והיתה לאיש אחר מדעתה משמע עכ"ל ומוכח דמה דאין אשה מתקדשת בעל כרחה איננו סברא חיצונית רק גזה"כ בקרא דויצאה והיתה וא"כ כיון דכה"ת לישראל ניתנה ולא לעכו"ם שוב י"ל דבב"נ שפיר יש נישואין בעל כרחה של האשה וצע"ק דהא קידושין ונישואין הוי קניין כשאר קניינים שקונה את האשה לענייני האישות וגם בב"נ קונה אותה לשתחשב אשתו ואם בא עלי' ב"נ אחר נהרג עלי' וא"כ מדוע יועיל מסברא בע"כ והרי לא מצינו קניין בע"כ ולא מצינו כלל בקניין גזה"כ שלא יועיל בעל כרחו ורק סברא פשוטה היא וכמובן וע' ב"ב (דף מ"ז ע"ב) דתלוי' וזבין חשוב ברצון משום דאגב אונסי' דזוזי גמר ומקנה וגם תלוי' וקדש היה מועיל אי לאו משום דאפקעינהו כו' וכמבואר שם (דף מ"ח ע"ב) וא"כ בב"נ דליכא אפקעינהו כו' א"כ י"ל שהיה כוונתו אתלוה וקדש ואולם גם בכ"ז לא הונח דהרי האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה ואפי' מילי דרבנן וא"כ מאי סד"א שיקח אותה בעל כרחה ובשלמא אי נימא דמה שנוגע לנישואי יצחק לא היה להם דין ב"נ והיה אבי' יכול להשיאה ניחא ומשא"כ אם לא נאמר כן רק נאמר דהיה יכול לקחתה על כרחה משום דבב"נ ליכא גזירת הכתוב דויצאה והיתה דמשמע מדעתה או נאמר דהכוונה לתלוה וקדיש מפאת דבב"נ ליכא אפקעינהו קשיא דהא האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה והנה אם נאמר דהכוונה אתלוה וקדיש י"ל דשפיר הוצרך להתנות דאם לא תאבה האשה ונקית משבועתי זאת דכיון דמה"ת הוי קידושין לכן שפיר ה"א דחלה שבועה עלי' ומשא"כ אם נאמר דהטעם מפאת דבב"נ מהני נישואין על כרחה צ"ל דלהקל לא יצאו האבות מכלל ב"נ וע"כ שפיר היתה השבועה חלה לפי דין הב"נ ושפיר הוצרך להתנות

ועוד נראה דכוונת אברהם לא היתה כלל שיקדשנה על כרחה רק הכוונה שיקחנה מבית אבי' על כרחה ויביאנה לביתו ואז כאשר תראה את צדקתו של יצחק וקדושתו אז ממילא תתרצה להיות לאיש קדוש כזה לאשה ויקדשנה אז מדעתה ובאתי רק להעיר

ודע דמתוס' תענית הנ"ל מוכח דגם ענין שפחות לא היה שייך קודם מ"ת דאל"כ אכתי קשיא דהיה לו להזכיר שפחה בהך דאליעזר וכמובן וכן מבואר להדיא ברא"ם עה"ת פ' חיי שהביא דברי התוס' תענית הנ"ל וז"ל כבר תירצו התוס' בתענית לפי שעדיין לא ניתנה תורה ולא היה אז פסול ממזרת ושפחות עכ"ל וק"ל מש"ס יבמות (דף ק' ע"ב) דמאי דנאמר לאברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך הכי קאמר לי' רחמנא לאברהם לא תינסב עכו"ם ושפחה כי היכי דלא ליזיל זרעך בתרה עכ"ל הגמ' הרי מפורש דהיה שייך שפחות גם קודם מ"ת וצע"ג

ודע דמגוף לשון התוס' תענית הנ"ל דלא שייך ממזרת דהא לא ניתנה תורה מוכח דס"ל דלא יצאו מכלל ב"נ רק ממ"ת ואילך ואפי' האבות לא יצאו מכלל ב"נ וכמובן

ג) ע' רא"ם עה"ת בראשית פרשה כ"ד פסוק י' שכ' וז"ל יש לתמוה הרי אברהם קיים כה"ת ואפי' עירובי תבשילין וא"כ איך העביר הנחלה מישמעאל ובני קטורה ונתנה ליצחק והא